כריכת תביעת מזונות קטין בתביעת גירושין

ההלכה הפסוקה קובעת כי מזונות קטין ניתן לכרוך בתביעת גרושין. ואולם שערי ביהמ"ש לא ינעלו בפני קטין אף אם אביו כרך את ענינו בתביעת הגרושין שהגיש לבית הדין הרבני. (ראה: ע"א 118/80 גבעולי נ' גבעולי פ"ד לד(4) 155,158 , ר"ע 627/85 סינה נ' סינה פ"ד מ(1) 101, 102). כמו כן אין הקטין כבול בהסכמים קודמים שנכרתו בין הוריו וצעדיו לא יוגבלו בשל פסיקות קודמות שניתנו בדיונים ביניהם. (ראה: ע"א 109/75 אמיר אברהם נ' אהרון אברהםפ"ד כט(2) 690, ע"א 355/78 ניסנוב נ' ניסנוב פ"ד לב(3) 735, ע"א 328/84 דנה צארום נ' נועם צארום פ"ד לח(4) 136). קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא כריכת תביעת מזונות קטין בתביעת גירושין: א. רקע ועובדות בפני בקשה למחיקה על הסף של תביעת המזונות שהגישה קטינה כבת 3 שנים כנגד אביה. בין אם הקטינה לבין אביה התנהלו קודם לכן דיונים בביה"ד הרבני ועל כן טוען האב כי לבית משפט זה אין סמכות לדון בתביעת מזונות הקטינה. וזו התרחשות הארועים הרלבנטים על פי סדרם הנכון:ב א. הורי הקטינה נישאו זל"ז ב- 12.9.93. ב. תביעת גרושין מקורית נגד האשה הוגשה ע"י אבי הקטינה לבית הדין הרבני ב- 9.12.94, ובכרוך לה חלוקת רכוש ומזונות. ג. ב16.8.96- הוגש על ידי האב כתב תביעה מתוקן, בו נכרכו נושאים נוספים לתביעת הגירושין, וביניהם מזונות הקטינה. ד. החל מיום 9.10.96 ועד ליום 26.2.98 התנהלו דיונים שונים בפני ביה"ד שבסופם נחתם בין בנה"ז הסכם גרושין מיום 19.2.98 שאושר ע"י ביה"ד ביום 19.2.98. ה. כבר כשבועיים לאחר הגשת כתב התביעה המתוקן, ב21.9.96-, הגישה האם בקשה להעביר את הדיון לבית הדין הרבני האזורי בפתח תקווה, וחזרה על בקשתה ב24.9.96-. ו. ביום 9.10.96 התקיים דיון שבו לטענת האב נדונה בין השאר גם שאלת מזונות הקטינה. מהחומר שהוגש בפני עולה כי נדונו שם שאלות שונות כגון: העברת התיק לירושלים, בעית הסדרי הראיה, יחסיהם המעורערים של בני הזוג ונושא האלימות. בסיום הדיון עלו בפרוטוקול כמה הוצאות בשאלת מזונות הילדה במשפטים ספורים אשר לא התיחסו באופן משמעותי לצרכי הקטינה, אלא התייחסו לעלות המשפחתון ולשכ"ד ושוב מיד חזרו בני הזוג ובית הדין לדון בסכסוכים שביחסיהם הערוכים, וכן בפינוי החפצים מהדירה. ז. בתום הדיון הנ"ל המליץ בית הדין לצדדים להגיע להסכם בהקדם, וחייב את הבעל במזונות הילדה בסך 1,000 ש"ח, וכדברי בית הדין: "לאחר שמיעת ב"כ הצדדים וב"כ בית הדין, ממליץ בפני הצדדים להגיע להסכם ביניהם בהקדם. בו זמנית מחייבים את הבעל במזונות הילדה וטיפולה בסך 1,000 ש"ח צמוד לתוספת המשולמת לשכירים". כן נקבעו הסדרי ראיה. ח. ב30.4.97- הגישה האם בקשה נגד האב להגדיל את המזונות הזמניים הנ"ל שנפסקו לקטינה ב9.10.96-, בשל שינוי בנסיבות ומעבר האשה לפתח תקוה. ט. בדיון שהתקיים בבית הדין להגדלת המזונות בתאריך יא' סיוון, טען ב"כ האשה כי המזונות הזמניים שנפסקו אינם מספקים שכן יש "הוצאות גדולות". במהלך הדיון קבע ביה"ד כי יש להמשיך ולקיים את פסיקתו לגבי המזונות הזמניים. י. ביום 5.2.98 ניתנה החלטה על פיה ענייני חלוקת הרכוש נקבעו עפ"י הסכם שיוגש לביה"ד, הסדרי ראיה ייקבעו עפ"י דו"ח עו"ס, ומזונות הילדה ימשיכו כמקודם - 1,000 ש"ח לחודש. יא. ביום 19.2.98 הוגש לביה"ד הסכם הגירושין של הצדדים, ובו ביום ניתנה החלטה המאשרת את ההסכם ונותנת לו תוקף של פסק דין. יב. לעניננו רלוונטי ס' 9 של ההסכם מיום 19.2.98 שבין בני הזוג, אשר עגן את החלטת ביה"ד מיום 5.2.98 וזו לשונו: "עד להחלטה אחרת של ביהמ"ש, הבעל ימשיך לשאת במזונות הילדה הקטינה, פלונית, בהתאם להחלטת ביה"ד שבתיק. מוסכם כי ביהמ"ש לעניני משפחה בירושלים, יפסוק לאחר הגט בשאלת הסמכות לדון ולפסוק בעניני מזונותיה ומדורה של הקטינה. היה וביהמ"ש יקבע כי הסמכות נתונה לו, הרי שהוא גם יפסוק את שיעור מזונותיה ומדורה של הקטינה. היה וביהמ"ש יקבע כי ביה"ד הוא המוסמך, הרי שביה"ד יפסוק את מזונותיה ומדורה הסופיים של הקטינה". יג. ביום 23.6.97 הוגשה תביעת מזונות הקטינה שבפני, ולטענת הנתבע אין לבית משפט זה סמכות לדון בה. תביעת מזונות קטין - תביעה עצמאית 4. ההלכה הפסוקה קובעת כי מזונות קטין ניתן לכרוך בתביעת גרושין. ואולם שערי ביהמ"ש לא ינעלו בפני קטין אף אם אביו כרך את ענינו בתביעת הגרושין שהגיש לבית הדין הרבני. (ראה: ע"א 118/80 גבעולי נ' גבעולי פ"ד לד(4) 155,158 , ר"ע 627/85 סינה נ' סינה פ"ד מ(1) 101, 102). 5. כמו כן אין הקטין כבול בהסכמים קודמים שנכרתו בין הוריו וצעדיו לא יוגבלו בשל פסיקות קודמות שניתנו בדיונים ביניהם. (ראה: ע"א 109/75 אמיר אברהם נ' אהרון אברהםפ"ד כט(2) 690, ע"א 355/78 ניסנוב נ' ניסנוב פ"ד לב(3) 735, ע"א 328/84 דנה צארום נ' נועם צארום פ"ד לח(4) 136). 6. במקרה שלפנינו הקטינה לא היתה צד לדיונים בבית הדין הרבני, אלא אמה היתה צד שם, ולכן בכל מקרה היא רשאית להגיש תביעה עצמאית לבית המשפט לענייני משפחה, ופתוחים בפניה שערי ביהמ"ש. לפיכך יש סמכות לבית משפט זה לדון בתביעתה. 7. אלא שמכשול אחד קיים ויכול להפריע לקטינה בתביעתה. כאשר מוכח בפני ביהמ"ש כי בביה"ד נערך דיון עצמאי, מהותי וממצה במזונות הילד, אף אם לא היה צד לדיון, ועל סמך דיון זה נפסקו מזונות הקטין, יש לקבוע כי ביה"ד משך וקנה לו סמכות יחודית לדון בנושא ואחת היא זהותו של התובע בביהמ"ש (ראה ע"א 557/78). במקרה כזה תרופתו היחידה של הקטין תהא לפנות לביה"ד בבקשה להגדלת מזונותיו תוך שהוא מוכיח שינוי נסיבות. 8. בענייננו הגיש האב תביעה לגירושין וכרך בה את מזונות הקטינה בבית הדין הרבני, ולאחר דיון פסק בית הדין מזונות זמניים בלבד. האם הוכח בפני ביהמ"ש כי נערך דיון כאמור במזונות הקטינה? 9. נטל ההוכחה, שהקטין היה צד לדיון בביה"ד הרבני, מוטל על הנתבע, ושאלה זו הינה שאלה שבעובדה. (ע"א 445/84 א' חבושה נ' ש' חבושה פ"ד לט(3) 713, 716). 10. במקרה שלפנינו לא הרים הנתבע את נטל ההוכחה המוטל עליו. אמנם טוען הנתבע בסיכומיו כי התקימו דיונים נפרדים המזונות הילדה ובהגדלתם ואף נפתח תיק נפרד שכותרתו "מזונות" אך בכך לא סגי. ביהמ"ש בע"א 445/84 הנ"ל קבע כי "בנושא חשוב ומכריע כגון זה של מזונות הקטין לא יתכן להכריע כלאחר יד ואגב אורחא, שעה שהתביעה היחידה שעמדה לברור אמיתי היתה זו של בן הזוג" ונראה כי כך ממש נעשה במקרה שלפנינו. יש לציין כי גם בתיק המזונות "הנפרד" שנפתח ושלטענת הנתבע מהווה הוכחה לכך שהתקיים דיון עצמאי במזונות הילדה, התובעת היא האם ולא הילדה. 11. מפרוטוקול הדיון לא עולה כי התקיים דיון ענייני נפרד וממצה בשאלת מזונות הקטינה, וזאת מהטעמים הבאים: א. בפרוטוקול טוען ב"כ האישה, כי: "1400 ש"ח זה מזונות לילדה משפחתון 1400 ש"ח וכן היא צריכה לשכור דירה". מעט מאוחר יותר טוענת האישה כי היא משתכרת 4800 ש"ח והבעל אומר כי הוא מוכן לתת 700 ש"ח זמני. ב. מכאן עולה כי אכן מדובר היה בדיון קצר ביותר שהשתרע על 2-3 שורות בפרוטוקול, והדיון התיחס לכספים שהם בבחינת החזר הוצאות לאם הקטינה על הוצאותיה לקטינה בגין משפחתון ושכר דירה, אך לא היה דיון ענייני מפורט ומעמיק בצרכיה השוטפים ובמזונותיה של הקטינה עצמה. ג. הוצאות אלה נדונו במסגרת דיון בענינים שונים אחרים של בנה"ז, כגון שלום-בית, גירושין, אלימות מצד הבעל ופינוי הדירה המשותפת. בסופו של אותו דיון קובע ביה"ד כי הבעל ישלם 1000 ש"ח למזונות הילדה. ד. בהמשך הפרוטוקול, בהחלטה מיום ג' אדר א' תשנ"ז, קובע ביה"ד כי: "מזונות הילדה ימשכו כמלפני 1000 ש"ח לחודש צמוד לתו"ס המשולמת לשכירים ובאם יהיה שינוי נסיבות ביה"ד ידון ויחליט". ה. הואיל והסכום שנפסק נקבע על סמך ה"דיון" שהתנהל בישיבה מיום כו תשרי תשנ"ז, והדיון לא היה ממצה או מקיף, הרי שלא התקיים התנאי ההכרחי לפיו צרכי הילדה הם שעמדו בדיון זה, ובנפרד מסוגיות אחרות, לנגד עיני הצדדים. לא יתכן לומר כי נקבע הסכום הנכון הדרוש לילדה למדור על סמך אמירתו האגבית של ב"כ האישה "וכן היא צריכה לשכור דירה". ו. ביה"ד עצמו מכנה את קביעתו זו "זמנית" ולא בכדי. ז. שמא תמצי לומר כי מדובר הוא בדיון במזונות זמניים בבית הדין הרבני, ולא ניתן לו לבית הדין להשלים את מלאכתו. בעניין זה הרי שהמזונות הזמניים נפסקו ב10.96- והקטין אינו כבול בקביעה זו של בית הדין הרבני. לכן אף אם מדובר במזונות זמניים, עדיין נטל הראיה הוא על הנתבע להוכיח כי היה דיון ממצה במזונות הקטין, גם במסגרת הדיון במזונות זמניים, וזאת לא עולה, כאמור, מפרוטוקול הדיון. ח. ביום ה- 30.4.97 הגישה האישה "בקשה דחופה להגדלת מזונות" בה היא מבקשת להגדיל את המזונות הזמניים שנפסקו לביתה מפאת שינויי נסיבות שונים. וכך טוענת האישה בס' 3 לבקשתה: "שינוי הנסיבות הגדיל את הוצאותיה של האישה ומכאן שיש להגדיל את המזונות עבור הילדה...". מכאן עולה כי הדיון במזונות נעשה במסגרת תביעתה של האם להחזר הוצאותיה ומתוך התחשבות בפן זה של הדברים. גם בדיון שנערך בקשה ביום יא' סיוון תשנ"ז נבחנו הדברים בהיבט זה כאשר ב"כ האשה מנה את הוצאות האם וציין שלשם כך "פירקה חסכון ושילמה". דא עקא, ביה"ד כלל אינו מתייחס בהחלטתו לענין מזונות הקטינה וכל החלטתו סבה בקיצור נמרץ סביב הוצאות מעון ומדור לקטינה, וזאת במסגרת ענינים אחרים שבין בנה"ז. 12. לאור כל האמור לעיל, ובעיקר בשל העדר קיומו של דיון ממצה, עצמאי ונפרד בענין צרכיה של הקטינה, אין מקום לקבוע כי התנהל דיון ממצה לפסיקת מזונותיה, שיחסום את הקטינה מלהגיש תביעה עצמאית לבית משפט זה, כדי שיידונו צרכיה הלגיטימיים ויקבע סכום המזונות הראוי לה. 13. אשר על כן, אני דוחה את הבקשה לדחיית תביעת הקטינה על הסף, וקובעת כי הסמכות לדון בתביעת המזונות נתונה לביהמ"ש.קטיניםגירושיןמזונות ילדיםכריכה (גירושין)מזונות