קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא ביצוע פניית פרסה בחוסר זהירות / כתב אישום על פניית פרסה: מזכה הנאשם, זיכוי מחמת הספק.   ואלו נימוקי הזיכוי:   1. הנאשם הואשם בפניית פרסה בחוסר זהירות, תוך נהיגה בחוסר זהירות, עת נהג ברכב פרטי מסוג פיאט אונו (להלן: "הפיאט" או "הפרטית") מס' רישוי 55-091-10, ברח' אנילביץ, בחולון, מכיוון רח' דניאל לכיוון רח' העצמאות, חסם דרכו של קטנוע וגרם לאימפקט בו נגרמו נזקים לשני כלי הרכב וחבלות גוף יבשות לרוכב הקטנוע, כעבירות על תקנות 21 (ג) ו - 41 לתקנות התעבורה.   2. ב"כ הנ' הודה בעובדות א (1) + (2) + (4) לכתב האישום ובעצם התרחשות התאונה, אולם כפר באחריות הנ' לארוע וטען כי הקטנוע ניסה לעקוף הפרטית ותוך כך הופיע במסלול הנגדי רכב שגרם לו לחזור לימין ולפגוע ברכב הנ'. להוכחת האישומים, המאשימה הביאה הראיות הבאות:   עדות דן גלברד (להלן - "ע.ת. 1") קטין יליד 31.1.85 אשר רכב על קטנוע 50 סמ"ק, פנה לאנילביץ מרח' דניאל וגילה פתאום את רכב הנ' סוטה שמאלה, חוסם נתיב נסיעתו ונסיונו לבלום הקטנוע לא העלה פרי ולכן פגע בדלת קידמית שמאלית של הפרטית ובמראה חיצונית שמאלית. הפרטית עצרה כאשר שני גלגליה הקידמיים על שטח ההפרדה המסומן (ד-14) המפריד בין שני המסלולים. באמצעותו הוגשה הסקיצה שערך ביום מתן הודעתו במשטרה - מוצג ת/3; הוא הדגיש כי במועד האימפקט הפיאט היה במצב של האטה אך לא עצירה. הוא הודה כי בו במקום הנ' הסביר לו כי לא אותת שמאלה, כיוון שלא היתה לו כל כוונה לסטות שמאלה; בח.נ. התברר כי קבל ר.נ. לקטנוע במרץ 2000 ובפניתו לאנילביץ השתלב בנתיב השמאלי כאשר הנ' היה כבר במנסלול הנסיעה שלו והגיע לצד שמאל של רכב הנ'. לדבריו הנ' היה אז בנתיב ימיני בכוונה לפנות שמאלה. הוא הכחיש התקרבות רכב במסלול הנגדי כסיבה לסטיה שלו ימינה. הוא זיהה דגם הרכב בנ/1 - 3, אך כפר בצבע שלו והעיד כי הצבע היה - "ירוק". בהמשך הודה כי רח' אנילביץ מתחיל בשני נתיבים אשר בהמשך הופכים לנתיב יחיד כנצפה בנ/4 ובת/4 וכי הסטיה היתה בסיום שני הנתיבים והפיכתם לאחד, בקו הפרדה רצוף ואז הוא היה מאחורי הפיאט.   עדות רס"מ שלמה שני (להלן - "ע.ת. 2") עורך תרשים מקום התאונה ת/4. הוא הסביר כי מגע בזוית חדה בין דופן שמאלית של הפרטית לבין מגן גלגל קידמי, צד ימין, יכל להשאיר הסימן כנצפה בפיאט בנ/2 ונ / 3, אך הדגיש כי לא בדק הנזק בכלי הרכב ומכל מקום הנזק בנ/2 יכל להוצר גם כאשר יש סטיה של הפרטית שמאלה ורוכב הקטנוע מטה הכידון שמאלה, אך אין ביכולתו לקבוע לגבי המקרה הנדון.   מוצג ת/1 - הודעת הנ' מ 25.6.01, בה הודה בנהיגה במקום ובזמן אולם כפר בכל סטיה שמאלה שכן ידע על קיומו של קו הפרדה רצוף במקום. נהפוך הוא, לראשונה הרגיש בקיום הקטנוע כאשר חש בחבטה במראה שמאלית ואח"כ הבחין בנפילת ע.ת.1.   מוצג ת/2 - צילום התיעוד הרפואי מיום המקרה שעה 18:30 או 17:30 מועד ע.ת.1 התיצב לקבל טיפול בשפשופים שנגרמו לו.   מוצג ת/3 - סקיצה שערך ע.ת.1 ביום מתן הודעתו 19.6.01 שם נתן תאור לארוע.   מוצג ת/4 - תרשים המקום והסביבה, מעשה ידי ע.ת. 2, כולל קנה מידה.   הנ' בחר ליתן, עדותו תחת אזהרה. במסגרת ח.ר. אימת צילומי נ/1 - 3 כמעשה ידיו המשקפים את רכבו, כפי שצילם אותו כיומיים-שלושה לאחר המקרה. הוא חזר על עקרי הודעתו, נ/1 והדגיש נסיעתו ישר בנתיב השמאלי מבין השניים כאשר שמע/הרגיש החבטה במראה שמאלית. הוא נתן תאור מפורט של פעולותיו והסביר סירוב חברו להעיד, בעוד חברתו נתנה הודעה מפורטת.   בח.נ. לא סתר עדותו בח.ר., הדגיש מהירות פניתו האיטית והאטת הרכב בהמשך תוך מעבר לנתיב השמאלי בכוונה לעשות פרסה במרק כ - 60 מ' כדי לאסוף חבר שהמתין לו בחזית בית מגורי ע.ת.1, דהיינו בית מס' 3.     3. ב"כ המאשימה בקשה הרשעה על בסיס עדותו היחידה של ע.ת. 1 כאשר לטענתה, יש לה תימוכין בעדות ע.ת. 2 על רוחב המסלול בנקודה כלשהי בת/4. כ"כ מצאה תימוכין בדברי ע.ת. 2 לגבי אופן יצירת הנזקים בפרטית המתישב עם גירסת המאשימה. לטענתה אין בגירסת הנ' כל הסבר מדוע ע.ת. 1 התנגש בו. עוד הלינה על אי התיצבות חברתו של הנ' (היום אישתו - י.ג.) לתמוך בגירסתו וגם חברו שהיה עד לארוע לא התיצב ליתן הודעה ועדות.   ב"כ הנ' בקש זיכויו בטענה שאין לסמוך על עדות ע.ת. 1 אשר לא זכר את המקרה לפרטיו ואף התבלבל במהלך עדותו, לטענתו באופן קיצוני ביותר, עד כדי הפיכת היוצרות של אופן נסיעתו, דבר ששולל אמינותו ודיוק דבריו. לטענתו הנ' נסע על הנתיב השמאלי והקטנוע הופיע בפתאומיות נתקל בו וע.ת. 1 נפל.   4. לאחר שמיעת העדים, התרשמותי מאופן מתן עדותם, עיון המוצגים והערכת הראיות לנוכח טענות סיכומי ב"כ הצדדים, הגעתי למסקנות הרלונטיות לנדון, כדלקמן:   א. מקום הארוע - המקום תואר היטב בתרשים ת/4 אולם מן הראוי להדגיש כי אין כל חלוקה של המסלול לשני נתיבים באמצעות קו הפרדה מרוסק, אלא לפי אומדן עין. ביטוי למראה המקום ניתן לראות בתמונה נ/4. אורך אי התנועה המסומן ד-14 כ - 30 מ' מעבר לאי הבנוי ואורך קו ההפרדה הרצוף כ - 7.5 מ' מעבר לאי התנועה, חזית בית מס' 3 באנילביץ מסתיימת כ - 15 מ' לפני סיום קו ההפרדה הרצוף; כיווני הנסיעה שציין ע.ת. 2 על ת/4 לא אומתו על ידי מי מהמעורבים והוא ציין אותם עפ"י הודעת ע.ת. 2 בלבד לפי הבנתו את ההודעה, אשר לא הוגשה לפני כראיה.   ב. איש מבין המערובים לא ציין מיקום האימפקט המדוייק בין שני כלי הרכב מול בית מס' 3. חזית הבנין הנה כפולה באורכה כנצפה בנ/4, אך ע.ת. 1 לא נתבקש ולא ציין נקודת האימפקט על ת/4, כפי שהיה מתחייב במערך ראיות המאשימה; גם מת/3 לא קבלתי מידע מניח את הדעת לנושא זה שכן לפי הגירסה בת/3, הסטיה היתה ממש מול מרכז חזית בית מס' 3. בפועל ע.ת.1 לא נתבקש ע"י המאשימה לציין נקודת האימפקט על ת/4, שהיה בה כדי להאיר עיני בשאלת הגיונה של גירסת המאשימה, לנוכח נתוני המקום ועצם האפשרות לבצע הפרסה, באותו מקום לגירסתה. יתרה על כך, לפני לא הוצגה כל נקודת אימפקט ואיש לא נתבקש להצביע על מיקום האימפקט על ת/4. במקרה הנוכחי, כאשר כל גירסה באה מפי עד "מעונין", הנטל הוא על המאשימה להוכיח נקודת האימפקט וההגיון הטופוגרפי שלה, המאפשר ביצוע הפרסה במקום, אך נושא זה לא הוכח על ידה ואין די בעדות ע.ת.2, לפיה רכב הנ' עצר עם שני גלגליו על אי התנועה המצוייר.   ג. תמונה, מוצג נ/4, אינה נותנת מושג לגבי אפשרות ביצוע פרסה במקום הנטען ע"י המאשימה. לא הוצגה ראיה כי מבחינת נתוני המקום, ביצוע פרסה במקום מול בית מס' 3, אפשרית בכלל, אך שמעתי גם שמעתי, מפי הנ', כי הדבר בר ביצוע במרחק 60 מ' מהצומת. אם אכן הנ' התכוון לבצע הפרסה מול מרכז חזית בית מס' 3, הרי לא היה ביכולתו להשלימה בחזית הבנין ולאסוף במקום את חברו. מכאן שסביר והגיוני שיעשה הפרסה במרחק שיאפשר לו לחזור במסלול הנגדי כאשר הוא במקביל לחזית בנין 3, יעצור ויאסוף חברו, אשר גם לגבי נקודת ההמתנה, אין ראיה ברורה וחד-משמעית.   ד. הנ' מסר פרטיו של חברו אשר חזה בארועים אולם מטעמים של שלום בית בין הוריו של החבר לבין הורי ע.ת. 1, החבר הודיע על סירובו למסור הודעה ואכן המאשימה ויתרה על דרישתה שימסור הודעתו. איני סבור שהיה מקום לויתור כזה, כאשר חובת המאשימה הנה גילוי האמת. אין לי ספק שהיה בתוכן ההודעה של עד זה כדי להכריע בנדון לפני, לרבות בשיקול המאשימה להגיש כתב האישום.   ה.    ב"כ המאשימה הלינה על העדר עדות חברתו של הנ', אשר הפכה בינתיים לאשתו. אכן התרשמתי שהאחרונה מסרה הודעתה סמוך לאחר מסירת הודעת הנ', אשר הפך לבעלה ב - 2.9.02, אך אי הזמנתה למסירת עדות היתה בשיקול דעת ב"כ הנ' כאשר ברור כי מכח החוק אין חובה שתעיד. לנוכח ההלכה המתיחסת למשקל עדות בן זוג התומכת בעדות בן הזוג השני, אין בהמנעות הבאתה כדי להחליש משקל עדותו שלו.   ו. אמינות ע.ת. 1 - העד הינו "מעוניין" בתוצאות הדיון לפני ואין בידי ליחס כל אוביקטיביות לעדותו. יתרה על כך, ע.ת. 1 לא זכר פרטי הארוע וכבר בסיפא ח.ר. לא זכר הדו-שיח המלא בינו לבין הני במקום הארוע. בח.נ. הכחיש כי ראה הפיאט צמוד לקו ההפרדה, אך הודה כי ראה אותו בנתיב הימני בכוונה לפנות שמאלה; הוא הדגיש כי מדובר ברכב פרטי בצבע ירוק, כאשר הנ' העיד כי הנצפה בנ/1-3 הוא הרכב בו נהג. בעמ' 6 שורה 12 הודה העד:   "... אני לא זוכר כי עברה כבר שנה וחצי" משפט המדבר בעד עצמו ושולל ממני ליתן אמון מוחלט בדברי עדותו. בעמ' 7 שורה 7 ואילך, ע.ת. 1 "הפך" גירסתו ויחס לנ' פניה ימינה ולכן קבע כי לו נסע משמאלו לא היתה מתרחשת התאונה ואומר שם: "אני לא נסעתי מצד שמאל של הנאשם. נסעתי מצד ימין שלו"   ע.ת. 1 הרשים אותי כעד מעוניין בפיצוי כספי ולמרות שקם ופינה עצמו לבד לביתו, הסביר בעמ' 8 שורות 9 ואילך כי לו ידע שיקבל יותר כסף על כאב וסבל היה דואג לפינוי על ידי אמבולנס, למרות שלא היה צורך בכך. ב"כ המאשימה היתה ערה לסתירות בין ח.ר. לח.נ. בשאלת אופן נהיגת ע.ת. 1 ולכן בקשה הבהרה בח.ח. והפעם ע.ת. 1 חזר לגירסתו המקורית בתיקון נוסף והפתיע באומרו: ,אני הייתי מאחוריו, כאשר הוא היה בצד ימין שלי, לא בטור" אך לא מצאתי כי תשובה זו יש בה כדי לתקן התרשמותי השלילית מזכרונו הלקוי של ע.ת.1, מחוסר האחידות בעדותו ומעצם נכונותו לעשות הכל ע"מ לקבל תקבול כספי גובה יותר.   ז. בפועל גירסת המאשימה באה מפי עד תביעה 1 כעד יחיד ומעונין בתוצאות הדיון בפני, במטרה לקבל תקבול כספי כלשהו. במקרה כזה מוטל עלי להזהיר עצמי כי בעד תביעה יחיד מדובר ולהתיחס לעדותו בזהירות, כאשר עלי ליתן משקל ראוי לכל תמיהה או סתירה בעדותו, עד כדי שלילת משקלה.   בנסיבות לפני, כפי שהובאו בס"'ק ו' לעיל, ברור כי תוצאת האזהרה העצמית הנה - חוסר מתן משקל מכריע לעדות ע.ת. 1 , עד כדי יצירת ספק בראיות המאשימה, שתוצאותו זיכוי הנ' מחמת הספק.   ח. אמינות הנ' - אכן גם עד זה הינו עד "מעוניין", אך להבדיל מע.ת. 1, עדותו בח.ר. לא נסתרה בח.נ. וגם הודעתו ת/1 לא נסתרה בעדותו לפני; ההבדל בין המונח "הרגשתי" בת/1 לבין המונח "הבחנתי" בעדות לפני, הוסבר באופן מניח את דעתי ובכל מקרה לא היה בכך סתירה שאיינה אמינותו. יתרה על כך, גם עדות ע.ת. 2 על אפשרות יצירת הנזק הנצפה בנ/2, אין בו כדי לסתור עדותו כי הזוית החדה נוצרה מהתנהגות המעורב דוקא. בכל מקרה ע.ת. 2 לא בדק הנזקים ברכבים ועדותו בנושא זה היתה כללית ולא מבוססת על ממצאים שהוא בחן ולכן איני נותן לה כל משקל ראיתי כתמיכה לעדות ע.ת. 1 או לסתירת עדות הנ'.   אני מאמין לנ' כי המקרה ארע כאשר ע.ת. סטה ימינה בכוונה לחזור לנתיב הנסיעה השמאלי מבין השניים, עקב רכב שהגיע ממולו במסלול הנגדי, שכן בשום מקום אין ע.ת. 1 מעיד על אופן כוונתו להגיע לביתו מעבר לכביש.   5. סוף דבר - על סמך האמור לעיל, לא שוכנעתי כי המאשימה הוכיחה, מעל לכל ספק סביר, את האישומים המיוחסים לנ' ולפיכך מזכה אותו מחמת הספק, מביצוען של עבירות על תקנות 21 (ג) , ו- 41 לתק' התעבורה.משפט פלילימשפט תעבורהפניית פרסה