ליקויי בניה בשכונת רמות בירושלים

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא ליקויי בניה בשכונת רמות בירושלים: 1. התביעה שבנדון בגין ליקויי בנייה. התובעים רכשו מאת הנתבעת דירה בת 4 חדרים בבית מס' 334 בשכונת רמות בירושלים, בהתאם לתנאי הסכם שנחתם ביום 26.2.87 (להלן: "ההסכם"). את החזקה בדירה קיבלו התובע מס' 1 ואשתו המנוחה ביום 27.4.90 . בתביעה טענו התובעים לליקויים רבים שהוערכו על ידם בכ- 250,000 ש"ח. הנתבעת הכחישה קיומם של הליקויים ומכל מקום שלחה הודעות לצד שלישי כנגד הקבלן המבצע, כנגד המתכנן וכנגד האדריכל, מאוחר יותר נמחקו ההודעות לצד שלישי כנגד האדריכל והמתכנן. 2. ביום 19.1.94 מינה ביהמ"ש בהסכמת הצדדים את המהנדס נפתלי קדרון כמומחה מטעם ביהמ"ש ע"מ שיחווה דעתו על הליקויים בדירה, עלות התיקון ומקור הליקוי. ביום 3.6.94 נתן המומחה את חוות דעתו, המומחה מצא רטיבות כלואה מתחת לריצוף במטבח, בחדרי השינה ובסלון, והוא ביקש לקבל את תוכנית ניקוז היסודות על מנת שיוכל לחוות דעתו על הטעון תיקון, בנוסף הוא מצא עוד מספר ליקויים קלים ביותר. למן אותו מועד הלכו ובאו ב"כ הצדדים לביהמ"ש בלא שנעשה דבר ממשי בדירה והדיונים נדחו כפעם אחר פעם. בין לבין גם הוגשו השלמות לחוות הדעת עם הוראות ביצוע כאלה ואחרות וביום 21.9.95 לבקשת ב"כ הנתבעת, ערך המומחה אמדן של עלויות התיקון והעריכם ב- 30,900 ש"ח, לאחר מכן הוסיף סכום של 6,700 ש"ח בתוספת מע"מ בגין עבודות נוספות שהתגלה צורך בביצועם (מכתבי המומחה מיום 14.10.96 ומיום 15.10.96). לאחר כל הדיונים הרבים הודיע ביום 7.11.96 עוה"ד ארטמן ב"כ הנתבעת: "מרשתי בדקה, אינה מוכנה לבצע את התיקונים היא מוכנה לפצות את התובע". נותרה בין הצדדים מחלוקת בשאלת הנזקים הנלווים ומחלוקת בין הנתבעת לצדדים השלישיים בשאלת האחריות, ביחס לשאלות אלו נשמעו הוכחות וביהמ"ש גם ביקר בדירה. 3. הנתבעת אינה חולקת על חבותה כלפי התובעים והמחלוקת עימם היא אך בשאלת סכום הפיצוי שיש לפסוק להם. עלה מעדות התובע ומהמוצגים ת/1 ת/2 ת/5 ת/6 ת/7 שהתובע ובני משפחתו סובלים מהרטיבות שצוינה בחוות הדעת מזה זמן רב מאוד. המומחה אמד את עלויות התיקון ב- 30,900 ש"ח נכון לאוגוסט 95' ולאחר מכן הוסיף על חוות דעתו סכום נוסף של 6,700 ש"ח בתוספת מע"מ נכון לספטמבר 96' ואין חולק שיש לפצות התובעים בסכומים אלו. התובעים טוענים לנזקים גדולים וניכרים, הייתי בדירה ולא התרשמתי כך, לא התרשמתי שמדובר בדירה שאי אפשר לחיות בה ושסימני הרטיבות והמים ניכרים מכל פינה, חוששתני שהתובע נתפס לכלל גוזמא, יחד עם זאת מקבלת אני שבימים גשומים מאוד הרטיבות משמעותית יותר ואו אז ייתכן והתובע ומשפחתו סובלים יותר, ניתן היה גם להבחין בסימנים של רטיבות שהיתה ויבשה מעל הפנלים במטבח. לעניין אחד מקבלת אני את הנזקים כפי שתוארו על ידי התובע, בביקורי בדירה ראיתי שהנזק לארונות המטבח גדול ביותר, הארונות רקובים, מלאים בתולעים וברור שיש הכרח להחליפם באופן מיידי, כפי שגם ניתן לראות בתמונות ת/5 עד ת/7, עניין זה גרם וגורם לתובע וילדיו סבל ועגמת נפש של ממש. בהתחשב בפרק הזמן הארוך שקיימת רטיבות בדירה, למעשה ממועד כניסתם לדירה בשנת 90', בהתחשב בעובדה שיש צורך בתיקון ממשי שאין ספק שיפגע במהלך חייהם הרגיל ובהתחשב בעובדה שהתובע, שאשתו הלכה לעולמה, מטפל לבד בענייני הבית ובארבעת ילדיהם ששניים כבר בגרו אמנם, אך עדיין סמוכים על שולחנו, אני מוצאת לפסוק לתובעים פיצוי בגין עגמת נפש, טירדה וטירחה יתרה בסכום של 20,000 ש"ח כערכם כיום. 4. באשר להודעה לצד שלישי מס' 1. השאלה האם נזקי התובעים הם תוצאה של עבודה לקוייה. אין חולק שמכח ההסכם בין הנתבעת לצד השלישי, הסכם נ/7, הצד השלישי חייב לשפות הנתבעת בגין כל נזק שיגרם עקב עבודה לקוייה. המומחה בחוות דעתו הראשונה מיום 3.6.94 קבע כי הליקויים מרביתם ככולם הם בשל בעיות רטיבות, ונובעים מפגמים באיטום, גם הפגמים האחרים כמו בארגז התריס בסלון אף הוא מקורו בביצוע לקוי. ס. 53 (4) להסכם נ/7 קובע: "(4) הקבלן מתחייב בזה לפצות את הרוכש/ים או המזמין/ים את המבנה או חלקיו בגין כל נזק ו/או אבדן שיגרם לו/להם עקב הליקויים ו/או תוך כדי ו/או עקב תיקון הליקויים או לסלק כל דרישה ו/או תביעה שתתעורר מצידו/ם עקב ובקשר לכך" סעיף 54 (א)1 להסכם קובע: "מבלי לפגוע בכלליות האמור לעיל, מצהיר ומאשר הקבלן לאחר שבדק את התוכניות, המפרטים וכל יתר מסמכי חוזה זה, כי הוא מקבל על עצמו אחריות מלאה ובלעדית לאי חדירת רטיבות למבנה על כל חלקיו ולאי התהוות קונדנסציה במבנה". מר לאובמילר מנהל הצד השלישי, העיד בעמוד 2 לפרוטוקול מיום 10.3.97, שהם סברו שיש צורך בעבודות איטום נוספות והפנו תשומת לב הנתבעת לכך במהלך הבניה והנתבעת לא היתה מעוניינת בביצועם, אין בעדותו די ואין בכך כדי שאפטור אותם מהתחייבותם על פי ההסכם, אילו היה נערך מזכר לעניין שבו היתה הנתבעת מאשרת עובדה זו ונוטלת על עצמה אחריות בגין כך, יתכן שהיה מקום לפטור אותם מחבותם, אך לא הומצא לביהמ"ש מזכר, יומני עבודה או כל אסמכתא בנדון ועל סמך עדות יחידה של מנהל הצד השלישי שאין לה כל תימוכין והיא בניגוד להסכם, איני יכולה לקבוע שהיה ויתור כלשהו, מצד הנתבעת. לא מצאתי גם רלוונטיות לעדותו של מר שריג לכך שעוד לפני שבוצע האיטום היתה רטיבות, גם אם כך הדבר, בזמן שהצד השלישי ביצע את עבודות הבניה הוא היה צריך לתת מענה לכך בבניה באופן שהרטיבות גם אם היתה קודם תתוקן. מאחר שהמומחה בחוות דעתו קבע כי העבודה שבוצעה היתה לקוייה הוכיחה הנתבעת את שהיא חייבת להוכיח עפ"י הסכם נ/7, כדי לזכות בשיפוי מטעם הצד השלישי, המומחה גם לא נשאל כלל על האפשרות שהרטיבות היא כתוצאה מחדירת מים לפני האיטום וגם אם כן, לא הבהיר מה משמעות הדבר. מעבר לכך, גם אם הנזקים אינם נעוצים בעבודות שביצע הצד השלישי, לאור פסק-הדין בעא' 92/92/3 משה"ב נ. כחלון, פד"י נ(1) 210, יש לפרש את סעיף השיפוי כנ"ל על כל נזק, גם נזק שאינו נובע ישירות מפעולת קבלן המשנה, קרי הצד השלישי. 6. סוף דבר אני מחייבת הנתבעת לשלם לתובעים פיצוי כדלקמן: 6.1 בגין תיקונים בדירה: סכום של 30,900 ש"ח בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.9.95. וסכום של 6,700 ש"ח בתוספת מע"מ ובתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.9.96 . 6.2 בגין עגמת נפש, טירדה וטירחה יתרה סכום של 20,000 ש"ח כערכם כיום. בנוסף תשלם הנתבעת לתובעים החזר כל הוצאות המשפט ובנוסף שכ"ט עו"ד בסך 5,000 ש"ח בתוספת מע"מ כחוק. הצד השלישי ישפה את הנתבעת בגין כל הסכומים שנפסקו לתובעים. איני מוצאת ליתן לצד השלישי צו להוצאות כלפי הנתבעת.בניהליקויי בניהירושלים