קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא ליקויי בניה דירה באשדוד: הנתבעת הינה חברה קבלנית לבניה, אשר מכרה לתובעים דירה ברח' הרי שומרון 8, אשדוד (להלן: "הדירה"), על פי הסכם מיום 8.11.90. סמוך לאחר קבלת החזקה לידיהם, גילו התובעים ליקויים בנייה בדירה. לאחר דין ודברים שהתנהל בין התובעים לנתבעת בכל הנוגע לתיקון הליקויים בדירה, הגישו התובעים את תביעתם דנן נגד הנתבעת, לפיצוי בגין ליקויי הבנייה שנמצאו בדירה. התובעים צירפו לכתב התביעה חוות דעת מהנדס מטעמם, אשר אמדה את שווי ליקויי הבנייה בדירה ועלות תיקונם בסך כולל של 31,400 ש"ח (נכון ליום 2.8.94), ובנוסף פיצוי בגין ירידת ערך הדירה שהוערך בסך כולל של 12,000 ש"ח. על פי הסכם דיוני שהושג בין הצדדים, מונה המהנדס, מר רפאל חמו, כמומחה מטעם בית המשפט, אשר בדק את הדירה והעריך את עלות תיקוני הליקויים בה, לרבות ליקויים אשר אינם ניתנים לתיקון. המהנדס חמו העריך את שוויים של הליקויים בסך כולל של 12,240 ש"ח (נכון ליום 20.2.96) בצרוף מע"מ. הוסכם בין הצדדים, כי הנתבעת תתקן את הליקויים, בהתאם לחוות דעתו של המהנדס חמו בתוך פרק זמן קצוב, כפי שנקבע בין הצדדים. בשל חילוקי דעות שהתגלעו בין הצדדים, מימושו של ההסכם, בכל הנוגע לביצוע התיקונים על ידי הנתבעת, לא יצא אל הפועל. כל צד השליך את האשם בגין אי קיום ההסכם לפתחו של חברו. הנתבעת טוענת, כי התובעים לא אפשרו לה לבצע את התיקונים ודחו אותה ב"לך ושוב" בתואנות שווא. מנגד, התובעים טוענים כי הנתבעת התחמקה מביצועו, תוך גרימת בזבוז זמן לתובעים. כך או כך, משהגיעו הצדדים למסקנה, כי אין בידם לקיים את ההסכם, הגישה הנתבעת בקשה לבית המשפט, למתן פסק דין חלקי, שיחייבה לשלם לתובעים פיצוי, בשווי האומדן כפי שנקבע על ידי המהנדס חמו בחוות דעתו. התובעים הסכימו לבקשה ובית המשפט נתן פסק דין חלקי בהתאם. נותרה איפוא, במחלוקת שאלת הפיצוי הלא ממוני, בגין עגמת הנפש שנגרמה לתובעים, לטענתם, עקב הליקויים הרבים שנמצאו בדירתם. התובעים טוענים, כי הנתבעת בנתה את דירתם ברשלנות ובחוסר מקצועיות. לטענתם, נגרמה להם עגמת נפש רבה, כתוצאה מהליקויים אלה. הליקוי העיקרי, בריצוף, בולט לעין ומסב להם מפח נפש ובושה בפני באי ביתם. כמו כן, טוענים התובעים כי התנהגותה של הנתבעת כלפיהם, במהלך התקופה הארוכה, בה פנו אליה ונדחו על ידה בבושת פנים ראויה לגינוי ויש לפצותם בגין התנהגות זו, אשר גרמה להם עגמת נפש רבה. מנגד, טוענת הנתבעת, כי תביעתם של התובעים טורדנית וקנטרנית ואין בה ממש. לטענתה, די בעובדה, שהמומחה מטעם ביהמ"ש העמיד את שווי הליקויים בכרבע מהאומדן של המומחה מטעמם של התובעים, כדי ללמד על חוסר תום הלב העומד ביסוד התביעה ורצונם של התובעים להוציא מידי הנתבעת כספים, שלא כדין. הנתבעת טוענת, כי עשתה מאמץ ניכר לקיים את ההסכם לתיקון הליקויים וכי התובעים הקימו בפניה מכשול, אשר מנע מבעדה מלקיימו, על מנת לזכות בפיצוי כספי. בנסיבות אלו, הנתבעת טוענת, כי אין לזכות את התובעים בפיצוי בגין עגמת נפש וכי לא היה בהתנהגותה או במעשיה כדי הפרת ההסכם עימם. לאחר ששמעתי את הצדדים ושקלתי את טיעוניהם, הגעתי לכל למסקנה, כי יש מקום לפצות את התובעים בגין הנזק הבלתי ממוני שנגרם להם, אולם בסכום המופחת במידה ניכרת מסכום התביעה, בכל הנוגע לראש נזק זה. ההלכה הפסוקה הכירה בזכותו של רוכש דירה לפיצוי בגין נזק בלתי ממוני שנגרם לו בעקבות ליקויי בניה שהתגלו בדירתו. אומדן הפיצוי נקבע כפועל יוצא של מהות הליקויים ורמת הסבל ואי הנוחות שנגרמה לרוכש הדירה בעקבותיהם. לענין זה, ראה ע"א 79/348 חנה גולדמן נ. יצחק מיכאלי ואח', פד"י לה' (4) עמ' 31: "נקבעה הוראה מיוחדת בסעיף 13 לחוק התרופות, לפיה 'רשאי בית המשפט לפסוק פיצויים בעד נזק זה בשיעור שייראה לו בנסיבות הענין' בכך הוקלה במידת מה מלאכת השומה והכימות. עם זאת, אין להפריז במידת ההקלה, שכן שיקול הדעת שניתן לבית המשפט, צריך להיות מופעל במסגרת השיקולים הקבועים בחוק התרופות. על כן, אין בית המשפט רשאי לפסוק פיצוי בגין נזק לא ממוני, שאינו מקיים את מבחני הסיבתיות והצפיות הקבועים בסעיף 10 לחוק התרופות... בפסיקת הפיצויים על בית המשפט לשוות לנגד עיניו את העיקרון כי מטרת הפיצוי היא החזרת המצב לקדמותו ואין מטרתו הענשת המפר... סעיף 13 לחוק התרופות לא נועד להוות מנוף לפסיקת פיצויים עונשיים בדיני החוזים. מכאן שזדונו של המפר עשוי להיות רלוונטי רק במידה שהוא משפיע על חומרת הפגיעה של הנפגע". העולה מן האמור לעיל, הוא כי על בית המשפט לשקול איזו אי נוחות נגרמה לתובעים כתוצאה מליקויי הבניה שנגרמו בדירתם. כפי שצויין לעיל, הליקוי העיקרי נמצא בריצוף. ליקוי זה אינו מכסה את שטח הריצוף כולו, אלא מפוזר על פני אריחים בודדים, בחלקי הדירה השונים. מדובר בליקוי אסתטי, אשר ללא ספק, פוגם בצורת של הדירה ומטיל דופי ביופיה. עם זאת, ליקוי זה אינו מסב לתובעים אי נוחות ואין הוא פוגע במהלך חייהם התקין. לפיכך, בהתחשב בטיבו ובאופיו של הליקוי העיקרי וכן בהתחשב במהותם של יתר ליקויי הבניה בדירה, לרבות שווי עלות תיקונם ואי הנוחות שתיגרם לתובעים בעטייה, אני מעמידה את הפיצוי בגין נזקם הבלתי ממוני של התובעים על סך של 3,500 ש"ח, בצרוף הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד למועד התשלום בפועל. הנתבעת תשלם לתובעים את הסך הנ"ל, לרבות הוצאות ושכ"ט עו"ד (בנוסף לסכומים שנפסקו בפסק הדין החלקי) בסך כולל של 800 ש"ח, בצרוף מע"מ לרבות הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד למועד התשלום בפועל.בניהמקרקעיןליקויי בניה