לשון הרע ברשת ב' ברדיו

קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא לשון הרע ברשת ב' ברדיו: התובענה 1. התובע עותר בתובענה הנדונה לפיצוי כספי בגין שני פרסומים שיש בהם לטענתו לשון הרע בעניינו: האחד - בכתבת רדיו בקול ישראל ששודרה פעמיים ביום 31.10.93 בתכנית "הבוקר הזה" ברשת ב'; והשני - במכתבו מיום 9.11.93 של הנתבע מס' 3, ששימש כמנהל הרדיו, אשר נשלח ליו"ר רשות השידור בתגובה לתלונת התובע בדבר הכתבה האמורה. הנתבע מס' 1, ששימש במועד האמור ככתב קול ישראל לענייני השטחים, הכין את הכתבה והביאה לשידור. הנתבע מס' 2, שהוא עורך תכניות בקול ישראל, ערך את תכנית "הבוקר הזה" שבמהלכה שודרה הכתבה. אין מחלוקת בין הצדדים בדבר פרסום הכתבה והמכתב האמורים. הפלוגתאות מתמקדות בשאלה האם היה בפרסומים משום הוצאת לשון הרע בעניינו של התובע, על-פי חוק איסור לשון הרע, תשכ"ה - 1965 (להלן - החוק); ואם התשובה לכך חיובית, בשאלה הנוספת - האם עומדות לנתבעים הגנת אמת בפרסום והגנת תום הלב - לפי סעיפים 14, 15(2), 15(4) ו15-(8) לחוק, כנטען על-ידם. בשלב הדיוני הנוכחי נדרש בית המשפט להכריע בשאלת החבות, לאחר שנשמעו ראיות בנושא זה: מטעם התובע - עדותו בלבד, ומטעם הנתבעים - עדויותיהם של הנתבעים מס' 1 ו2-. הכתבה 2. להלן הכתבה במלואה, כפי ששודרה פעמיים בתכנית "הבוקר הזה": כרמית גיא: "גדול סוחרי הקרקעות בגדה, אחמד עודה, נרצח אתמול בקלקיליה, שני צעירים תקפו אותו בחנות פרחים, נטלו אקדחו וירו בראשו. משתפי פעולה עם ישראל ופלסטינים שלהם עסקים משותפים עם ישראלים, הביעו חשש רב בעקבות הרצח. מוטי אמיר מדווח". מוטי אמיר: "אחמד עודה, בן ארבעים ושמונה, תושב הכפר חבלה שליד אלפי מנשה, נרצח בקלקיליה בעת שיצא לקנות פרחים וקישוטים לחתונת בתו שהיתה אמורה להתקיים במוצאי שבת. שני צעירים נכנסו אחריו לחנות כשהם גלויי פנים, אחד דקר אותו השני הלם בראשו, עודה נפל לפני שהספיק להשתמש באקדחו, אחד התוקפים נטל את הנשק וירה בעודה כדור אחד בראשו. שני הרוצחים נמלטו ותושבים שהיו במקום פינו את עודה אל בית החולים "מאיר" בכפר סבא שם נקבע מותו. כוחות הבטחון עצרו לחקירה שלושה חשודים במעשה. אחמד עודה גדול סוחרי הקרקעות בשטחים, היה מעורב ברוב עיסקאות הקרקע ושימש מתווך יחד עם משה זר, בעסקות למכירת אדמות ביהודה ושומרון ליהודים להקמת התנחלויות. מקור פלסטיני מסר כי עודה קיים באחרונה מגעים עם מתנחלים, שהתעניינו באפשרות לרכוש אדמות להרחבת התנחלויות קיימות. אחמד עודה התפרסם ב84-' כשהתברר שתרם כסף רב למערכת הבחירות של הליכוד, שנה אחר כך הואשם בזיוף, מירמה ובגזל קרקעות, ונידון לכמה שנות מאסר, ב89-' שוחרר עודה לאחר שניכו שליש מעונשו. ב92-' נעצר שוב בחשד שקשר קשר לרצוח את אחד משומרי ראשו, הוא הורשע ונידון לשנתיים מעצר בית, לפני כחצי שנה החליט בית המשפט לבטל את מעצר הבית בשל חשש לחייו והוא שב להתגורר בכפר חבלה בביתו המבוצר. עקב הירצחו של עודה, הביעו משתפי פעולה דאגה וחשש לחייהם, כמה מהם התכנסו בישוב קרני שומרון, הם קראו למתנחלים ולמקורבים לפעול למענם כדי שישראל לא תפקיר אותם בידי פלסטינים קיצוניים. באותה עת חגגו בקלקיליה את הירצחו של עודה, שכונה מלך משתפי הפעולה". התובע טוען, כי בדברי הנתבע מס' 1 בכתבה בקטע שהודגש לעיל בעניינו של התובע - דהיינו: "אחמד עודה... שימש מתווך יחד עם משה זר, בעסקות למכירת אדמות ביהודה ושומרון ליהודים להקמת התנחלויות" - אין כל אמת. הוא מוסיף וגורס, כי הדברים הם בגדר לשון הרע על-פי החוק, משום שפרסומם עלול לפגוע בו, בעסקו או במשלח ידו, או להשפילו ולעשותו מטרה לשנאה בעיני הבריות. המכתב 3. בעקבות מכתב תלונה ששלח התובע ביום 1.11.93 ליו"ר רשות השידור ולמנכ"ל הרשות על הפרסום האמור (ת/1), התבקש הנתבע מס' 3 על-ידי יו"ר הרשות להגיב לתלונה (ת/2). ביום 9.11.93 שלח הנתבע מס' 3 ליו"ר רשות השידור, באמצעות מנכ"ל הרשות, תגובה בכתב (ת/3ב') שבה נאמר, בין השאר כדלקמן: בירור שקיימתי בנושא העלה את הממצאים הבאים: 1. בין אחמד עודה למתלונן אכן היה קשר עסקי שהתפרסם, לא פעם, בתקשורת ללא כל מחאות והכחשות מצד המתלונן. לא נטען כלל בשידור שכל מה שנאמר על עודה, אישום בפלילים וכיוצ"ב, חל ממילא על המתלונן ועל כל שם אחר, שנזכר בכתבה". (ההדגשה אינה במקור - י' נ'). העתק ממכתבו זה של הנתבע מס' 3 נשלח לתובע על-ידי יו"ר רשות השידור ביום 15.11.93 (ת/3א). התובע טוען, כי גם באמור ברישא לסעיף 1 למכתב - בדבר קשריו העסקיים עם המנוח אחמד עודה (להלן - המנוח) - אין כל אמת, וגורס כי יש בדברים אלו, אשר נקשרו לכתבה, משום לשון הרע כמשמעו בחוק. עדות התובע 4. בהתייחסו בעדותו לקטע הנזכר, הכחיש התובע נמרצות כל קשר עסקי או כלכלי או אחר, בינו לבין המנוח, בין ישיר ובין עקיף: לתימוכין בגירסתו הגיש התובע כראיה - בהסכמת הנתבעים - את מכתבו של קמ"ט רישום מקרקעין במינהל האזרחי לאיזור יהודה ושומרון, שבו צויין כי בעסקאות המקרקעין שביצע התובע לא היו יפויי כח חתומים על-ידי המנוח (ת/9). התובע הוסיף והעיד, כי הקפיד שלא להתקרב למנוח ולא להיות מעורב בעסקאות מקרקעין עימו, על רקע מידע שהגיע אליו - בין השאר מהעיתונות - שלפיו הלה ביצע בעסקאות שבהן היה מעורב עבירות פליליות חמורות. לתמיכה בטיעונו האחרון הגיש התובע כראיה את גזר הדין בעניינו של המנוח בתיק 86/5931 בבית המשפט הצבאי בשכם (ת/10). בתיק האמור הורשע המנוח בארבעים וחמישה פרטי אישום, שעניינם עבירות זיוף ומרמה ועבירה אחת של מתן שוחד. עבירות אלו מקיפות שמונה פרשיות של זיוף ומרמה בענייני קרקעות באיזור שומרון, שתחילתן בשנת 1980 וסופן באמצע שנת 1986. מעיון בגזר הדין בתיק האמור עולה, כי המנוח ביצע בשיטתיות ועל פני תקופה ארוכה, הן עסקאות רבות של מכירת קרקעות שלא בידיעת בעליהן, אגב זיוף יפויי כוח, תעודות זהות וחוזים, והן עסקאות שבמהלכן השיג בכוח ובאיומים חתימות של בעלי המקרקעין, וכי כתוצאה מכך מכרו יזמים קרקעות לרוכשים תמימים אשר לא ראו תמורה כלשהי לכספם. לדברי התובע, לא היה כל בסיס לטיעון העובדתי בכתבה, שלפיו שימש כמתווך יחד עם המנוח בעסקאות מקרקעין ביהודה ושומרון. לטענתו, ייחוס קשר כאמור בינו - כמי שפעל כחוק בכל עסקאותיו, לבין המנוח - שמהפרסומים בעניינו, מהרשעותיו ומהאמור בכתבה, עולה כי ביצע עבירות חמורות במסגרת עסקאות המקרקעין שנטל בהן חלק - פגע בשמו הטוב (של התובע) ועלול היה להביא לפגיעה בנפש. עוד העיד התובע, כי מיד לאחר שהאזין לכתבה ששודרה ברדיו, התקשר למערכת יומן "הבוקר הזה", ובשיחה שקיים עם הנתבע מס' 2 הבהיר שהפרסום בעניינו אינו אמת, דרש שלא יזכירו את שמו בהקשר למנוח, והתלונן כי שרבוב שמו לעניין עלול לסכן את שלומו ואולי להביא לרצח נוסף. עדותו של הנתבע מס' 2 - עורך התכנית בן ציון יריב 5. הנתבע מס' 2 - עורך התכנית בן ציון יריב - העיד, כי במוצאי שבת, בערב שקדם לשידור, ביקש מהנתבע מס' 1 - הכתב מוטי אמיר - להכין כתבה על רצח המנוח, לאחר היוודע על דבר הרצח במהלך השבת. הנתבע מס' 2 הוסיף והעיד, כי כעורך תכניות נוהג הוא בדרך כלל להאזין לכתבות המוקלטות מראש, לבחון את תכנן ולשקול במידת הצורך את האפשרות לבקש תגובה ממי שמוזכרים בהן. עוד העיד הנתבע מס' 2, כי האזין לכתבה הנדונה שהוקלטה מראש, ואישר את שידורה. הוא ציין, כי סמך על שיפוטו של הנתבע מס' 2 ככתב ותיק בקול ישראל הבקי בתחום השטחים, והניח שהלה מעורה בחומר שעליו הוא מדווח, ועל כן לא ראה צורך לוודא כל פרט בכתבה, לרבות איזכור שמו של התובע שהיה לדבריו רק "פרט שמעטר את הכתבה". (עמ' 18 ש' 28). באשר לשיחות הטלפון עם התובע, ציין הנתבע מס' 2, כי התובע אכן התקשר אליו בסמוך לאחר שידור הכתבה, ונשמע נסער מאוד בעת שהתלונן שהכתבה היא "מעין נסיון לרצח", וכאשר שאל בנוגע לפרסום בעניינו "מאיפה לקחו את הדברים" (עמ' 17 ש' 11). הנתבע מס' 2 הוסיף והעיד, כי הפנה את התובע לכתב, וכי בתכוף לאחר מכן יצר בעצמו קשר עם הנתבע מס' 1. לדבריו, בשיחה שקיים עם הנתבע מס' 1 לא נכנסו השניים לשאלת אמיתות תוכן הפרסום, וממילא לא החליטו על הכחשת הדברים בעניין התובע, אלא רק סיכמו כי יאפשרו לו למסור תגובתו בשידור, אם יחפוץ בכך. הצעה זו, שהועברה לתובע לאחר שידור הכתבה בפעם השניה ביומן הבוקר, נדחתה על-ידו. כשנשאל הנתבע מס' 2 בעדותו בחקירה הראשית מה משמעות המילים "שימש מתווך יחד עם משה זר", השיב: "ששניהם פעלו באותו תחום של תיווך קרקעות. הכוונה ששניהם פעלו באותו תחום של תיווך קרקעות. הכוונה ששניהם עסקו בסחר בקרקעות". (עמ' 20 ש' 25). וכשנדרש להסביר מה הרלבנטיות של משפט זה לכתבה על רצח המנוח, ציין הנתבע מס' 2: "מדובר כאן בהקשר עיתונאי... מדובר בשני אנשים שידועים כסוחרי קרקעות ביו"ש. הכתב אומר לי ששניהם פעלו באותו תחום". (עמ' 20 ש' 29-28). עדותו של הנתבע מס' 1 - הכתב מוטי אמיר 6. הנתבע מס' 1 אישר בעדותו, כי אין ולא היה לו מידע על שותפות עסקית או על קשרים עסקיים כלשהם בין התובע לבין המנוח, הן בזמן שידור הכתבה והן בעת עדותו לאחר שנזדמן לו לחקור ולדרוש בעניין בקרב מקורותיו. בחקירתו הראשית התייחס הנתבע מס' 1 בהרחבה לשאלה מדוע ציין בכתבתו שהמנוח "שימש מתווך יחד עם משה זר", וכה העיד בעניין זה במענה לשאלות שהופנו אליו ע"י ב"כ הנתבעים: "ש: למה התכוונת כאשר אמרת שעודה שימש מתווך יחד עם משה זר? ת: כשמכינים כתבה עיתונאית, על מקרה כזמו רצח עודה... צריך להביא לידיעת הציבור משהו שמחבר אותו לדברים שהוא יודע. כשאמרתי 'שימש'... זה יותר כדי לתת למאזינים עוד פרט אינפורמטיבי על מסחר הקרקעות בשטחים. ש: אתה אומר 'שימש מתווך יחד עם'. איך אתה מסביר את המילה 'עם'? ת: לא התכוונתי לכך שהיה להם קשר מסחרי שיש בו מובן משפטי. זו לשון עיתונאית. מה שכתוב זה לא כפי שזה נשמע ... זו הערה טכנית. כשאני אמרתי את זה התכוונתי לכך ששני אנשים שעובדים באותו מקום. ש: מה זה מקום, מקום עבודה? ת: מקום גיאוגרפי. איזור השומרון. שני סוחרי קרקעות גדולים שמתגוררים באותו איזור... שני סוחרי קרקעות שעוסקים במסחר בקרקעות, בתיווך בקרקעות ומשתמשים אפילו באותם מתווכים. כל האיזכור של משה זר היה בעצם ב'דברים לזכרו' של עודה, מה שאנו בשפה המקצועית קוראים 'דברים לזכרו'. הכתבה לא על זר. ..... הקשר בכתבה לזר קושר לנושא אחר בכתבה - שעודה מציע למתנחלים אדמה להרחבת התנחלויות קיימות. הקשר העיתונאי בכתבת רדיו... צריך להוביל אותו (את המאזין) אל הצד של המתנחלים. איזכור שמו של זר בנושא זה פתח את הקשר, נתן את הקשר, כי זר עצמו הוא מתנחל והוא מכר אדמות להתנחלויות". (עמ' 25-23) הנתבע מס' 1 טען, כאמור לעיל, כי כלל לא התכוון לטעון בכתבתו לקיומה של שותפות עסקית בין התובע לבין המנוח, אלא רק לציין שכל אחד מהשניים סחר בקרקעות באיזור השומרון. ואולם, כשנשאל בהמשך חקירתו הראשית "אחרי שפורסמה הכתבה והוגשה התביעה ניסית לבדוק את אמיתות העובדות פעם נוספת", השיב: "ניסיתי וגם נתבקשתי... שוחחתי עם מקורות ברישום המקרקעין ברמאללה והם מסרו לי שקשה מאוד להוכיח שיש שותפות עסקית בין עודה לבין זר. זה מה ששאלתי ורציתי לבדוק". (עמ' 27 ש' 8-4). בסיום החקירה הראשית שבה ב"כ הנתבעים ושאלה את הנתבע מס' 1 למה התכוון באמרו "שימש מתווך יחד עם הנתבע מס' 1", והלה השיב: "הזכרתי את שמו של זר בקונטקסט של סחר בקרקעות, לאו דווקא כשותף, כי לא ידעתי אם יש שותפות עסקית מלאה בין השניים". (עמ' 28 ש' 16-15). כאשר נשאל בהמשך, ע"י ב"כ הנתבעים, כיצד הוא מסביר מבחינה תחבירית את המשפט "שימש מתווך יחד עם משה זר", ענה הנתבע מס' 1: "אני מסכים שהניסוח הוא קצת אומלל, כי אפשר להבין את זה גם כך וגם כך. הכוונה היתה, והיא היתה ממש בתום לב, לקשור בין המתנחלים לבין עודה ולציין למאזינים עוד דמות שעוסקת בקרקעות ולא דווקא ביחד. כך נהוג בעבודה העיתונאית, להביא עוד איזכור של משהו מאותו תחום. זה עושה את זה יותר מעניין". (עמ' 28 ש' 23-18). התובע שהגדיר את דבריו בכתבה - שלפיהם המנוח "שימש כמתווך יחד עם משה זר" בעסקאות מקרקעין - כניסוח "אומלל", שב והתבטא בניסוח דומה במהלך חקירתו הנגדית עת טען שהשניים "היו סוחרים ביחד", אך מיד ניסה לטעון כי הכוונה במילה "ביחד" - לעיסוק באותו איזור. "ש: מה שאתה אומר הוא שאין לך הוכחה שהיה קשר כלשהו בנושא של סחר בקרקעות בין עודה לזר. ת: אני לא יכול לדעת אם היה קשר כלשהו או לא היה. ש: זאת אומרת שאין לך שום הוכחה שהיה קשר? ת: רק מתוקף העניין שהיו סוחרים ביחד, עובדים ביחד באותו איזור. ש: מה זה סחרו ביחד? אמרת קודם שהבחירה במילה 'ביחד' היתה שימוש אומלל, ועכשיו אתה חוזר על אותה מילה ואומר שהם סחרו ביחד, למרות שאין לך הוכחה. מדוע אתה אומר זאת? ת: כדי לומר ששני אנשים הם סוחרי מקרקעין אין צורך לקבלת הוכחה. רואים את זה. גם התובע עצמו לא הכחיש שהוא סוחר קרקעות". (עמ' 29 ש' 29-17) בהמשך החקירה הנגדית שב והבהיר הנתבע מס' 1, כי איזכור שמו של התובע בא כ"קישור" - כלשונו - בין סיפור הרצח כאירוע חדשותי לבין תיאור מעשיו של המנוח בעבר וקשריו עם המתנחלים. (עמ' 30 ש' 18-7). עוד הבהיר הנתבע מס' 1 בחקירתו הנגדית, כי בחר להשתמש בתובע כחוליית "קישור" בין חלקי הכתבה, הואיל וסיפור ניסיון ההתנקשות בחייו היה "סיפור מוביל", דהיינו - "סיפור שזוכרים אותו מבחינה עיתונאית" (עמ' 31 ש' 22-14). בסיום עדותו שב ועשה הנתבע מס' 1 מאמצים להסביר מדוע השתמש במילה "ביחד" בעניין עסקיהם של המנוח והתובע למרות שלטענתו לא התכוון לכך: "ש: אתה אומר למעשה שבכתבה הזו לא התכוונת להגיד שמשה זר שימש כמתווך יחד עם אחמד עודה בעסקאות בקרקעות ביהודה ושומרון? ת: לא. התכוונתי לומר ששניהם עסקו בתיווך ובמסחר בקרקעות. לאו דווקא ביחד. ש: לא התכוונת גם לומר שמשה זר הוא שותף של אחמד עודה? ת: זאת לא התכוונתי. שותף עסקי - לא. ש: וגם לא שהיה קשר עסקי עם עודה? ת: גם לא. אבל לניסוח הכתבה זה לא היה רלבנטי". (מעמ' 33 ש' 20 עד עמ' 34 ס' 4). כשנדרש הנתבע מס' 1 להתייחס לתוכן מכתבו ת/3ב' של מנהל הרדיו (שבו צויין כאמור - "בין אחמד עודה למתלונן היה קשר עסקי שהתפרסם לא אחת בתקשורת ללא כל מחאות והכחשות מצד המתלונן") - טען כי ההסבר שמסר לממונים עליו היה זה שהועלה על-ידו בעדותו, והוסיף והעיד: "אז לא פסלתי את האפשרות שיש קשר עסקי בין השניים למרות שלא על סמך זה אמרתי 'יחד עם זה'". (עמ' 32 ש' 24). הנתבע מס' 1 הוסיף והעיד, כי לא מצא מקום לבקש לפני שידור הכתבה את תגובתו של התובע לאיזכור שמו בנושא הנדון, אך הבהיר כי משטלפן אליו הלה בתכוף לאחר השידור והביע חשש לחייו כתוצאה מהנאמר בכתבה, הציע לו להגיב לדברים בשידור חי - הצעה שנדחתה על-ידו. טענות התובע והרקע המשפטי 7. המונח לשון הרע הוגדר בסעיף 1 לחוק כדלקמן: (1) להשפיל אדם בעיני הבריות או לעשותו למטרה ולשנאה, לבוז או ללעג מצדם; (2) לבזות אדם בשל מעשים, התנהגות או תכונות המיוחסים לו; (3) לפגוע באדם במשרתו, אם משרה צבורית ואם משרה אחרת, בעסקו, במשלח ידו או במקצועו; (4) לבזות אדם בשל מוצאו או דתו". 8. התובע מייחס לנתבעים הוצאת לשון הרע בעניינו בשני הפרסומים: בראשון - בכתבת הרדיו - בהקשר למשפט "אחמד עודה, גדול סוחרי הקרקעות בשטחים, היה מעורב ברוב עיסקאות הקרקע ושימש מתווך יחד עם משה זר בעיסקאות למכירת אדמות ביהודה ושומרון ליהודים להקמת התנחלויות"; ובשני - במכתבו של הנתבע מס' 3 אמנון נדב, שבו נאמר, בין היתר, כי "בין אחמד עודה למתלונן אכן היה קשר עסקי שהתפרסם, לא פעם, בתקשורת...". 9. השאלה הראשונה שבה יש להכריע היא האם יש בדברים האמורים משום לשון הרע. התובע גורס, כי הדרך שבה נקשר שמו לשמו של המנוח מרזמת על כך שהמנוח היה שותפו העסקי. לטענתו, משמעותן הטבעית של המילים האמורות הינה כי התובע והמנוח היו שותפים עסקיים ועל כן פעלו כשותפים בתחום מסחר הקרקעות ביהודה ושומרון. לפיכך, יש לבחון בשלב ראשון האמנם זוהי המשמעות שיש לייחס לקטעים האמורים. טענתו השניה של התובע - בהנחה שהתשובה לשאלה הראשונה חיובית - היא שהפרסום לפיו היה שותפו העסקי של המנוח, עלול לבזותו בעיני הבריות וכן לפגוע בו ובמשלח ידו. התובע גורס, כי לאור הרשעותיו של המנוח במעשי מרמה וזיוף בעסקאות מקרקעין שנטל בהן חלק אשר צויינו אף בכתבה - קישור עסקי בינו לבין המנוח מרמז כי אף הוא (התובע) פעל באותן "שיטות עבודה", משמע - זיוף ומרמה. לטענת התובע, פרסום אשר מרמז כי גם הוא נוקט בדרכי זיוף ומרמה בעסקאות מקרקעין עלול לפגוע בו ובמשלח ידו. החשש הוא, לגירסתו, הן מפגיעה גופנית - על רקע הרצחו של המנוח, הן מפגיעה כלכלית בעסקיו, והן מהשפלתו וביזויו בעיני הבריות. 10. באשר לשאלה הראשונה - בעניין פירוש המילים אשר יש בהן לפי הטענה לשון הרע - הלכה פסוקה היא, כי על בית המשפט לבחון את המילים על-פי מובנן הטבעי והרגיל המיוחס להן על-ידי השומע הסביר בהקשר הדברים שבו פורסמו: הווה אומר, המובן הטבעי והרגיל של המילים יימצא לעיתים במובן המילולי כפשוטו ולעיתים במסקנות מבין השורות. אל המובן הטבעי והרגיל של מילים אין להגיע תוך בידודן וניתוקן מהקשרן אלא נהפוף הוא, יש לראותן על רקען הכללי בו הובאו ובהקשר הדברים בו פורסמו". [כב' השופט שמגר (כתוארו אז) בע"א 74/723 הוצאת עיתון הארץ בע"מ ואחר' נ' חברת החשמל לישראל בע"מ ואח', פ"ד לא (2) 281, בעמ' 300]. באשר לאפשרות להיזקקות לנתונים חיצוניים בשאלת משמעות המילים, מוסיפה הפסיקה ומציינת: "לכלל האמור, המפנה אותנו אל משמעותן הרגילה של המילים, יש ביטוי נוסף: יש לפרש המילים בהקשר בו פורסמו, ללא היזקקות לנתונים חיצוניים נוספים העלולים לשנות את משמעותן או להרחיבן, אלא אם ניתן להוכיח כי גם נתונים נוספים אלה הם בגדר ידיעתם הרגילה של אלה ששמעו או קראו אותם". (שם, עמ' 300 מול האות ו'). בהקשר זה, אין חשיבות לכוונת המפרסם וגם לא לדרך שבה הבינו את הדברים חוג קוראים זה או אחר, וממילא אין גם צורך בשמיעת עדויות בשאלה כיצד הובנו דברי הפרסום. (שם, עמ' 301). 11. מבחנים אלו חלים גם בעניין השאלה השניה - האם הפרסום עלול להשפיל אדם בעיני הבריות, לבזותו בשל המעשים המיוחסים לו ולפגוע בעסקו או במשלח ידו; ובדרך כלל אין בפסיקה הפרדה חד-משמעית בין השאלות. באשר לשאלה השניה האמורה, ההלכה הפסוקה מורה כי המבחן שבאמצעותו יקבע אם דבר פרסום בעניינו של פלוני עלול להוות לשון הרע הוא תמיד אובייקטיבי (ע"א 89/334 מיכאלי ואח' נ' אלמוג, פ"ד מו (5) 555, בעמ' 562). "המבחן הוא אובייקטיבי במהותו, לאמור: לא קובע, מה חושב הנתבע המרגיש עצמו נפגע, אלא הקובע הוא כיצד עלולה החברה לקבל את הדבר שבאותו פרסום". (ע"א 83/466 הארכיהגמון שאהה אג'מיאן נ' הארכיהגמון דרדריאן פ"ד לט (4) 734, בעמ' 740). אלה הכללים המשפטיים המתווים את הדרך שבה יש לפסוק בפלוגתאות הנדונות. ומכאן - ליישום הדין על הפרסומים, ותחילה - לכתבת הרדיו. יישום הדין על הכתבה - האם באיזכורו של התובע היה משום לשון הרע? 12. סבורני, כי הקורא הסביר "האדם מן היישוב", אכן היה מבין מהכתבה, מהמילים "יחד עם", כי היו קשרים עסקיים בין המנוח לתובע, וכי השניים היו שותפים עסקיים או לפחות שיתפו פעולה בעסקאות מקרקעין. על רקע זה, זיקה עסקית כאמור בין המנוח לתובע אכן עלולה לפגוע בתובע, כמשמעות הפגיעה בסעיף 1 לחוק, שכן בכתבה עצמה פורטו "שיטות עבודתו" הפליליות של המנוח. הזיקה האמורה עלולה ליצור הרושם, כי התובע מעורב בעסקיו של המנוח ועל-כן גם בדרכי פעולתו - מרמה, זיוף וגזל. הקשר הנזכר מקים חשש לפגיעה בעסקיו של התובע ובו עצמו. קשר זה בין התובע למעשי מרמה וזיוף בעסקאות מקרקעין, נוצר בעיני האדם הסביר המאזין לכתבה, ועלול לבזות את התובע ולביישו. חמור מזה עלול להיות הנזק שייגרם לו בקהילת המעורבים בסחר בקרקעות. בקרב קהילה זו עלולה להיפגע אף פרנסתו, ובמקרה החמור ביותר - אף שלמות גופו. 13. הנתבעים מוסיפים וטוענים בסיכומיהם, כי יש לחלק את תמליל הכתבה לפסקאות שונות, כאשר הפיסקה המאזכרת את התובע מתייחסת אך לעברו של המנוח כסוחר קרקעות, ולכך בלבד. שאר הפסקאות, העוסקות בעברו הפלילי של המנוח ונושאים נוספים, אינן קשורות לטענת הנתבעים לפיסקה זו ומופרדות ממנה. הם גורסים, כי אם קוראים את הטקסט במבנה שהוצג לעיל, אין כל פגם של ממש באיזכורו של התובע בהקשר המוגבל שבו צויין. בטענה האמורה אין ממש ודינה להדחות. כפי שבואר לעיל ברקע המשפטי, יש לבחון את המילים הרלבנטיות שבהן אוזכר התובע על רקע כלל הפרסום. טענת הנתבעים בסיכומיהם היא למעשה ניסיון לפרש את המילים שלא על רקע כלל הכתבה אלא לבודדן ולהבינן בנפרד. נסיון זה עומד בניגוד לכלל, שלפיו יש לפרש את המילים הרלבנטיות על-פי המובן שיש להן בעיני האדם הסביר על רקע הקשרן הכללי. לא ניתן לצפות מהאדם הסביר להפריד בין הפסקאות, ובפרט כשהחלוקה הנטענת היא לפסקאות בנות מספר שורות כל אחת. אשר על-כן, יש לפרש את המשפט הרלבנטי על רקע הכתבה כולה, כפי שבואר לעיל. 14. טיעון נוסף שהעלו הנתבעים בסיכומיהם, לתימוכין בגירסתם כי אין בפרסום משום לשון הרע, מתבסס על תגובותיו של התובע בעל-פה ובכתב בתכוף לשידור הכתבה, שיש בהן לטענתם כדי ללמד על התרשמותו מהדברים ששודרו, כמו גם על אופן התרשמותו של המאזין הסביר. הם מדגישים את העובדה, כי בהאזינו לכתבה הוטרד התובע בראש ובראשונה מהסכנה לחייו כתוצאה מאיזכור שמו, ומוסיפים וטוענים כי רק לאחר זמן, מצא הלה לנכון ליתן לטענותיו לבוש של עילת לשון הרע. בעניין זה הם מעלים שני טיעונים: האחד - כי החשש מפגיעה בנפש אינו נכלל אף לא באחת מהחלופות של הגדרת לשון הרע בסעיף 1 לחוק, והשני - כי מתחושותיו של התובע ניתן להסיק על התרשמות המאזין הסביר, ובלשונם - "אם התובע, שהוא צד מעוניין ואוזנו כרויה, התרשם בעיקר מהסכנה לחייו כתוצאה משידור הכתבה (ומבלי להודות כי סיכון זה אכן נוצר), קל וחומר אמורים הדברים במאזין הסביר" (פסקה 12 לסיכומי הנתבעים). אין ממש בטענת הנתבעים, שלפיה יש לשקול אם הדברים ששודרו בכתבה מהווים לשון הרע על רקע החשש שהביע התובע מתוצאות השידור. כמבואר ברקע המשפטי דלעיל, המבחן להכרעה אם יש בפרסום משום לשון הרע הוא כאמור אובייקטיבי, ואין להתחשב בדעותיו ובתחושותיו הסובייקטיביות של התובע לעניין זה. זאת ועוד - הפגיעה בנפש שממנה חשש התובע בסמוך לשידור הכתבה אינה נכללת אמנם בהגדרת לשון הרע, אך תיתכנה סיטואציות שבהן התקיימותם של היסודות שבסעיף 1 לחוק ב"צורתם החמורה" תביא לחשש שכזה. כלומר, יכול שהבוז והשנאה יגיעו לדרגה חמורה כזו, שכתוצאה ממנה יתעורר גם חשש מפגיעה בגוף ואף בנפש. מכל מקום, חשש זה של התובע להיקף תוצאות הפרסום אינו רלבנטי לשאלה האם יש בכתבה משום לשון הרע, שההכרעה בה הינה על-פי אמות מידה אובייקטיביות, כפי שצויין לעיל; ואין איפוא חשיבות לשאלות מה היו תחושותיו הסובייקטיביות, מתי החליט להגיש את התובענה ומה היו המניעים שביסוד התביעה. 15. עוד טוענים הנתבעים בסיכומיהם, כי "ציון שמו של התובע בכפיפה אחת עם אחמד עודה, אינו גורם לפגיעה כלשהי בשמו הטוב, שכן עיסוקו של התובע, מטיבו, אינו עניין לאיסטניסטים לענות בו, והתובע אף הוא אינו מבלה את עתותיו במגדלי השן" (פיסקה 15 לסיכומים). הטענה, בדבר העדר פגיעה בשמו של סוחר קרקעות באיזור יהודה ושומרון, כאשר מזכירים אותו בהקשר למעשי מרמה וזיוף בעסקי מקרקעין - אינה מקובלת עלי. טיעון זה מרמז לכך, שכל מי שנוטל חלק בעסקאות מקרקעין בשטחים אלו ממילא אינו בוחל באמצעים כשרים מעצם "מהות עבודתו", ועל כן אין על סוחר קרקעות להלין כי נרמז שהוא נוקט בעבודתו בדרכים בלתי חוקיות. תיזה זו לא הוכחה, ואף לא הוכח כל קשר בין התובע לבין מעשי מרמה וזיוף בעסקיו. ההגנות הנטענות על-ידי הנתבעים 16. בסיכומיהם מבקשים הנתבעים לחסות בצילה של הגנת "אמת דיברתי", לפי סעיף 14 לחוק, המורה: טיעוני הנתבעים בסיכומיהם בעניין זה אינם קשורים לתחולת ההגנה אלא מתמקדים למעשה בפרשנות לשון הפרסום, ובשאלה האם יש בו משום לשון הרע. הם גורסים, שהפרשנות הסבירה של המילים "יחד עם" - במשפט "ושימש מתווך יחד עם משה זר בעסקאות למכירת אדמות ביהודה ושומרון ליהודים להקמת התנחלויות" - הינה כי השניים עסקו בסחר ובתווך בקרקעות "זה בצד זה" באותה תקופה, וכי "יהא זה סביר יותר לפרש את המלה "עם" כמבטאת הקבלה בין השניים ולא שיתוף ביניהם" (פיסקה 18 לסיכומים). אכן, אם נפרש מילים אלו כך, הרי שמה שפורסם אמת הוא, שכן כל אחד מהשניים עסק בסחר ובתווך במקרקעין באיזור יהודה ושומרון. ואולם, פירוש זה הוא אקרובטיקה בלשנית אבסורדית שאינה מתיישבת עם משמעותן הפשוטה והברורה של המילים שהוצגה לעיל, שלפיה יוחס לשניים קשר של שותפות עסקית או לפחות שיתוף פעולה בעסקאות מקרקעין; ולא בכדי כינה הכתב את התבטאותו "יחד עם" כ"אומללה", והעיר ש"מה שכתוב זה לא כפי שזה נשמע". זאת ועוד - על פירושם הפשוט, הברור והחד-משמעי של הדברים, למדים גם מתגובתם בכתב של הנתבעים במכתבם לב"כ התובע מיום 9.11.93, שבו נאמר, בין השאר: "בירור שקיימתי בנושא העלה את הממצאים הבאים: בין אחמד עודה למתלונן אכן היה קשר עסקי שהתפרסם לא פעם בתקשורת..." (ההדגשה שלי - י' נ'). תגובה זו מלמדת, כי איזכור שמו של התובע בכתבה היה במטרה להצביע על קשר עסקי בינו לבין המנוח, כפי שהדברים נשמעים כפשוטם, וכי הגירסה שלפיה כוונת הדברים במילים "יחד עם" היתה רק לציין פעילות באותו תחום עיסוק - נולדה לאחר הגשת התובענה. 19. בסיכומיהם הצביעו הנתבעים על הצורך להתחשב בשיקולים עיתונאים של מתן "צבע" לכתבות מתוך רצון להגביר את עניינם של המאזינים בפרסום. מסגרת העלאת הטענה על-ידם אינה ברורה. אם כוותם היתה להעלות את הנושא במסגרת הגנת "אמת דיברתי" - הרי שהעניין אינו רבנטי, משום שהיסוד המרכזי בהגנה זו הוא כי הפרסום היה אמת, ומרגע שנקבע כי אין הדבר כן - אין זה משנה כלל ועיקר אם היה בכך עניין לציבור. במקרה שלפנינו, בפרסום הכתבה על המנוח על רקע נסיבות הרצחו, היה עניין ציבורי. ואולם, משצויין בה, כי הלה נקט בעסקיו במעשי הונאה וזיוף חמורים - איזכור שמו של התובע כשותף לעסקיו או לעסקאותיו, גם אם הועלה כ"קישור" עיתונאי ולצורך מתן "צבע" לכתבה, חייב בדיקה אחראית וזהירה של הדברים בטרם פרסומם. 20. עוד טוענים הנתבעים בסיכומיהם, כי "יש לבחון את השאלה האם הפרסום היה אמיתי אם לאו, על-פי קנה מידה עיתונאי, וגם את כותבי ההסטוריה לא יעמידו בשורה אחת את אחמד עודה ואת התובע, אין בכך כדי למנוע מעיתונאי לעשות זאת" (פסקה 21). הטענה שלפיה יש לבחון אם הפרסום אמיתי אם לאו, מנקודת מבטו של העיתונאי, לא ברורה ואינה נכונה. האמת אינה סובייקטיבית, לפחות לא האמת שבה אנו עוסקים במקרה זה. אם משמעות המשפט הנדון היא כי לעודה היה קשר עסקי עם התובע, הרי שמשפט זה יכול להיות נכון או לא נכון בלבד. אין אפשרות שלישית. 21. לחלופין, טוענים הנתבעים כי גם אם לא ניתן להוכיח קשר בין המנוח לבין התובע, הרי שבנסיבות העניין עומדת להם ההגנה לפי הסיפא שבסעיף 24 הנ"ל, דהיינו - כי מדובר בפרט לוואי, שאין בו פגיעה של ממש בתובע. בענייננו הוזכר שמו של התובע בכתבה בקשר לפרט אחד בלבד - לשותפות העסקית שבינו לבין המנוח. הואיל והפעילות העסקית של המנוח אופיינה בכתבה במעשי הונאה, זיוף ומרמה - איזכורו של התובע כשותף לעסקיו של עבריין ונוכל, אינה מקימה את ההגנה שבסעיף 14 סיפא, שכן האיזכור הוא לא בפרט לוואי, והפגיעה בתובע מאיזכור זה הינה פגיעה של ממש. 22. בהגנות תום הלב - לפי סעיפים 15(2) ו15-(4) לחוק - שציינו הנתבעים בלקוניות במסגרת ההערות לסיכומיהם - אין כל ממש. לא עומדת להם ההגנה לפי סעיף 15(4) הואיל ומדובר בפרסום טענה עובדתית שאמיתותה לא הוכחה, ולא בהבעת דיעה; ולא קמה לזכותם ההגנה לפי סעיף 15(2), הואיל וגם אם היתה חובה על העיתונאי לפרסם את דבר מעלליו הפליליים של המנוח בעסקאות המקרקעין שנטל בהן חלק בעבר, לא קמה חובה כזו גם על יצירת "קישור" עיתונאי בין עסקאות אלו לבין התובע. המכתב מיום 9.11.93 23. המכתב בדבר תוצאות הבירור שנערך בעקבות תלונתו של התובע לרשות השידור, מהווה אף הוא לשון הרע, שכן בהקשר לפרסום הכתבה שב וחזר, במפורש, על הטיעון כי בין המנוח לתובע היה קשר עסקי. הנתבעים לא העלו בסיכומיהם הגנה של ממש בעניין מכתב זה. ההגנה לפי סעיף 15 (8) לחוק שהעלו ברמז (בפיסקה 30 לסיכומים), אינה חלה על המקרה, הואיל והמכתב אינו מהווה פרסום של תלונה על הנפגע או פרסום בדבר הגשת תלונה נגדו. אחריות הנתבעים 24. משהודו הנתבעים בכתב ההגנה באחריותם המקצועית לפרסומים הנדונים מכוח תפקידיהם, אין בסיס לעתירתם החלופית בסיכומיהם לדחות את התביעה נגד הנתבעים מס' 2 ו3-, אם לא תידחה התביעה בכללה. המחלוקת בעניין הגשת גליון המרשם הפלילי של התובע 25. ב"כ הנתבעים ביקשה להגיש כראיה במהלך הדיון את המרשם הפלילי של התובע. ב"כ התובע התנגדה להגשת המסמך הן על יסוד הוראת סעיף 22 לחוק איסור לשון הרע, והן על בסיס הוראות חוק המרשם הפלילי ותקנת השבים, הקובע סייגים למסירת מידע מן המרשם הפלילי ולשימוש במידע זה בחלוף תקופת ההתיישנות. הוסכם בין הצדדים, כי טיעוניהם בדבר קבילות המסמך בשלב הדיוני הנוכחי יוכרעו בהחלטה זו. ואולם, בסיכומיהם בכתב חזרו בהם הנתבעים מבקשתם למתן החלטה בדבר קבילות גיליון המרשם הפלילי, והסתפקו בהפניית בית המשפט לעדות התובע בדבר הרשעתו ב"פרשת המחתרת היהודית" ונשיאתו בעונש מאסר שחפף את תקופת מעצרו (פיסקה 14 לסיכומים). בנסיבות אלו מתייתרת ההכרעה בדבר קבילות גליון המרשם הפלילי כראיה. סוף דבר 26. כתבת הרדיו הנדונה מהווה לשון הרע בעניינו של התובע, בכך שנאמר בה, כי המנוח אחמד עודה שימש כמתווך בעסקאות מקרקעין ביהודה ושומרון יחד עם התובע, אגב ציון העובדה כי עודה נקט בעסקאות המקרקעין בשיטות של זיוף, מרמה וגזל. גם במכתב מיום 9.11.93, שהתייחס לכתבה ושנטען בו כי לתובע ולמנוח היה קשר עסקי היה משום לשון הרע. הכתבה והמכתב מהווים לשון הרע בהיותם פרסומים העלולים לפגוע בתובע, בעסקו ובמשלח ידו, או לבזות אותו ולהשפילו בעיני הבריות, או לעשותו מטרה לשנאה ולבוז מצדם; ומשלא קמה לנתבעים, האחראים לפרסום הכתבה והמכתב, כל הגנה על-פי החוק הנ"ל לפרסומים אלו - חבים הם כלפי התובע, יחד ולחוד, בגין לשון הרע. לשון הרע / הוצאת דיבה