מהי עדות שמיעה ?

מהי עדות שמיעה ? הגם שפקודת הראיות אינה מזכירה כלל את מה שמכונה "עדות שמיעה", קנה לו מונח זה שביתה ורכש מקום של כבוד בדיני הראיות של המשפט הארץ-ישראלי והישראלי. מקורו במשפט המקובל האנגלי והוא נקלט בארץ בשחר ימיו של המנדט הבריטי דרך הצינור של סימן 46 לדבר המלך במועצה על א"י 1922 - 1947. בשנים האחרונות לא היתה לכלל בדבר איסור עדות שמיעה עדנה רבה; היקפו צומצם הן על ידי המחוקק והן על ידי הפסיקה. פקודת הראיות מכילה כיום הוראות לא מעטות המתירות הגשת ראיה מפי השמועה, קרי לא מכלי ראשון, והרי מקצתן: עדות עד בעת ביצוע העבירה לפי סעיף 9 לפקודה, אמרה של קרבן אלימות לפי סעיף 10, הודעת עד שניתנה מחוץ לבית המשפט לפי סעיף 10א'(ב), תעודות ציבוריות ונוכריות לפי סימן ד' לפרק ב' ולאחרונה - רשומה מוסדית. הפסיקה מצידה הרחיבה מעת לעת את קשת המקרים בהם ראייה תהיה קבילה גם אם היא עדות מפי השמועה. בבר"ע 83 / 423 מדינת ישראל נגד עיזבון המנוחה ורד סילוורמן, פ"ד לז (4) 281 נקבע כי דו"ח ועדת חקירה שנתמנתה על ידי משרד הבריאות הוא ראיה קבילה; בד"נ 85 / 23 מדינת ישראל נגד דוד טובול, פ"ד מב (4) 309, נקבע כי עדותו של איש משטרה על דברים אותם שמע בעת החקירה המשטרתית מפיו של אדם היא קבילה, למרות שהיא עדות שמיעה; בע"א 86 / 703 אברהם ברנשטיין נגד היועץ המשפטי לממשלה, פ"ד מג (4) 529, נקבע כי יש להחיל את החריג לכלל האמור, בדבר קבילותה של אימרה בכתב שנעשתה ע"י ממלא תפקיד במסגרת מילוי תפקידו, לא רק במקרה שבו ממלא התפקיד נפטר, אלא גם כאשר מדובר בממלא תפקיד שלא ניתן להעידו מטעם אחר. בע"א 94 / 2515 עו"ד יוסף לוי נגד עיריית חיפה ואח', פ"ד נ' (1) 724 התייחסה השופטת בייניש למסמכים שנשמרו בתיקי העיריה והוצאו מתוכם. שם דובר במסמכים שגילם נע בין ארבעים לעשרים שנה שכולם נכתבו בידי עובדי רשות ציבורית הנוהגת לערוך רישומים, לתעד סכומי דיונים ולשמור התכתבויות מאז עריכתן, במסגרת סדרי העבודה הרגילים. קבילותם של המסמכים היתה אמנם שאלה שנדונה שם רק אגב אורחה, אך לענייננו חשובה ההנמקה שנתנה השופטת בייניש לקבילותם. היא קבעה כי - בע"א 90 / 4384 שמעון ואתורי נגד בית החולים לניאדו, דינים עליון כרך נא, 367 אומר השופט מצא, בעקבות פסק הדין בפרשת בר"ע 83 / 423 מדינת ישראל נגד עיזבון המנוחה ורד סילוורמן ו-עו"ד יוסף לוי נגד עיריית חיפה ואח' כי  - "כל אשר הבאנו ואמרנו אין אלא משום הזכרת ביטוייה היותר ישנים והפחות מובהקים של המגמה המשתרשת והולכת בזמננו בתחום דיני הראיות, להעתיק את מרכז הכובד מנושא הקבילות לנושא המשקל". השופט ש' לוין, בחוות דעתו בפרשת ע"א 86 / 703 אברהם ברנשטיין נגד היועץ המשפטי לממשלה הנ"ל, מתווה את הקווים המאפיינים את המגמה הנוכחית באמרו: MCCORMICK על דיני ראיות מהדורה שלישית, סעיף 306, WIGMORE דיני ראיות סעיף 1521; רק באמצעות חוק חרות ויתר המחוקק האמריקאי על דרישה, שהיתה תנאי לקבילות המסמך, שהעד עורך המסמך לא היה ניתן להשגה. גם אלמלא נקבע כך במשפט המקובל היה מקום עמנו להרחיב עשיית שימוש בחריג לכלל הפוסל עדות מפי השמועה גם לנסיבות האמורות, מקום בו לא ניתן להבטיח את העדתו של העד בשקידה סבירה. שינוי הכללים בענין זה, אם הוא דרוש, אינו אלא שינוי של "סעיף משני של ההלכה", כדברי בית משפט זה בד"נ 80 / 25, פד"י לה(2) 457, 462 ולא נבצר מאתנו לעשותו גם בלי התערבותו של המחוקק; וכי מהו ההבדל בין עד שנפטר ועד שנעלם ולא נודעו עקבותיו?" עדותדיוןעדות מפי שמועהשמיעהשאלות משפטיות