המחלוקת העיקרית העומדת ביסוד התובענה מתמקדת למעשה בשאלת גבולות נחלותיהם של המשיבים. קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא מחלוקת לגבי גבולות נחלות: הרקע לבקשה 1. על גבעה הנשאת מעל משקי מושב בית נקופה (להלן - המושב), בואך ירושלים, נמצאות כיום לקראת סיומן, עבודות פיתוח בשטח שנועד להרחבת המושב. הרחבה זו מבוצעת על-פי תכנית מי/במ/308 שנכנסה לתוקף ביום 26.3.98 (להלן - התוכנית), ועל יסוד החלטת מועצת מקרקעי ישראל מס' 737 מיום 17.2.95. המבקש, שהינו מושב עובדים המאוגד כאגודה שיתופית, טוען כי הוא מחזיק כבר-רשות במשבצת שהוקצתה לו בשטח של כ1,800- דונם לערך, על-פי "הסכם משולש" שנחתם בינו לבין מינהל מקרקעי ישראל והסוכנות היהודית לארץ ישראל (להלן - הסוכנות היהודית), וכי הוא האחראי על עבודות הפיתוח. כל אחד מהמשיבים הינו חבר במושב המבקש, ומחזיק בנחלה כבר-רשות ממינהל מקרקעי ישראל ומהסוכנות היהודית. (המשיב מס' 1 - במשק 71, המשיב מס' 2 - במשק מס' 60, והמשיב מס' 3 - במשק 69). המשיבים - שמשקיהם גובלים בשטח ההרחבה - הגישו יחד עם אחרים עתירות לערכאות משפטיות כנגד התכנית, אך אלו נדחו. המחלוקת העיקרית העומדת ביסוד התובענה מתמקדת למעשה בשאלת גבולות נחלותיהם של המשיבים. 2. בתובענה שהוגשה בתיק העיקרי - ת"א 98/8650 - טוען המבקש (התובע), כי המשיבים מס' 1 ו2- (הנתבעים מס' 1 ו2-) פלשו לשטחים שלא הוקצו לחברי המושב ושתוכננו לראשונה בתוכנית הנ"ל, וכי המשיב מס' 3 (הנתבע מס' 3) מונע את חזקת המבקש בכביש מס' 4 המופיע בתכנית. המבקש עותר בתובענה האמורה "לסילוק ידם של המשיבים מכל השטחים שאינם כלולים במשקיהם על-פי תשריט התכנית". הבקשה הנדונה למתן צו מניעה זמני 3. במקביל להגשת התובענה, עתר המבקש בבקשה הנדונה - בש"א 98/1531 - למתן צו מניעה זמני, בדחיפות ובמעמד צד אחד, שלפיו יאסר על המשיבים "להפריע למבקש בביצוע עבודות הפיתוח אותן הוא מבצע בשטח הידוע כהרחבת מושב בית נקופה, וזאת עד הכרעה סופית בתביעה שהגיש המבקש לסילוק ידם של המשיבים משטחים שאינם כלולים במשקיהם". בבקשה, ובתצהיר התומך בה שהוגש על-ידי גבריאל כהן חבר ועד המושב, נטען כי גבולות משקי המשיבים כבני-רשות נקבעו בתכנית, וכי כל עבודות הפיתוח אמורות להתבצע בשטחים ציבוריים שבהם אין למשיבים כל זכות חוקית. עוד נטען בבקשה ובתצהיר, כי המשיבים פלשו בסמוך למשקיהם לשטחים שאין להם כל זכות חוקית להחזיק בהם, ומונעים מהמבקש מלבצע עבודות הפיתוח בשטחים אלו, בין השאר בדרך של חסימה פיזית והשמעת איומים. המבקש העריך בבקשתו, כי "למשיבים לא יגרם כל נזק מהיענות לבקשה" (סעיף 45 לתצהירו של גבריאל כהן). הוא הוסיף וציין, כי עלול להגרם לו נזק כספי מאי היענות לבקשה הדחופה למתן צו מניעה זמני במעמד צד אחד, בין השאר משום שעזיבת הקבלן המבצע את השטח עם דחפוריו וחזרתו להשלמת עבודות הפיתוח רק בשלב מאוחר יותר, תגדיל את עלות העבודות בסך של כ120,000- ש"ח. בסיפא לבקשה הבהיר המבקש, כי אין בצו הזמני המבוקש כדי ליתן בידו את מלוא הסעד שלו עתר בתובענה "שכן עניינו של ההליך העיקרי בקביעת גבולות זכויות החזקה והשימוש של הצדדים, ואילו הצו המבוקש רק יאפשר את הכשרת השטח למטרה לה יועד בתכנית, מבלי שיכריע בשאלה מי יחזיק בשטח לאורך זמן" (סעיף 47 לבקשה; ההדגשה במקור). לאחר עיון בבקשה, החלטתי כי הדיון בה יקויים במעמד שני הצדדים. 4. המשיב מס' 1 טען בתשובתו לבקשה ובתצהירו, כי השטח שבו אמורות להתבצע העבודות על-פי התכנית מוחזק כעשרים שנה על-ידו, מהווה חלק מנחלתו ומשמש כחצר ביתו וכמעבר ללול שבמשקו. לגירסתו, הוא מחזיק בשטח הנדון בידיעת המבקש ובהסכמתו, וזה לא פנה אליו מעולם בדרישה לסילוק יד מכל השטח או מחלקו. עוד טען המשיב מס' 1, כי עבודות הפיתוח וסלילת הכביש, שמתעתד המבקש לבצע, אמורות להביא לשינוי בלתי הפיך של פני המקרקעין ומפלסיהם, באופן שתנגוסנה משטח גינת ביתו, ותחסומנה את דרך העפר הקיימת בנחלתו אשר משמשת אותו למעבר בין ביתו לבין הלול שבמשקו. 5. בתגובתו בכתב ובשני תצהיריו טען המשיב מס' 2, בין השאר, כי הוא מחזיק מזה כעשרים וחמש שנה בשטחים שהמבקש מתכוון לבצע בהם עבודות פיתוח, וכי החזקה זו היתה בהסכמת המבקש, בידיעת חברי המושב ומבלי שהושמעו נגדו טענות כלשהן בעניין הנדון. עוד נטען בתגובה ובתצהירים, כי העבודות שהמבקש מתכוון לבצע בשטחים שבהם מחזיק המשיב מס' 2 והמשמשים כחלק מנחלתו (הכוללות בין היתר: חפירות, שינוי מפלסי הקרקע, הריסת טרסות, בניית קירות מסלעים, כריתת עצים וצמחיה וסלילת כביש ומדרכה) - ישנו את המצב הקיים, יביאו לשינוי פני השטחים הנדונים לצמיתות ויגרמו בכך לנזק בלתי הפיך למשיב מס' 2. 6. כל אחד מהמשיבים מס' 1 ו2- עתר בתגובתו לדחיית הבקשה מטעמים עובדתיים ומשפטיים רבים ומגוונים; ובין השאר, מחמת - שיהוי בהגשת הבקשה, העלמת עובדות ואי נקיון כפיים מצד המבקש, שיקולי מאזן הנוחות של בעלי הדין, והעובדה שהצו הזמני המבוקש ישנה מצב קיים מזה עשרות שנים באופן בלתי הפיך, ישיג למעשה את הסעד שלו עותר המבקש בתובענה וירוקן את ההליך העיקרי מכל תוכן. 7. המשיב מס' 3 לא הגיש תגובה לבקשה בכתב שהומצאה לו, ונמנע מלהתייצב לדיון למרות שהוזמן כדין. באשר לנסיבות הימנעותו של המשיב מס' 3 ממתן תגובה לבקשה, הועלו מטעם המבקש גירסאות שונות. בדיון שקויים ביום 21.6.98 הודיע ב"כ המבקש, כי לפי מידע שנמסר למבקש, המשיב מס' 3 אינו מתנגד לבקשה. ואולם, במהלך חקירתו הנגדית של המצהיר מטעם המבקש - ביום 31.6.98 - הוברר מפי המצהיר, כי הוא הגיע להסכם עם המשיב מס' 3 שלפיו בשלב זה לא תבוצענה העבודות באיזור השנוי במחלוקת ליד נחלתו, וכי המהנדס מטעם המבקש והמהנדס מטעם המשיב מס' 3 יבואו בדברים לשם בחינת אפשרות שינוי התכנית (עמ' 10 ש' 15). הואיל ובסיכומיו נמנע ב"כ המבקש מלהתייחס באופן ספציפי למשיב מס' 3, לא נתחוור האם עדיין עותר המבקש לצו מניעה זמני בעניינו של המשיב מס' 3, אם לאו. בנסיבות אלו, תוכרע בשלב זה הבקשה הנדונה בעניינם של המשיבים מס' 1 ו2- בלבד. חקירת המצהירים 8. הדיון בבקשה זו, למתן צו מניעה זמני, היה יוצא דופן מבחינת היקפו. הבקשה בכתב על תצהיריה ונספחיה השתרעה על-פני עשרות עמודים, וגם התגובות בכתב על תצהירין היו לא קצרות. חקירות הצדדים את המצהירים מטעם בעלי דינם היו ממושכות, וחרגו מפרופורציה ראויה; ויש להצר על כך שהערות בית המשפט לב"כ הצדדים לצמצם את היקף חקירותיהם לא הועילו. בעיקר מדובר בחקירה הנגדית שערך ב"כ המשיב מס' 2 למצהיר מטעם המבקש (המשתרעת על פני 44 עמודים), שנאלצתי לבסוף להגבילה בזמן. בחקירה זו - שגלשה מעבר לנושאים הטעונים הכרעה בבקשה למתן צו מניעה זמני ואשר כללה שאלות רבות שחזרו על עצמן - היה משום בזבוז זמן שיפוטי יקר של ציבור המתדיינים. עם זאת, יש להעיר, כי גם המצהיר מטעם המבקש - מר גבריאל כהן - תרם לא במעט להתמשכות חקירתו, בכך שהתחמק ממתן תשובות ישירות לחלק מהשאלות שהופנו אליו, ובחר למסור תשובות ארוכות שחלקן חרגו מעבר למה שנתבקש להשיב. 9. כאמור, לא צויין בבקשה ובתצהירו של מר כהן מהן העבודות שאותן מתעתד המבקש לבצע בשטחים שבמחלוקת, ואף נטען בבקשה ובתצהיר כי העבודות לא יגרמו כל נזק למשיבים, אשר לטענת המבקש פלשו לשטחים הנ"ל. ואולם, בחקירתו הנגדית אישר העד כהן, כי המבקש מתכוון לבצע עבודות בשטחים שבהם מחזיקים המשיבים בידיעת המבקשת מזה כעשרים שנה, וכי העבודות כוללות - בין השאר - עקירת עצים ונטיעות, שינוי מפלסי הקרקע והכשרת תשתית לכבישים. הרקע המשפטי בעניין צו המניעה הזמני 10. בבוא בית המשפט להחליט אם להעתר לבקשתו של בעל דין לסעד ארעי של צו מניעה זמני, עליו להידרש לשלוש שאלות: הראשונה - האם למבקש עילת תביעה המתבססת על זכות שלכאורה קנויה לו; השניה - האם קיימים שיקולים שלא להעתר לבקשה, ובין השאר - האם בא המבקש ביושר ובנקיון כפיים לבית המשפט, או שמא מעלים הוא עובדות חשובות מבית המשפט על-מנת לזכות בצו; והשלישית - השוואת מידת הנזק העשוי להיגרם לכל אחד מבעלי הדין אם ינתן הצו אם לאו, ואיזון בין אינטרס המבקש לקבלת סעד זמני מיידי לבין הפגיעה האפשרית במשיב. (רע"א 93/5093 פ.א. ארבן בע"מ נ' גבי א.ג.ר, שותפות לבנין ופיתוח, פ"ד מט(1) 730, בעמ' 737-736). בעניין מהות הנזק הנטען מורה ההלכה הפסוקה, בין השאר, כי על מבקש הצו להראות שייגרם לו "נזק בל יתוקן אם לא ינתן הצו". (ע"א 64/213 ברא"ז נ' נציב המים, פ"ד יח(3) 647, בעמ' 653; רע"א 97/2430 טיב טירת צבי נ' דליקטיב הקניון ואח', פ"ד מה(4) 225, בעמ' 228). באשר לתכליתו ולאופיו של הסעד המבוקש, כבר נפסק כי "מטרתו השכיחה של צו זמני היא לשמור על מצב קיים ולמנוע את שינויו בעוד ההליך תלוי ועומד, אך יש גם שהצידוק לתתו נעוץ בצורך להפסיק מיטרד קשה או פגיעה חמורה"; כי "על המבקש צו ביניים מוטלת חובה לשכנע את בית המשפט בדוחק הנסיבות, שיש בו כדי להצדיק את ההתערבות המוקדמת"; וכי "מבקש שהשהה את בקשתו אינו יוצא חובה זו, שהלוא בעצם השיהוי יש משום ראיה לסתור את טענתו, שהצו חיוני ושנתינתו אינה סובלת דיחוי". (רע"א 92/5240 חלמיש חברה ממשלתית עירונית לשיקום הדיור בתל-אביב-יפו בע"מ נ' אשרז עיבוד נתונים בע"מ ואח', פ"ד מז(1) 45, בעמ' 50). המחלוקת בעניין זכויות המשיבים 11. הצדדים חלוקים ביניהם בשאלת זכויות המשיבים בשטחים הנדונים. בסיכומיו, יצא המבקש מההנחה - לצורך הדיון בבקשה זו - כי המשיבים היו לכל היותר "בני רשות חינם מכללא" בשטחים האמורים במשך כעשרים שנה. ואולם, לטענתו, הם הפכו בעליל למסיגי גבול בשטחים מיום שנקבעו בתכנית גבולות משקיהם, שאינם כוללים שטחים אלו. המבקש גורס, כי גבולות הנחלות שצויינו בתכנית מקבלים משמעות לבר-תכנונית, המעצבת את גבול ההרשאה של בר-הרשות, וכי הבעלים של המקרקעין מעניקי הרשות, הביעו בבירור - בתכנית ההרחבה ובהליכים שננקטו בעניינה בערכאות - את החלטתם לביטול ההרשאה (אם היתה כזו) שניתנה למשיבים להחזיק בשטחים שמחוץ לגבולות שצויינו בתכנית. 12. המשיבים מס' 1 ו2- גורסים כאמור, כי השטחים הנדונים שבמחלוקת המחוזקים על-ידם, נכללים בגבולות נחלתם מזה שנים רבות בידיעתם ובהסכמתם של המבקש ובעל הקרקע, וכי התכנית האמורה מתייחסת להיבטים תכנוניים בלבד ולא לזכויות במקרקעין. 13. כפי שציינו שני הצדדים, המחלוקת האמורה בשאלת זכויותיהם של המשיבים בשטחים שמחוץ לגבולות שסומנו בתכנית האמורה, תידון ותוכרע במסגרת התובענה העיקרית, שבה עתר המבקש לסילוק ידם של המשיבים משטחים אלו. נוכח מסקנותיי בעניין מאזן הנוחות שתובאנה להלן, מתייתר הצורך להתייחס בהחלטה זו לסיכויי התביעה, ואותיר להכרעה בהליך העיקרי את השאלה האם לתכנית האמורה יש נפקות לבר-תכנונית, הקובעת את גבולות הנחלות במושב, כנטען על-ידי המבקש, אם לאו. מאזן הנוחות 14. המבקש מדגיש בסיכומיו, כי אין הוא עותר לצו שיתיר לו לבצע עבודות בשטחים שבמחלוקת (שכן בכוונתו לבצע את העבודות על-פי התכנית), כי אם רק לצו שיאסור על המשיבים מלהפריע לביצוע העבודות ולפגוע בשליחיו. בנסיבות אלו, טוען המבקש, כי מחד - "ברור שלא יכול להגרם למשיב כל נזק ממתן הצו", ומאידך - נזקו של המבקש הוא ממשי - החשש מפגיעה פיזית בשליחיו. (סעיף 29 לסיכומים). לחלופין, גורס המבקש כי עלול להגרם לו נזק כלכלי מאי ביצוע העבודות. המצהיר מטעמו, מר כהן, ציין כי נזק זה כולל את עלות החזרת הדחפורים לשטח ואת הנזק הכספי שייגרם לרוכשי החלקות בשטח ההרחבה. חרף ניסוח הצו המבוקש כמכוון כנגד הפרעה מצד המשיבים, עותר המבקש למעשה לצו שיתיר לו לבצע עבודות בשטחים הנדונים; שכן אם למשיבים זכויות בשטחים אלו - וההכרעה בזכויות לא תינתן בהליך ביניים זה - הרי שקמה להם הזכות החוקית לסלק מהשטחים את מי שיכנסו לתוכם, ובפרט את מי שיכנס למקום על-מנת לבצע עבודות פיתוח שישנו את פני המקרקעין. הענות לצו המניעה הזמני, כפי שנוסח בבקשה, כמוה כמתן צו זמני המאפשר למבקש לבצע את העבודות בשטח. בנסיבות אלו, יש לבחון את מאזן הנוחות של בעלי הדין, בהתחשב בכך שהפועל היוצא של הצו הזמני המבוקש - יהא ניסוחו אשר יהא - יתיר למבקש לבצע עבודות פיתוח בשטחים הנדונים וימנע מהמשיבים את הזכות למנוע כניסתם של שלוחי המבקש למקום לביצוע העבודות. ומכאן לבחינת מאזן הנוחות בעניינו של כל משיב בנפרד. 15. באשר לשטחים שבהם מחזיק כיום המשיב מס' 1, מתכוון המבקש לבצע עבודות פיתוח על-פי התכנית, הכוללת - בין השאר - חפירות בגינת ביתו עד למרחק של כשני מטרים מהבית להכשרת מגרש סמוך, עקירת נטיעות ועצים והריסת גדר, וכן שינוי פני הקרקע באיזור שבו מוביל שביל מביתו של המשיב מס' 1 ללול שבמשקו, באופן שיבוטל השביל ותימנע אפשרות גישה ברכב במסלול האמור מהבית ללול. מדובר בשינוי המצב הקיים לבלי הכר, והנזק ששינוי בלתי הפיך זה של פני הקרקע יסב למשיב הינו ניכר ומשמעותי ביותר. לעומת הנזק שייגרם למשיב מס' 2 ממתן הצו, נזקו של המבקש (על-פי המצויין בטענה החלופית שהעלה המבקש בסיכומיו) מאי מתן הצו מסתכם בעלות הוצאת הכלים המכניים ההנדסיים הכבדים מהשטח והחזרתם לאתר בעתיד, המגיעה להערכתו לכמאה ועשרים אלף ש"ח. ואולם הואיל והכלים כבר פונו מהשטח לאחר הגשת הבקשה ובטרם החל הדיון בה, והנזק הנטען כבר נגרם, אין עוד למעשה נזק כספי שמתן הצו הזמני עשוי למנוע. העד כהן גם ציין, כי עלול להגרם נזק כספי לרוכשי הנחלות בשטח ההרחבה, ואולם, אין להתייחס לנזק נטען זה של רוכשי הנחלות הואיל והללו אינם בעלי דין בבקשה ובתובענה, מה גם שמהותו של הנזק לא נתחוורה. בנסיבות האמורות, כפות המאזניים במאזן הנוחות והאינטרסים של הצדדים נוטות במידה מכרעת לטובת המשיב מס' 2, שכן הצו המבוקש ישנה את המצב הקיים בעניינו לבלי הכר, ובאופן שניתן לראותו למעשה כבלתי הפיך. 16. באשר לשטחים שמחזיק בהם המשיב מס' 2, צמצם המבקש במהלך הדיון את עתירתו לסעד זמני רק בעניין עבודות פיתוח בשצ"פ 116 ובשצ"פ 121, וכן לעבודות פיתוח בשולי הכביש בקטע הסמוך לביתו של המשיב. בעניין העבודות האחרונות ציין העד כהן, כי בשלב הנוכחי מתכוון המשיב רק לכרות את שורת העצים שממזרח לביתו של המשיב מס' 2 לשם התקנת קווי מים וביוב בשולי הכביש, וכי בעתיד הקרוב אין כוונה לבצע את עבודות הרחבת הכביש במקום. במהלך חקירתו הנגדית של העד כהן הוברר, כי המבקש אינו מתכוון לבצע בתקופה הקרובה עבודות להרחבת כבישים בשטח המושב. כמו כן, לא נתחוור מעדותו של כהן על שום מה עומד המבקש על כך כי קווי המים והביוב יעברו במסלול שמחייב את כריתת העצים בשטח שלטענת המשיב מס' 2 נכלל בגבול נחלתו, ומדוע לא יפעל המבקש לשינוי התכנית באופן שקו הביוב יוסט למרכז הכביש בדרך שתמנע כריתת שורת העצים (כפי שנעשה בכל שטח תכנית ההרחבה); וכל זאת כאשר אין כל כוונה להמשיך בשלב זה את עבודות הכנת תשתית קווי המים והביוב בהמשך הכביש בסמוך לנחלות נוספות במושב. אין חולק, כי העבודות בשטחים 116 ו121-, שהמשיב מס' 1 טוען כי הינם נכללים בגבולות נחלתו, כוללות שינוי דרסטי של פני השטח, ובין השאר: עקירת נטיעות של המשיב מס' 2, הריסת טרסות שבנה במקום, שינוי מפלסי הקרקע ובניית מסלעות. מדובר בשינוי משמעותי של המצב הקיים, ולמעשה בשינוי בלתי הפיך של פני השטח המסב נזק ניכר למשיב מס' 2. מנגד, לא הצביע המבקש על נזק של ממש שיגרם לו כתוצאה מעיכוב פיתוח שצ"פ 116 ושצ"פ 121, זולת עלות החזרת הדחפורים למקום - נזק שכבר נגרם כאמור, ואשר כבר נידון בפיסקה 15 לעיל אגב ההתייחסות לעניינו של המשיב מס' 1. גם בעניין גדיעת העצים הסמוכים לביתו של המשיב מס' 2, לא הצביע המבקש על נזק ממשי שיגרם לו, מול הנזק הבלתי הפיך שבכריתת שדרת העצים; שכן המבקש אינו מתכוון בשלב זה להרחיב את הכבישים בתוך המושב על-פי התכנית. אם כל כוונתו של המבקש הינה להכין בשלב זה תשתית לקווי ביוב ומים בקטע קצר שעובר מתחת לשורשי שדרת העצים, מן הראוי שיפעל לשינוי התכנית באופן שהקו יוסט כמטר מזרחה - למרכז הכביש, ולא נשמעה טענה כי הדבר בלתי אפשרי (ובפרט, כאמור, כאשר בכל שטח תכנית ההרחבה עובר קו הביוב במרכז הכביש). לפיכך, גם מאזן הנוחות בעניינו של המשיב מס' 2 נוטה באופן ניכר וברור להימנעות ממתן צו זמני כמבוקש. סיכומם של דברים עד כאן - משיקולי מאזן הנוחות והאינטרסים של הצדדים, דין הבקשה למתן צו מניעה זמני בעניינם של המשיבים מס' 1 ו2- להידחות. אי גילויין של כל העובדות הרלבנטיות על-ידי המבקש ושיהוי בהגשת הבקשה 17. דין הבקשה להידחות גם משני טעמים נוספים: האחד - אי גילויין של כל העובדות הרלבנטיות על-ידי המבקש, ושיהוי בהגשת הבקשה. המבקש נמנע מלציין, ולו ברמז, בבקשתו על נספחיה המרובים, כי המשיבים מחזיקים בשטחים שבמחלוקת מזה שנים רבות. הוא יצר הרושם - בתובענה, בבקשה ובתצהיר - כי מדובר בפלישה טרייה יחסית של המשיבים לשטח שמעולם לא החזיקו בו, ועתר בנסיבות אלו לצו מניעה זמני דחוף במעמד צד אחד שיאפשר לו למעשה לשנות לבלי הכר את פני המקרקעין שהחזיקו בהם המשיבים מזה שנים. זאת ועוד: המבקש לא פירט בבקשה ובתצהירים מה אופי העבודות שיבוצעו בשטחים האמורים, והוסיף וטען בבקשה כי מתן הצו לא יגרום נזק כלשהו למשיבים, למרות שהוברר כי העבודות יסבו נזק משמעותי ובלתי הפיך למשיבים. בנסיבות אלו, אין תימה שהעד כהן הסתבך בתשובותיו לשאלה מדוע טען בתצהירו כי מתן הצו לא יגרום נזק למשיבים, והתחמק ממתן תשובות ענייניות בנושא הנדון. גם מטעם זה - של אי גילוי מלוא העובדות הרלבנטיות בדבר החזקת המשיבים בשטחים הנדונים - אין מקום להעתר לבקשה. לא זו אף זו: משהוברר במהלך החקירה הנגדית של המצהיר מטעם המבקש, כי המבקש ער לעובדה שהמשיבים מחזיקים בשטחים הנדונים שנים רבות והביעו מזה זמן רב (כשנה עד שנתיים) התנגדות לביצוע עבודות בשטחים אלו - דין הבקשה לצו מניעה זמני להידחות גם מחמת השיהוי הממושך בהגשתה, והעדר הסבר בפי העד כהן לשיהוי זה. סוף דבר 18. ממכלול הטעמים שצויינו לעיל, אני דוחה את הבקשה למתן צו מניעה זמני בעניינם של המשיבים מס' 1 ו2-. בהמשך לאמור בפסקה 7 לעיל, בעניינו של המשיב מס' 3 לא ינתן בשלב זה צו מניעה זמני, אלא אם כן יודיע המבקש לבית המשפט לא יאוחר מיום 16.10.98 על רצונו במתן צו מניעה זמני חרף ההסכם שהגיע אליו עם המשיב. הימנעות ממשלוח הודעה במועד תחשב כהסכמה למחיקת הבקשה כנגד המשיב מס' 3. בהתחשב במכלול הנסיבות, ישלם המבקש למשיב מס' 1 שכ"ט בסך 7,000 ש"ח בתוספת מע"מ כדין. בשל אופן ואופי החקירה הנגדית שערך ב"כ המשיב מס' 2 למצהיר מטעם המבקש - שצויינו בפיסקה 8 לעיל - יעמוד שכר הטרחה שיפסק למשיב מס' 2 על מחצית הסכום האמור, כך שהמבקש ישלם לו שכ"ט עו"ד בסך 3,500 ש"ח בתוספת מע"מ כחוק. בשולי ההחלטה, אשוב ואמליץ לבעלי הדין להגיע להסדר בסכסוך שבתובענה, בהמשך להצעות שהוחלפו ביניהם בפתח ישיבת בית המשפט מיום 2.7.98 בהשתתפות האדריכל אפשטיין. מושבים נחלות ומשקים