קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא בקשה למינוי כונס נכסים למכירת דירה של בני זוג: בין הצדדים נחתם בשעתו הסכם שלפיו ניקבע כי הם יעשו נסיון לשלום-בית וכי אם הנסיון לא יעלה יפה יתגרשו הצדדים בהתאם לתנאים מסוימים שנקבעו באותו הסכם. בני-הזוג חתמו על ההסכם ובתאריך 20.11.80הופיעו בפני בית-המשפט האשה ובא-כוחה עו"ד סמוכה, והעל בעצמו, הגישו את ההסכם החתום על-ידי שניהם וביקשו לאשרו. באותו מעמד ניתנה החלטה לאשר את ההסכם "לאחר שהובהר כי הצדדים הבינו היטב את ההסכם שעליו חתמו". עתה באה המבקשת בעתירה לבית-המשפט למנות כונס נכסים לצורך מכירת הדירה שבה התגוררו הצדדים ורכישת דירה אחרת עבורה מתוך כספי התמורה, וכך מבקשת היא למעשה לאכוף את ביצועו של סעיף 4להסכם האמור, אשר בו נקבע כי המשיב ירכוש עבורה דירה מסוימת במחיר מסויים, ומסתבר כי המשיב מסרב לבצע זאת. עוד מתברר כי למעשה אין המשיב חפץ לבצע את ההסכם הנ"ל וטענתו היא כי ההסכם לא היה אלא מקח טעות מאחר והאשה לא התכוונה מעולם לשלום-בית, אלא כבר בעת חתימת ההסכם בגדה בו וזינתה תחתיו. לפי דבריו אילו היה יודע על מעשיה אלה בעת חתימת ההסכם, לא היה חותם עליו בכלל. בתחילת הדיון בבקשה העלה בא-כוח המשיב את הטענה כי אין כל אפשרות להגיש את הבקשה דנן במסגרת של בקשה בדרך המרצה בתיק הקודם, אלא היה על המבקשת להגיש תביעה חדשה ונפרדת לביצועו של ההסכם. בא-כוח המשיב תומך יתידות טענה זו בהלכה שנפסקה ב-ע"א 769/77 יוסיפוב נ' יוסיפוב [1]. זה מקרוב נזדמן לי לדון בסוגיה מעין זו בפרשת רולר נ' רולר ובאכוח המבקשת, במקרה האמור טען טענות זהות לאלה שטוען כאן בא-כוח המשיב, מסתמך על החלטתי באותו עניין. אציין בקצירת האומר כי אף שבדרך כלל אין מקום להגשת בקשות בדרך המרצה בתיקים שהדיון בהם נסתיים, הרי שונה המצב לעניין מינוי כונס נכסים. כונס נכסים ניתן למנות גם לאחר מתן פסק-דין. דבר זה אנו למדים מהוראת תקנה 264(א)(1) לתקנות סדר הדין האזרחי [6] לפיה רשאי בית-המשפט "אם הדבר נראה לו צודק ונוח" למנות כונס נכסים בכל רכוש "בין לפני פסק-הדין ובין לאחריו". מינוי כונס נכסים לאחר מתן פסק-דין מהווה, הוצאה לפועל מן היושר מקום שסדרי ההוצל"פ הרגילים אינם מאפשרים לנושה לבצע את פסק-הדין על-ידי הטלת עיקול או על-ידי מינוי כונס נכסים על-פי חוק ההוצל"פ (ד"ר זוסמן: סדרי הדין האזרחי, מהדורה 4, עמ' 477- 478[8] בסוגיה זו השווה גם מאמרה של השופטת אבנור "כונס נכסים לפי תקנה 264" בעמ' 373- 375[9]). מלכתחילה כסבור הייתי כי לנוכח הדברים האמורים - אין כל מכשול דיוני ניצב על דרכה של המבקשת, וכי אף לגופה של הבקשה - יש מקום להיעתר לה מאחר והלכה פסוקה היא כי תנאים שבממון המצויים בהסכם מעין זה שרירים וקימים וניתן לאכפם אפילו אין ההסכם מתבצע בשלימותו ואין הגירושין יוצאים אל הפועל (ראה ע"א 757/70 אורבוך נ' אורבוך בעמ' 110- 112[2]). עוד יש לציין כי בנסיבות אשר כאלה חייב בעל-חוזה לקיים את חיובו, אלא אם יש תנאי בחוזה לפיו הצד השני צריך לקיים את חיובו תחילה או כי על הצדדים לקיים חיוביהם בד בבד (ע"א 287/78 לרר נ' קורבר [3]; והשווה גם ע"א 699/76 אבימור נ' אבימור [4]), ובמקרה דנן לא מצינו הוראה מעין זו. כן יש לזכור כי לא זו בלבד שההסכם לא בוטל ע"י המשיב, אלא הוא הוא המסרב לקיימו (השווה ע"א 77/70 אורבוך נ' אורבוך הנ"ל בעמ' 109[2]). ואולם כל השיקולים האמורים היה כוחם יפה אילו היה מדובר כאן בהסכם שקיבל תוקף של פסק-דין, שעה שבמקרה שלפנינו מצוי הסכם שאושר על-ידי בית-המשפט אך תוקף של פסק-דין לא נתבקש בית-המשפט ליתן, ולפיכך אף לא נתן לו. להבדל זה משמעות רבה לעניין בקשה למינוי כונס נכסים. לו היה ניתן להסכם תוקף של פסק-דין, ניתן היה לבצעו ללא צורך בדיונים נוספים לאכיפתו, ואפשר היה להוציאו לפועל ככל פסק-דין (השווה פסק-דינו של השופט פורת בתיק מ"א 334/80 מאירוביץ נ' מאירוביץ [5]). במקרה דנן - שאני. כאן לפנינו לא פסק-דין, אלא הסכם גרידא. אמנם ההסכם נתאשר על-ידי בית-המשפט, וזאת על-פי סמכות בית-המשפט מכח חוק יחסי ממון בין בני-זוג תשל"ג- 1973[7] (אף שבאישור ההסכם לא נאמר במפורש כי האישור הינו על-פי חוק זה), ואולם למרות שאישור מעין זה יש בו כדי לחזק אשיותיו של הסכם כזה ואף להעניק לו זכויות מסוימות המעוגנות בחוק יחסי ממון, עדיין אין די בו כדי לאפשר מינוי כונס נכסים לאכיפתו. אימתי ימנה בית-המשפט כונס נכסים עפ"י תקנה 264הנ"ל? זאת יעשה בשלושה סוגי מקרים: א. כשניטשה מחלוקת לגבי רכוש ובית-המשפט משוכנע כי ראוי לנקוט אמצעים לשמירת הרכוש עד לבירור הזכויות שבו; ב. כששניים או יתר זכאים לרכוש, אך זכותו של כל אחד מוגבלת והרכוש בסכנת השמדה או קלקול; ג. כשהשיג אדם פסק-דין ורוצה לרדת לנכסי החייב כדי להיפרע, אך סדרי ההוצאה לפועל הרגילים אינם מאפשרים לנושה לשים ידו עליהם. זוהי "ההוצאה לפועל מן היושר" שצוינה לעיל (ראה ד"ר זוסמן שם, עמ' 476, סעיף 497) [8]. במקרה זה אין מטרת הבקשה לשמור על הרכוש, אלא הכוונה אינה אלא להוציא לפועל את הסכם הגירושין. ואולם "הוצאה לפועל מן היושר" תיתכן מקום שהשיג הנושה פסק-דין אותו מבקש הוא לאכוף, ולא מקום שאינו אוחז בידו אלא הסכם גרידא, כפי שאוחזת המבקשת דנן. עיינתי בחוק יחסי ממון כדי לבדוק אם ניתן לדלות מתוכו סמכות למינוי כונס נכסים גבי הסכם שאושר על-פי חוק זה. מסתבר כי ההוראה היחידה המיועדת לשמור על הזכויות הקבועות בהסכם כזה, מצויה בסעיף 11לחוק [7] הקובע "אמצעים לשמירת זכויות", כגון רישום הערה מתאימה בפנקס המתנהל על-פי חוק וכיו"ב. כל האמצעים הללו מיועדים ל"שמירת זכות", אך לא לאכיפת זכות או הוצאתה לפועל, ולפיכך אין סעיף זה יכול להושיע למבקשת בבקשתה הנוכחית. ההוצאה היא כי כדי שתוכל המבקשת לאכוף את ההסכם, עליה להגיש תביעה נפרדת לאכיפתו שבמסגרתה תוכל, כמובן, לעתור לסעדים שונים לשם ביצוע האכיפה. בנסיבות האמורות, אין דרך להיעתר לבקשתה, אף שיש להצטער על- כך שאין ניתן לקצר את דרכה בענין זה. עלי לציין, כי אמנם הטענה הנ"ל שבעטיה איני יכול להיענות לבקשה לא הועלתה על-ידי באי-כוח הצדדים ובדרך כלל מקובל עלי מאמר חז"ל: "אל תעש עצמך כעורכי-הדינין" (אבות, פרק ראשון, ח' [10]), אלא שאיני יכול לעצום עיני ולהתעלם ממצב דברים זה, שבו לא זכתה המבקשת בפסק-דין. לפיכך - הבקשה נדחית, מאחר ודחית הבקשה אינה נובעת מטעמיו של בא- כוח המשיב, איני פוסק כל הוצאות.מכירת דירהמינוי כונס נכסיםבני זוגמקרקעיןכינוס נכסים