מכס על יבוא בית

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא מכס על יבוא בית: 1. בפני תביעה להחזר סך של 11,119 ₪, אשר שולם ע"י התובע, תחת מחאה, עבור מכס, מע"מ ומס קניה בגין בית עץ אשר ייבא מקנדה, על תכולתו. 2. הצדדים מסכימים, כי נושא תשלום המיסים הנ"ל מוסדר באמנת בריסל (להלן - האמנה), אשר עותק ממנה צורף ע"י התובע לתביעתו. עוד מסכימים הצדדים, כי בית טרומי וכן כל המובנה בו (“BUILT-IN") פטור, עפ"י האמנה, ממס. גדר המחלוקת הינה, האם הפריטים אשר מוסו ע"י הנתבעת הינם מובנים, אם לאו. 3. התובע טוען, כי הפריטים כולם הינם מובנים, ומפנה להוראות סעיף 94.06 לאמנה וכן למכתב מחברת מוריס א.רפאל בע"מ, שהינה סוכנת מכס מורשית, אשר על פיהם מדובר, לטענתו, בפריטים מובנים שאינם מחוייבים במיסוי. 4. ביום 11.10.00 ביקשה הנתבעת להאריך המועד להגשת כתב הגנה מטעמה, וזאת לצורך איסוף חומר וקבלת פרטים ומידע, על מנת שתוכל להכין כתב הגנה לגופו של ענין. בקשתה של הנתבעת נענתה, וניתנה לה ארכה של 21 יום להגשת כתב ההגנה. ביום 2.11.00 הגישה הנתבעת בקשה נוספת להארכת המועד להגשת כתב הגנה, וזאת - עד ליום 1.12.00, לצורך בירורים, קבלת מידע הדרושים לה, לטענתה, לצורך הגשת כתב ההגנה וטיפול משפטי הולם. בקשה זו של הנתבעת נענתה במלואה. ביום 30.11.00 הגישה הנתבעת בקשה נוספת ואחרונה להארכת מועד להגשת כתב הגנה. גם הפעם לצורך איסוף חומר הדרוש לה להכנת כתב הגנה לגופו של ענין. גם בקשה זו של הנתבעת נענתה במלואה. 5. ביום 24.12.00, שלושה חודשים לאחר שהתובע הגיש תביעתו, הגישה הנתבעת, סוף סוף, את כתב ההגנה המיוחל. טענתה העיקרית של הנתבעת, המוצאת ביטויה בסעיפים 4 ו - 5 לכתב הגנתה, הינה כי הטובין אשר יובאו ע"י התובע אינם פרטים מובנים, ועל כן אינם עומדים בתנאים סעיף 94.06 לאמנה. 6. ביום 15.2.01 התקיים בפני דיון ובו המציא התובע תמונות של הבית בעת הקמתו ושל המטבח, לאחר הקמתו, רשומון יבוא הטובין ואישור אגף המכס והמע"מ חיפה על בדיקת הטובין. במהלך הדיון הסכימה נציגת הנתבעת, כי טוחן האשפה הינו מובנה וביקשה ארכה על מנת להגיב בכתב למסמכים אשר המציא התובע. 7. ביום 25.2.01 ביקשה הנתבעת הארכת מועד להגשת התגובה ובקשתה נענתה. ביום 4.3.01 הגישה הנתבעת את תגובתה, ובה טענה כי המכולות אשר נבדקו בבית המכס, הכילו את הבית הטרומי ואת הפרטים נשוא תביעה זו במצב בלתי מורכב, ולפיכך לא ניתן היה לסווג את הפריטים כמובנים. הנתבעת ביקשה כי "על מנת לייעל את הדיון" יבקר בודק מטעמה במבנה נשוא המחלוקת על מנת לקבוע את הסיווג הנכון של המוצרים נשוא התביעה. התובע מתנגד לבקשתה זו של הנתבעת בנימוק כי הנתבעת לא טרחה להשיב למכתבים אשר שלח אליה, וכי הנתבעת רק מבקשת להאריך ולסרבל את ההליך, תוך הטרדת התובע. כן מביע התובע תמיהה על מהות הבדיקה הראשונה אשר ביצעה הנתבעת ונחיצותה. לאחר המצאת תגובת הנתבעת ותגובת התובע לתגובתה, הגיע התיק אל שולחני ביום 24.4.01 למתן פסק-דין. 8. אכן, תמהתי למקרא תגובתה של הנתבעת. טענת הנתבעת בתגובתה לפיה "לא ניתן" לסווג את הפריטים כמובנים, בעת שהבית אינו מורכב, סותרת את האמור בכתב הגנתה לפיו מדובר, פוזיטיבית, בפריטים בלתי מובנים. טענה חדשה זו של הנתבעת מעלה בלבי ספקות כבדים באשר לתום לבה של הנתבעת בטיפולה בענין, ואופן התייחסותה לחובתה לגבות מס מקום שחייבת היא לעשות כן, וליתן פטור ממס מקום שחלה חובה כזו עליה. זאת ועוד - נראה כי לא אטעה אם אומר, שהתובע אינו הראשון אשר מייבא לארץ בית טרומי, וכי לפניו יובאו, לכל הפחות, מספר אלפים של בתים דומים. נראה כי לא תהיה זו טעות גם לומר, שכל הבתים הטרומים המיובאים, מיובאים, מטבע הדברים, "במצב בלתי מורכב". טענת הנתבעת כי בשל היות הבית במצב בלתי מורכב לא ניתן לסווג את הפריטים, הינה בלתי סבירה על פניה, שכן משמעותה הינה, שתמיד יהא על הנתבעת לסווג את הפריטים כפריטים בלתי מובנים, ולמסותם במלואם, ונמצא כי אין כל משמעות לאמנה. יתירה מזו - גם אילו היה ממש בטענה ואילו לא ניתן היה לסווג את פרטי תכולת הבית, האם פרטים מובנים הם, אם לאו, בטרם מורכב הבית, היה על הנתבעת למצוא דרך לבדוק הענין לאחר הקמת הבית ולקבוע את חובת המיסוי בהתאם. לא זו אף זו - התובע צירף לתביעתו מכתב אשר נשלח על ידו, עוד ביום 5.9.00, אל נציגיה המוסמכים של הנתבעת, ובו שטח טיעונו וביקש בדיקת הענין, תיקון הסיווג והחזרת התשלומים אשר שילם שלא לצורך. מכתב זה לא נענה, ולמותר לציין, שהנתבעת לא פנתה אל התובע ולא ביקשה לבדוק את הפריטים לאחר שהבית הוקם. כאמור לעיל - ביקשה הנתבעת ארכות חוזרות ונשנות להגשת כתב ההגנה בטענה כי עליה לערוך בדיקות, לקבל פרטים ולאסוף מידע לצורך הגשת כתב הגנה לגופו של ענין. אילו סברה הנתבעת שיש מקום לבדוק את הפריטים, כאשר הינם מותקנים בבית, לאחר שהוקם, יכולה וצריכה היתה לעשות זאת, ולו למיצער, במהלך הארכות הרבות אשר ניתנו לה. בדיעבד, מקריאת כתב ההגנה, שמיעת נציגת הנתבעת במהלך הדיון וקריאת תגובת הנתבעת, ברור לי, לצערי, שהנתבעת לא עשתה דבר וחצי דבר על מנת לברר בירור ראוי לשמו, אמיתי ורציני של העובדות והפרטים הנחוצים על מנת לקיים, אמנם, דיון לגופו של ענין. בנסיבות אלה - אינני מוצאת לנכון להעתר לבקשתה של הנתבעת, ואפסוק עפ"י החומר אשר בפני. 9. לגופו של ענין - הנתבעת טענה בכתב הגנתה כי התובע חוייב במס גם עבור הבית עצמו, ואף צירפה את הרשימון המוכיח זאת. חיוב כזה מנוגד לסעיף 94.06 לאמנה הקובע כי אין להטיל מס על בית מסוג זה, ולגבי הפריטים אשר בבית קובע הסעיף, כי בית מהסוג הנ"ל יכול להיות מצוייד או בלתי מצוייד, וכי פריטים שהינם מובנים יכולים לכלול מכשירי חשמל מסוגים שונים, מיזוג אויר, כלים סניטרים, ציוד למטבח ואפילו ריהוט, ובתנאי שכל אלה יהיו כאמור פריטים מובנים. כל הפריטים אשר ברשימון יכולים, לכאורה, להכלל ברשימה המצויה בסעיף הנ"ל, מה עוד שברור מנוסח הרשימה, כי אין מדובר ברשימה סגורה. עיון במסמכים אשר הומצאו ע"י שני הצדדים, ובמיוחד הפירוט אשר ב"PACKING LIST" מעלה כי, לכאורה, כפי שכתוב בה במפורש, מדובר אמנם בפריטים שהינם כולם מובנים, ולפיכך - פטורים ממיסוי עפ"י האמנה. למען השלם התמונה אוסיף כי צו תעריף המכס אשר צורף ע"י הנתבעת לכתב הגנתה חל באופן כללי על כלל הפריטים המיובאים לארץ, ואין ספק כי מקום בו הצו מנוגד לאמור באמנה, אין הוא חל. בעניננו - פוטרת האמנה ממיסוי בתים טרומיים וכל המובנה בהם, ואם אמנם הפריטים אשר מוסו ע"י הנתבעת הינם פריטים מובנים, אין צו תעריף המכס חל עליהם, והתובע פטור מתשלום מס בגינם. בעניננו הרים התובע, כפי שפורט לעיל, את נטל הראיה הראשוני המוטל עליו, ואילו הנתבעת לא סתרה אותו, ולו במעט. לפיכך - אני קובעת, כי התובע הוכיח תביעתו, וכי מיסוי הפריטים נעשה ע"י הנתבעת שלא כדין, ועליה להחזיר לתובע את הסכום אשר שילם. 10. אשר על כן, אני מקבלת את התביעה, ומחייבת את הנתבעת לשלם לתובע סך של 11,119 ₪, אשר שילם, וזאת בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 7.7.00 ועד התשלום המלא בפועל. כמו כן אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובע הוצאות המשפט בסך של 500 ₪, מהיום. זכות לבקש רשות ערעור בביהמ"ש המחוזי בתוך 15 יום. יבואמכס