מכתב למומחה בית משפט הכולל טענות משפטיות

קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא פסילת חוות דעת מומחה עקב מכתב למומחה מטעם בית המשפט הכולל טענות משפטיות: בפני שתי בקשות שעניינן אחד, עתירה לפסילת חוות דעתו של המומחה הרפואי, והחלפתו במומחה אחר. המומחה הרפואי שמונה בתיק זה, על-פי סעיף 6א' לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, פרופ' אנגל, נתן חוות דעתו ביום 24.12.86, וקבע לנפגעת % 5 נכות לצמיתות. לאחר מתן אותה חוות דעת, התברר כי התובעת הוזמנה לניתוח בבירכה ולפיכך נדחה התיק לזמן מה, עד שביום 9.7.87, הוחלט על-ידי בית-המשפט זה, כי יש צורך בבדיקה נוספת, על-ידי המומחה. ביום 16.8.87, נמסרה ע"י המומחה חוות דעת נוספת (מ/1), שבה כתב המומחה כי אינו רואה עוד מקום להעניק לתובעת אחוזי נכות כלשהם. באותו מכתב, המהווה גם חוות דעתו (מ/1), כותב המומחה כי הוא פעל "על-פי מכתבו של עוה"ד קרינסקי, מיום 19.7.87 וראה את הנפגעת במטרה להתרשם פעם נוספת מהקשר שבין בעיות הברכיים של התובעת לתאונה" על מכתב זה, שנשלח ע"י עוה"ד קרינסקי, ב"כ הנתבעת, עיקר טרונייתו של ב"כ התובעת. לטענתו, פנה מספר פעמים רב לב"כ הנתבעת, כדי שזה ימציא לו את אותו מכתב, אך נדחה בלך ושוב, עד שרק ביום 29.2.88 קיבל אותו. משקיבל אותו, התברר לו כי המכתב כולל טיעון כלפי המומחה כי לדעת ב"כ הנתבעת, אין קשר בין בעיות הברכיים לבין התאונה, וכן צורף אליו דו"ח חקירה, מסמך שאסור היה לצרפו למומחה. אין לי כל ספק, כי המומחה עצמו, פרופ' אנגל, פעל בתום לב במקרה זה, ועשה כמיטב יכולתו המקצועית, ואיני מטיל לרגע ספק בכשרו וביושרו. אלא שאף-על-פי-כן, סבור אני, כי יש לבטל חוות הדעת הנוספת (מ/1), ולהורות על מינוי מומחה חדש, ואבהיר דברי. על-פי תקנה 8 לתקנות המומחים, התשמ"ו- 1986 "ימציא הנפגע למומחה ולכל בעלי הדין האחרים, את כל המסמכים בדבר הטיפול הרפואי, שניתן לו ובדבר הבדיקות שנבדק לצורך אותו טיפול, הנוגעים לענין שבמחלוקת, ובלבד שלא יגיש למומחה חוות דעת רפואית". בתקנה 8ב' נאמר: "תוך 45 יום מקבלת המסמכים, רשאי כל בעל דין להמציא למומחה מסמכים, כאמור בתקנת משנה (א) אשר הנפגע לא המציאם לו". המכתב היחיד שרשאי היה ב"כ הנתבעת לשגר למומחה, היה מכתב המודיע לו את נוסח החלטת ביהמ"ש, ורשאי היה אף לצרף מסמכים רפואיים שלא צורפו עד כה. עיון במכתבו של עוה"ד קרינסקי, ב"כ הנתבעת, מראה כי נעשה מעשה שלא ייעשה, ואשר יש בו פגיעה ברורה לא רק בכללי סדר הדין, אלא אף בניהולו ההוגן של המשפט. במה דברים אמורים - כותב ב"כ הנתבעת למומחה: "בעקבות החלטת ביהמ"ש, תיבדק התובעת על ידך שנית, לצורך בדיקת הקשר הסיבתי בין בעיות הברכיים של התובעת לבין התאונה. לטענתנו, אין כל קשר בין בעיות הברכיים, ממנה סובלת התובעת לבין התאונה. הננו להזכירך כי רק חדשיים לאחר התאונה, התלוננה התובעת לראשונה על הבעיה בברכיים, דבר אשר לכשעצמו מעורר ספק גדול בשאלת הקשר הסיבתי. רצ"ב דו"ח חקירה". חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, קבע בסעיף 6א' דרך מיוחדת להוכחת הנכות הרפואית, והיא ע"י מינוי מומחה על-ידי בית-המשפט. סעיף זה בא להתגבר על המצב ששרר לפני חקיקתו, כאשר כל בעל דין היה נדרש להגיש חוות דעת מטעמו, ובית-המשפט הועמד בפני מצבים קשים ואף מביכים, שבהם הובאו לפניו חוות דעת סותרות. על קושי זה עמד בזמנו השופט עציוני, ב-ע"א 521/77ברוור נ' רשות הנמלים (ראה דבריו בעמ' 418). דברים דומים מהצעת החוק, מצטטת בהסכמה המשנה לנשיא, כב' השופטת בן פורת ב-ר"ע 634/85עודה נ' רותם בעמ' 508: "נושא חוות הדעת של המומחים הסותרות זו את זו, מעורר בעיות קשות ביותר בבתי המשפט וזכה לביקורת חריפה מצד שופטי בית המשפט, והן מצד הגופים הנזקקים להם". על רקע זה יש לראות את חקיקת סעיף 6לחוק הפיצויים, והסמכויות הרחבות שהוענקו לרופא המומחה הממונה ע"י בית המשפט. על פי השיטה הנהוגה כיום, ואשר באה למנוע את כל אותן תקלות שהיינו עדים להן בעבר, אין הצדדים למשפט רשאים להגיש כל חוות דעת מטעמם. הענין הרפואי כולו נמסר למומחה הרפואי, המתבקש להכריע באופן עצמאי, על-סמך בדיקותיו הוא, ומסמכים רפואיים טיפוליים בלבד, או בדיקות רפואיות. חוות דעתו של מומחה כזה, חורצת, למעשה, את גורלו של המשפט מן הבחינה הרפואית, ועל-כן יש לנהוג זהירות רבה בפניות אליו, ולהקפיד הקפדה מרובה, שלא יהיה חשש של השפעה כל שהיא על שיקוליו, על-ידי מי מבעלי הדין. לפיכך, אף אסר המחוקק משלוח חוות דעת וכל מסמך אחר, שאינו מסמך טיפולי, או בדיקה רפואית. מכתבו של ב"כ הנתבעת מהווה הפרה ברורה של כללים חמורים אלה. ראשית, יש בו ציטוט מטעה של החלטת בית-המשפט. מה שנאמר באותה החלטה הוא, כי "הבדיקה הנוספת היא תוך התייחסות לניתוח שבוצע ביום 4.6.87ולשינויים, אם ישנם, בברך שמאל" (ראה המר' 689/87). איש לא היה רשאי להוסיף או לגרוע מהחלטת בית-המשפט. מכתבו של עוה"ד קרינסקי, כאילו הבדיקה נקבעה לצורך קביעת הקשר הסיבתי בין בעיות הברכיים לבין התאונה, יש בו, לכאורה, כדי להטעות את המומחה. אך יתרה מזאת, התוספות למכתב, בהן טוען ב"כ הנתבעת בפני המומחה כי אין קשר בין בעיות הברכיים לבין התאונה, ובעיקר צירוף דו"ח החקירה, שבו מצויין כי נערכה תצפית על התובעת והיא נראתה הולכת ללא קשיים, וכי לאחר שהזדהה החוקר בפניה, החלה לצלוע, ואף יתר חלקי אותו דו"ח, הינם דברים שאסור היה בתכלית האיסור, להביאם בפני המומחה. אלו טיעונים וראיות שיש להביאם בפני בית-המשפט, שרק לו הסמכות והכלים להכריע בטענות כאלה. משלוח מכתב זה מהווה הפרת כללי הצדק הטבעי, כאשר נעשה נסיון ברור על-ידי צד אחר, להביא ראיות בפני המומחה ולהשפיע עליו, מבלי ליתן כל הזדמנות לצד השני להגיב, וכאשר מדובר במומחה רפואי, שאין זה כלל מתפקידו ומסמכותו לעסוק בכגון אלה. אף סבור אני, כי משלוח מכתב זה, אינו מתיישב עם ניהולו של משפט בתום לב ובדרך מקובלת. לענין זה מן הראוי להפנות לדברי כב' השופט ברק, בר"ע 305/80 שילה נ' רצ'קובסקי, בעמ' 461, האומר: "חובתו של בעל דין להפעיל את כוחותיו המשפטיים בדרך מקובלת ובתום לב מטילה עליו את החובה לפעול, כפי שבעל דין הגון וסביר היה פועל במקומו... אי קיומה של חובה זאת, עשוי להביא בנסיבות מסוימות, לכך כי הפעולה המשפטית לא תשתכלל". (לענין זה ראה דברי כב' השופט אלון ב-בג"צ 566 /81עמרני נ' ביה"ד הרבני הגדול, בעמ' 10, על-פיהם הוחל עקרון תום-הלב על כל שטחי המשפט ובכללם ניהולו של משפט). כאמור, אינני מטיל כל ספק ביושרו והגיינותו של המומחה, ואולם, אינני סבור כי יש חשיבות לשאלה אם המומחה הושפע בפועל ממכתב זה, כאשר קבע כי אין לתובעת אחוזי נכות. די באפשרות המסתברת כי הושפע, כדי שלא לקבל את חוות הדעת. אשר על כן, אני מבטל את מינוי המומחה הרפואי, פרופ' אנגל, ואת חוות הדעת שמסר לביהמ"ש.מסמכיםמומחהמומחה מטעם בית המשפט