מס שבח על העברה ללא תמורה

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא מס שבח על העברה ללא תמורה: בפנינו ערר על החלטת המשיב בהשגה שהגישו העוררות לחייבן בתשלום מס שבח מקרקעין בגין מכירת דירה בבנין שברחוב בן יהודה 8 חיפה (להלן: "הדירה הנ"ל")., הבנוי על חלק מחלקה 168 בגוש שומה 10855. העוררות הן אחיות ובנותיו של המנוח ז"ל שנפטר ב- 9.9.1998 (להלן: "המנוח"). המנוח היה רשום בפנקס המקרקעין כבעלים משותפים בחלקה הנ"ל וחלקו בה היה רבע. בתאריך 23.7.98 הצהיר המנוח כי הוא "מעביר ללא תמורה" לבנותיו, העוררות, בחלקים שווים את זכויותיו בדירה הנ"ל. כל אח מהעוררות הצהירה על הסכמתה לקבלת המתנה הנ"ל. בתאריך ה- 27.7.98 הוגשה למשיב הצהרה על פי סעיף 73 לחוק מס שבח מקרקעין תשכ"ג- 1973 (להלן: "החוק הנ"ל"), בדבר הקניית הזכויות ללא תמורה בדירה הנ"ל. המנוח ביקש פטור מס שבח בהסתמך על סעיף 62 לחוק הנ"ל מאחר ומדובר במכירתץ זכות במקרקעין ללא תמורה לבנותיו. העוררות ביקשו פטור חלקי ממס רכישה בהסתך על תקנה 20 לתקנות מס שבח (מס רכישה) התשל"ה- 1974, הקובעת כי במכירת זכות במקרקעין ללא תמורה מיחיד לקרובו יהיה מס הרכישה שליש ממס הרכישה הרגיל. (ראה נספח ב' לתצהיר נ/1). ב- 7.8.98 שלמו העוררות את מס הרכישה המתחייב מעיסקת המתנה. המשיב קביל את שומתן העצמית של העוררות והנפיק להם ב- 15.11.98 אשורי מס שבח/רכישה לרישום הדירה בשמן בפנקס המקרקעין. המנוח ערך ב- 13.4.86 צואה בה הוריש לעוררות את הדירה הנ"ל. המנוח נפטר ב- 9.9.98 וב- 23.2.99 ניתן צו קיום לצואת המנוח. העוררות נרשמו בפנקס המקרקעין כבעלות הדירה הנ"ל ב- 1.3.99 על פי צואת המנוח שקוימה, כאמור. המנוח לא חתם לפני פטירתו על שטרי מכר ולא הותיר אחריו יפוי כח נוטריוני בלתי חוזר להשלמת הקנית הדירה ברישום בפנקס המקרקעין על פי עיסקת המתנה לעוררות. ב- 22.2.99 נכרת חוזה מכר בין העוררות כמוכרים לבין הגברת רוזה אלייב וישראל ואיזבלה וישנבקי כקונים, לפיו התחייבו העוררות להקנות לקונים את זכויותיהם בדירה הנ"ל תמורת סך של 11,000 דולרים בשווי שקלי. ב- 13.4.99 דווחו העוררות למשיב על עיסקת מכירה זו (נספח ה' לתצהיר נ/1) וביקשו פטור מתשלום מס שבח בהסתמך על סעיף 49ב(5) לחוק הנ"ל, מהטעם שמדובר בדירת מגורים מזכה שהעוררות קיבלו בירושה מאביהם המנוח. המשיב, המסווג את דרך הקניית הזכויות בדירה לעורות כמתנה, דחה את הבקשה לפטור מהטעם שהמכירה בוצעה בטרם חלפה תקופת הצנון הקבועה בסעיף 49 ו לחוק הנ"ל המזכה בפטור מתשלום מס שבח. המחלוקת בענייננו נסבה בשאלה אם מדובר בהקנית הזכויות בדירה הנ"ל לעוררות במתנה או שמדובר בהורשתה להן מאביהן המנוח. סעיף 1 לחוק הנ"ל מגדיר מכירה לדרך החוק הנ"ל כדקלמן: "(1) ... (2) הענקתה של זכות לקבל זכות במקרקעין... ... ...". אין ספק כי עיסקת המתנה בעניננו היא בגדר מכירה על פי החוק הנ"ל וחייבת במס על פי סעיף 6 לחוק הנ"ל. כל עוד לא נרשמו העוררות בפנקס המקרקעין כבעלות הדירה מכוח המתנה לא היו להן זכויות קנייניות בדירה אלא רק זכות אובליגטורית לרשומן בפנקס המקרקעין כבעלות חלקו של המנוח בחלקה הנ"ל. עיסקת המתנה על פי החוק הנ"ל נגמרה ב- 27.7.98 כאשר הצדדים דווחו עליה למשיב והמנוח הצהיר כי העביר את זכות בבעלותו בדירה הנ"ל ללא תמורה לעוררות שהסכימו לקבלה. כעולה מסעיפים 2 ו- 6 לחוק המתנה תשכ"ח- 1968. סעיף 2 לחוק המתנה קובע כי מתנה נגרמת בהקניית דבר המתנה, שיכול להיות "מקרקעין או מטלטלין או זכויות", על ידי הנותן למקבל תוך הסכמה ביניהם שהדבר ניתן במתנה. דרכי הקניית המתנה נקבעו בסעיף 6 לחוק המתנה, הקובע כי: "הבעלות בדבר המתנה עוברת למקבל במסירת הדבר לידו או במסירת מסמך לידיו המזכה אותו לקבלו ואם היה הדבר ברשות המקבל, בהודעת הנותן למקבל המתנה, הכל כשאין בדין אחר הוראות מיוחדות לענין הנדון". בענייננו די בתצהיריהם של המנוח והעוררות, ובהצהרות שמסרו למשיב על עיסקת המתנה, כדי להוות "מסמך" המזכה את העוררות בזכות האובליגטורית לדירה הנ"ל ובגדר מכירה על פי החוק הנ"ל. המתנה בענייננו, שהיא בגדר הקניית זכות אובליגטורית לעוררות אינה מהווה עיסקה במקרקעין במובן חוק המקרקעין תשכ"ט- 1969, אך נחשבת כמכירת זכות במקרקעין לצורך החוק הנ"ל. סעיף 7(א) לחוק המקרקעין הקובע שעיסקה במקרקעין טעונה רישום ונגמרת ברישום אינו חל בעניננו, לאור הגדרת המכירה בחוק הנ"ל. המסקנה המתבקשת היא כי מבחינת החוק הנ"ל הושלמה המתנה. למנוח לפני מותו לא היתה הזכות לחזור בו מן המתנה או לבטלה. השאלה היא אם קיום הוואה ורישום העוררות על פי הצוואה כבעלות הזכויות בדירה הנ"ל מתיישבים עם ביטול המתנה. נפסק בע"א 307/85 מנהל מס שבח מקרקעין נ' זמר, פס: מ"א(4) ע' 826 בע' 834 א' כי: "... אם מתנת הזכויות לדירה, אף על פי שהושלמה כמו שראינו, לא שלחה שורשים ולא נקלטה בקרקע של המציאות, אם לא היה לה ביטוי בעובדות שבשטח, או כדברי באת כח המנהל, אם לא התממשה בעולם המעשה, כי אז יכולה העיסקה החדשה להתיישב עם בטול המתנה". בעניננו לא שלחה המתנה שורשים ולא נקלטה בקרקע המציאות ולמעשה לא התממשה לפני ואחרי מות המנוח. המתנה לא נגמרה ברישום הדירה הנ"ל בפנקס המקרקעין בשם העוררות. הדירה נרשמה על שמן מכח צו קיום הצואה. לאחר פטירת המנוח שלא חתם על שטרי מכר ויפוי כח נוטריוני להשלמת הקנית הדירה הנ"ל לעוררות ברישום בפנקס המקרקעין, נוצר קושי לגמירת הקנית המתנה והעוררות נזקקו לדרך ההורשה. בעניננו לא מומשה ההתחייבות האובליגטורית בהקנית הדירה לעוררות. (ראה ע"א 1284/92 רתם נ' רתם, פס"ד מט(5) ע' 257 בע' 260). זאת ועוד, התקופה שחלפה ממועד מתן המתנה ועד למועד הביטול בפניה לצו קיום הצואה, היא של פחות משנה, דבר התומך במסקנה שעיסקת המתנה טרם השתרשה בקרקע המציאות. סביר לקבוע, כי לאחר פטירת המנוח ראו העוררות את עיסקת המתנה כבטלה, כבלתי ניתנת למימוש. סעיף 49ב(5) לחוק הנ"ל עוסק במכירת דירת מגורים שנתקבלה בירושה. הסעיף מעניק פטור ממס שבח על מכירת דירה שנתקבלה בירושה על ידי בן זוגו או צאצא של המוריש או בן זוגו של צאצא של המוריש בתנאי שהדירה היתה דירתו היחידה של המוריש, ואילו המוריש היה עדיין בחיים ומוכר את הדירה הי הפטור מהמס בשל אותה מכירה. הפטור על פי סעיף זה הוא ספציפי למכירת דירת המגורים שנתקבלה בירושה. המחוקק לא רואה בהעברה בדרך הורשה מכירה החייבת במס, כאמור בסעיף 4 לחוק הנ"ל. במקרה והיורש מוכר את הזכות שקיבל בירושה הוא יהיה חייב במס שהיה מוטל על המוריש אילו היה מבצע את אותה מכירה. סעיף 49ו לחוק הנ"ל קובע סייג לקבלת פטור לגבי מכירת דירה שנתקבלה במתנה. הסעיף קובע כי דירת המגורים שנתקבלה על ידי המוכר במתנה. מכירתה תזכה בפטור אם עברה תקופות צינון שארכן נקבע בסעיף לפי הענין. לאור קביעתנו שאין נפקות למתנה שבוטלה, שלא נקלטה בקרקע המציאות, הרי שיש לראות את ההורשה כמקור קנינן של העוררות בדירה הנ"ל, ולפטרן מחיוב במס שבח במכירתה. אין טענה מטעם המשיב לאי מלוי תנאי סעיף 49ב(5) לחוק הנ"ל. (לענין נטל הראיה ראה ע"א 1684/94 עזיזה ואח' נ' מנהל מס שבח, מחוז תל- אביב פס"ד נ"א(3) ע' 263, בע' 265ג') עיקר המחלוקת נסב בשאלת תקפה של עיסקת המתנה שלגבי מכירתה חלה תקופת צנון. משדחינו טענה ו נשמט בסיס החלטת המשיב. התוצאה היא שאנו מחליטים לקבל את הערר ומחייבים את המשיב לשלם לעוררות את הוצאות העבר ושכ"ט עורך דין בסך 4,000 שקלים בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום מתן פסק- הדין ועד לתשלום בפועל.העברה ללא תמורהללא תמורהמיסיםמס שבח