מעצר בעבירת החזקת סמים

קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא מעצר בעבירת החזקת סמים: 1. זוהי בקשה למעצרו של המשיב 2 עד לתום ההליכים נגדו בתיק הנ"ל, בו הוא מואשם ביחד עם המשיב 1, בהחזקת סם מסוכן מסוג קנאבוס במשקל 14,393.6 גרם נטו שלא לצריכתו העצמית. בעקבות תצפית שנערכה עקב מידע קודם שהיה ברשות המשטרה, נעצרו המשיבים ברכב אשר שבתוכו נתפס הסם הנ"ל. המשיב 1 ביקש לדון בתיק העיקרי, הודה והורשע, והדיון בעניינו נידחה לקבלת תסקיר מעצר. 2. עיינתי בחומר הראיות, ושוכנעתי כי קיימות ראיות לכאורה בהתאם לסעיף 21 (ב) חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו - 1996, להוכחת האשמה המיוחסת למשיב 2 וכי קיים סיכוי סביר להרשעתו, ואלה טעמי: המשיבים נתפסו ברכב שבו נמצאו הסמים. המשיב 1 הודה מיד בחקירתו בהחזקת הסם וטען כי המשיב 2 היה "טרמפיסט" ברכבו. המשיב 2, בחקירתו הראשונה מיום 29.11.1998, נמנע מלמסור גרסה ועל כל השאלות שנשאל, כולל על מעשיו ביום מעצרו, ועל היכרותו עם המשיב 1 השיב: "הכל אגיד בבית המשפט". רק בדיון בבקשה למעצר המשיבים לצורכי חקירה, שנערך ביום 30.11.1998, מסר לראשונה כי היה טרמפיסט וכי: "נבהלתי מהמעצר ולכן לא מסרתי גרסה עד עכשיו". אין זה סביר כי מי שהיה טרמפיסט תמים, לא ימסור גרסה זו מיד עם מעצרו. בין הודעותיהם של המשיבים בחקירתם במשטרה, נתגלו סתירות. בחקירתו השניה, מסר המשיב 2 גרסה, לפיה עלה לטרמפ ליד תחנת האוטובוס שליד הקניון. המשיב 1 מסר (הודעה 1 גיליון 1, שורה 26) כי אסף את המשיב 2 למכוניתו בכניסה לבאר שבע, והוא ביקש להגיע לכוון אזור המרכז. בנוסף לסם שנתפס, נתפס פנקס טלפון השייך למשיב 2, ובו מספרי טלפון של המשיב 1. בשיחה בין המשיב 2 לרס"ל עודד דבורה, השיב המשיב 2 לשאלה - מי הבחור הנוסף שנעצר עמו, כי "קוראים לו ברוך והוא חבר שלי" וכן ציין כי יש לו שלושה פלאפונים. (מזכר י"ז מיום 29.11.1998, שעה 20: 35). דברים אלו עומדים בסתירה לגרסת ה"טרמפיסט" ולטענת המשיב 2 כי אינו מכיר את המשיב 1 אלא מפגישתם ברכב בהיותו טרמפיסט. מדו"ח האזנת סתר מס' 111/98 מיום 29.11.1998 עולה תיאום גרסאות בין המשיבים בעניין מתן הסבר לדבר המצאות מספרי טלפון של המשיב 1 בפנקסו של המשיב 2: המשיב 2: "מספר הטלפון שלך אצלי רשום". המשיב 1: "תגיד שנתתי לך אותו... נתתי לך אותו בנסיעה". 3. לטענת המשיב 2, אין ראיה לכך שהמשיב 2 הגיע למקום ביחד עם המשיב 1, ואין ראיה שסותרת את טענתו כי עלה לרכב בשלב מסוים בכניסה לבאר שבע, ליד הקניון או ליד תחנת האוטובוס. כמו כן אין הוכחה כנגד המשיב 2 שתעיד על כך שבשלב כלשהו היה מעורב בעסקת הסמים הנדונה. גם אם תוכח היכרות קודמת בין המשיבים, אין בכך לקבוע ממצא פוזיטיבי לעניין מעורבותו של המשיב 2 בקניית הסם ו\או בידיעה על כך שבמכונית נמצא סם. המשיב 2 מבקש כי במידה ובית המשפט יקבע כי יש ראיות לכאורה, תיבחן אפשרות של מעצר בית, שכן, אין חשש כי המשיב 2 מבצע את העבירות בתוך ביתו. 4. בבש"פ 8087/95 שלמה זאדה נ' מדינת ישראל (פד"י נ (2) ע"מ 133) קבע הנשיא ברק כי ראיה לכאורה לצורך מעצר עד תום ההליכים תהיה כזו ש- "קיים סיכוי סביר לכך שאותה ראיה תהפוך בסוף ההליך הפלילי לראיה רגילה אשר על פיה היא לבדה או בהצטרפה לראיות פוטנציאליות אחרות, ניתן יהיה לקבוע כנדרש את אשמתו של הנאשם. ... על כן אינה נבחנת הוכחת אשמת הנאשם מעל לכל ספק סביר, אלא רק הכוח ההוכחתי הפוטנציאלי האצור בחומר החקירה." 5. הימצאותו של המשיב 2 ברכבו של המשיב 1 שבו נתפס הסם, בשילוב עם ניסיונותיו לתאם גרסה ביחד עם המשיב 1, לפיה הגיע לרכב כטרמפיסט וללא היכרות מוקדמת של המשיב 1, בעוד שגרסתו של המשיב 2 לא נתמכת בחומר ראייתי אמין כלשהו מקימות סיכוי סביר להוכחת אשמתו של משיב 2 על סמך הראיות שציינתי לעיל. 6. משנקבע כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת האשמה המיוחסת למשיב, אין חולקין עוד כי קיימת עילה למעצר. 7. משנתקיימה עילה למעצר, עלי לבחון עוד אם לא ניתן להשיג את מטרת המעצר בדרך של שחרור בערובה, בתנאי שחרור שפגיעתם בחירותו של הנאשם פחותה. בעניין זה נפסק לא אחת, כי לא ניתן להשיג את מטרת המעצר של הבטחת שלום הציבור בחלופה למעצר. בעניין זה יפים הדברים שנאמרו על ידי כב' השופט קדמי בבש"פ 4838/95 מ"י נ' עלי בן סאלם זנון. (דינים עליון מא, 745): "ולא נעלם ממני, כמובן, כי מדובר במי שעברו הפלילי נקי. לשיטתי, אין די בכך בלבד כדי להצדיק נקיטה בתחליף מעצר: אופיו של הסיכון לשלום הציבור הכרוך בשיחרורו ממעצר של מי שנמנה על שרשרת ההפצה של סם מסוכן - אינו מותיר מקום להימורים; ובמקום שאין ביטחון מוחלט כי סיכון כאמור לא יתממש - שלום הציבור גובר על כל נסיבה אחרת". וכן יפים דברי כב' סגן הנשיא השופט ריבלין בב.ש. 6450/97 לפיהם: "בעבירה מן הסוג הזה, בדרך כלל, אין בחלופה למעצר הבאה לידי ביטוי בריתוקו של הנאשם לביתו כדי למנוע את האפשרות שהוא ימשיך, גם שם, בפעולות המסוכנות של הפצת סמים מסוכנים". לעניין השפעת כמות הסם על המסוכנות לציבור, אף שמדובר בסם "קל" ראה בש"פ 3899/95 מ"י נ' רחאל ג'מאל, פד"י מט (3)164: "אכן יש הבדל מהותי מבחינת הנזק בין הרואין לבין חשיש. הבדל זה עשוי לבוא לידי ביטוי גם במדיניות המעצר. אולם הבדל זה מטשטש ככל שמדובר בכמויות גדולות של סם. סחר בכמות גדולה של חשיש דינו לעניין המעצר אינו קל מדינו של סחר בכמות קטנה של הרואין." לעניין הסקת המסקנה כי כמות סם כה נכבדה הוחזקה לצורכי מסחר, ראה בש"פ 6078/94 שמעון בן לולו ושמעון אוחנה נ' מ"י (לא פורסם, מופיע בפדאור 14): "נכון הדבר שהסם אשר נתפס במכונית בה נהגו הנאשמים היה קנבוס, להבדיל מסמים מסוכנים יותר, אך לעומת זאת הכמות שנתפסה היתה גדולה. משנתפסת כמות כזאת אין מנוס מן המסקנה שהיא הוחזקה לצורכי מסחר, ובדרך כלל מי שחשוד כשותף למסחר בסמים דינו מעצר עד תום ההליכים. הדברים מפורסמים וכבר אינם צריכים אסמכתא." (בעניין בן לולו הנ"ל, היה מדובר "רק" בכמות של 5 ק"ג קנבוס). לא למותר להוסיף כי המשיב ביצע לכאורה את העבירה הנידונה בעת היותו משוחרר בערובה בת.פ. 8055/98 של בית המשפט המחוזי בבאר שבע, שבו שוחרר, לאחר שהיה נתון במעצר עד תום ההליכים בגין עבירה דומה בשל אי איתורו של העד המרכזי. למשיב 2 הרשעה קודמת בעבירת סמים. 8. לאור כל האמור לעיל, אני מורה על מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים נגדו. 9. לבקשת הסניגור, אני מורה על הגשת תסקיר מעצר וקובעת דיון ליום 4.1.1999, בשעה 11: 00 החזקת סמיםסמיםמעצר