קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא מעצר כל מכירת קנבוס: המשיב ואדם נוסף הועמדו לדין בעבירה של סחר בסם מסוכן, בכך שביום 22.4.99 בסמוך לפני חצות, מכרו לקונה סם מסוג קנבוס, במשקל של 2,980 ק"ג. לפי המפורט בכתב האישום, העסקה בוצעה בתחומי גן ציבורי, בשכונת קריית מנחם בירושלים. בד בבד עם הגשת כתב האישום, ביקשה העוררת להורות על מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים המשפטיים. בית-משפט קמא קבע בהחלטתו, כי קיימות ראיות לכאורה כלפי המשיב ומתקיימת עילת מעצר. הוא אף הגיע למסקנה, שיש מקום להורות על מעצרו של המשיב (סעיף 15 להחלטה), אולם למרות זאת קבע לבסוף את שחרורו בתנאים מגבילים. הנימוק היחידי ששימש לכך היה ההפליה, שלדעתו נוצרה בהשוואה בין המשיב לבין רוכש הסם. מנגד לכך, לא מצא קיומה של הפליה בין המשיב לבין חברו, המוכר האחר, אשר אף הוא שוחרר בתנאים. לאור האמור, הורה בית-משפט קמא לשחרר את המשיב בתנאים הבאים: הגבלת חופש התנועה, כך שהלה לא יצא מבית דודו באשקלון ("מעצר בית"), הפקדת סך של 20,000.- ש"ח במזומן או בערבות בנקאית, ערבות עצמית, ערבות של צדדים שלישיים, הפקדת דרכון והתייצבות במשטרה ככל שיידרש. על-כך הוגש הערר שלפני, בו מבקשת העוררת לקבלו ולהורות על מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים. חוק המעצרים אינו מונה בחובו את כלל השוויון כעילת שחרור. עם זאת, ההלכות בנושא זה של הפליה, אשר גובשו עוד לפני חקיקתו, חלות גם עתה. הפסיקה קבעה, כי עקרון השוויון הטבוע בשיטת משפטנו, מחייב למנוע הפליה בין שווים. גם בסוגיית המעצר עד לתום ההליכים, אין לסטות ממנו. האינטרס שביסוד עקרון זה נעוץ במטרה לשמור על אמון הציבור, בהפעלה צודקת ושוויונית של הדין הפלילי. כך נפסק בהקשר לאמור: "חשוב ביותר למנוע את ההרגשה, שהליכי בית המשפט הם מעין 'משחק של מזל', בו התוצאה עלולה להיקבע על-ידי גורמים מקריים ושרירותיים, ואת ערעור האמון במערכת המשפטית, העלול להיגרם על-ידי הרגשה כזאת" (ב"ש 361/83 אלמלם נ' מ"י, פ"ד לז(2) 381, 386 מול ג'; בש"פ 620/97 בוזגלו נ' מ"י, פ"ד נ(5) 871, 874 מול א'). עם זאת, אין די בכך שהשותף לעבירה שוחרר, שכן נחוץ לבחון האם עסקינן באמת בין נאשמים שווים, שהרי העיקרון דלעיל חל רק בנסיבות אלו. באין שוויון בין השניים אין גם הפליה. "שוויון" לעניין זה פירושו "כאשר אין הבדל משמעותי בין הנאשמים ששוחררו ובין יתר הנאשמים בכל הנסיבות הרלוואנטיות לשאלת המעצר" (אלמלם הנ"ל, בעמ' 386 מול ה'; וראו בהרחבה גם ב-בש"פ 4740/95 מ"י נ' ברכאת, דינים עליון, כרך מ 964). מובן שקיימת גם אפשרות לסטייה מהעיקרון האמור, בנסיבות מיוחדות, כאשר המדובר, למשל, בשחרור השותף מחמת טעות בולטת. כך נפסק בנושא זה בבש"פ 1149/91 מ"י נ' קובי (מה(2) 611, 615 מול ג'): "ניתן להשלים עם הפליה כאמור רק במקרים בהם ההחלטה לשחרר את אחד הנאשמים בערובה מהווה טעות בולטת וברורה, אשר בעטייה עלול להיגרם נזק חמור לשלום הציבור או לביטחונו". בטענות שלפנינו התמקד הסנגור המלומד, עורך הדין דהאן, הן בטענת ההפליה ביחס לקונה הסם, בהמשך לקביעת בית-משפט קמא, והן בהפליה נטענת לגבי השותף, אשר פעל יחד עם המשיב למכירת הסם, אף אם בית המשפט לא קבע דבר קיומה של הפליה כזאת. לא מצאתי, כי בנסיבות העניין שלפנינו מתקיימת הפליה בין שווים, המצדיקה מטעם זה בלבד את שחרורו של המשיב מן המעצר. תמים דעים אנוכי עם הערכאה הקודמת, בכך שכלל השוויון אינו מופר בהשוואה שבין המשיב לבין שותפו. לשותף עבר נקי, מה שאין כן לגבי המשיב דנן, שבנוסף להרשעות קודמות אחרות, הורשע לפני זמן קצר למדי בעבירה של סחר בסמים. בנוסף לכך, השותף לוקה בנכות קשה (100%), וקיים ספק אם ניתן להחזיקו בתנאי מעצר. על-כך למעשה לא היה חולק. אכן, שותף זה שוחרר ללא הגבלות ממשיות ומן הראוי היה לעמוד ביתר דקדקנות לגבי תנאי שחרורו, אלא, שהפער בין התנאים בהם שוחרר למעשה לבין ההגבלות שניתן, אם ניתן, להטיל עליו, אינו כה מהותי ואינו מצדיק את שחרורו של המשיב. מסוכנות האחרון בולטת בעליל, בהיותו מצוי היטב במתחם הסוחרים בסמים מסוכנים. אכן, ניתן לעתים להשוות גם בטיבם של התנאים ולא רק בעצם השחרור, אולם בנושא דידן - מחד, בשים לב לעברו הנקי של השותף ומאידך, לעברו הקשה של המשיב - אין הצדקה שהפער האמור יוביל לשחרורו של המשיב. למזער ניתן לומר כי עסקינן בטעות בולטת, בנוגע לתנאי השחרור של השותף. לפיכך, אין בכך כדי להצדיק את הסיכון החמור לשלום הציבור ולביטחונו, מפני המשיב. מסוכנותו של הלה בולטת, מה שאין ניתן לומר כן, באותה הרמה, לגבי שותפו הנ"ל. מנגד לכך, אינני תמים דעים עם הערכאה הקודמת, בכל הנוגע להפליה שנמצאה בין המשיב לבין רוכש הסם. דין מוכר סם אינו כדין רוכש סם. אפילו אם הרוכש מואשם בעבירה של החזקת סם שלא לצריכה עצמית, ואפילו אם קיים חשש, שהוא התכוון למכרו, כולו או מקצתו, הרי אין דין עבריין בפוטנציה, כדין עבריין למעשה, שמימש בפועל את הפוטנציאל העברייני, ואף לא בפעם הראשונה עשה כן. קיים, אם כן, הבדל בין השניים במהות ביצוע העבירות. לא רק זאת, אלא בדומה לעניינו של השותף, קיים הבדל גם לגבי העבר הפלילי של כל אחד מהם. הקונה לא היה מעורב בעבירות סמים במשך תקופה ארוכה. בעבירת סחר בסמים הורשע לאחרונה בשנת 80' ובעבירת החזקת סמים הורשע לאחרונה בשנת 86'. מכאן, שאין המדובר באדם, אשר התנהגותו הרציפה מעידה על מסוכנות. זאת כאמור, בשונה כליל מהמשיב דנן. הקונה הנ"ל, אף זאת להבדיל מהמשיב, הנו בעל משפחה ואב ל6- ילדים, החי לאורך זמן באורח חיים נורמטיבי ומתפרנס מעבודה. בנסיבות אלו שחרורו מתבקש, למען אפשר את המשך עבודתו ואת המשך פרנסת משפחתו מיגיע כפיים. יוטעם עוד, כי בנסיבות העניין, אין המדובר בשותפים ולכן גם לא חלה הלכת קינזי (ע"פ 194/75 קינזי נ' מ"י, פ"ד ל(2) 477), כך שלא צפוי עיכוב ממשי במשפטו של המשיב, עקב הצורך לסיים את משפטו של הקונה. הלה ממילא גם הודה בעבירות, כך שבכל מקרה דומה, כי משפטו לא יארך זמן רב. מכל מקום, אם לבסוף יסתבר אחרת, פתוחה בפני המשיב הדרך לבקש עיון מחדש. מצבור הנתונים האמורים, מלמד על-כך שאין המדובר בשני נאשמים שווים. מכאן, שגם אין לקבוע קיומה של הפליה ביניהם. לאור האמור, הערר מתקבל והמשיב ייעצר עד לתום ההליכים המשפטיים בת"פ 2172/99, בבית-משפט השלום בירושלים.מעצרסמים