קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא מעצר עד תום ההליכים בתאונת דרכים קטלנית: .1זו בקשה למעצר בהתאם לסעיף 21(א) לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב) תשמ"ב ][, אשר הוגשה על-ידי הפרקליטות בתאריך 8.9.82, בעקבות תאונת דרכים קטלנית, בה היה מעורב המשיב כנהגו של אוטובוס "כן", בצומת רחובות פרישמן-ריינס בתל-אביב, ב- 29.8.82בשעה 3.30לפנות בוקר. בצומת היבהב רמזור באור צהוב, ובכיוון נסיעת הנאשם היה תמרור "עצור". המשיב הואשם בעבירת הריגה על-פי סעיף 298לחוק העונשין תשל"ט [5], וסעיפי אישום נוספים בשל צורת נהיגתו, כאשר התנגש עם רכב פרטי שבא משמאלו ותוך כדי כך נהרגה רבקה רובינשטיין ז"ל, אשר ישבה מימין לנהגת המכונית הפרטית וכל יתר נוסעיה נפצעו. .2הפרקליטות הביאה לביסוס נימוקיה לבקשת המעצר את הנימוקים 6ו- 7בבקשתה, לאמור: "לאור הקטל בדרכים ההולך וגובר בשל רשלנות פושעת של נהגים מתבקש בית-המשפט לצוות על מעצרו של המשיב הנוהג ברשלנות רבתי וגורם לתאונה במסיבות המתוארות, מן הצדק שייעצר על אתר." הנמקות אלה, הן הנמקות בגין חומרת השפעת הקטל בדרכים, ההולך וגובר, והובע לעתים יותר קרבנות ממלחמה של ממש. משאלת הפרקליטות הינה, איפוא, להכניס עבירות של תאונות דרכים קטלניות, תוך כדי נהיגה פושעת המתיישבת עם עבירת הריגה, לחוג העבירות שבגינן יבקשו מעצרו של הנהג העבריין עדתום ההליכים המוגשים נגדו. יש ולעתים מתבקש שינוי "מדיניות הענישה" על-מנת לתת תשובה הולמת לתופעות שליליות המתרגשות בחברה. כפי שפסק למשל, בית-המשפט העליון בב"ש 295/80 יצחקי נ' מדינת ישראל [1], כאשר הונחו בתי-המשפט להורות על מעצר עד תום ההליכיים בעבירות פריצה, כאשר כמעט ובטוח מחומר הראיות שהחשוד בבצוע הפריצה אכן יורשע בדינו. אי לזאת, אין אני שולל את עצם נסיון הפרקליטות לנקיטת קו משפטי חדש זה, במקרים המתבקשים. אני עצמי עצרתי לפני שבוע נהג שהובא לדין בעבירת הריגתם של שלושה אנשים, תוך כדי היותו נתון להשפעת אלכוהול (ראה ב"ש 1732/82 מדינת ישראל נ' נחאש). אלא, דא עקא, שעניינו של הנהג הזה עאטף סורה, כבר הובא בפני ביתהמשפט העליון בב"ש 691/82 והנ"ל שוחרר ממעצר על-פי החלטתו המנומקת של כב' השופט מ' אלון, אשר ניתנה ב- .9.9.82אי לכך סבורני, כי עלי לקבל את טיעונם של הסנגורים המלומדים, שבית-משפט זה קשור בענין ספיציפי זה על-ידי החלטת בית-המשפט העליון על פי עקרון ס' 33(ב) של חוק בתי המשפט, תשי"ז [6], כאשר בבית-המשפט העליון אמנם הערעור נסב על מעצר למשך תקופת החקירה, אך נדונו כבר ההיבטים של מעצר על פי שיקולי ס' 21(א) לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב) תשמ"ב- 1982[4]. .3בכך יכול אני בעצם כבר לסיים את החלטתי תוך דחית בקשת הפרקליטות, אך מפאת חשיבות הנושא אוסיף שתי הערות: א. בתי-משפט אינם יכולים או צריכים להיות שותפים אוטומטיים ל"מבצע" המוכרז על ידי הפרקליטות ו/או המשטרה. כל מקרה ומקרה ונסיבותיו. יתכנו בהחלט מקרים של הריגה פושעת, תוך כדי שימוש ברכב, אשר יצדיקו את פסה"ד החריף של מעצר נהג על אתר, אם בשל שכרות או רצידיביזם וזלזול בוטה בחוקי התעבורה עד כדי הפיכתו של נהג קטלן כזה לסכנה לרבים. הבעיה המתעוררת כאן, הנה שאלת ה"מנס ראה" - "המחשבה הפלילית". בספרו הנודע של רסל on crime[7] עמ' 35, נאמר בנושא זה כי "המחשבה הפלילית" היא ענין סובייקטיבי, ועל הקטגוריה להוכיח שמחשבתו של הנאשם היתה "פלילית". מאחר וחוסר צפיה מראש לתוצאות של התנהגות אינו מהווה "מחשבה פלילית", השימוש במונחים "רשלנות" לצורך אחריות פלילית אינו נכון. בתי-משפט הרגישו בכך וניסו לשנות את מובנה של המילה "רשלנות" על-ידי הוספת תארי שם, דוגמת "פושעת" או "חמורה" וכדומה. לאמיתו של דבר, דרוש מצב מחשבתי שונה מזה של חוסר צפיה מראש לתוצאות כדי ליצור אחריות פלילית. המצב המחשבתי המהווה "מחשבה פלילית" הוא מצבו המחשבתי של האדם אשר המחשבה על האירוע העתיד מקננת בתודעתו והוא מאמין שיש סיכוי לאירוע זה וקרה לפי רצונו ועל פי פעולתו. ניתן להשתמש גם במונח "לא איכפתיות" כדי להגדיר מצב מחבתי כזה. בתי-משפט סמכו את ידיהם על מונח זה בפסיקתם, (למשל, - הרשעתו בפלילים של שחקן כדורסל שפגע בשחקן יריב תוך כוונה). עד כאן, רציתי להראות כי קיים קושי משפטי להחיל את כללי חוק העונשין ממש, לנסיבות של עבירות תעבורה רגילות. לפיכך, אין אני יכול לקבל את קו טיעונה של הפרקליטה שהופיעה, ותמכה והדגיש בתקדים של ב"ש 22/79 מדינת ישראל נ' מחמד גישה [2] שם למשל, דובר במקרה של אינוס. במידה ויש לקבוע כללים של "חומרה" בעבירות תעבורה קטלניות, יש לסווגם בתכונות ייחודיות של עבריינות בתחום הזה. כגון, נהיגה ללא רשיון או בפסילה, תוך כדי שכרות, חצייה ברמזור אדום, נהג שקופת שרצים של עבירות תעבורה מאחוריו (בבחינת "שור כי יגח"). אין כמובן למצות כאן רשימת עבירות כנ"ל, אלא שבמקרה דנן מדובר דוקא בנהג שאין לו הרשעות כליל ואשר התנגש עם הרכב האחר בצומת בו היבהב אור צהוב ברמזור לגבי שני כיווני הנסיעה. ב. לאחר שיצאנו מתוך ההנחה כי עבריינות תעבורה אינה מסווגת במדוייק בעבריינות הכרוכה באלמנטים של "המחשבה הפלילית" וסוגי אותן עבירות שבגינן מצווה בית-משפט לעצור עבריינים על אתר (ראה: ב"ש 197/76 מדינת ישראל נ' יצחק נפתלי [3]). מכאן, שאם אכן בכוונת הפרקליטות לעתור לבתי המשפט "לאור הקטל בדרכים ההולך וגובר בשל רשלנות פושעת של נהגים" לצוות על מעצרם של נהגים כאלה עד תום ההלכים, אזי גם מן הנכון ליצור בעבור "נהגים- פושעים" כאלה תנאי מעצר נאותים ונפרדים ואין לכלאם יחד עם העבריינים הפליליים הרגילים. ידוע מצב העומס והתנאים השוררים לדאבון לבנו במתקני המעצר הקיימים עתה. אם בדעת הרשויות לנקוט במדיניות חדשה, יש גם לשים את הדעת להשלכות המעצר עד תום ההליכים. אשר על כן, הוחלט לדחות בקשה זו של הפרקליטות ולא להורות על מעצרו המחודש של המשיב לאחר ששוחרר, כאמור, בערבות בבית-המשפט העליון ב-.8.9.82 תאונת דרכיםמעצרמעצר עד תום ההליכים