המעקב הסמוי שהוועדה הרפואית של ביטוח לאומי ביקשה לערוך אחר המערערת, מאחר שהיו בפניה אבחנות סותרות לגבי מצבה הנפשי ולאחר שהיא סירבה להתאשפז, משמעותו לענייננו הינו צילום המערערת במצלמת וידיאו על מנת לעמוד על התנהגותה, שעה שאין היא ערה לכך שהתנהגותה קובעת דרגת נכותה הנפשית. צילום סרט שכזה שהוועדה ביקשה שיהא בפניה - אינו בגדר "איסוף אינפורמציה" גרידא, אלא בגדר בדיקה לצורך "קביעת דרגת נכות" לאור הבעיה שנתעוררה בתיק ובה היה על הוועדה להחליט. מן הבחינה העקרונית, צילום התנהגות המערערת בוידיאו אינו שונה מאבחון התנהגותה בעקבות אשפוז, פרט לכך שהגורם המאבחן בנסיבות המקרה הינו הוועדה עצמה ולא מישהו אחר. מן הבחינה העקרונית גם אין צילום סרט הוידיאו לצורך קביעת דרגת הנכות הנפשית שונה מצילום הרנטגן אותו מבקשת הוועדה לערוך לצורך קביעת מצב הריאות למשל. בהתאם לסעיף 61(א) לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשכ"ח- 1968(להלן - החוק) [סעיף 118לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995] בסמכות הוועדה לקבוע אם הנכות נובעת מהפגיעה בעבודה ובאיזה מידה היא נובעת מכך, ובהתאם לתקנות שהותקנו על מנת לאפשר לוועדה להוציא מן הכוח אל הפועל את סמכותה כאמור לעיל (סעיף 61(א)(2) ו-(ב) לחוק) - רשאית הוועדה לדרוש מהנפגע להיבדק על-ידי יועץ רפואי, מומחה אחר, ולעבור בדיקות נוספות אחרות הדרושות לדעתה לקביעת דרגת הנכות (תקנה 10ו- 31לתקנות בדבר קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה). קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא מעקב סמוי אחרי מבוטחים בביטוח לאומי: .1לפנינו ערעורה של המערערת על החלטת הוועדה הרפואית לעררים בנפגעי עבודה, שקבעה ביום 4991.2.9כי דרגת נכותה לצמיתות של המערערת הינה בשיעור של % 10על פי פריט 34(ב) (להלן - הוועדה). בטרם יידונו נימוקי המערער, תפורט השתלשלות הדברים הרלוואנטית לענייננו: א) ביום 11.2.1986נפגעה המערערת בראש ובקרסול רגל ימין בתאונה שהוכרה כתאונת עבודה (להלן - התאונה); ב) ועדה רפואית מדרג ראשון קבעה לה % 0נכות בגינה והוועדה לעררים, שאליה עררה המערערת, אישרה החלטתה; ג) כנגד אותה החלטת ועדה ערערה המערערת לבית-הדין, וביום 12.2.1988ניתן פסק-דין בתב"ע מז/115-01, לפיו על הוועדה לקבל כנתון מוכח כי המערערת נחבלה בראשה בתאונה; בפני הוועדה יוצג תיקה של המערערת במרפאת לבריאות הנפש בחולון, והוועדה, שבהרכבה נכלל פסיכיאטר, תדון בתלונותיה הנוגעות לתחום הנפשי; ד) בעקבות אותו פסק-דין הוחזר עניינה של המערערת פעמיים נוספות לוועדה הרפואית לעררים, פעם לעניין המצאת תיק המרפאה לבריאות הנפש תב"ע מט/928-01), ופעם לאחר שבהרכב של הוועדה לעררים נכלל ד"ר משיח (תב"ע נא/152-01); ה) הוועדה הרפואית לעררים שהחלטתה נשוא הערעור שבפנינו, שבהרכבה ישבו פסיכיאטר ונוירופסיכיאטר, התכנסה לא פחות משש פעמים לדיון בעניינה של המערערת: לראשונה ב-5.10.1992, שאז החליטה הוועדה כי לאור ההשערות האיבחוניות השונות על-פי מסמכי התיק והתנגדות המערערת לאשפוז, יש לבצע חקירה סמויה עם וידיאו כולל מעקב על מנת לוודא, האם הנפגעת אכן לקויה בתפקודה כפי שהיא טוענת. בפעם השניה התכנסה הוועדה 21.12.1993ולאחר שעיינה במכתב ד"ר רוזנבליט מהמשרד הראשי מיום 15.11.1992, סברה, כי יש לקבל המלצתו בנוגע לאשפוז המערערת על מנת לאבחן האם המקרה הוא אורגני פסיכיאטרי או שמדובר בהתחזות. בשלישית ישבה הוועדה ביום 21.6.1993ולאור התנגדותה של המערערת לאשפוזה, החליטה הוועדה כי תחכה לקבל חקירה מצולמת בסרט וידיאו בהזדמנויות שונות ובפרקי זמן המשתרעים על פני לפחות חודש. כמו כן ביקשה הוועדה פרטים לגבי הטיפולים שקיבלה המערערת במרפאה לבריאות הנפש בחולון. הוועדה התכנסה ברביעית ביום 13.9.1993לאחר שעיינה בתשובת המרפאה לבריאות הנפש ובדו"ח החקירה בכתב יד שבוצע ב- 29.7.1993והמתייחס למעקב חד-פעמי, והחליטה, כי יש מקום לצפות באותו סרט אף שאין הוא פרי מעקב של חודש ימים. ביום 20.10.1993התכנסה הוועדה בפעם החמישית, לצפות בסרט הוידיאו, שעה שלפני כן שמעה השגותיו של עורך הדין גלעד, ולאחר צפיה בו שמעה גם את הערות המערערת לגביו. בעקבות אותה צפיה ציינה הוועדה, כי על-פי הממצאים שבסרט התנהגות המערערת לא הצביעה על שום נתון חריג ולא היו סימנים של קושי בהתמצאות, והמערערת עצמה כשהתייחסה אליו זכרה את כל המתואר בו לפרטיו. לאור השגתו של עורך הדין גלעד כמפורט לעיל, ומכיוון שהממצאים שבסרט בעלי משמעות ומשקל רפואי פכיכיאטרי, ביקשה הוועדה התייחסות המחלקה המשפטית של המוסד, ובשל ריבוי המסמכים שבתיק היא החליטה לזמן המערערת שוב לסיכום. ביום 9.2.1994התכנסה הוועדה בשישית ומסקנתה היתה, לאחר עיון במסמכי התיק ובהתנהגות המערערת בעת הבדיקה, כי אין אצלה סימנים מובהקים של פסיכופתולוגיה קלינית, אולם מכיוון שהמערערת נכנסה למעגל קסמים של תובענות אשר יכולה לתרום סגולית סובייקטיבית ללא ממצא מבוסס, אזי מחמת הספק, יש לקבוע לה נכות בשיעור של % 10לצמיתות על-פי פריט 34(ב). .2הטיעון: א) עיקר טענות בא-כוח המערערת בסיכומיה היו: ראשית, במקרה שלפנינו פעלה הוועדה בניגוד לסמכותה, בכך שהטילה על גורם אחר לאסוף אינפורמציה בצורה סמויה ומכשילה, מבלי שהדבר הותר לה במפורש בחוק או בתקנות, והיא הסתמכה על אותה אינפורמציה בהחלטתה. בכך יש כדי לפגוע בעקרונות הצדק הטבעי. שנית, לחלופין החלטת הוועדה פגומה בכך שהיא הסתפקה במעקב סמוי חד-פעמי שעה שבשעתו ביקשה מעקב של לפחות חודש ימים. שלישית, הוועדה התעלמה מן המסמכים הרפואיים המדברים על מצבה הדכאוני של המערערת. רביעית, גם בתחום האורטופדי נפלו פגמים בפעולת הוועדה; ב) תמצית תשובת באת-כוח המשיב לנטען הייתה: ראשית, כללי הצדק הטבעי נשמרו בצילום סרט הוידיאו. שנית, הוועדה הסתמכה בהחלטתה על מסמכים שהיו בפניה ולא רק על סרט הוידיאו. שלישית, לאחר צפיה בסרט הוידיאו סברה הוועדה שלא היה צורך במעקב רצוף, אלא די היה במעקב האחד שנעשה. רביעית, הנושא האורטופדי הועלה לראשונה בסיכומי בא-כוח המערערת ולפיכך אין מקום לבחון החלטת הוועדה לגביו, בייחוד משעל-פי פסק הדין היה על הוועדה לדון בנושא הנפשי בלבד. .3לאור הנטען תיבחנה טענות באת-כוח המערערת, עם כי לא כסדרן, ותחילה יידונו טענותיה לעניין התחום האורטופדי, המסמכים הרפואיים והמעקב החד-פעמי. א) סמכות הדיון של הוועדה מוגבלת לעניין אליו הוחזר התיק על-פי פסק הדין, ומשעל-פי פסק הדין הוחזר התיק לוועדה לבחינת הנושא הנפשי בלבד - אין להחזיר אליה התיק על מנת שתתייחס במנומק לתחום האורטופדי ולחוות-דעת ד"ר ז'ילוטני מ- 6/1987הנסמכת גם על emgמ- 13.6.1996בנוגע לקרסולה הימני של המערערת; ב) לגבי קביעותיה של הוועדה בתחום הנפשי - ראויה להידחות הטענה כי היא לא התייחסה כראוי למסמכים שהיו לפניה ושני טעמים לדבר: ראשית, משום שבאישורים הרפואיים שהומצאו לא צויין פריט ישים ודרגת נכות, לא ניתן להסיק מהם כי יש לקשור סיבתית מצבה הנפשי לתאונת העבודה, וכי ה% 10שפסקה הוועדה לאור זאת הינם פחותים מן המגיע. לאור זאת די היה בהתייחסותה הכללית של הוועדה לאותם אישורים שדיברו על מצבה הדכאוני. שנית, בפני הוועדה היו אישורים סותרים בנוגע לאבחון מצב המערערת, והוועדה מאזכרת זאת בסיכום ומסקנות מישיבתה הראשונה מיום 5.10.1992ובסיכום ומסקנות מישיבתה האחרונה מיום 1.2.1994; והרי בשל כך ביקשה הוועדה מאת המערערת מספר פעמים להתאשפז והיא סירבה, ובשל כך נתבקש המעקב הסמוי אחריה. לאור זאת, טענת באת-כוח המערערת המבקשת בעצם התייחסות חד- צדדית של הוועדה למסמכים המצדדים בגישתה והתעלמות מן המסמכים האחרים, שעה שהוועדה התייחסה לשני סוגי מסמכים - ראויה להידחות; ג) לגבי הטענה כנגד הסתמכות הוועדה על המעקב החד-פעמי אחר המערערת, שעה שהיא ביקשה בשלב מסוים לפני כן מעקב של חודש ימים - הרי שהטענה ראויה להידחות, באשר הקובע לעניין זה הינו שיקול דעתה המקצועי של הוועדה לאחר שצפתה בסרט. בדיוק בנקודה זו התרשמותה של הוועדה מן הסרט היתה שממצאיו הינם "בעלי משמעות ומשקל רפואי פסיכיאטרי" (החלטתה מיום 20.10.1992) ומשכך הם פני הדברים - ראויה להידחות הטענה החלופית לגבי אופן המעקב הנדרש. .4הטענה בנוגע להעדר סמכות חוקית של הוועדה להטיל על גורם אחר לאסוף אינפורמציה הנוגעת למערערת ובצורה סמויה - מחייבת עריכת מספר אבחנות: א) בהתאם לסעיף 61(א) לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשכ"ח- 1968(להלן - החוק) [סעיף 118לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995] בסמכות הוועדה לקבוע אם הנכות נובעת מהפגיעה בעבודה ובאיזה מידה היא נובעת מכך, ובהתאם לתקנות שהותקנו על מנת לאפשר לוועדה להוציא מן הכוח אל הפועל את סמכותה כאמור לעיל (סעיף 61(א)(2) ו-(ב) לחוק) - רשאית הוועדה לדרוש מהנפגע להיבדק על-ידי יועץ רפואי, מומחה אחר, ולעבור בדיקות נוספות אחרות הדרושות לדעתה לקביעת דרגת הנכות (תקנה 10ו- 31לתקנות בדבר קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה). המעקב הסמוי שהוועדה ביקשה לערוך אחר המערערת, מאחר שהיו בפניה אבחנות סותרות לגבי מצבה הנפשי ולאחר שהיא סירבה להתאשפז, משמעותו לענייננו הינו צילום המערערת במצלמת וידיאו על מנת לעמוד על התנהגותה, שעה שאין היא ערה לכך שהתנהגותה קובעת דרגת נכותה הנפשית. צילום סרט שכזה שהוועדה ביקשה שיהא בפניה - אינו בגדר "איסוף אינפורמציה" גרידא, אלא בגדר בדיקה לצורך "קביעת דרגת נכות" לאור הבעיה שנתעוררה בתיק ובה היה על הוועדה להחליט. מן הבחינה העקרונית, צילום התנהגות המערערת בוידיאו אינו שונה מאבחון התנהגותה בעקבות אשפוז, פרט לכך שהגורם המאבחן בנסיבות המקרה הינו הוועדה עצמה ולא מישהו אחר. מן הבחינה העקרונית גם אין צילום סרט הוידיאו לצורך קביעת דרגת הנכות הנפשית שונה מצילום הרנטגן אותו מבקשת הוועדה לערוך לצורך קביעת מצב הריאות למשל. לוועדה סמכות על-פי הדין כאמור לבצע את שתי הבדיקות הללו לצורך קביעת דרגת הנכות; ב) ערים אנו לכך כי צילום הוידיאו, להבדיל מצילום הרנטגן, חרף היותו בגדר בדיקה לקביעת דרגת נכות - מבוצע שלא בידיעת הנבדק ולמעשה חייב להיעשות כך פן תאבד אמינותו. אולם עצם העובדה כי הנפגע איננו ער לבדיקה אינה פוסלת אותה. שאם תאמר אחרת, יהא מקום לפסול החלטות הוועדות האורטופדית למשל, הבודקות יכולת הרמת היד של הנפגע לא רק על-פי הרמת ידו לאור בקשתם ממנו לעשות זאת, אלא גם על-פי הבדיקה הסמויה בה הוא פושט חולצתו לאור בקשתם ממנו לפשוט חולצה לצורך ביצוע הבדיקה. ג) לגבי העובדה כי הבדיקה בוצעה על-ידי אחד הצדדים להתדיינות בפני הוועדה, שנטל בה אף חלק פעיל, הרי מן הראוי להבהיר את המובן מאליו, שהוועדות הרפואיות הנעדרות תשתית אדמיניסטרטיבית חייבות לקבל שירותים אלה מאת המשיב; ולפיכך, אם מורה הוועדה על צילום רנטגן, אותה בדיקה תבוצע בהכרח על-פי הפניית המשיב שישא אף בתשלומה. אולם צילום וידיאו, להבדיל מצילום רנטגן, משהמשיב לא רק מפנה לבדיקה אלא אף מבצע אותה - התייחסות הוועדה לאותה בדיקה כפופה לשמיעת השגות המערער לגבי עצם צילום הסרט, ולגבי המתרחש בו, תוך מתן אפשרות מצידו להמציא ראיות נגדיות; ד) אפשר להסיק בנסיבות המקרה הסכמה משתמעת של הנפגעת לאותה בדיקה משהיא היתה זו שפנתה וביקשה קביעת דרגת נכותה על-ידי הוועדה ומשהתעורר צורך אמיתי לביצוע גם לאור התנהגותה. במקרה שלנו לא רק שלא נשמעה כל הסתייגות לגבי תוכנו של הסרט שהצגתו לוועדה היתה תוך שמירה על כל כללי הצדק הטבעי, אלא להיפך: בהתאם לרשום בדו"ח הוועדה מיום 20.10.1993הגיבה המערערת לסרט בחיוך וזכרה היטב כל פרטיו, כך שמדובר בבדיקה שהיא עצמה מאשרת ממצאיה ונכונותה, באופן שתגובתה לה צריכה להחשב גם כן כבדיקה שהוועדה ללא כל ספק רשאית להסתמך על ממצאיה. לסיכום האמור סבורים אנו, כי אין לפסול את סרט הוידאו שתוכנו אושר על-ידי המערערת ולא את תגובתה לו, והוועדה רשאית היתה להסתמך עליו כעל בדיקה לצורך קביעת דרגת הנכות, על מנת להחליט באופן טוב יותר ולכן צודק יותר לגבי מצבה הנפשי של המערערת. למסקנתנו זאת הגענו מבלי להתייחס לעניינים להם לא נדרשנו בנוגע לחוק הגנת הפרטיות וחוק יסוד כבוד האדם וחירותו, אולם כאן המקום להדגיש, כי אף בית הדין הארצי לעבודה בפסקיו, המחייבים אותנו, אישר צילומי וידיאו שנערכו על-ידי המשיב לבקשת הוועדה (ראה למשל דב"ע שנ/111- 99הראל - המוסד לביטוח לאומי; לא פורסם). .5א) עצם העובדה, כי אין מקום לפסילת סרט הוידיאו אין משמעה כי לא נפלה טעות משפטית אחרת בהחלטת הוועדה. לעניין זה ראוי להצביע קודם כל על כך שבישיבתה מיום 21.12.1992מציינת הוועדה כי עיינה במכתב מהמשרד הראשי מ- 15.11.1992של ד"ר רוזנבלט, ובישיבתה מיום 13.9.1993מציינת הוועדה כי עיינה בדו"ח חקירה בכתב יד שבוצע ב-..29.7.1993 שני המסמכים הללו, שהוועדה עיינה בהם, נחזים על פניהם להיות מסמכי המשיב, אך איננו יודעים תוכנם ואם התאפשר למערערת להגיב עליהם. רק לאחר בירור עניין זה תינתן החלטה סופית בתיק; ב) לאור האמור - באת-כוח המשיב תמציא תוך 15יום מהיום לבית הדין, עם העתק לבאת-כוח המערערת, את תצלומי אותם מסמכים, והתיק ייקבע לדיון בעניינם לאור המבואר לעיל, למועד שיודע לצדדים על-ידי המזכירות.פוליסהחברת ביטוחביטוח לאומי