קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא מעשה מגונה בקטינה - מעצר עד תום ההליכים: 1. זוהי בקשה לעצור את המשיב עד תום ההליכים בת.פ. 98 / 257. כתב האישום מייחס למשיב עבירה של מעשה מגונה בקטינה כבת 4.5 שנים. הטענה היא, כי במהלך השנה האחרונה נהג המשיב להכניס את הילדה לחדר בבניין בעכו העתיקה, לנשקה על פיה, להפשיטה, לנשק את איבר מינה ולהניח את איבר מינו בסמוך לאיבר מינה. 2. המדינה טוענת שיש בידה "ראיות טובות" להוכחת אשמתו של המשיב. לדעתה, דרוש לעצרו עד תום המשפט, מחשש שיסכן את שלום הציבור, ביחוד ילדות קטנות ולרבות את קורבן העבירה שלפי כתב אישום זה. לאור נסיבות העניין, כך נאמר, לא ניתן להשיג את מטרת המעצר בדרך שפגיעתה בחירותו של המשיב תהא פחותה. 3. המשיב מכחיש נמרצות את כל עובדותיו של כתב האישום. בא-כוחו טוען, כי מדובר בעלילה, שמקורה בסכסוך שכנים "עז וארוך" בין המשיב לבין הורי הילדה. הוא גם טוען, שאין לסמוך על חומר הראיות שנאסף ע"י המשטרה, שתמליל עדותה של הילדה מצביע על "בעייתיות" ושמכל מקום, הנסיבות לא מצדיקות להחזיק את המשיב במתקן כליאה. האיש, כך נאמר, בן 57, אב למשפחה ברוכת ילדים וסב לנכדים, שמזה 20 שנה לא הסתבך בפלילים ואף פעם לא נחשד בעבירת מוסר. במהלך הדיון הוצע, שהמשיב ישהה במעצר בית מלא בדירת בתו ובעלה בכפר מכר תחת פיקוח מתמיד ובאופן שההתחייבות לקיים את תנאי השחרור תהיה מלווה בהמצאת ערבות כספית נאותה. 4. חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים) תשנ"ו1996- (להלן: "חוק המעצרים") מסמיך את בית המשפט להורות על מעצרו של נאשם עד תום בירור דינו. התנאי הראשון להפעלת סמכות זו, תלוי בקיומן של "ראיות לכאורה להוכחת האשמה". הכלל הוא, כי דרוש לבחון אם על פני הדברים, יש בחומר החקירה פוטנציאל ראייתי המקים סיכוי סביר להרשעת הנאשם בעבירה המיוחסת לו. שאלת המהימנות, כך נפסק, אינה נדונה בשלב הזה ובהעדר כירסום משמעותי העולה מתוך חומר החקירה, מתקיימת "נוסחת מעצר" שעניינה ראיות לכאורה, להבדיל מ"נוסחת הרשעה", העומדת על הפרק רק בסיומו של ההליך העיקרי (ראה בש"פ 95 / 8087 זאדה נ' מדינת ישראל פ"ד נ'(2) עמ' 148). בעקבות עיון בתיק החקירה, באתי למסקנה, כי המדינה יצאה ידי חובתה בקשר לתנאי זה הנוגע לקיום ראיות לכאורה. עיקרי הנימוקים מפורטים להלן: א. הפרשה נחשפה ע"י הילדה באופן ספונטני, בעת שיחה ידידותית בין אמה לבין גב' פאטמה שמוח - אשת המשיב. בהודעת האם נאמר: "ביום 13.6.98 אני הייתי אצל ההורים שלי... חזרתי הביתה ואז גיליתי שאין לי מפתח... ישבתי וחכיתי לבעלי אצל אחד השכנים ואז עברה מליד הבית... אשה בשם פאטמה שמוח ושאלה אותי מה את עושה פה? אמרתי לה שאין לי מפתח ואני מחכה לבעלי ואז פאטמה החליטה לשבת איתי. ישבנו ודיברנו ואחרי כמה דקות עבר בעלה של פאטמה... ברגע שהבת שלי ג'אמילה ראתה את מחמוד... ישר פנתה לפאטמה ואמרה לה... בעלך זה אני לא אלך איתו יותר... הוא לוקח אותי למחסן ואז פאטמה אמרה לבת שלי... אם הוא קורא לך... אל תלכי איתו...". דברי פאטמה היו מפורשים יותר. בהודעתה מיום 16.6.98 נאמר: "אני ואינעאם יושבים מדברים, בעלי עבר... ואז הבת של אינעאם, ג'מילה אומרת לי, אני לא רוצה ללכת לגן, אני מפחדת... כאשר אני הולכת לגן וחוזרת מהגן בעלך מחכה לי ואני הולכת איתו לאיזה בית...". ב. פרטי הסיפור הובאו לידיעת הורי הילדה, מיד בהגיעם הביתה והיא חזרה על כך בפני חוקר שירות המבחן, בעדות מיום 16.6.98 שהוקלטה ברשמקול ובביקור שנערך בזירת העבירה - בניין בן 3 קומות השייך למשיב ומשמשו כעסק להשכרת חדרים. אין זו השעה לנתח את כל דברי הילדה כמפורט בתמליל. לצורך השלב הזה, די במה שנאמר על ידה ומהעולה מדו"ח הביקור - הילדה הובילה את החוקר אל הבניין. כשחלפה ליד מחסן שבקומה הראשונה אמרה, כי "בפנים יש מקלחת" ואחר-כך עלתה לקומה השניה ונגשה לחדר שבו, לטענתה, נהג המשיב לעשות בגופה את המעשים המתוארים בכתב האישום. בחלק זה של הדו"ח נאמר: "היא הצביעה לי על חלון גבוה עם סורגים ואומרת לי, זה החלון של החדר ותארה לי שבתוך החדר יש מיטה ומאוורר וחלונות... כשהגיעה לדלת הלכה לפנינו בריצה ואמרה, כאן הייתי נכנסת. התרשמתי, ללא כל ספק, שהילדה דוברת אמת ומהימנה מאד". ג. המשיב לא הכחיש שהילדה ביקרה בבניין, אך טען כי מדובר במקרה אחד, מהימים האחרונים, כשאיפשר לה לפי בקשתה, להיכנס לשירותים לעשות את צרכיה. הוא גם אישר את דברי הילדה, כי נתן לה כסף. בהידרשו לעניין זה נאמר על ידו: "כן. נתתי לה שקל אחד בשביל לקנות גלידה. היא כמו ילדה שלי". ד. בהודעת המשיב אין כל התייחסות לטענת הסניגור, שהושמעה במהלך הדיון, בדבר סכסוך חריף בינו לבין הורי הילדה שבגינו היה להם עניין להפלילו, בעלילה כה שפלה, תוך שימוש בילדה רכה, בתור כלי ניגוח. בניגוד לדברי הסניגור, כי הנאשם הטיח בפני אבי הילדה שהוא נרקומן ובפני אמה, שהיא אשה מפוקפקת, כל שנאמר בהודעת המשיב היה כי "אמא של ג'מילה לא אוהבת אותי". 5. העבירה המיוחסת למשיב היא חמורה ביותר. המעשים המתוארים בכתב האישום מעוררים סלידה ואם אמנם נטועה בו חולשה לביצוע עבירות מין, יש בסיס לטענה שמתקיים התנאי בדבר עילת מעצר, כאמור בסעיף 21(א)(1)(ב) לחוק המעצרים. דא עקא, שאין די בכך על מנת להורות על מעצרו במתקן כליאה, באשר לפי מצוות המחוקק, דרוש לבדוק אם ועד כמה ניתן להשיג את מטרת המעצר בדרך של שחרור בערובה וקביעת התנאים לכך, באופן שהפגיעה בחירותו של הנאשם תהא פחותה ממעצר מאחורי סורג ובריח. עו"ד גלעד סבור, שאין הכרח לנהוג עם המשיב באמצעי הקיצוני מכל וכי ניתן להפיג את החשש (המוכחש) של סיכון בטחון הציבור ובטחונה של הילדה, בקביעת תנאים מגבילים, כפי שהדבר נעשה פעמים רבות ע"י בית המשפט העליון, בדונו בבקשות למעצר של נאשמים בעבירות מין (ראה: בש"פ 91 / 107 תקדין עליון כרך 91(1) 205; בש"פ 91 / 4833 תקדין עליון כרך 91(3) 167; בש"פ 92 / 4262 תקדין עליון כרך 92(3) 1230; בש"פ 93 / 5602 תקדין עליון כרך 93(3) 1456; בש"פ 94 / 4243 תקדין עליון כרך 94(2) 1367; בש"פ 96 / 5576 תקדין עליון כרך 96(3) 1148; בש"פ 97 / 590 תקדין עליון כרך 97(1) 891). 6. בהחלטתי מיום 28.7.97 בתיק ב"ש 97 / 1140 נאמר: "בית המשפט מצווה להגן על קטינים לבל יאונה להם כל רע וכשנדרש להעריך את הסיכון, ברי שאין להשלים עם האפשרות שבדיעבד יתברר, כי נעשה משגה שלא ניתן לתיקון. במובן זה, מעצרו של המשיב מאחורי סורג ובריח הינו הפתרון היעיל ביותר להבטחת שלום ילדיו. יתרונו של פתרון זה, בהעדר נטילת שמץ של סיכון. חסרונו, בחוסר התחשבות בזכותו של המשיב לחירות ובפגיעה בזכות חוקתית זו, במידה העולה על הנדרש". מלאכת האיזון, המלווה בהשערות, אינה קלה. ראשית, יש להעריך את מידת הסיכון בעקבות שחרורו של הנאשם ממעצר. שנית, חלופת מעצר מבוססת על אמון ובהקשר זה השאלה היא, האם הנוגע בדבר יכבד את ההגבלות הנובעות מתנאי השחרור? שלישית, הסדרת האלטרנטיבה תלויה במידת השכנוע של מקורבי הנאשם, שאינם אנשי מרות, כי יש בידם היכולת לפקח על האיש ולהבטיח שהוא יכבד את תנאי השחרור. בזיקה למקרה הקונקרטי, נחה דעתי, כי אפשר להסתפק בחלופת מעצר. א. אין טענה כי המשיב נקט באלימות כלפי הילדה. לפי מצב הראיות, הוא ביצע את המיוחס לו בדרכי נועם ופיתוי, תוך ניצול הכרותו את הילדה. ב. הפרשה נחשפה וכתב אישום חמור תלוי ועומד נגד המשיב. ניתן לשער, כי יודע הוא שהסתבכות נוספת בעבירת מין או נסיון מצידו לשבש את הליכי המשפט, יחריפו את מצבו במידה ניכרת. ג. בתו וחתנו של המשיב נחקרו ע"י נציגת המדינה והותירו רושם אמין. שוכנעתי, שהם מבינים את האחריות המוטלת עליהם וכי אפשר לבטוח בהם, שלמען כבוד המשפחה, הם יעשו הכל, כדי למנוע מהמשיב הסתבכות נוספת במעשה כל-כך מביש. 7. אני מורה בזאת על שחרורו של המשיב, בכפוף לתנאים המפורטים להלן: א. המשיב יעתיק את מקום מגוריו לדירת פאוזיה וסעיד עג'ינה בכפר מכר ויהיה נתון במעצר בית מלא בדירה זו, תחת פיקוח מתמיד של בתו או חתנו ובאופן שכל הפרה מצידו תדווח מיד למשטרת ישראל. המשיב לא יצא מהדירה, אלא לשם התייצבות למשפטו, בהתאם להודעות שיקבל מסניגורו. ב. המשיב ימנע מליצור קשר ישיר או עקיף, הן עם הקטינה ג'מילה והן עם מי מהוריה. ג. המשיב יפקיד בקופת בית המשפט סך של 25,000 ש"ח, במזומן או בערבות בנקאית, להבטחת קיום תנאי השחרור שלפי החלטה זו. ד. בתו וחתנו של המשיב יחתמו על ערבות עצמית בסך 50,000 ש"ח, להבטחת קיום כל האמור בסעיף א' הנ"ל. ה. תעוכב יציאתו של המשיב מן הארץ. אם יש בידו דרכון, הוא יופקד במזכירות בית המשפט לפני שחרורו ממעצר. ו. אם המשיב יפר באופן כלשהו את תנאי השחרור, תחולט הערבות והוא יעצר עד תום ההליכים. מעצרמשפט פליליקטיניםעבירות מיןמעצר עד תום ההליכים