קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא משכורת מנהלי מחלקות בבית חולים: השופט נויגבורן: .1זהו ערעור על פסק-דינו של בית-הדין האזורי לעבודה בתל-אביב-יפו (דיון מה/11-7, השופטת פורת - דן-יחיד), בו נדחתה עתירת המערערים לקביעה כי התשלום בגין "כוננות-על" שקיבלו בתוקף היותם מנהלי מחלקות בבתי-חולים, מהווה חלק מ"המש-כורת הקובעת" כמשמעותה בחוק שירות המדינה (גמלאות), התש"ל- 1970(להלן - חוק הגמלאות). .2העובדות הרלבנטיות להחלטה בערעור, בעיקר כפי שנקבעו על-ידי השופטת המלומדת, הן כדלהלן: א) ערב פרישתם שימשו המערערים מנהלי מחלקות בבתי חולים; ב) המערערים מקבלים תשלום, המכונה "כוננות על", השווה לתשלום בעד 30ימי עבודה, כך שלמעשה מוכפל, בקירוב, שכרו של מנהל מחלקה; ג) ביצוע "כוננות-על" משמעו התחייבות הרופא-מנהל-המחלקה להודיע לכונן המחלקה או לכונן המיון על מקום המצאו, על מנת שאפשר יהיה להזעיקו לבית-החולים כל אימת שיהיה צורך ככך, החל משעה 00: 16בימות החול, ומשעה 00: 13ביום ששי, שהן שעות סיום העבודה הרגילה; ד) בנוסף לביצוע "כוננות-העל" מבצעים הרופאים מנהלי המחלקות כוננויות הקרויות "כוננויות מתוכננות". בגין כוננויות אלה מקבלים הרופאים תשלומים נפרדים, ואין מחלוקת כי תשלומים אלה מהווים "תוספת" ולא חלק מהשכר הרגיל. כל אימת שעולה שיעור התשלום בגין "כוננויות מתוכננות" על מכסה מסויימת, מתקזז התשלום העודף מ"תוספת כוננות העל" ובאורח זה משתנה שיעורה, על פי כמות הכוננויות המתוכננות שמבצע מנהל המחלקה מעבר למכסה הנתונה; ה) בגין "תוספת כוננות על" - שלא כבשכר רגיל - מופרשים דמי גמולים לקופת תגמולים (קרן ב'). עם יציאתו של הרופא לגמלאות, זכאי הוא לקבל מקרן ב' תשלום השווה ל- 14ימי עבודה. .3עיקר טענות המערערים היו כדלהלן: א) התשלום עבור "כוננות-על" לא כונה "תוספת" בהסכמים הקיבוציים הרלבנטיים; ב) התשלום לא ניתן בגין התחייבות לבצע עבודה נוספת. התשלום ניתן גם למנהלי מכונים ומרפאות חוץ אשר מעצם טיבם אין בהם צורך בכוננות לאחר שעות העבודה הרגילות, דבר המעיד כי מדובר בתשלום עבור עבודה רגילה; ג) מנהל מחלקה - מעצם טיבו של תפקיו - חייב להיות בכוננות תמידית, ועל כן מדובר בתמורה בגין ביצוע תפקידו הרגיל. .4לעומת זאת נטען מטעם המשיב כי: א) מהות התשלום הינה בגין עבודה נוספת; ב) אופיה של "כוננות-העל" איננו שונה מכוננות מתוכננת, ואין מחלוקת כי האחרונה הינה "תוספת" אשר איננה חלק מה"משכורת הקובעת"; ג) נקבע בהסכם הקיבוצי כי תשלומים בגין כוננויות לא יהווה חלק מהמשכורת (סעיף 28לזכרון הדברים מיום 29.11.1976אשר חודש תקפו בסעיף 53להסכם הקיבוצי מיום 15.3.1979); ד) מעצם ההפרשות לקרן ב' עולה כי הרופא מקבל גמלה בגין עבודה זו, ואין לתת לו כפל תשלום. .5פסיקתו של בית-דין זה לענין הקביעה אם תשלום כלשהו הינו בבחינת "תוספת" או אם הוא חלק מהשכר הרגיל עבור עבודה רגילה ידועה. הצדדים התייחסו לפסיקה זו בטיעוניהם, הן בפני בית-הדין קמא והן בפני בית-דין זה, ואין כל צורך להרחיב את הדיבור בניתוח מפורט של הפסיקה. העולה ממספרם הרב של פסקי-הדין בנושא הוא כי תשלום המותנה בעבודה נוספת או במאמץ נוסף, מעבר לנדרש מהעובד במשרתו הרגילה, מהווה "תוספת", ואיננו חלק מה"משכורת הקובעת", אלא אם אותו תשלום הוכר על-ידי הממשלה כ"תוספת קבועה". .6נראה לבית-הדין כי התשלום בעד "כוננות-על" איננו חלק מהתמורה בגין עבודתו הרגילה של מנהל המחלקה, ומהווה "תוספת". ומאחר שלא הוכר התשלום כ"תוספת קבועה", בדין דחה בית-הדין דלמטה אח הערעור. להלן הנימוקים לקביעה זו: א) לא נראה כי יש הבדל במהות בין התשלום עבור "כוננות-על" לבין התשלום עבור "כוננות מתוכננת". בזכרון הדברים משנת 1976, מופיעים שניהם בפרק אחד הקרוי "כוננות". מנהל מחלקה המבצע כוננויות מתוכננות מפסיד, באופן יחסי, חלק מהתשלום עבור "כוננות-על", דבר המוכיח כי גם "כוננות-על" מהווה עבודה נוספת, כפי שמוסכם לגבי כוננות מתוכננת; ב) הזמן שבו מנהל המחלקה הינו כונן, הוא לאחר שעות העבודה הרגילות, ודבר זה כשלעצמו מראה, לכאורה, כי מדובר בתשלום עבור עבודה מעבר למשרתו הרגילה של מנהל המחלקה. .7בית-דין זה דן "בכוננות-על" לגבי מנהלי מחלקות בבתי חולים בדב"ע מד/30-3, ד"ר הלנה לסלו באום - מרכז לבריאות הנפש "עזרת נשים" (לא פורסם). בפסקה 4של אותו פסק-דין אמר בית-הדין: - מחומר הראיות עולה כי אין המדובר בתוספת פיקטיבית המגיעה לעובד בעד עצם ביצוע עבודתו, עבודתו הרגילה. כנגד התשלום באה דריכות מתמדת, נכונות מתמדת ואי-נוחות מתמדת, שהן מנת חלקם של מנהלי מחלקה, והלכה למעשה קורה וקורה שהם נדרשים על פי קריאת פתע להתייצב לעבודה. שנית - התשלום אינו ניתן בכל מקרה ובכל הנסיבות ויש שהוא בטל או מופחת בשל העדרות מן העבודה. לאור החומר שהיה בפני בית-הדין במקרה דנא, לא הובא כל נימוק לסטייה מן המובא מאותו פסק-דין. .8ואחרון אחרון: גם אם האמור לעיל משאיר ספק באשר למהות התשלום, דין הערעור להידחות על יסוד ההלכה כי עת לתשלום מסויים פנים לכאן ולכאן, מותר להיעזר בהוראות שבהסכם הקיבוצי שמכוחו משתלם הסכום. (דב"ע לה/2- 7[1]; דב"ע מב/44- 3[2]; דב"ע מט/1-4, הסתדרות עובדי המדינה - מדינת ישראל (לא פורסם). בענייננו נקבע מפורשות בסעיף 28לזכרון הדברים משנת 1976, שאושר בהסכם הקיבוצי משנת 80- 1978- כי התשלום אינו מהווה חלק מהמשכורת. די בכך לגרום לדחיית הערעור, ולאישור פסק-הדין של בית-הדין קמא. .9הערעור נדחה. אין צו להוצאות.רפואהבית חוליםמשכורת