נהיגה במהירות מופרזת באיילון צפון

קראו את הכרעת הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא נהיגה במהירות מופרזת באיילון צפון:

נגד הנאשם הוגש כתב אישום, המייחס לו נהיגה במהירות מופרזת, בכך שנהג במכוניתו בכביש 20 לצפון, ביום 11/2/01 בשעה 23:20, במהירות של 136 קמ"ש, שעה שהמהירות המותרת, הרשומה בתמרור הינה 90 קמ"ש, כל זאת בניגוד לתקנה 54(א)(1) לתקנות התעבורה.

בישיבת ההקראה, שהתקיימה ביום 14/1/02, הודה הנאשם בנהיגה במקום ובזמן, וכפר במהירות המיוחסת לו.

ביום 2/5/02 נשמעו הראיות בתיק.

להוכחת האשמה העידה התביעה את רס"ל אלון נבון, שהעיד כי ביום 11/2/01 בשעה 23:20 או בסמוך לכך הפעיל מכשיר מסוג מד מהירות אלקטרוני (להלן: ממל"ז) בכביש 20 לצפון בק"מ ה-20 , כאשר ניידת המשטרה חונה על שטח ההפרדה (ד-14).

מדידת מהירות נסיעתו של הנאשם נעשתה, כאמור לעיל, באמצעות מכשיר אלקטרוני, המבוסס על עיקרון של קרני לייזר מסוג LTI 20-20 שמספרו 8431.

עד התביעה, השוטר רס"ל אלון נבון, הוא שהפעיל את המכשיר. השוטר הינו מפעיל מוסמך, שעבר הכשרה מיוחדת לשם כך בשנת 2000. הוא נושא תעודת מפעיל מוסמך, שהוצגה בפני בית המשפט.

מהתרשומת ת\1 - אותה ערך השוטרת, ואשר הוגשה לבית המשפט, וכן מעדותו בפני – עולות העובדות הבאות:

ביום 11/2/01 בשעה 23:20 או בסמוך לכך, ניצב השוטר על משמרת בכביש 20 לצפון בק"מ ה-20 , כשתפקידו, בין היתר, אכיפתה של תקנה 54(א)(1) לתקנות התעבורה, קרי, נהיגה במהירות מופרזת.
השוטר ישב בניידת משטרה, שחנתה על שטח ההפרדה בצד הדרך..


השוטר החזיק בידו את מכשיר הממל"ז, לאחר שביצע את כל בדיקות התקינות.

השוטר הבחין במכונית הנאשם הנוסעת צפונה. כיוון את המכשיר לאזור מרכז הרכב, כאשר נקודת ההצבעה האדומה על לוחית הרישוי,וקלט את מכונית הנאשם במהירות של 136 קמ"ש, וזאת ממרחק של 143.2 מטרים.

השוטר הורה לנאשם לעצור בצד, זאת תוך כדי שמירה על קשר עין רצוף עמו עד לעצירתו.

השוטר הבחין במכונית הנאשם, כשהוא נוסע בנתיב השלישי מימין מתוך שלושת הנתיבים בכביש.
כאשר עצר השוטר את הנאשם, הראה לו את מהירות נסיעתו והמרחק, כפי שנקלטו בצג.

מפי הנאשם נרשמו הדברים הבאים: "לא הייתי במהירות כזאת, ועוד שאני פסול על תנאי ל-3 שנים, ולא הייתי בנתיב השמאלי ביותר".

במהלך שמיעת הראיות הגישה התביעה עותק מיומן ההפעלה –ת/2- ממנו עולה, כי כל הבדיקות הנדרשות עפ"י הנוהל, בוצעו בתחילתה של המשמרת ובסופה.
כן הוגש תע"צ תקינות המכשיר שסומן ת/3.

בעדותו בפני, טען הנאשם, כי נהג במהירות המותרת בחוק. ייתכן וחרג מהמהירות המותרת ב-10 קמ"ש. בכביש היו כלי רכב נוספים. הוא לא היה בודד בכביש.
הוא נהג במכוניתו בנתיב האמצעי ולא בנתיב השלישי מימין.
לאחר שנעצר לא הראה לו השוטר את מהירות נסיעתו, כפי שנקלטה על גבי צג המכשיר.
הנאשם לא זכר אם הרכב היה אוטומטי.

בתשובה לשאלות התובע בחקירה נגדית, השיב הנאשם, כי נהג במהירות של כ-100 עד 110 קמ"ש.
הנאשם סבר, כי מהירות הנסיעה המותרת בכביש זה היא 100 קמ"ש.

עד הגנה מטעמו של הנאשם, חברו שהיה עמו ברכב, חזר על גרסת הנאשם, לפיה, היו כלי רכב נוספים בכביש. השוטר סרב להראות להם את מהירות נסיעתם, כפי שנרשמה על גבי הצג.
העד לא ידע לומר בוודאות היכן ישב ברכב. לא ידע לומר אם הרכב היה אוטומטי או בעל גיר ידני.
לדבריו: "לא יודע באיזו מהירות נסע הנאשם. לא יודע, אם הוא נסע לאט או מהר." (עמ' 6 לפרוטוקול, שורות 15-16).
העד לא היה בטוח שנסעו לאורך כל הדרך בנתיב האמצעי, והעיד כי ייתכן שעברו מהנתיב השמאלי לאמצעי במהלך הנסיעה, וזאת כדי לסטות ימינה לעבר מחלף קק"ל.

בסיכומי טענותיו עותר התובע להרשעתו של הנאשם. התובע מדגיש, כי מיומנותו של מפעיל המכשיר לא נסתרה. עד ההגנה לא תרם דבר לעדותו של הנאשם. נהפוך הוא, העד ציין, כי ייתכן ובשלב באכיפה, בהיותם במרחק של –150 מטרים ממקום חניית הניידת, היו בנתיב השמאלי.

הנאשם בסיכומיו עותר לזיכויו מהטעם, שהשוטר לא הראה לו את מהירות נסיעתו על גבי הצג.

לאחר שבחנתי, בחון היטב, את הראיות בתיק, באתי לכלל מסקנה, כי הונחה בפני תשתית ראייתית מספקת, במידה הנדרשת בהליך פלילי, שיש בה כדי להרשיע את הנאשם בעבירה המיוחסת לו בכתב האישום.

לאור ההלכה הפסוקה בע"פ 5345/90 בראונשטיין נ' מ"י, פד"י מ"ו(5) בעמ' 40 , כאשר מבקשת התביעה לבסס ראיותיה, להוכחת מהירות נהיגתו של נאשם, על מכשיר אלקטרוני, עליה להראות, כי נתקיימו שלוש הדרישות הבאות:



המכשיר היה תקין בעת הפעלתו. המינימום הנדרש לצורך זה, הוא ראייה שהשוטר המפעיל בדק את המכשיר, ומצאו תקין לפני צאתו למשמרת ואחרי סיומה.
המכשיר הופעל על ידי שוטר מיומן.
המכשיר הופעל כיאות על ידי המפעיל, ובתנאי שטח המבטיחים כי המכשיר מדווח את המהירות הנכונה, וללא שיבושים.


במקרה דנן, השכילה התביעה להוכיח, למעלה מכל ספק, כי נתקיימו שלוש הדרישות האמורות.

מעדותו של השוטר – כמו גם מהדו"ח ת/1 – עולה כי המכשיר נבדק בכל הבדיקות הנדרשות טרם ההפעלה.
השוטר מפעיל מוסמך, יודע את מלאכתו, ומיומן בהפעלת המכשיר, כך שתוצאת המדידה אשר הופיעה בצג המכשיר, אכן שיקפה את המהירות הנכונה של המכונית.


בשורה ארוכה של פסקי דין קבעו בתי המשפט, כי אמינותו של הממל"ז, אינה מוטלת עוד בספק, וכי
קמה לה "חזקה שבעובדה" באשר לאמינות ממצאיו.

כך סוכמו הדברים בבש"פ 2343/00 מפי כבוד השופט חשין תוך ציטוט דברי כבוד הנשיא ברק .
בדנ"פ 231/99 וזה לשונו:

"יש פסקי דין נוספים של בתי המשפט המחוזי, זה יותר משנתיים, האומרים אף הם, כי אמינותו של המכשיר היא כיום, לאחר שימוש רב לאורך זמן, ולאור הפסיקה, בגדר חזקה שבעובדה, הניתנת אומנם לסתירה,אולם החובה לסתור מוטלת על הנאשם".

זה עתה בע"פ 71382/00 ו-71424/00 בבית המשפט המחוזי בת"א מפי כבוד השופט סטרשנוב, קיבלו הדברים משנה תוקף.

כלומר, ההלכה הפסוקה והמחייבת כיום את בתי המשפט דלמטה, הינה, כי אמינותו של הממל"ז אינה מוטלת בספק, וכי קיימת חזקה עובדתית בדבר אמינות ממצאיו.

הנטל של סתירת החזקה מוטל על הנאשם. הנאשם לא הרים הנטל. לא עלה בידו לסתור החזקה. לבד מטענה סתמית, לפיה, הוא שולל האפשרות, שנהג במהירות של 136 קמ"ש, לא הביא כל ראייה לתמוך בגרסתו.

לא מצאתי ממש בטענת הנאשם, כי נהג במהירות המותרת: "בסביבות 100-110 קמ"ש" (עמ' 5 לפרוטוקול, שור1ת 1-2). הנאשם אישר בחקירתו הנגדית, כי לדעתו מהירות הנסיעה המותרת בכביש זה היא 100 קמ"ש.

מהימנה עלי עדות השוטר, לפיה, הנאשם נהג בנתיב השלישי מימין. כלומר, בנתיב השמאלי ביותר.

אני קובעת, איפוא, כי התביעה הוכיחה, למעלה מכל ספק, כי המכשיר היה תקין, מפעילו מוסמך ומיומן, ותנאי הדרך היו כאלה, המאפשרים מדידה נכונה של המהירות בה נסע הנאשם.

כאמור לעיל, לא נותר לי אלא להרשיע את הנאשם בעבירה המיוחסת לו בכתב האישום, דהיינו, נהיגה במהירות מופרזת, עבירה לפי תקנה 54(א)(1) לתקנות התעבורה.

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בת"א תוך 45 יום.



לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177

דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון