קראו את גזר הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא נהיגה בשלילה פעמיים: הנאשם הורשע ע"פ הודאתו בשתי עבירות של נהיגה בזמן פסילה. האחת, בת.פ. 8027/00 על פיה, ביום 24.4.00 נהג ברכב כשהוא פסול מלנהוג והשנייה בת.פ. 11985/00 שגם על פיה, ביום 18.12.00 נהג ברכב כשהוא פסול מלנהוג. אין ספק שהמדובר בעבריין אשר מפגין זלזול בוטה בחוק, ברשויות החוק ובמצוות בתי המשפט. הנאשם נתפס נוהג בחודש אפריל 2000 כשהוא פסול מלנהוג ולאחר מספר חודשים נתפס שוב (12/00) כשהוא נוהג בזמן פסילה. מעבר לכך, ב - 20.11.97 נתפס הנאשם נוהג בזמן פסילה ובחודש 10/98 הורשע בעבירה זו ונידון ל - 8 חודשי פסילה בפועל וכן למאסר על תנאי 6 חודשים למשך שנתיים. בתאריך 6.4.99 שוב נתפס כשהוא נוהג ללא רשיון נהיגה (משום מה לא הואשם בעבירה של נהיגה בזמן פסילה) הורשע ונגזר דינו. מעברו התעבורתי של הנאשם ומעצם העובדה שבתיקים, נשוא גזר הדין, הורשע הנאשם ב - 2 עבירות של נהיגה בזמן פסילה, עולה, שהנאשם אינו "מתרשם" מהעונשים הקודמים שהוטלו עליו ותוך התעלמות "מתריסה" מהרשעותיו הקודמות והוראות החוק, ובכלל זה קיום עונש מאסר על תנאי, הוא ממשיך לנהוג למרות שנפסל מלנהוג ע"פ צווי בית משפט. התביעה בטיעוניה לעונש מבקשת להטיל על הנאשם מאסר בפועל תוך הפעלת עונש המאסר המותנה, בתיק 11299/97 בביהמ"ש לתעבורה חדרה, שנגזר על הנאשם ביום 27.10.98. כן ביקשה התביעה הטלת עונש מאסר על תנאי נוסף, פסילה לתקופה ארוכה וקנס מרתיע. ההגנה בטיעוניה לעונש התייחסה לנסיבות האישיות של הנאשם ולמצב הסוציואקונומי של משפחתו, תוך הגשת דו"ח סוציאלי של המועצה המקומית ערערה. כן הפנה ב"כ הנאשם לתסקיר שירות המבחן, בו מפורט מצבו של הנאשם ומשפחתו וכן אישיותו. יודגש שאין בתסקיר המלצה כלשהי לגבי הנאשם. ב"כ הנאשם מבקש להימנע מהטלת מאסר בפועל, ואם יוטל, להמירו בעבודות שירות וכן להקל על הנאשם. כפי שציינתי, הרי במקרה שבפניי מדובר ב - 2 עבירות של נהיגה בזמן פסילה, כאשר בעברו של הנאשם הרשעה בעבירה דומה וכן בעבירה של נהיגה ללא רשיון נהיגה. יודגש ששתי העבירות של נהיגה בזמן פסילה, נשוא גזר הדין, בוצעו בתוך בפרק זמן קצר ביותר. אין צורך להכביר מילים על תפקידם של בתי המשפט, לעניין קביעת נורמה עונשית שיש בה כח מרתיע. בע"פ 4484/92 סיריה נ' מדינת ישראל, פד"י מ"ו (5) עמ' 176, הדגיש ביהמ"ש את חשיבות הענישה ההולמת בעבירות הקשורות לנהיגה בדרכים, כאשר בעמ' 82 לפסק הדין נאמר, שענישה הולמת היא חלק מרכזי ואף דומיננטי בכל מאמץ לצמצום עבריינות התנועה. ברע"פ 2842/96 כחלון נ' מדינת ישראל, תקדין עליון כרך 96 (2) תשנ"ו 1996, נאמר שבמציאות המצערת שלנו יש להטיל עונשים חמורים ומרתיעים על אלה הפוגעים בבטיחות התנועה בדרכים, כאשר מידת הרחמים עלולה להוות פגיעה במשתמשים אחרים בדרך. בהמשך פסק הדין נאמר, שהקלה בעונש עלולה לפגוע בתפקיד החשוב שממלאת הענישה במאמץ לצמצם את עבירות התנועה, כאשר הקטל הנורא בכבישים מחייב אותנו להקשות את לבנו ולנהוג עם עבריינים אלה במידת הדין ולא במידת הרחמים. על גישה זו של החמרה בענישה, חזר ביהמ"ש העליון במספר רב של פסקי דין ואין מקום לחזור ולציינם. 6. באשר לעבירה של נהיגה בזמן פסילה, הרי מדובר בעבירה שהיא מן החמורות שבעבירות המנויות בפקודת התעבורה או בתקנות שהותקנו על פיה. ביצוע עבירה זו מצביע על אישיות העבריין, זלזול בוטה בהחלטה קודמת של ביהמ"ש והתעלמות מצווי ביהמ"ש. לעניין זה אין אלא לצטט את האמור בע"פ (נצרת) 249/85 מדינת ישראל נ' כתילי פס"מ מ' (2) עמ' 386 בעמ' 386. "עבירה של נהיגת רכב בזמן פסילת רשיון, הינה לדעתנו אחת העבירות החמורות בפקודת התעבורה, יש בה מלבד עבירה על הוראת החוק לכשעצמה, גם הפרה בוטה של מצוות ביהמ"ש הפוסלת את העבריין מלנהוג ברכב בשל עבירה שעבר. עבריין הנוהג ברכב בעת שהוא פסול מלנהוג ע"פ מצוות ביהמ"ש, פוגע באושיות המשפט וכאילו מכריז שהוא לא רק "מצפצף" על האמור בחוק, אלא גם במצוות ביהמ"ש. 7. במקרה זה המדובר בביצוע חוזר ונשנה של עבירה של נהיגה בזמן פסילה או ללא רשיון נהיגה, ואין ספק שזה המקרה בו החמרה בענישה הינה כורח המציאות, ע"מ שיומחש לנאשם אחת ולתמיד חומרת התנהגותו והתוצאה הכרוכה בזלזול כה בוטה בהוראות החוק ובצווי בית המשפט. עולה בבירור שהנאשם אינו מתרשם מהעונשים שהוטלו עליו בעבר, ותוך התעלמות "מתריסה", ממשיך לעשות ככל העולה על רוחו כשאימת הדין אינה עומדת לנגד עיניו. הנאשם לא השכיל לנצל הזדמנויות שניתנו לו בעבר, והוכיח שאינו ראוי לכל אמון נוסף. 8. אכן, שירות המבחן בהמלצותיו מעלה תמונה עגומה לגבי הנאשם, וממליץ להימנע מלהטיל על הנאשם מאסר בפועל, אך אין אני יכול לקבל את המלצת שירות המבחן ולא מצאתי בנסיבות האישיות, ככל שהן קשות, הצדקה להקלה במידת העונש הראוייה. אכן הלכה היא שלעניין הענישה ההולמת יש חשיבות גם לנסיבות האישיות, וכפי שאמר כב' השופט אילון בע"פ 344/81 פד"י ל"ה (4) עמ' 313 "גישה אינדיבידואלית בתורת הענישה מקובלת עלינו כקו מנחה במלאכה קשה זו". אלא שהעקרון האמור משולב בעקרון הנוסף שנקבע בע"פ 2842/96 כחלון נ' מדינת ישראל שאוזכר לעיל, על פיו, יש להעלות את רמת הענישה בעבירות תנועה בכיוון העונשים המירבים הקבועים בחוק, תוך הפחתת המשקל היחסי של הנסיבות האישיות. גם בע"פ 348/96 אלוני נ' מדינת ישראל הודגש שככל שהעבירה חמורה יותר כן קטן המשקל היחסי אשר אותו ניתן לייחס לנתונים האישיים, בעת ששוקלים את המכלול. ברור שלו היה מצווה בית המשפט ליתן את הדעת בראש ובראשונה לאישיות הנאשם ונסיבותיו האישיות, תוך בחינת השלכת העונש שיגזר על הנאשם על אישיותו, עתידו וסיכוי שילובו בחברה בעתיד, אכן יש נימוקים המצדיקים הפחתת העונש. אלא, שעל ביהמ"ש, בבואו לגזור את הדין לתת את הדעת למכלול: גם לנסיבות האישיות, אך גם, במידה לא פחותה ולפעמים אף במידה יתירה, לצורך להרתיע עבריינים בכוח בפני מעשים דומים בעתיד ולקבוע נורמות ענישה שתהיינה ידועות לכל למען ישמעון אחרים ויראו. ככל שמעשה העבירה שכיח יותר, ועל אחת כמה וכמה שהפך ל"מכת מדינה", וככל שהשלכותיו על החברה קשות יותר, יועדף הפרט השני של הרתעה בדרך של ענישה מחמירה. באשר לתסקיר שירות המבחן, הרי גם ממנו עולה תמונה עגומה לגבי אישיות הנאשם, אשר מגיל 10 נחשב כמי שאינו מתייחס להוראות החוק ורשויות אכיפת החוק והמשיך בהתנהגותו ה"פזיזה", כהגדרת שירות המבחן, שנים רבות. מעבר לכך, הנאשם לא הביע רצון ממשי לעבור תהליך טיפול, ואף לא נענה להצעת שירות המבחן להכין תוכנית של של"צ. אין ספק שגם לעובדות אלה יש משקל רב, באשר לקביעת העונש ההולם. באשר לחוות דעת הממונה על עבודות השירות, אכן נקבע בה שהנאשם מתאים לריצוי עונש מאסר בעבודות שירות, במידה ויוטל עונש מאסר, אך סבור אני שאין מקום לכך, בהתחשב בחומרת העבירות של הנאשם ושכיחותן, מה עוד שגם הובהר לנאשם בהחלטתי מיום 13.9.01 שאין בעובדה שהוא נשלח לממונה על עבודות השירות לקבלת חוות דעת, כדי ליצור ציפיות של הנאשם שאכן עונש המאסר, במידה ויוטל, ירוצה על ידו בדרך זו. לאחר ששקלתי את כל השיקולים הראויים ובכלל זה הנסיבות האישיות והאמור בתסקיר שירות המבחן, ומול זאת, חומרת העבירות, מרכיב ההרתעה והאינטרס הציבורי בעבירות מסוג זה תוך המחשה לנאשם את חומרת העבירות, אני מטיל על הנאשם את העונשים כדלקמן: אני דן את הנאשם לשנה מאסר בפועל. אני מורה על הפעלת עונש המאסר על תנאי של 6 חודשים כפי שנפסק בביהמ"ש לתעבורה חדרה בתיק 11299/97 ביום 27.10.98, כאשר ריצוי העונש יהא בחופף. אני פוסל את הנאשם מלקבל או מלהחזיק רשיון נהיגה לתקופה של ארבע שנים. אני מורה על הפעלת עונש של פסילה על תנאי למשך שנה כפי שנפסק בביהמ"ש לתעבור חדרה בתיק 11299/97 ביום 27.12.98 כאשר ריצוי העונש יהא בחופף. אני דן את הנאשם לתשלום קנס בסך 3000 ₪, אשר ישולם תוך 6 חודשים מיום סיום ריצוי עונש המאסר. זכות ערעור תוך 45 יום.משפט תעבורהשלילת רישיון נהיגהנהיגה בשלילה