קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא נזילה מהשכנים למעלה: ענינה של התביעה שבפניי היא סכסוך שכנים. התובע מתגורר בדירה מס' 29 הממוקמת מתחת לדירה מס' 33, שהיא דירת הנתבע. התובע בתביעתו מבקש לקבל מהנתבע סך 10,815 ₪, שהוא לטענתו שווים של הנזקים שנגרמו לדירתו עקב נזילה שמקורה בדירת הנתבע. כן מבקש התובע לחייב הנתבע לפצותו בגין עגמת נפש שנגרמה לו ולמשפחתו בעת פרוק והרכבת הריצוף במשך כשבוע ימים. לטענת התובע הנזילה שמקורה בדירת הנתבע גרמה לנזקים במספר מוקדים בביתו - בתקרת מקלחת ההורים, תקרת המטבח, הסלון וחדר השינה. התובע טוען כי פנה לראשונה לנתבע באוגוסט 99, בבקשה לתקן הנזילה אך לא נענה. בספטמבר 2000 ביקש ממהנדס לחוות דעתו בשאלת מקור הנזילה והיקף הנזקים שנגרמו לדירתו עקב כך. מנגד טוען הנתבע כי באוגוסט 2000 פנה אליו התובע והוא מצידו הזמין מספר אינסטלטורים. אין מחלוקת בין הצדדים כי הבעיה באה על פתרונה במהלך חודש נובמבר 2000, כאשר מר אפרים כהן הוא האינסטלטור שביצע התיקון. בדיון שהתקיים בפניי ביקש התובע להעיד את מר פיץ, המהנדס שנתן חוות דעת עבורו וכן את מר אפרים כהן (להלן: כהן). דווקא עדותו של כהן, אשר כאמור הוזמן כעד תביעה, יש בה כדי לערער ולקעקע באופן ניכר את טענות התובע, במיוחד לעניין מוקדי הנזילה בביתו ומקור נזילה זו. מהטעמים אותם אפרט להלן מצאתי לנכון להעדיף דווקא את עדותו של מר כהן על פני עדותו של מר פיץ: מר פיץ כלל לא ביקר בדירת הנתבע ובעדותו הודה בכך בפה מלא. (ראה פר' עמ' 5 מול השורות 5-4). בחוות דעתו ציין מר פיץ מוקדי נזילה בחדר רחצה, במטבח, בסלון ובחדר השינה, אלא שבחקירתו הנגדית לא עלה בידו לבסס ממצאיו אלו ולמעשה התקשה מאוד בעדותו להסביר את ממצאיו, במיוחד לגבי המצאות סימני רטיבות במטבח ובסלון. בחקירתו הנגדית הודה מר פיץ כי אינו זוכר אם ביקר כלל במקלחת בביתו של הנתבע ולפחות לעת הזו אין עוד מחלוקת כי מקור הנזילה היה בחיבור שבין המקלחת לשרותים. ביהמ"ש סבור כי לא יהיה זה נכון על סמך חוות דעת מהוססת וסתמית שאף לא נתמכה בעדות ראויה, לבסס ממצאים שלפיהם יוכל ביהמ"ש לקבוע כי סימני הרטיבות בדירת התובע חרגו אל מעבר לחדר המקלחת. ויש להדגיש כי הנתבע לא התכחש לכך שחיבור המים בביתו יצר מקור נזילה לבית התובע שמתחתיו, אלא שהנתבע טען כי מיד לכשפנה אליו התובע בענין זה, הוא הסמיכו להביא בעלי מקצוע לשם טיפול בעיה. הנתבע הוסיף וטען כי עוד בתחילת הדיון ביקש לשכור שרותיו של כהן, אלא שהתובע מסיבות השמורות עימו הודיע למר כהן כי אין צורך בשלב זה בקבלת שרותיו, שכן בכוונת התובע לנסות ולפתור הבעיה באמצעות בעלי המלאכה שהועסקו ע"י החברה שבנתה את הבנין. אין חולק כי אותו כהן הוא שלבסוף הובא ע"י הנתבע, כשנה וחצי לאחר מכן, ובחלוף שני ימי עבודה של כהן ופועל מטעמו נפתרה הבעיה. העובדה כי התובע ביקש להעיד את מר כהן מלמדת על האמון שנתן התובע במר כהן ואין כלל ספק כי שני הצדדים לא חלקו על מומחיותו ויכולתו המקצועית של כהן. משום כך יש ליחס לעדותו של כהן את מלוא האמון ולקבל דבריו כמהימנים וכנכונים, במיוחד לאור העובדה שכהן ביקר בדירות התובע והנתבע מיד ובסמוך לאחר התגלות סימני הרטיבות ולפחות בשלב ראשוני כלשהו אף התובע היה מוכן להפקיד בידי מר כהן את מלאכת התיקון. מעדותו של כהן עולה כי נזילה, ככל שהיתה בדירת התובע ואשר מקורה וסיבתה בדירת הנתבע באה לידי ביטוי במקלחת של התובע ותו לא. (ראה פר' עמ' 9 מול השורה 9). בעדותו ולשאלת ביהמ"ש העיד מר כהן: "בכל מקרה אני אומר שאין שום קשר בין רטיבות בסלון ובמטבח לבין הנזילה שאני גיליתי בשירותים אצל הנתבע". (פר' עמ' 10 מול השורות 7-6). העולה מן המקובץ כי דווקא מעדותו של מר כהן עולה כי מקור הנזילה היה ממוקד וכי הנזילה בחיבור שבין המקלחת לשרותים בדירת הנתבע גרמה להופעת סימני רטיבות בחדר המקלחת הצמוד לחדר השינה בבית התובע. בעניין נוסף מצאתי לנכון להעדיף את גרסת מר כהן וכוונתי לעניין הצורך, אם בכלל, בהחלפת כל הריצוף במקלחת התובע. באשר לכך העיד מר כהן כדלקמן: ”נכון שהיתה רטיבות סביב הקולטן. כאשר הרטיבות של הקולטן מקורה מלמעלה אבל זה לא קשור לפרוק הריצוף אצלך במקלחת”. (עמ' 9 מול השורות 28-27). ובהמשך: ”עכשיו נזכרתי שסמי אמר לי שהוא חשב שהנזילה היא מאצלו ולכן הוא החליף את כל הקרמיקה. הנזילה לא היתה אצלך אז גם לא היית צריך להחליף”. (עמ' 9 מול השורה 29 ועמ' 10 מול השורה 1). להשלמת התמונה אציין כי משקבע מר כהן כי הנזילה כפי שנמצאה על ידו בדירת הנתבע יכולה היתה לכל היותר לגרום לרטיבות של עד 1 מ"ר בדירת התובע, ממילא נובע מכך כי לצורך תיקון הנזקים בדירת התובע, שמקורם בנזילה מדירת הנתבע,לא צריך היה התובע לפרק את כל הקרמיקה שבחדר המקלחת. לעדותו של כהן נודעת משמעות לעניין נוסף והיא באשר לטענת התובע כי רק בחלוף כשנה וחצי מעת התגלתה הנזילה בדירת הנתבע מצא לנכון הנתבע לטפל בבעיה והרי מעדות מר כהן עולה כי הוא ביקר בדירות הצדדים כשנה וחצי לפני התיקון בפועל שנעשה על ידו וכי כבר אז ביקש הנתבע שמר כהן יבצע את התיקון, אלא שהתובע כפי שצוין לעיל, ביקש להעזר בבעלי המקצוע של הקבלן שבנה את הדירה. הואיל והתובע הוא זה שסיכל את האפשרות שמר כהן יטפל בבעיה בסמוך לאחר התגלותה, הרי שאין הוא רשאי להשמע כלל בטענה כלשהי לעניין פרק הזמן שחלף מאת התגלות הבעיה ועד לתיקונה בפועל. ביהמ"ש סבור כי כשם שעלה בידי מר כהן לתקן את הנזילה ולפתור הבעיה שנוצרה כשנה וחצי לאחר הווצרותה יכול היה מר כהן לבצע תיקון זה כשנה וחצי קודם ואין כלל ספק כי הבעיה בסמוך למועד התגלותה היתה קטנה יותר וממוקדת יותר. (ראה בעניין זה עדות מר כהן בעמ' 7 ופר' מול שורה 27 ועמ' 8 מול שורה 5). אמנם הנתבע לא חלק כי בביתו נתגלה מקור הנזילה אשר גרם להופעת סימני רטיבות במקלחת הצמודה לחדר השינה בבית התובע, אלא שעובדה זו כשלעצמה אין בה כדי לבסס זכותו של התובע לנזקים הנתבעים על ידו וזאת הן מן הטעם, כי הנתבע והוא לבדו נשא בהוצאות בעלי המקצוע אשר חדשות לבקרים הוזמנו כדי לתקן הבעיה, לרבות שכרו של מר כהן והן מן הטעם, כי בעדות התובע נתגלו סתירות באשר לפרק הזמן שבו נאלצה משפחתו להתמודד עם חדר מקלחת מפורק (בתביעתו ציין שבוע ימים לעומת 3 שבועות שנזכרו בסיכומיו). שלא לדבר על כך שהתובע לא ביסס במידת ההוכחה החלה עליו את טענתו כי הנזילה מדירת הנתבע חייבה פרוק הקרמיקה כולה. אם לא די בכך, הרי שמר כהן שנקרא להעיד מטעם התובע, לא רק שלא תמך בגרסתו זו של התובע אלא אף מצא לומר ולהצהיר בפה מלא כי הרטיבות שבדירת התובע, שמקורה בנזילה מדירת הנתבע, לא הצריכה כלל פרוק והרכבה מחדש של הקרמיקה במקלחת. לאור כל זאת, הגעתי לכלל מסקנה כי הגשת התביעה, כפי שהוגשה, יש בה משום נסיון לא הוגן, לא צודק ואף נגוע בחוסר תום- לב מובהק של התובע לנסות ולהתעשר על חשבונו של הנתבע מבלי שבידו זכות לכך. ואבהיר את דבריי - העובדה כי מקור הנזילה היה בדירת הנתבע היא כשלעצמה אינה מבססת זכותו של התובע לבצע שיפוצים נרחבים ולהטיל הוצאה זו דווקא על שכם הנתבע. לכל היותר זכאי התובע לפיצוי אשר ישקף הסבל ואי הנוחות, אם בכלל, שנגרמו לתובע ולמשפחתו עקב הופעת סימני רטיבות במקלחת שבחדר השינה. מהטעמים אותם פרטתי לעיל עוד אין לומר כי התובע פעל באופן כן, נמרץ ומקובל להקטנת נזקיו, מה גם שהתובע במעשיו ובמחדליו, הוא והוא בלבד אחראי לעיכוב הרב שחל בין מועד התגלות הנזילה לבין מועד תיקונה ע"י כהן. לפיכך, הגעתי לכלל מסקנה כי בבואי להכריע בשאלת הפיצוי, שראוי לפוסקו לזכות התובע, מחויב ביהמ"ש ליתן דעתו לעדות כהן כי החלפת הריצוף בחדר המקלחת כלל לא היתה מחויבת וכי לכל היותר, המדובר ברטיבות בשטח של 1 מ"ר. יחד עם זאת, גם מר כהן הודה כי הטיפול בסימני הרטיבות בבית התובע הצריך ביצוע תיקוני צבע, טיח וכיוצ"ב. אשר על כן בגין כך מצאתי לנכון לפסוק לתובע פיצוי בסך של 750 ₪. יחד עם זאת סבור, ביהמ"ש כי במקרה זה ולנוכח השתלשלות העניינים שתוארה בהרחבה בפסק הדין ועל מנת להביע מורת רוח על השימוש לרעה בהליכי ביהמ"ש מצד התובע סבור ביהמ"ש כי במקרה זה יש להטיל דווקא על התובע לשאת בהוצאות המשפט של הנתבע, ואלה יועמדו על ידי בסכום של 250 ₪. הנתבע ישלם לתובע יתרת הפיצוי שנפסקה לזכותו, בניכוי הוצאות המשפט וזאת תוך 30 יום ממועד קבלת פסק דין זה, שאם לא כן תשולם יתרת הפיצוי בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום מתן פסק הדין ועד לתשלום המלא בפועל. בקשת רשות ערעור תוך 15 יום לביהמ"ש המחוזי בב"ש. נזקי מיםנזילה