קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא נזק לרכב בתאונה - תביעות קטנות:   1. עניינה של תובענה זו בתביעה ובתביעה שכנגד בעקבות תאונת דרכים שאירעה באיזור התעשיה הצפוני באשקלון.   התובע - הנתבע שכנגד (להלן:"התובע"), טוען כי בתאריך 9/12/2001, באיזור התעשיה הצפוני באשקלון, נהג ברכבו הפרטי מסוג דייהו מר פייגן אולג בעוד הוא עצמו ישב ברכב כנוסע.   התובע טוען כי מר פייגן - ע"ת/1, נסע בנתיב המיועד לנסיעתו, כאשר לפתע הגיח משמאל לכיוון נסיעתו הכללי, מאיזור חניה, הנתבע - התובע שכנגד (להלן:"הנתבע"), וגרם לתאונת דרכים בכך שחסם במקצת את נתיב נסיעתו באופן שפינה קידמית ימנית של רכב הנתבע פגעה בפינה קידמית שמאלית של רכבו.   התובע עותר לכך שביהמ"ש יפסוק לטובתו פיצוי בגין נזקים שנגרמו לרכבו בסך כולל של 3,500 ₪.   בתמיכה לתביעתו צירף התובע חוות דעת שמאי וחשבונית תיקון ממנה עולה, כי הנזק לרכב מגיע לסך של 3,086 ₪.   2. בתאריך 18/9/2002 התקיים דיון במעמד צד אחד וניתן פסק דין לטובת התובע לאחר שהנתבע לא התייצב ואף לא הגיש כתב הגנה - פסק הדין בוטל מתוך קביעה כי פסיקת הוצאות תשקלנה בסיום ההליך כולו.   לאחר שהצדדים התייצבו לדיון - הודיע הנתבע, כי יש באמתחתו כתב תביעה שכנגד ועל אף שטענתו כי הגיש את כתב התביעה קודם לכן לא אומתה, איפשרתי לו להגיש את כתב התביעה שכנגד, על מנת לאפשר בירור מלא ונכון של המחלוקות בין הצדדים.   בכתב התביעה שכנגד טוען הנתבע, כי האחראי לקרות התאונה הוא התובע עצמו. לדבריו - אף על פי שאכן יצא מאיזור חניה רובצת האחריות לקרות התאונה על התובע משום שנסע בנתיב המנוגד לכיוון התנועה ונסע בחוסר זהירות תוך התעלמות מחוקי התנועה.   הנתבע טוען כי על התובע לפצותו בסך כולל של 5,142 ₪, סכום המשקף נזקיו עפ"י חוו"ד שמאי - 3,960 ₪ , שכ"ט שמאי , ירידת ערך, עוגמת נפש והוצאות.   מטעם התובע העיד התובע בעצמו ונהג הרכב מר פייגן, ואילו הנתבע העיד לעצמו.   מר פייגן הכחיש את טענת הנתבע, כי נסע בניגוד לכיון התנועה, הוא טען כי פנה ימינה לאחר שבכיוון נסיעתו יצאה מחניה משאית שהפריעה לו לשדה הראיה. מר פייגן סימן על גבי התמונה המסומנת א' לנספח ז' לכתב התביעה שכנגד את מסלול נסיעתו, את כיוון נסיעת הנתבע ואת מקום האימפקט לשיטתו.   גם הנתבע סימן על גבי אותה תמונה את מקום האימפקט לשיטתו ואת כיווני הנסיעה שלו ושל מר פייגן.   הצדדים כולם המחישו טענותיהם לרבות נקודות המגע בין כלי הרכב באמצעות מכוניות צעצוע.   לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה, כי כל אחד מהם תרם את תרומתו להתרחשות התאונה.   לאחר שנשמעו טיעוני הצדדים, ביקרתי במקום בלא הצדדים, על מנת להתרשם מגודל הצומת, מבניהו וכיווני הנסיעה המותרים.   עסקינן, בצומת בעל מבנה יחודי. בכיוון נסיעת התובע, ניתן לפנות לימין בלבד באמצעות נסיעה בנתיב הימני בלבד וחציית הצומת בנסיעה ישרה - אסורה, אולם אפשרית על ידי פניה לימין וביצוע פניית פרסה. כאן יאמר, כי התמונות שהוצגו לעיוני במהלך הדיון, אין די בהם כדי להבין מתוכם כהלכה כיווני הנסיעה המותרים.   גם מכיוון נסיעת הנתבע - ממגרש החניה, מותרת הפניה לימין בלבד וגם הנתבע צריך לבצע בקירבת מקום פניית פרסה במידה שהוא מבקש להשתלב עם התנועה בדרך הראשית.   אין מחלוקת באשר לכיווני הנסיעה הכלליים והגעתי למסקנה, כי אחריות על כל אחד מן הנהגים רובצת לפתחם ונובעת בעיקר - איש איש מגירסתו שלו.   אחריותו של הנתבע - הוראת תקנה 64 (ב) (2) לתקנות התעבורה, קובעת כי: "נוהג רכב היוצא מחצרים... ממקום חניה לכלי -רכב וכיוצא באלה... והוא עומד להכנס לדרך ... (2) יאיט ויתן זכות קדימה לכלי- רכב המתקרבים באותו כביש לפני שיכנס לכביש".   הנתבע אישר, כי יצא ממתחם של מגרש חניה תוך שהוא פונה לימין. לפיכך, היה עליו ליתן זכות קדימה לע"ת/1 אשר נסע מימין לשמאל כיוון נסיעתו הכללי בכביש אליו ביקש להשתלב טרם ביצוע פניית הפרסה מצידו.   מבנה הצומת המיוחד מחייב אף הוא נקיטת משנה זהירות ולא כל שכן כאשר נהג מבקש לצאת ממתחם המיועד לחניית כלי רכב. על התובע לצפות גם התנהגות רשלנית של נהג אחר בכלל זה ולהניח כי יתכן וחלק מן הנתיב המיועד לנסיעתו בנסיבות העניין, עלול להחסם ע"י התנועה בכביש. היה בכוחו של הנתבע למנוע תאונה, לו היה נותן זכות קדימה לתנועה בכביש בכלל ולו היה נוקט משנה זהירות.   גם הוראת תקנה 21 (ג) לתקנות התעבורה, התשנ"א - 1961 , מטילה איסור על נהג לנהוג את רכבו בקלות ראש או בלא זהירות, או ללא תשומת לב מספקת בהתחשב בכל הנסיבות ובין השאר בסוג הרכב, במטענו, בשיטת בלמיו ומצבם, באפשרות של עצירתו ובטוחה והבחנה בתמרורים, באותות שוטרים בתנועת עוברי דרך ובכל עצם הנמצא על פני הדרך או סמוך לה ובמצב הדרך.   וגם מתוך כך ולאור גירסת הנתבע עצמו, כי בכיוון נסיעתו היו כלי רכב שהסתיר את שדה ראייתו, מצאתי כי יש להטיל עליו אחריות להתרחשות התאונה. מגבלה בשדה הראיה אף היא מחייבת התאמת אופן הנהיגה לתנאי הדרך.   אחריותו של התובע - בנסיבות שתוארו, מצאתי כי גם הנהג ברכב התובע עצמו תרם תרומת רשלנות והיה בכוחו לתרום למניעת התאונה או להפחתת עוצמתה.   הנהג מטעם התובע טען, כי הבחין בנתבע יוצא ממגרש חניה וכי כלי רכב הסתירו לנתבע את שדה ראייתו וכי גם לו עצמו הפריעו כלי רכב.   לדבריו - התמונה ז' (א) משקפת את מקום התאונה, לאור עדות התובע עצמו והעד מטעמו ולאחר שאלה הצביעו על מקום התאונה ובהיכרותי את המקום, הגעתי לכלל מסקנה, כי גם לפי שיטת התובע עצמו חסם את מקצת נתיב נסיעת הנתבע.   העד מטעם התובע העיד, כי לא יכול היה לצאת מפני שכלי רכב הפריעו לו. (עמ' 6 שורה 12). העד - מר פייגן עצמו, סימן בעט כחול בחץ כחול את כיוון נסיעתו ומתוך דבריו בלבד ניתן לקבוע, כי אכן היתה חסימה מסויימת של הנתיב המיועד לנסיעת הנתבע.   בנסיבות אלה, חובה היה על הנהג מר פייגן להתאים אופן נהיגתו לכלל הנסיבות ומשלא עשה כן, חטא למצוות הוראת תקנה 21 (ג) לתקנות האמורות ולו היה מתאים אופן נהיגתו לכלל הנסיבות, לרבות מבנה הצומת, ההתקרבות לצומת, קיום מגרש חניה בסמוך, היה בכוחו לתרום את תרומתו למניעת התוצאה.   לאחר ששקלתי את טענות הצדדים לכאן ולכאן, הנני מעמידה את רשלנות הנתבע בשיעור של 65% ואילו את תרומת רשלנות התובע בשיעור של 35% .   באשר לנזקים - מלוא נזקיו המוכחים של התובע (הנתבע שכנגד) מגיעים לסך של 3,571 ₪ הינם כדלקמן: 3,086 ₪ - נזקים לרכבו עפ"י חשבונית תיקון וחוו"ד שמאי. 400 ₪ - הוצאות שונות בדרך אומדן לרבות הוצאות משפט ובהביאי בחשבון את הדחיה עקב עתירת הנתבע להגיש תביעה שכנגד. 85 ₪ - אגרת משפט . ואילו מלוא נזקיו המוכחים של הנתבע (התובע שכנגד) מגיעים לסך של 4,830 ₪ לפי הפירוט כלדקמן: 3,960 ₪ - נזקים לרכב עפ"י חוו"ד שמאי. 420 ₪ - שכ"ט שמאי עפ"י קבלה 3241. 162 ₪ - ירידת ערך עפ"י חוו"ד שמאי ובאין ראיות לסתור. 200 ₪ - הוצאות שונות בדרך אומדן. 88 ₪ - אגרת משפט.   התובע (הנתבע שכנגד) זכאי לקבל מאת הנתבע - 65% מסך נזקיו ולפיכך, הנני מחייבת את הנתבע לשלם לתובע סך של 2,321 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה מיום הגשת התביעה ועד התשלום המלא בפועל.    הנתבע זכאי לקבל מאת התובע - 35% מסך נזקיו ולפיכך, הנני מחייבת את התובע (הנתבע שכנגד) לשלם לנתבע סך של 1,691 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה מיום הגשת התביעה ועד התשלום המלא בפועל.   ובקיזוז הסכומים, הנני מחייבת את הנתבע (התובע שכנגד) לשלם לתובע (הנתבע שכנגד), סך של 630 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה כחוק מיום הגשת התביעה ועד התשלום המלא בפועל.   זכות הגשת בקשת רשות ערעור תוך 15 יום, מיום קבלת פסה"ד, לביהמ"ש המחוזי בב"ש רכבתביעות קטנותנזק לרכב