בתאריך 23.11.94 בשעה 06: 00 או בסמוך לה נסע מר מלכה ברכב הפורד כשפניו מועדות לביתו בשדרות. בעוברו באזור צומת ניר - עם, סטה לתוך נתיב נסיעתו אבן ניו ג'רסי (להלן: "המחסום"). באותה העת נשבה רוח חזקה אשר גרמה, לטענת התובעת למחסום לזוז ממקומו ולהכנס לנתיב נסיעתו של מר מלכה - המחסום פגע ברכב הפורד וגרם לו נזק בחלקו הקדמי. קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא נזקי רכוש לרכב התנגשות במחסום: כללי:   בפני תביעת שיבוב שבסיסה נזקים שנגרמו לרכב מסוג פורד סיירה מאבני ניו ג'רזי.   התובעת הינה חברה מאוגדת העוסקת בעיסקי ביטוח. הזמנים הרלבנטיים לתביעה ביטחה התובעת רכב מסוג פורד סיירה ( להלן: "הפורד") בפוליסה לביטוח רכב מספר: 4-059695-5-17-3. הנתבעת 1, פועלת באמצעות המחלקה לעבודות ציבוריות (להלן : "מע"צ") בין היתר בעבודות תשתית לכבישים. בזמנים הרלבנטיים לתביעה עסקה בעבודות תשתית באזור צומת ניר - עם. הנתבעת 2 הינה חברה קבלנית, אשר הועסקה בזמנים הרלבנטיים לתביעה ע"י מע"צ, לצורך ביצוע העבודות בצומת ניר - עם. הנתבעת 3 הינה חברת ביטוח אשר ביטחה בתקופה הרלבנטית את הנתבעת 2, בגין חבויות שהיא עשויה לחוב בהן, לרבות בנזקי צד שלישי.   לאחר התחבטויות קיבלו הצדדים את חוות דעת השמאי מטעם התובעת, לעניין הנזק הקדמי בלבד. על פי הסכמתם, חוות דעת השמאי תקבע את גובה הנזק. התובעת ויתרה על הנזק האחורי. הדיון שבפני הצטמצם איפוא לשאלת האחריות בלבד. בישיבת יום 26.12.01 ניתנה לכל צד הרשות להעלות השגותיו על גובה הנזק.   פרשת התביעה:   בתאריך 23.11.94 בשעה 06: 00 או בסמוך לה נסע מר מלכה ברכב הפורד כשפניו מועדות לביתו בשדרות. בעוברו באזור צומת ניר - עם, סטה לתוך נתיב נסיעתו אבן ניו ג'רסי (להלן: "המחסום"). באותה העת נשבה רוח חזקה אשר גרמה, לטענת התובעת למחסום לזוז ממקומו ולהכנס לנתיב נסיעתו של מר מלכה. המחסום פגע ברכב הפורד וגרם לו נזק בחלקו הקדמי. סעיף 6 א לכתב התביעה.   מר מלכה יצא מן הרכב והבחין כי המחסום היה ריק ולא הכיל כל חומר שהיה עשוי למנוע תזוזתו. לטענתה, באזור התאונה ובכבישים המובילים לאזור זה, לא היה כל אמצעי סימון המצביע על עבודות שבוצעו בכביש. יתרה על כן, האמצעים אשר הוצבו במקום, דהיינו המחסומים לא עוגנו למקומם כראוי . ראה סעיף 6 א, ב לכתב התביעה.   כתוצאה מן התאונה נגרמו לרכב הפורד נזקים. נזקים אלה הוערכו ע"י חוו"ד שמאי בסך של 18,817 ₪. העתק מחוו"ד השמאי צורפה כנספח ב' לכתב התביעה .   סה"כ הסכומים אותם שילמה התובעת בגין נזקי התאונה עומד על 31,001 ₪ כערכם ביום הגשת התביעה. סכום התביעה מורכב מן הרכיבים הבאים: 29,953 ₪ - תגמולי ביטוח אותם שילמה התובעת מתוקף הפוליסה כערכם ביום הגשת התביעה. 1,048 ₪ - שכ"ט שמאי כערכו ביום הגשת התביעה.   לטענת התובעת על הנתבעים לשפותה יחד ולחוד על נזקיה: הנתבעת 1 מכח היותה שולחתה של הנתבעת 2, הנתבעת 2 והנתבעת 3 מכח אחריותן השילוחית והפרת החובות המוטלות עליהן.   בישיבת יום 26.12.01 נשמעה עדותו של מר מלכה. מר מלכה תיאר בלשונו הוא כיצד אירעה התאונה:   "ת. נסעתי על כביש נתיבות שדרות. זה היה בשעות המוקדמות של הבוקר, בסביבות השעה 06: 0. אני נוסע על הכביש הזה כל יום...כל יום נסעתי הביתה לשדרות, על הכביש היו עבודות מע"צ, בכביש היה נתיב אחד, בזמן התאונה היו שני נתיבים, ועבדו על נתיב אחד, כדי לפצלו לשני נתיבים. אני נוסע, היה מזג אוויר עם רוחות, פתאום נתקלתי במחסומי הפלסטיק של מע"צ, הרוחות כנראה העבירו את המחסומים לאמצע הכביש, ואני נכנסתי בהם. ש. איך עמדו המחסומים, לאורך הכביש, או שהיו מפוזרים ת. במקום שנתקעתי בהם , לפני כן עמדו בשורה 10-15, אחר כך זה הלך באלכסון, כי כיוונו את הכביש לציר אחד, ואז מהרוחות הם זזו לאמצע הכביש, ואז לא היתה לי ברירה, אלא להיכנס במחסומים." עמוד 4 שורות 12-18, עמוד 5 שורות 1-3.   לדבריו בזמן קרות התאונה לא היה אור יום מלא אלא לדבריו "היה עמום". עמוד 6 שורות 19-20.   "ת...נדמה לי שזה היה חורף לפי הרוחות. באותו יום לא היה גשום. זה היה לקראת הבוקר, סיימתי את עבודתי לקראת השעה 05: 30." עמוד 6 שורות 22-24.   מר מלכה העיד כי מהירות נסיעתו הגיעה כדי 80-90 קמ"ש. ראה עמוד 5 שורות 27-28.   "ש. מאיפה חזרת באותו בוקר. ת. מהמסעדה. עבדתי כל הלילה. עבדתי משמרת. מ- 12: 00 בלילה עד הבוקר." עמוד 7 שורה 9. מר מלכה העיד כי המחסומים לא היו מחוברים האחד לשני. לדבריו בדק את המחסמים והבחין כי הם ריקים. עמוד 6 שורות 10-14, עמוד 7 שורות 1-2.   על פי עדותו, על אף שהמחסומים היו ריקים נגרמו לפורד נזקים חמורים. עמוד 7 שורות 23-25.   ובהמשך:   "ש. תוך כדי נסיעה לא היתה לך בררה אלא להיכנס בהם ת. כן." עמוד 5 שורות 24-25.   עוד תיאר מר מלכה כיצד הרוח העיפה את המחסומים כך שהקיפו אותו מכל הצדדים. עמוד 6 שורות 6-9.   על פי התיאור של מר מלכה המחסומים עפו לעל עבר:   ת. עפו פלסטיקים, וזה עף לשם, ברגע שנכנסתי לתוך הפלסטיקים, עפו לכל מיני מקומות." עמוד 5 שורות 22-23.   "ש. אתה ראית שהפלסטיק עף. ת. לא פשוט נתקעתי בו. לא היו מכוניות לפני. זו היתה שעת בוקר מוקדמת וגם אם היו לפני מכוניות לא הייתי יכול לראות אותם." עמוד 8 שורות 16-18.   עד כאן גרסת התביעה.   גרסת ההגנה:   לטענת הנתבעות כל נזק באשר הוא נגרם לרכב הפורד בפגיעה במחסום נגרם באשמו הבלעדי של מר מלכה. לטענתן דין התביעה להדחות.   גרסאות ההגנה של הנתבעות הובהרו בחקירתם הנגדיות של העדים מטעם. מטעם הנתבעות 1, 2 העיד מר סגל, מהנדס מחוז הדרום ובמועד הרלבנטי לתביעה מנהל תחום האחזקה בנתבעת 2. מטעם הנתבעת 3 העיד מר בלום מנהל הכספים ואחראי לנושא הביטוח והפרמיות בנתבעת 3.     עדותו של מר סגל:   מר סגל הבהיר עי מע"צ עובדת על פי ספר מיוחד של המפקח על התעבורה, והוראות המשטרה. מע"צ אינה סוגרת נתיבים מבלי מבלי להציב סימוני אזהרה. ובלשונו:   "ש. אני אציין באופן כללי שהתובע טען שסגרנו את הנתיבים בלי אזהרה וזה לא נכון כי אנחנו לא סוגרים נתיבים שתי דקות בלי להזהיר כדי למנוע תאונות. אנחנו עובדים בזהירות ומצייתים להוראות המשטרה. אני מבקש להבהיר קיים דפר מיוחד שמפקח על התעבורה להבטחת אתרי סלילה...כשהכביש 31 כשהסלילה נמשכה חודשים רבים השילוט היה ממוקם באופן קבוע על עמודים." עמוד 9 שורות 20-25, עמוד 10 שורות 1-2.   ובהמשך:   "ש. גם אם מע"צ לא עובדת המחסומים נמצאים במקום ת. נכון, העבודה לזמן ארוך, ואנו לא נמצאים כל דקה, בגלל הגשם הם לא עבדו." עמוד 12 שורות 19-20.   על פי עדותו כאשר מע"צ מבצעת עבודות בכביש היא דואגת להסיט את התנועה משני נתיבים לנתיב אחד ע"י הצבת קיר מפלסטיק. לדבריו כל יחידות הפלסטיק, מחוברות ביניהן באופן יציב. עמוד 10 שורות 3-5 .   בהמשך נשאל מר סגל באשר למילוי המחסומים "ש. הפלסטיקים היו מלאים במים ת. כן. יכול להיות שיה חור או משהו שגרם לכך שהפלסטיק הספציפים במקום התאונה לא היה מלא במים. יחד עם זאת גם ללא מים הפלסטיק הוא לא קל. הוא שוקל מעל 50 או 60 ק"ג. אגם אחד לא יכול להרים אותו. לדחוף אפשר אם הוא לא מחובר." עמוד 10 שורות 6-10.   "ש. מי בדק מטעם מע"צ ביום 24.11.94 שהמחסומים מלאים כולם במים ת. באותו יום במפקח מטעם מע"צ בדק זאת, אם לא הוא אז המפקח, והוא רושם את כל הדברים האלה ביומן ש. האם קיבלת דו"ח בעניין זה ת. לא הייתי אמור לקבל, ולא קיבלתי. אבל יכול להיות שיש דו"ח." עמוד 12 שורות 14-18.   עוד העיד מר סגל באשר למהירות הנסיעה המותרת במקום התאונה "ש. באיזה מהירות מותר לנסוע במקום שמבוצעות עבודות מע"צ ת. 60 קמ"ש. במקום עם סגירת נתיב." עמוד 15 שורות 6-7.   עדותו של מר בלום: מר בלום העיד כי את הפלסטיק מציב הקבלן או קבלן המשנה. "ת. מידיעה את הפלסטיק מציב הקבלן או קבלן השמנה. במקרה הזה, באתר הזה אנחנו הצבנו, או קבלן משנה שלנו. ש. בכל מקרה הפלסטיקים הם באחריותכם, גם אם הוצבו ע"י קבלן משנה. ת. נכון." עמוד 18 שורות 22-25.   מתוך עדותו של מר בלום עולה כי אין הוא יודע האם הפלסטיקים אשר הוצבו במקום התאונה היו מלאים במים אם לאו. עמוד 18 שורה 28, עמוד 19 שורה 1.   הכרעה:   לאחר שהפכתי בדברים ושקלתי את עדויות הצדדים, אני קובעת כי אחריותו של נהג התובעת לתאונה אינה מבוטלת.   מר מלכה העיד כי בזמן התאונה היו פניו מועדות לביתו שבשדרות לאחר ליל עבודה במסעדה שברשותו. השעה היתה שעת בוקר מוקדמת סמוך לשעה 06:00, ביום חורפי. ידוע הדבר כי בשעה מוקדמת זו של יום חורפי אור היום הוא מועט, ואף העיד על כך מר מלכה ובלשונו "היה עמום". עוד העיד מר מלכה כי אמנם לא היו מכוניות לפניו עובר לתאונה, אך מאחר והיתה זו שעת בוקר מוקדמת לא היה באפשרותו לראותם. בתנאים אלו ובמהירות נסיעה של 80- 90 קמ"ש, ספק בעיני אם היתה באפשרותו של מר מלכה להבחין במחסומים שהוצבו בגין עבודות שבוצעו במקום.   אינני מקבלת את מלוא גירסתו של מר מלכה להתרחשות התאונה. תיאורו של מר מלכה להתעופפותם של כל המחסומים סביבו הינה מופרכת בעיני ואינני מקבלת אותה. מר מלכה בעצמו העיד כי המחסומים עפו לכל עבר משום שהוא נתקע בהם. בצירוף הנסיבות שוכנעתי כי האחריות לתאונה רובצת לפתחו של מר מלכה. ביום התאונה חזר מר מלכה בשעת בוקר מוקדמת ביום חורפי לאחר ליל עבודה . מר מלכה נסע מעל המהירות המותרת ולא הבחין בתמרורים המורים על הפחתת המהירות. מר מלכה גם לא הבחין במחסומים, או שהבחין בהם כשכבר היה מאוחר מידי ולא היה ביכולתו לבלום בזמן.   מצד שני, אני נכונה להאמין כי המחסומים זזו ממקומם, באופן שגם אם לא היה הגורם המרכזי לתאונה, הרי שהחריף את תוצאותיה. אני קובעת, כי אחריותו של מר מלכה לתאונה היא בשיעור של 50%. ב- 50% הנותרים, יחלקו הנתבעת 1, מצד אחד והנתבעות 2, 3 מצד שני, ביניהן שווה בשווה.   החלטתי לחלק את האחריות בין נתבעות אלה, שכן מהעדויות ששמעתי שוכנעתי כי, למדינת ישראל כמזמינת עבודות ההרחבה, שהצריכו הצבת מחסומים, יש אחריות שילוחית כלפי העבודה שבוצעה.   עוד שוכנעתי כי נתבעת 2, ובעקבותיה המבטחת שלה, הנתבעת 3, ביצעו עבודות במקום הרלוונטי, שכללו הצבת מחסומים ועל כן יש לחייבן באחריות. אני דוחה את טענות הנתבעת 2, כי העבודות שביצעה היו במקום סמוך ולא במקום קרות התאונה.   התובעת במהלך הדיון חזרה בה מתביעותיה לנזקים בחלק האחורי. ראה הצהרתו של עו"ד יוליש בעמ' 3 לפרוטוקול למטה.   אשר על כן, חיוביהם של הנתבעות יגזרו רק מ- 50% של הנזק הקדמי הקבוע בחוות דעת השמאי, כולל ריבית והצמדה כחוק.       סיכום:   התביעה מתקבלת בחלקה. התובעת זכאית לקבל מן הנתבעות 1, 2, 3, 50% משיעור הנזקים בחלק הקדמי של הרכב הניזוק. הנתבעות יחלקו ביניהן את האחריות שווה בשווה. נתבעת 1, תשא במחצית משיעור הנזקים האמורים. נתבעות 2, 3 תשאנה במחצית הנותרת. הסכומים יהיו צמודים למדד, וישאו הפרשי ריבית והצמדה כחוק. הנתבעות תשאנה בחלק היחסי של אגרות המשפט א', וב', כל אחת מהן כערכה ביום הוצאתה. כן תשאנה הנתבעות בתשלום הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד של ב"כ התובעת בשיעור 10% פלוס מע"מ מן הסכום שיתקבל, צמוד למדד ונושא ריבית מהיום.   פסיקתא תוגש לחתימתי.  רכבמחסוםהתנגשותנזקי רכושנזק לרכב