נזקים עקיפים בתאונת דרכים

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא נזק עקיף בתאונת דרכים: 1. בפני תביעה לפיצוי בגין נזקים עקיפים שנגרמו לתובעת כתוצאה מתאונת דרכים שאירעה ביום 24/2/01. 2. התביעה הוגשה כנגד הנתבעת מס' 1 תמר שמש (להלן: תמר) והנתבעת מס' 2 שביטחה את השימוש ברכבה כנגד הנתבעת מס' 3, שירה קופרבוים (להלן: שירה) והנתבעת מס' 4 שביטחה את השימוש ברכבה וכנגד הנתבעת מס' 5 מיטל פשה (להלן: מיטל) והנתבעת מס' 6 שביטחה את השימוש ברכבה. 3. התובעת טענה בתביעתה כי בעת שנסעה בנתיב השמאלי, בנתיבי איילון הבחינה כי ג'יפ שנסע לפניה, סטה ימינה בצורה חדה וממרחק קצר ביותר הבחינה כי לפניה, בנתיב השמאלי, עמד רכבה של תמר ללא סימני איתות או אזהרה. כדי למנוע את התאונה ומשום שהנתיב הימני לא היה פנוי, סטתה התובעת שמאלה לשולי הדרך ופגעה ברכבה של שירה שעמד בשולי הכביש גם הוא ללא אורות איתות או סימן כלשהו. עוד טענה התובעת כי מיטל שנסעה אף היא בנתיב השמאלי, פגעה ברכבה של תמר מאחור והדפה אותו לעבר רכבה. 4. הנתבעות מס' 1 ו-2 טענו כי תמר נאלצה לעצור בצד הדרך עקב מצב בריאותי וכאבי בטן קשים שתקפו אותה ומהווים כח עליון ו/או גורם זר מתערב. כן טענו הנתבעות 1 ו-2 כי רכב התובעת לא נפגע כלל מרכבה של תמר ואין קשר בין עצירת רכבה של תמר לאירוע התאונה. 5. הנתבעות מס' 3 ו-4 טענו כי שירה הבחינה בעצירתה ובמצוקתה של תמר ועצרה את רכבה בשוליים השמאליים של הכביש, על מנת להושיט עזרה לתמר כשלפתע הגיח רכב התובעת שסטה לשוליים השמאליים ופגע ברכבה של שירה, מאחור. כן נטען כי אורות החירום ברכבן של שירה ותמר הבהבו והפנסים דלקו. 6. הנתבעות מס' 5 ו-6 טענו בכתב ההגנה שהוגש על ידי מיטל כנתבעת מס' 2 על פי כתב התביעה המקורי כי האחריות לאירוע התאונה, מוטלת על התובעת וכי מיטל הבחינה תוך כדי נסיעתה ברכב העומד בנתיב השמאלי ללא איתות וסימני אזהרה ולמרות שבלמה את רכבה, לא הצליחה למנוע את הפגיעה בו. 7. התובעת הועמדה לדין והורשעה בעבירה של נהיגה בחסר זהירות. עותק כתב האישום, פרוטוקול הדיון, הכרעת הדין וגזר הדין הוגשו וסומנו ת/1. כן הוגש כתב אישום כנגד תמר שהורשעה על פי הודאתה בעבירה של נהיגה בקלות ראש. עותק הכרעת הדין והודעה על גזר הדין, הוגשו וסומנו נ/1. כן הוגשו ההודעות שנגבו כחלק מתיק המשטרה, ת/3. הנהגות המעורבות בתאונה, למעט תמר, העידו בפני והוסכם כי עדותה של תמר כפי שניתנה בפני בית המשפט לתעבורה, במסגרת ההליך שהתנהל נגד התובעת, תחייב גם לצורך הדיון בתיק זה. 8. התובעת העידה כי נסעה בנתיב השמאלי בנתיבי איילון אחרי ג'יפ שחור גדול אשר סטה לפתע לנתיב הימני וכי מצאה עצמה מול רכב שחור הוא רכבה של תמר שחנה בנתיב השמאלי ללא איתות ומשום שלא יכלה לסטות לנתיב הימני, סטתה לשוליים השמאליים ועקפה את הרכב דרך השוליים, אז הבחינה ברכב נוסף, רכבה של שירה ובבחורה שיצאה מהדלת השמאלית אחורית, בלמה וסובבה את ההגה אך פגעה ברכב החונה, מאחור. התובעת העידה כי לא ראתה אורות ברכבן של תמר ושל שירה אך לטענתה גם אם ברכבה של תמר היו אורות, לא היה בכך כדי לעזור שכן הבחינה ברכב רק לאחר סטיית הג'יפ שנסע לפניה לנתיב הימני. התובעת העידה כי נסעה במהירות של כ-100 קמ"ש ולא הספיקה לסטות לנתיב הימני כפי שעשה הג'יפ שנסע לפניה כי היתה תנועה בנתיב הימני לכן סטתה לשוליים השמאליים בכוונה לעקוף. עוד העידה התובעת כי לאחר שפגעה ברכבה של שירה, הגיעה מיטל, פגעה ברכבה של תמר שנהדף ופגע ברכבה וכל זאת כשהיא היתה מחוץ לרכבה. 9. שירה העידה כי נסעה בנתיב הימני וראתה את רכבה של תמר שנסעה בנתיב השמאלי, סוטה שמאלה, משתפשף במעקה הבטיחות ועוצר בנתיב השמאלי. שירה העידה כי סטתה, תוך כדי איתות לנתיב השמאלי ועצרה בשוליים השמאליים לפני רכבה של תמר בכדי לסייע לתמר. שירה העידה כי דוממה את מנוע רכבה, הפעילה אורות והשאירה את אורות הנסיעה דלוקים וניגשה לסייע לתמר שאמרה לה שככל הנראה נרדמה בנסיעה. שירה העידה כי הוציאה את תמר מרכבה והפעילה את האיתות ברכבה אז הגיעה התובעת ופגעה ברכבה שעמד בשולי הדרך. לאחר זמן, הגיעה מיטל ופגעה ברכבה של תמר שנהדף לעבר רכב התובעת. שירה העידה כי צפתה שרכבה של תמר שעמד בנתיב השמאלי, יפגע לכן הדליקה את אורות המצוקה ברכבה של תמר והעבירה אותה לרכבה שלה וכי לא צפתה שכלי רכב יעקפו בשוליים השמאליים. 10. מיטל העידה כי נסעה בנתיב השמאלי, לפתע ראתה רכב עומד ללא איתות בנתיב השמאלי, בלמה וניסתה לסטות ימינה אך פגעה ברכבה של תמר. מיטל העידה כי אינה יודעת אם רכבה של תמר נהדף כי איבדה את הכרתה. יחד עם זאת, יש לציין כי בהודעתה במשטרה מסרה מיטל כי "פגעתי ברכב הנ"ל מאחור והוא נדחף קדימה". 11. תמר העידה במסגרת הדיון בהליך הפלילי שנוהל נגד התובעת כי מהרגע שסטתה ופגעה במעקה הבטיחות בצד שמאל אינה זוכרת את השתלשלות האירועים. תמר העידה כי סבלה מכאב חד בבטן, ראתה שחור בעיניים ואיבדה את השליטה על הרכב. 12. לאחר ששמעתי ושקלתי עדויותיהן של הנהגות המעורבות בתאונה, התרשמתי מכנות ואמינות עדותה של שירה שהעידה עדות סדורה וברורה. בנסיבות העניין, פעלה שירה, על פי החובה המוטלת עליה מכח חוק לא תעמוד על דם רעיך, תשנ"ח - 1998 והושיטה עזרה לתמר שנמצאה בנסיבות העניין, בסכנה. לא מצאתי כי שירה התרשלה בכך שעצרה את רכבה בשוליים השמאליים של הדרך שכן כנגד החובה לעצור ולהושיט עזרה לתמר שישבה ברכב שנעצר בנתיב השמאלי, לא היתה צריכה שירה לצפות כי הנהגים בכביש, יעקפו את רכבה של תמר דרך השוליים השמאליים של הדרך. כן אני מקבלת את עדותה של שירה שהפעילה את אורות המצוקה ברכבה וברכבה של תמר בכדי להתריע על הסכנה בפני נהגים אחרים. איני מקבלת את הטענה כי היה על שירה לחנות בשוליים הימניים ולחצות את הכביש בכדי להושיט עזרה לתמר שכן בחציית נתיבי איילון מהשוליים הימניים לנתיב השמאלי, היתה שירה חושפת עצמה לסכנה וכן לא היה ביכולתה לפנות את תמר שישבה כאמור ברכבה שנעצר בנתיב השמאלי. איני מקבלת את טענת הנתבעות 1 ו-2 כי רכבה של תמר, לא היה מעורב בתאונה ולא גרם לפגיעה ברכב התובעת שכן בעצם העובדה שתמר נעצרה בנתיב השמאלי, יצרה את הסיכון שהוביל להתרחשות התאונה. כן איני מקבלת את הטענה כי תמר נאלצה לעצור בנתיב השמאלי עקב כח עליון המתבטא בכאב בטן חד וחזק שתקף אותה. על פי עדותה של שירה, רכבה של תמר סטה לשול השמאלי, פגע במעקה הבטיחות ואז נעצר בנתיב השמאלי. כן העידה שירה שתמר אמרה אמרה לה שהיא חושבת שנרדמה. בהעדר תעודה רפואית המאשרת כי תמר סבלה מבעיה רפואית אקוטית הרי גם אם חשה ברע, היה עליה לאזור כח ולעצור את רכבה בשולי הדרך ובאופן שלא יסכן את התנועה. כן מצאתי כי בנסיבות העניין תרמה התובעת ברשלנותה לאירוע התאונה. מעבר לעובדה שהתובעת הורשעה בעבירה של נהיגה בחוסר זהירות הרי רשלנותה מתבטאת בכך שלא הבחינה ברכבה של תמר בזמן ובאופן שיאפשר לה לסטות מהנתיב השמאלי לנתיב הימני כפי שעשה הרכב שנסע לפניה ובכך שסטתה לשוליים השמאליים ואף אז לא הבחינה ברכבה של שירה ולא בלמה את רכבה בטרם פגעה בו. מעבר לכך שכאמור עדותה של שירה שהדליקה את אורות המצוקה ברכבה וברכבה של תמר, מקובלת עלי הרי עדותה של התובעת כי לא יכלה לסטות לנתיב הימני בשל העובדה שהיתה בו תנועה, נותרה בגדר עדות יחידה שכן התובעת לא טרחה לזמן לעדות מטעמה מי מהנוסעות שישבו ברכבה בעת אירוע התאונה ואילו שירה העידה כי הכביש היה ריק, יחסית. מיטל התרשלה אף היא בכך שלא הבחינה בזמן ברכבה של תמר ופגעה בו מאחור. על פי עדותן של התובעת ושל שירה, פגיעת רכבה של מיטל, גרמה להדיפת רכבה של תמר לעבר רכב התובעת ואף מיטל העידה במשטרה כי רכבה גרם להדיפת הרכב בו פגע. לאחר ששקלתי את מכלול העדויות, הגעתי לכלל מסקנה כי האחריות לאירוע התאונה מוטלת על תמר שרכבה נעצר באמצע הנתיב השמאלי וגרם למכשול שהביא לשרשרת האירועים התאונתיים, על התובעת שלא השכילה לבלום או לסטות לנתיב הימני או למצער לעצור בשוליים השמאליים בטרם פגעה ברכבה של שירה וכן על מיטל שלא השכילה אף היא לעצור או לסטות לנתיב הימני ופגעה ברכבה של תמר, מאחור. בהתחשב בכך שכתוצאה מפגיעת רכבה של מיטל ברכבה של תמר נהדף רכבה של תמר לעבר רכב התובעת וגרם לנזק בחלקו האחורי ובהתחשב בתאור הנזקים ברכב התובעת והיחס בין הנזק לחלק האחורי של הרכב והנזק בחזית הרכב ובכך שכאמור כל שרשרת האירועים התרחשה כתוצאה מהמכשול שיצרה תמר, אני מעריכה את חלוקת האחריות בין הנהגות המעורבות בתאונה, בכל הנוגע ובהתייחס לנזקים שנגרמו לרכב התובעת כך שתמר תשא ב-50% מהנזק, מיטל תשא ב-25% מהנזק והתובעת עצמה תשא ב-25% הנותרים. 13. אשר לגובה הנזק, התובעת פוצתה על ידי מבטחת רכבה על בסיס אבדן מוחלט של רכבה בקיזוז חוב פרמיה בסך של 4,806 ₪, כפי שעולה מעותק ההמחאה שהוגשה במצורף להודעת התובעת מיום 24/7/03 וסומנה א'. היות והתאונה אירעה בראשית תקופת הביטוח, ביום 24/2/01 כשהפוליסה הינה לתקופה שבין 1/2/01 ועד 31/1/02, זכאית התובעת לפיצוי בגין אבדן הפרמיה בסך של 4,806 ₪. התובעת פוצתה בגין נזקיה הישירים על ידי מבטחת רכבה, בהתחשב בהפחתת ערך מוסכמת בשיעור של 15% כאמור בדו"ח השמאי שצורף לתביעה. איני סבורה כי התובעת זכאית לפיצוי בגין ירידת הערך האמורה שכן ירידת ערך זו לא נגרמה כתוצאה מהתאונה והיא אך משקפת את ערכו של רכב התובעת, עובר לאירוע התאונה. כן לא מצאתי כי התובעת זכאית לפיצוי בגין הפסד הנחת העדר תביעות שכן מעבר לעובדה שאישור ההפסדים מיום 12/4/01 שצורף כנספח ד' להודעה, על פיו נגרם הפסד הנחת העדר תביעות בסך של 4,393 ₪ הינו בלתי סביר על פניו שכן סכום ההפסד האמור הינו כסכום פרמיה שנתית הרי לא הוכח כי נגרם הפסד הנחת העדר תביעות, בפועל. בהנתן כי מאז התאונה חידשה התובעת את פוליסת הביטוח ובהעדר אישור על הפסד הנחת העדר תביעות שנגרם בפועל, לשנה אחת בצירוף הפוליסה הקודמת והפוליסה החדשה, לא הוכח כי נגרם הפסד הנחת העדר תביעות. אשר על כן הנזק המוכח, מסתכם באבדן הפרמיה בסך של 4,806 ₪. 14. בהתחשב בחלוקת האחריות כפי שנקבעה לעיל, אני מחייבת את הנתבעות 1 ו-2, ביחד ולחוד, לשלם לתובעת סך של 2,403 ₪ בצירוף הוצאות משפט בסך של 200 ₪ ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית חוקית מיום הגשת התביעה 3/9/02 ועד מועד התשלום בפועל. כן אני מחייבת את הנתבעות 5 ו-6, לשלם לתובעת סך של 1,201 ₪ בצירוף הוצאות משפט בסך של 100 ₪ ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית חוקית מיום הגשת התביעה 3/9/02 ועד מועד התשלום בפועל. התביעה נגד הנתבעות 3 ו-4 נדחית, בנסיבות העניין, ללא צו להוצאות. בקשת רשות ערעור לבית-המשפט המחוזי תוך 15 ימים ממועד קבלת פסק-הדין.תאונת דרכים