במהותו של השטר ואחד מיסודותיו העיקריים שהוא פקודה בלא תנאי, ערוכה בכתב, מאת אדם אחד לחברו. בסעיף 20לפקודת השטרות נקבע, כי כל התקשרות על פי שטר אינה שלמה ואפשר לחזור ממנה כל עוד לא נמסר המסמך כדי לעשותה בת-פועל. בסעיף 20(ב) נקבע כי בין צדדים סמוכים לבין עצמם ולגבי כל צד מרוחק, שאינו אוחז כשורה, מותר להוכיח מסירה על תנאי, ונקבע בסעיף 20(ב)(2): "מותר להוכיח שהמסירה היתה על תנאי או למטרה מיוחדת בלבד ולא לשם העברת הקנין בשטר". סעיף 20(ג) קובע, כי שטר שיצא מחזקתו של מי שחתם עליו בתור מושך, קבל או מסב, "חזקה שנמסר על ידיו במסירה כשרה ובלא תנאי, כל עוד לא הוכח היפוכו של דבר". ברור, איפוא, מהוראות הפקודה, שנטל הראיה על החייב השטרי להוכיח שהיתה מסירה על תנאי וכן שהתנאי לא התקיים (ראה ע"א 615/88 [1] וע"א 623/88 [2]). חובת ההוכחה שהוטלה על החייב, לשכנע כי המסירה היתה על-תנאי וכי התנאי לא התקיים, מתחייבת מהמשמעות, שיש לשטר או לשיק בחיי המסחר, שתשלום באמצעותו דומה לתשלום במזומן. יש לבחון, אם אמנם הוכיח החייב את טענותיו ולהקפיד על נטל הראיה המוטל עליו, למניעת מצב שבו כל אחד יוכל להעלות בהבל פיו טענות בעל-פה על תנאים הקשורים למימוש השיק. קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא נטל הראיה בתביעה לביצוע שטר: השופטת ב' גילאור: .1המערערת הגישה נגד המשיב בקשה לביצוע שני שיקים בסך 300, 3ש"ח כל אחד, שנמשכו לפקודתה על ידי המשיבה - האחד, זמן פירעונו 5.1.90, והשני, זמן פירעונו 5.2.90(ת/ 1ו-ת/2). המשיבה הגישה התנגדות לביצוע השיקים בהמ' 13816/90, בבית-משפט השלום בחיפה, ובתצהירה סיפרה כי השיקים ניתנו בעבור עבודות אלומיניום שהמערערת התחייבה לבצע למענה, וכי במעמד מסירת השיקים הוסכם כי "השיקים ימסרו לאלום פלג בע"מ כבטחון - קרי: על תנאי שקודם לפרעונם יתוקנו כל הליקויים לשביעות רצוננו" (סעיף 1ב' לתצהיר מ-24.6.90). .2התנגדותה לביצוע השיקים התקבלה בהחלטה שנתן כבוד השופט ע' רנד, מיום 22.11.90, בקביעתו, כי המשיבה הצביעה על הגנה אפשרית. בדיון שהתקיים לפני כבוד השופט י' כהן, בת"א 15355/90 נקבע, כי תצהירה של המשיבה בהתנגדות לביצוע שטר תהיה כעדות ראשית; היא תהיה רשאית להשלים את עדותה בתצהיר נוסף, וכי המערערת תגיש עדויותיה הראשיות בתצהיר. מר שלמה פלג, מנהל המערערת, הגיש תצהיר מטעם המערערת, מיום 4.6.93, והמשיבה הגישה תצהיר משלים מיום 22.2.92, בו התייחסה לטענת המערערת כי חלק מתמורת השיקים ת/ 1ו-ת/ 2היתה לכיסוי שיק בסך 500, 7ש"ח, שמשך מר זאב שגיא (כנראה "הידוע בציבור" של המשיבה) ושלא נפרע בגלל היעדר כיסוי (השיק הוצג וסומן כ-נ/ 1בעת הדיון בהתנגדות לפני כבוד השופט ע' רנד). מר פלג הכחיש בתצהירו את טענתה של המשיבה, כי השיקים ניתנו על-תנאי כלשהו וטען כי המשיבה מתנערת מחובתה לשלם את הסכומים שפורטו בשיקים בגלל קשיים כלכליים שלה ושל מר שגיא כדי להתחמק מתשלום. עוד אמר מר פלג, כי עבודות האלומיניום בוצעו בצורה מקצועית וטובה והושלמו עד תום וכי במהלכן, וזמן רב לפני מועד פירעונם של שני השיקים, נתבקשה המערערת לבצע כמה תיקונים, שבוצעו לשביעות רצון המשיבה, ותוקן כל ליקוי שנתבקש תיקונו. .3בפסק-דינו קבע כבוד השופט י' כהן, כי שוכנע מעדותה של המשיבה שהשיקים ת/ 1ו-ת/ 2נמסרו על-תנאי שהליקויים יתוקנו, וקיבל את עדותה כי פועל של המערערת אשר ביקר בדירתה של המשיבה לא ביצע את התיקונים וכי המצב נשאר כפי שהוא עד עצם יום פסק הדין. אשר על כן, דחה את תביעת המערערת וחייב אותה לשלם לנתבעת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 500, 2ש"ח בצירוף מע"מ. .4לדעתי, יש לקבל את הערעור שהגישה המערערת מכמה טעמים: א. ההיבט המשפטי: .1במהותו של השטר ואחד מיסודותיו העיקריים שהוא פקודה בלא תנאי, ערוכה בכתב, מאת אדם אחד לחברו. בסעיף 20לפקודה נקבע, כי כל התקשרות על פי שטר אינה שלמה ואפשר לחזור ממנה כל עוד לא נמסר המסמך כדי לעשותה בת-פועל. בסעיף 20(ב) נקבע כי בין צדדים סמוכים לבין עצמם ולגבי כל צד מרוחק, שאינו אוחז כשורה, מותר להוכיח מסירה על תנאי, ונקבע בסעיף 20(ב)(2): "מותר להוכיח שהמסירה היתה על תנאי או למטרה מיוחדת בלבד ולא לשם העברת הקנין בשטר". סעיף 20(ג) קובע, כי שטר שיצא מחזקתו של מי שחתם עליו בתור מושך, קבל או מסב, "חזקה שנמסר על ידיו במסירה כשרה ובלא תנאי, כל עוד לא הוכח היפוכו של דבר". ברור, איפוא, מהוראות הפקודה, שנטל הראיה על החייב השטרי להוכיח שהיתה מסירה על תנאי וכן שהתנאי לא התקיים (ראה ע"א 615/88 [1] וע"א 623/88 [2]). חובת ההוכחה שהוטלה על החייב, לשכנע כי המסירה היתה על-תנאי וכי התנאי לא התקיים, מתחייבת מהמשמעות, שיש לשטר או לשיק בחיי המסחר, שתשלום באמצעותו דומה לתשלום במזומן. יש לבחון, אם אמנם הוכיח החייב את טענותיו ולהקפיד על נטל הראיה המוטל עליו, למניעת מצב שבו כל אחד יוכל להעלות בהבל פיו טענות בעל-פה על תנאים הקשורים למימוש השיק. בפסק-דינו, התעלם כבוד השופט כהן מחובת ההוכחה ולא דן בה כלל. ניתן להבין מתוך לשון פסק הדין, כי סבר, בטעות כנראה, כי עול ההוכחה על המערערת. .2משהתהפך נטל הראיה, ובהתחשב בעובדה שהכרעתו של בית המשפט היתה על פי עדותה היחידה של המשיבה, יש מקום לבדוק האם פירט כבוד השופט י' כהן בפסק-דינו, מה הניע אותו להסתפק בעדותה היחידה של המשיבה, לפי סעיף 54לפקודת הראיות [נוסח חדש], תשל"א-.1971 בפסק-דינו אמר כבוד השופט קמא, כי מחקירתו של מנהל המערערת למד שאכן היו ליקויים בעבודה, לגביהם אף נערכה רשימת ליקויים. מתברר כי הליקויים שעליהם העיד מר פלג, ושעליהם הצהיר ביוזמתו, תוקנו הרבה לפני מועד מסירת השיקים, כמפורט בתצהירו כעדות ראשית בסעיף 8: " .8זוכרני כי הרבה לפני מועד הפרעון של שני השיקים נשוא התביעה, נתבקשנו לבצע מספר תיקונים בעבודה שבוצעה, ואני שלחתי צוות עובדים אשר ביצעו את העבודה ותיקנו כל ליקוי שנתבקשו לתקן... מעולם לא קיבלתי דרישה כלשהי בע"פ או בכתב לבצע תיקונים כתנאי לפרעון השיקים...." דהיינו, מנהל המערערת העיד על ליקויים, שתוקנו, בציר זמן שונה מאשר סיפרה עליהם המשיבה. משכך, אין לומר, כי העובדה שמנהל המערערת אישר כי במועד כלשהו, ועוד לפני גמר העבודה, היו כמה ליקויים שתוקנו אחר כך, יש בה כדי לסייע לעדותה היחידה של המשיבה. .5ההיבט העובדתי: .1אין חולק כי בית המשפט שלערעור לא מתערב בקביעות עובדתיות של בית המשפט קמא, לרבות הכרעות בעניין מהימנותם של עדים. ואולם, לאור ההיבט המשפטי שתואר לעיל, חובת ההוכחה המוטלת על המשיבה והיעדר ההסבר לגבי קבלת עדות יחידה, עלינו לבחון מחדש את העובדות ולהתערב במסקנות בית המשפט קמא. בא-כוח המערערת פירט באופן ממצה ויסודי, אחת לאחת, את הסתירות הרבות שנתגלו במהלך עדותה של המשיבה, בהזדמנויות השונות, להראות שאין לסמוך על עדותה וכן כדי להצביע על האבסורד בטענת ההגנה שהעלתה בפניי פירעון השיקים ועל חוסר ההיגיון הכלכלי המתחייב ממסקנתו של בית המשפט קמא. העבודה בכללותה הסתכמה בכ-000, 32ש"ח. המשיבה, שלא זכרה מה היה סכום התשלום בעבור העבודה, אישרה כי בשלב הראשון של ההזמנה היה היקפה בערך 000,23 ש"ח, והכחישה שכלל העבודות הגיע בסופו של דבר לכ-000, 30ש"ח, אם כי לא זכרה אם זה כך (עמ' 2של חקירתה בהתנגדות לביצוע שטר, בהמ' 13815/90). בכל מקרה, הסך 600, 6ש"ח, תמורת שני השיקים נושא הדיון, מהווה כ-% 20מכלל התמורה. אם נקבל את מסקנתו של בית-משפט קמא, שהביאה אותו לדחיית התביעה, בגין שני השיקים, עולה שהמערערת ויתרה על סכום נכבד שכזה שהגיע לה בגין העבודה עקב אי-ביצוע הליקויים. זאת ועוד. לדעתי, היה זה מחובתה של המשיבה לפרט ולהוכיח לפני בית המשפט מהם הליקויים ומה שווי תיקונם. אין מקום להסתפק בתיאור הסתמי שמסרה בתצהירה על כך. לעומתה, אמר מנהל המערערת, שהחברה בבעלותו היא חברה העוסקת בעבודות אלומיניום מאז שנת 1974, וגם אם יתקבלו דברי המשיבה בדבר הליקויים שעלות תיקונם לא היתה גבוהה מ- 600ש"ח (סעיף 9לתצהירו של פלג מ-4.6.93, שלא נסתר בחקירה נגדית). אני סבורה, כי יש לקבל כנכונה את התזה שהציע בא-כוח המערערת, שלפי תצהירה של המשיבה היתה העבודה לתיקון הליקויים אורכת כשעה. בסעיף 2(ג) של תצהירה מ- 24.6.90אומרת המשיבה: "באותו מועד הבטיח לי שתוך שעה אחת הוא חוזר לבדוק את גמר ביצוע התיקונים - כאשר את העובד שלו השאיר במקום.. . . " דהיינו, הפועל היה אמור לבצע את התיקונים בתוך שעה. .2קיימים מקרים, בהם מסירה על-תנאי משמעה שהשיק ניתן לביטחון שהמושך, ולא הנפרע, ימלא התחייבות חוזית שיש לו כלפי הנפרע, ואם ימלא את ההתחייבות, יוחזר השיק ללא חובת פירעון. התיאור שמסרה המשיבה בתצהירה לעניין שיק ביטחון הוא מוטעה, ויש בו, לדעתי, כדי ללמד על טיב הגנתה של המשיבה בפני ביצוע השיקים. לא היתה מוטלת עליה שום התחייבות חוזית, אלא לשלם בגין עבודה שביצעה המערערת, ואין משמעות להסבר שניתן ליד המילים "ביטחון", כאילו יש בהן תנאי המסירה ותיקון הליקויים. .3סתירה מהותית נוספת, שראוי לציינה שבתחילה הגדירה המשיבה את התנאי כקשור לביצוע גמר העבודה, כולל תיקונים, ואחר כך הצטמצמה לתנאי הקשור לביצוע התיקונים, שכן לא יכלה להכחיש שהעבודה הסתיימה. בעמ' 3להמ' 13815/90 היא אומרת: התנאי היה שהמשיבה תבצע את גמר העבודה ואז אפשר יהיה לגבות את השיקים... אני אינני מדברת לענין התנאי שהזכרתי על תיקונים, אלא על גמר עבודה שכולל גם תיקונים." ולפני כבוד השופט כהן, היא אמרה (עמ' 5לפרוטוקול הדיון מ-17.6.93): "לא נתתי לו את השיקים באותה עת שהראיתי לו את הליקויים... וההיפך, בדיוק בהמשך: "השיקים ניתנו לו באותו יום שהראיתי לו את הליקויים. בתחילה לא רצה לקבל שיקים דחויים. העובדה שניתנו כדחויים מלמדת שניתנו על תנאי". מכך נלמד בעיקר על שניים: א. שהמשיבה אינה אמינה, ואין לסמוך על עדותה. במיוחד, כשעול ההוכחה מוטל עליה. ב. העובדה, שהשיקים ניתנו כשני שיקים דחויים, מלמדת שמערערת התחשבה בבקשת המשיבה לחלק את התשלום, בגמר החשבון שנעשה ביניהם, שהרי אם השיקים ניתנו על-תנאי שהליקויים יבוצעו, מדוע היה צורך לחלקם לשני מועדים שונים? שהרי במועד מסירתם, לטענת המשיבה, כבר היו הליקויים קיימים, והתנאי לתשלום היה תיקונם. די היה במסירת שיק אחד שמועד פירעונו בעתיד על הסכום הכולל. השיקים הדחויים מלמדים, כי יש לקבל את גירסת מר פלג על הסכמתו לחלק את יתרת התשלום בהתחשב במצבה הכלכלי של המשיבה. .6לפיכך, הייתי מציעה לחבריי לבטל את פסק הדין של בית המשפט קמא ולהורות למשיבה לשלם למערערת את שני השיקים נושא הדיון. סך 300, 3ש"ח יישא ריבית והצמדה כחוק, החל מ-5.1.90; וסך 300, 3ש"ח יישא ריבית והצמדה כחוק, מיום .5.2.90כמו-כן, הייתי מחייבת את המשיבה לשלם למערערת את הוצאות המשפט בשתי הערכאות בסך 000, 5ש"ח, בצירוף מע"מ. הסך האמור יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק, החל מהיום ועד התשלום המלא בפועל. כמו-כן, הייתי מצווה על המשיבה להחזיר למערערת את הסכומים שגבתה כהוצאות המשפט שפסק בית המשפט קמא לזכותה, והסכומים האמורים יוחזרו, כשהם נושאים הפרשי הצמדה וריבית החל מהיום ששולמו הכספים למשיבה, ועד אשר תחזיר אותם בפועל למערערת. י' מרגלית, נשיא: אני מסכים. השופט י' יעקבי-שוילי: אני מסכים. הוחלט כאמור בפסק-דינה של כבוד השופטת ב' גילאור. שטרביצוע שטרנטל הראיה / נטל הבאת הראיות