קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא ניכוי קצבת אלמנה מקצבת הבעל שנפטר: לפנינו ערעור על החלטת קצין התגמולים (להלן המשיב) מיום 29.7.90, לפיה החליט המשיב על נכוי סכום הקצבה שמקבלת המערערת מהמוסד לבטוח לאומי מן התגמולים שמקבלת המערערת לפי סעיף 20א(א) לחוק הנכים [1] (להלן ההחלטה). התשתית העובדתית אין הצדדים חלוקים בנתוני התשתית העובדתית כדלקמן: א. בעלה המנוח של המערערת היה נכה צה"ל בדרגת נכות של % 51(להלן הנכה). ב. הנכה נפטר. לאחר פטירת הנכה, בסופו של דבר, החליט המשיב לשלם למערערת 36חודשי תגמולים בהתאם לסעיף 20א לחוק הנכים (תגמולים ושיקום) [נוסח משולב], התשי"ט - 1959[1] (להלן החוק). המערערת איננה זכאית לתגמולים בהתאם לחוק משפחות החיילים שנספו במערכה (תגמולים ושיקום), תש"י - 1950[2] (להלן חוק הנספים). ג. התגמול שקבל הנכה ערב פטירתו היה תגמול לפי סעיף 7(א) לחוק [1] בהיותו "נצרך". ד. המערערת מקבלת קיצבת נכות מהמוסד לבטוח לאומי בגין נכותה. ה. המשיב החליט לנכות, וכך עשה, מהתגמולים שהוא משלם למערערת את סכום קיצבת הנכות שהיא מקבלת מהמוסד לבטוח לאומי. השאלה שבמחלוקת האם פועל המשיב כדין שעה שהוא מנכה מן התגמולים שהוא משלם למערערת את גובה קצבת הנכות שהיא מקבלת מן המוסד לבטוח לאומי. טענות הצדדים א. נקודת המוצא המשפטית של ב"כ המשיב בסיכומיה היא שבקבלת התגמול על פי סעיף 20א(א) לחוק [1] נכנסה המערערת "בנעלי המנוח" ומקבלת את התגמולים "על פי הסטטוס ומידת הזכאות שקבל הוא". לטענתה, "לאותו הסטטוס נכנסת המערערת למשך אותה תקופה של 36חודשים", נקודת מוצא שבסברה למסקנתה רואה ב"כ המשיב במצב אבסורדי שיווצר, לדעתה, אם לא יחול סעיף 7(ג) לחוק הנכים [1] על המערערת. כפי שהיה מוחל על הנכה. שכן, אילו היו לנכה מקורות הכנסה, הם היו מקוזזים מתגמול הנצרך, ואילו המערערת שיש לה מקורות הכנסה מקצבת הבטוח הלאומי, אלה לא יקוזזו מתגמול הנצרך. אין ב"כ המשיב באה חשבון עם המערערת על התגמול הרגיל, אלא על תגמול הנצרך. ב. טוען ב"כ המערער: סעיף 7(ג) [1] עוסק ב"נכה", ואין בקיצבה שמקבל בן משפחה של נכה כדי לפגוע כחוט השערה בתגמוליו של הנכה. אף הוא טוען טענה שבסברה, שאלמנת נכה המשתברת מעבודתה או שיש לה הכנסה גבוהה, לא ינוכה שכרה או הכנסתה מן תגמול הנצרך, ואילו קיצבת נכות של אלמנת נכה, שהיא עצמה נכה, תנוכה קיצבתה מתגמול הנכה. ההכרעה א. אכן, טענה שובת לב טוענת ב"כ המשיב. ואמנם, על פניה, יש, לכאורה, ממש בטענה הבאה לשלול מבת זוגו של הנכה לקבל תגמול גבוה יותר מזה שהנכה עצמו לא היה זכאי לו אילו היה במצבה, דהיינו - אילו היה מקבל קיצבה ממקור אחר. ב. מעמדו של בן זוגו של נכה שנפטר ביחס לתגמולי הנכה בהחלטתנו, בע"נ 331/89 זליכה שלמה נ' קצין התגמולים, מיום .7.2.91 עסקנו בשאלה זו מנקודת מבט של זכות הירושה של ירש לתגמולי הנכה. אמרנו שם: "אנו מסכימים (לטענת קצין התגמולים) שיורשיו של אדם או בני משפחתו הנקובים בסעיפים... ו-20א, אינם יורשים ואינם זכאים לקבל את זכותו של הנכה לקבלת גימלה, במובן זה שהם לא יכנסו בנעליו של הנכה ויירשו את זכותו וימשיכו לקבל גימלה לאחר מותו...., זאת להבדיל מקבלת... תגמולים ל"בן משפחה" (ולא ליורשים) על פי סעיף 20א. בזה, אמנם. באה לידי בטוי אופיה האישי של הזכות לפי חוק הנכים". בן משפחתו של הנכה, במקרה זה אלמנתו. איננו נכנס, איפוא, לנעלי הנכה. ג. מהות התשלום לבן משפחה על פי סעיף 20א(א) לחוק תכלית המחוקק בחקיקת סעיף 20א(א) עולה מדברי ההסבר להצעת חוק הנכים (תגמולים ושיקום) (תיקון מס' 6), תשל"א - 1970(הצ"ח 916, עמ' 64). לאמור: "... אולם אם לא היתה פטירתו תוצאה מנכותו, נפסק עם מותו תשלום התגמולים למשפחתו. הפסקה פתאומית זו של תשלום התגמולים, היא פגיעה קשה במשפחה מבחינה כלכלית...". אמנם, הצעת חוק זו הציעה להמשיך בתשלום התגמולים למשפחה ששה חודשים נוספים בלבד, כדי לאפשר למשפחה "בתקופת ביניים זו להתאושש ולארגן מחדש את חייה". אבל כבר כשהובאה ההצעה להצבעה בקריאה שניה ושלישית הוארכה התקופה לשנים עשר חדשים, במגמה "להקל בתקופת ההתאוששות של המשפחה האבלה לפחות מבחינה כספית, בשלב הראשון של היעדרו של הנפטר ולמנוע ממנה מועקה וקשיים כספיים, וזה בנוסף על אובדן חיים" (דברי יו"ר ועדת העבודה של הכנסת הגב' שושנה ארבלי אלמוזלינו, דברי הכנסת כרך 61, תשל"א, עמ' 3075- 3076). סעיף 20א(א) לחוק הנכים, כפי שהוא היום, קובע המשך תשלום התגמול לתקופה של 36 חודש. נמצאת אומר: תכלית המחוקק היתה להיטיב עם המשפחה שנשארה לאתר מות הנכה (ואשר איננה זכאית לתגמולים על פי חוק הנספים) ולהעניק לה מענק בגובה התגמול, בשיעור שהיה משתלם לנכה ערב פטירתו, לתקופה קצובה של 36חודש. גובה המענק איננו מותנה בחוק לא בהכנסתו של בן המשפחה ולא בתגמולים או בקצבאות שהוא מקבל ממקום אחר. ד. מה בין תשלום לפי סעיף 20א(א) לחוק לבין סעיף 20א(ב) לחוק [1], זה לשונו של סעיף 20א(ב) לחוק הנכים [1]: "(ב) היתה בנסיבות האמורות בסעיף קטן (א) דרגת נכותו של הנכה ערב פטירתו % 50או יותר והיה אותה שעה נצרך, שולמו לבן זוגו, בתום התקופה הקבועה בסעיף קטן (א), תגמולים בשיעור המשתלם לאלמנה לפי סעיף 7(ב)(1) או (2) לחוק משפחות החיילים שנספו במערכה (תגמולים ושיקום), תש"י - 1950(להלן - חוק משפחות החיילים), לפי הענין, כל עוד אין לבן הזוג הכנסה כדי מחיה כאמור באותו חוק וכל עוד היה ממשיך להיות זכאי לתגמולים לפי החוק האמור אילו היה בן זוג של חייל שנספה במערכה כאמור באותו חוק...". .1תחולתו של סעיף 20א(ב) מתחילה עם תום תקופת 36חדשים שבסעיף 20א(א). .2סעיף 20א(ב) עוסק בנכה נצרך ומגביל את תשלום התגמולים הנקובים בו "כל עוד אין לבן הזוג הכנסה כדי מחיה כאמור באותו חוק" (חוק הנספים [2]). .3גובה התשלום לפי ס"ק (א) מתגבש ל"שעור שהיה משתלם אותה שעה". דהיינו ערב פטירת הנכה, ואילו גובה התשלום לפי ס"ק (ב) משתנה בהתאם לשנויים שיחולו בגובה תשלומי בן זוגו של חייל שנספה במערכה. המחוקק היה, איפוא, ער להגבלת תשלומים עקב מקור הכנסה, אבל הגבלה זו הוא קבע רק ביחס לתקופה שלאחר תום התשלום שבסעיף 20א(א). ומכלל הן שבסעיף קטן (ב) אתה שומע לאו לסעיף קטן (א). המחוקק הגביל את התגמולים למקרה שבן הזוג מקבל תגמולים שוטפים, בדומה לבן זוג "של חייל שנפה במערכה", כאמור בחוק הנספים, ולא הגביל את התשלומים במקרה של תשלום קצוב ומוגבל ל- 36חודש. המחוקק איפוא. במודע, לא התיל את סעיף 7(ג) לחוק הנכים [1] על תשלומים המשולמים לבת זוג של נכה לפי סעיף 20א(א). ה. משהגענו לכאן, משתלבת פרשנותו של ב"כ המערער לסעיף 7ג, כמפורט לעיל, בפרשנותנו. ו. אין אנו יראים מהאבסורד עליו הצביעה ב"כ המשיב, שכן מדובר בסכום קצוב ובתקופה קצובה. שהמחוקק קצב כדי להיטיב עם משפחת הנכה שנפטר, ולא בתשלום גימלה שוטפת. ז. דברי ההסבר להצעת החוק הנ"ל מדברים בתמיכה כלכלית למשפחה. כאשר היה הנכה בחיים חייתו הוא הביא לקופה המשפחתית את גימלת הנצרך שלא הושפעה מקיצבת המערערת בת זוגו, אף שהיא קבלה קיצבה זו גם קודם פטירתו. ניכוי קיצבת הנכות של המערערת מקיצבת הנצרך של הנכה, בעלה, מקטינה, עקב פטירתו. את הסכום הנכנס לקופת המשפחה ודבר זה יש בו כדי להרע את מצבה הכלכלי של המשפחה. תוצאה זו הרי ביקש המחוקק למנוע, והיא מנוגדת לתכלית חקיקתו של סעיף 20א(א) לחוק [1]. העולה מן המקובץ הוא שאין המשיב רשאי לנכות מהתשלום אותו מקבלת המערערת לפי סעיף 20א(א) [1] את סכום קיצבת הנכות שמקבלת המערערת מהמוסד לבטוח לאומי, או כל סכום אחר. במובן זה אנו מקבלים את הערעור. המשיב ישלם למערערת שכ"ט עו"ד 000, 2ש"ח + מע"מ. אלמנות / אלמנים