נפילה בכניסה לבית - תביעה נגד ועד הבית

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא נפילה בכניסה לבית - תביעה נגד ועד הבית: פתיח פסק דין זה מהווה המשך להחלטה, שניתנה על ידי בתאריך 7.5.02. בהחלטה זו נקבע, כי האחריות לנזקיה של התובעת, שאירעו כתוצאה מהחלקתה בכניסה לביתה בתאריך 24.12.97, רובצת לפתחם של הנתבעים (להלן: "התאונה"). בדיון שהתקיים לאחר מתן ההחלטה דנן הודיע ב"כ הנתבעים, כי אין נכונות לפשרה מצד מרשיו, בשאלת נזקיה של התובעת (פרוטוקול מיום 26.12.02 עמ' 6). בעקבות הודעה זו הגישה התובעת תצהיר עדות ראשית להוכחת נזקיה, ונחקרה עליו ע"י ב"כ הנתבעים. המומחים הרפואיים נחקרו אף הם, ולאחר מכן הוגשו סיכומי ב"כ הצדדים. הגיעה איפוא השעה להשלים את מלאכת כתיבת פסק הדין, בהתייחס לנזקיה והוצאותיה של התובעת. גרסת התובעת התובעת ילידת 1930. במועד קרות התאונה היתה בת 67 וכיום היא בת 74. התובעת לא עבדה בעת שאירעה התאונה והיתה עקרת בית. בעקבות התאונה נגרם לתובעת שבר בקרסול. בבית חולים תה"ש בוצעה מניפולציה ורגלה הושמה בגבס ארוך מעל לברך, למשך ארבעה שבועות. לאחר מכן הושם גבס מגף למשך ארבעה שבועות נוספים. סה"כ היתה התובעת נתונה בגבס במשך שמונה שבועות, כמפורט בחוות דעתו של המומחה מטעמה, ד"ר עמית. לאחר הורדת הגבס קיבלה התובעת טיפולים פיזיותרפיים בביתה, שלוש פעמים בשבוע במשך שלושה חודשים, ובהמשך קיבלה טיפולים במסגרת קופ"ח מכבי (סעיף 8 לתצהיר התובעת). התובעת העידה, כי במהלך תקופה של חצי שנה סבלה מאוד, מאחר שלא היתה מסוגלת ללכת, ואף לעלות ולרדת במדרגות. לדבריה, נזקקה תחילה להליכון ולאחר מכן למקל, וקיבלה 30 זריקות בבטן לדילול הדם, מחשש לטרומבוזה. התובעת ציינה, כי לא יצאה כמעט מהבית במשך תקופה של חצי שנה לערך (סעיפים9-11 לתצהירה). התובעת סיפרה, כי אחותה באה לביתה מידי יום במשך מספר חודשים, ועזרה לה להתרחץ (עמ' 12). לדבריה, גם בעלה עזר לה וביצע את הקניות במקומה (עמ' 11). הנכות הרפואית התובעת הגישה את חוות דעתו של האורטופד, ד"ר יהודה עמית, שקבע כי נותרה לה נכות צמיתה בשיעור של 20%, בשל הגבלה משמעותית בטווח תנועות הקרסול השמאלי, עם חשש להחמרה בעתיד. מטעם הנתבעים הוגשה חוות דעתו של האורטופד, פרופ' נרובאי, שקבע כי נותרה לתובעת נכות צמיתה בשיעור של 10%. ב"כ התובעת מציין בסיכומיו, כי ד"ר עמית הסביר שקבע את הנכות לתובעת לאור מצבה. לדבריו, לא ניתן היה לנתח את התובעת, בשל גילה המתקדם, למרות שהיא סובלת מתהליך מתקדם של שחיקת הסחוס, הגורם לשינויים ניווניים באיזור השבר (פרוטוקול מיום 21.5.03 עמ' 9-10). ב"כ הנתבעים טוען, כי אין לקבל את חוות דעתו של ד"ר עמית, מאחר שהסתמך בחוות דעתו על תקנה 35(1)(ג) לתקנות הביטוח הלאומי, שעניינה מחלות העצמות והפרקים, ואינה מתייחסת כלל למגבלות תנועה בקרסול. ב"כ הנתבעים סבור, כי יש להעדיף את חוות דעתו של פרופ' נרובאי, שקבע לתובעת נכות של 10%, בהסתמך על תקנה 48(3) א' לתקנות הביטוח הלאומי, העוסקת במגבלות תנועה בקרסול. ב"כ הנתבעים מפנה לעדותו של פרופ' נרובאי, שציין כי העניק לתובעת את הנכות, בגין הגבלה ניכרת בתנועה בקרסול, התואמת את מצבה (עמ' 14). לדבריו, לא הובאה כל ראיה מטעם התובעת, המצביעה כי התפתחו אצלה שינויים ניווניים, למרות שד"ר עמית אישר כי יש לבצע בדיקות כדי לקבוע אם קיימים שינויים כאלה (עמ' 9). סבורני, כי יש להעדיף את חוות דעתו של פרופ' נרובאי על פני חוות דעתו של ד"ר עמית, שכן היא תואמת את מצבה של התובעת, בכל הנוגע לנכות הרפואית. לענין זה ראוי לפנות שוב לדבריו של פרופ' נרובאי, שציין כי לתובעת שבר שהתאחה בצורה לא מלאה, וכי היא סובלת מכאבים ומהגבלה ניכרת בקרסול. נראה, כי ממצאים אלה תואמים לאמור בתקנה 48(3) א', שבה עשה פרופ' נרובאי שימוש בחוות דעתו (עמ' 14-15). הנכות התפקודית ב"כ התובעת טוען, כי נכותה התפקודית של התובעת גבוהה מנכותה הרפואית. כתימוכין לכך היפנה לדבריה של התובעת, שציינה כי היא מתקשה בהליכה, גם למרחקים קצרים, והיא נאלצת לבשל בישיבה מחמת הכאבים ברגלה (עמ' 11-12). ב"כ הנתבעים מלין על טענתו של ב"כ התובעת, כי נכותה הרפואית גבוהה מנכותה התפקודית. לדבריו, התובעת לא שינתה באופן מהותי את שגרת חייה לאחר התאונה, והיא ממשיכה כבעבר להעסיק עוזרת בית פעם בשבוע (עמ' 12). בנוסף, התובעת עצמה ציינה כי היא מבשלת, מנקה, מדיחה כלים, תולה כביסה והולכת לפעמים למכולת (עמ' 12). אינני סבורה שנכותה התפקודית של התובעת עולה על נכותה הרפואית. מדובר באשה בת 74, שהעידה כי היא מבצעת חלק נכבד מעבודות הבית, ומעסיקה עוזרת רק פעם בשבוע. לפיכך, אני קובעת כי נכותה התפקודית זהה לנכות הרפואית בשיעור של 10%. נזקי התובעת כאב וסבל ב"כ התובעת טוען בסיכומיו, כי יש לפסוק לה פיצוי בסך 150,000 ₪, לאור גילה, נכותה וסבלה במשך זמן ארוך לאחר התאונה. ב"כ הנתבעים טוען, כי יש לפסוק לתובעת פיצוי גלובלי בסך 10,000 ₪, אך אינו מנמק בסיכומיו כיצד חושב על ידו סכום זה. התובעת היתה נתונה בגבס במשך תקופה ארוכה יחסית (שמונה שבועות), ובמשך חצי שנה היתה מוגבלת מאוד ביכולת פעולתה. אין מדובר בתאונה שפגיעתה קלה. לפיכך, אני סבורה כי יש לזכות את התובעת בפיצוי בגין כאב וסבל בסך של 35,000 ₪. עזרת צד ג' לעבר ב"כ התובעת מפנה בסיכומיו לדבריה של התובעת, שציינה כי נעזרה באחותה ובבעלה, במשך מספר חודשים לאחר התאונה. לדבריו, ראוי לפצות את התובעת בשל עזרה זו בסך של 66,000 ₪. ב"כ הנתבעים טוען, כי לא הוכחה עזרת צד ג' בעבר, מאחר שהתובעת נמנעה מהזמנת בעלה ואחותה כעדים מטעמה. לדבריו, גם אם נעזרה התובעת בקרובי משפחתה, אין היא זכאית לפיצוי בשל כך, מאחר שלא שילמה תמורה עבור עזרה זו. כתימוכין לכך מפנה ב"כ הנתבעים לע"א 587/87 מלכה נ' אטקין, פ"ד מד(4) 168. לחילופין מציע ב"כ הנתבעים, כי ישולם לתובעת פיצוי בסך 1,500 ₪ בגין עזרת צד ג' בעבר. בעלה של התובעת היה פנסיונר בעת קרות התאונה. התובעת עצמה העידה, כי אחותה עובדת בקופ"ח מכבי, ומידי ערב באה לעזור לה (עמ' 12), כך שניתן להניח כי לא נעדרה מעבודתה בשל כך. מדובר אמנם בעזרה ממשית, שהושטה לתובעת במשך תקופה ארוכה, אך לא נגרם לתובעת או לצד ג' חסרון כיס בגינה. לפיכך, אני קובעת כי יש להעמיד את הפיצוי בפרט זה ע"ס 6,000 ₪. עזרת צד ג' לעתיד לדברי ב"כ התובעת, עסקינן באישה הסובלת מהגבלה ניכרת בתנועות הקרסול, ולכן יש להעניק לה פיצוי גלובלי בגין עזרת צד ג' לעתיד בסך 36,000 ₪. ב"כ הנתבעים טוען, כי לא הוכח שהתובעת תיזקק לעזרת צד ג' בעתיד, והעזרה לה היא נזקקת כיום, פעם בשבוע, נובעת מגילה המבוגר ולא מהתאונה. לחילופין מוצע ע"י ב"כ הנתבעים, כי ישולם לתובעת פיצוי גלובלי בסך 4,000 ₪. התובעת העידה, כי העסיקה עוזרת פעם בשבוע לפני התאונה, וכך גם עתה. עם זאת ציינה, כי היא מתקשה בביצוע מלאכות שביצעה לפני התאונה, כגון, שטיפת רצפה (עמ' 12). לדבריה "העוזרת עושה כמעט הכל, לפני התאונה הייתי יותר עוזרת לה" (שם). בהתחשב במהות הפגיעה שנגרמה לתובעת ובקשייה, אני סבורה כי יש לפסוק לה פיצוי גלובלי בגין עזרת צד ג' לעתיד בסך 15,000 ש"ח. הוצאות מיוחדות התובעת צירפה קבלות לתיק המוצגים על רכישת נעל גבס, נעליים גבוהות, ושכ"ט המומחה מטעמה, בסך כולל של 2,093 ₪. ב"כ התובעת טען, כי יש לפסוק לה בנוסף פיצוי גלובלי בסך 25,000 ₪, בגין הוצאו נסיעה לעבר ולעתיד. ב"כ הנתבעים טוען, כי התובעת לא הוכיחה שנאלצה להוציא את הסכומים שפורטו בסיכומי בא-כוחה, ובמיוחד לא הוכיחה דרישתה לתשלום הוצאות נסיעה לעבר ולעתיד. הוצאותיה המיוחדות של התובעת פורטו בקבלות, שצורפו לתיק המוצגים שלה. ב"כ הנתבעים בחר שלא לחקור את התובעת על הקבלות הללו, ולכן לא תשמע טענתו, כי מדובר בהוצאות שלא הוכחו. אני קובעת, איפוא, כי התובעת זכאית להחזר ההוצאות בסך 2,093 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום ההוצאה ועד התשלום בפועל. באשר להוצאות הנסיעה, התובעת העידה, כי חברותיה גרות בגבעתיים וכדי להגיע אליהן היא נזקקת למונית, או שבעלה מסיע אותה (עמ' 11). מדובר בהוצאה המתחייבת מהעובדה שהתובעת מתגוררת ברמת גן, ואין דבר בינה לבין התאונה. עם זאת, התובעת העידה, כי אינה מסוגלת ללכת מרחק רב, ולעיתים היא נזקקת למונית (עמ' 11). אין ספק, כי המגבלה בקרסול מקשה על הליכה למרחקים ארוכים, ומאלצת את התובעת להיזקק מידי פעם למונית. לפיכך אני סבורה, כי התובעת זכאית לפיצוי גלובלי בגין הוצאות נסיעה לעבר ולעתיד בסך 7,500 ₪. לסיכום התובעת זכאית לפיצויים שישולמו ע"י נתבעים 1,2 ביחד ולחוד כדלקמן: א. כאב וסבל 35,000 ₪ ב. עזרת צד ג' לעבר 6,000 ₪ ג. עזרת צד ג' לעתיד 15,000 ₪ ד. החזר הוצאות רפואיות 2,093 ₪ בצירוף הצמדה וריבית מיום התשלום ה. הוצאות נסיעה לעבר ולעתיד 7,500 ₪ ו. החזר אגרה בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום התשלום. בנוסף, זכאית התובעת לשכ"ט בשיעור של 20% מסכום הפיצויים הכולל, בצירוף מע"מ. הסכומים כאמור לעיל, למעט האמור בס"ק ד',ו', ישאו הפרשי הצמדה וריבית מיום מתן פסק הדין ועד התשלום בפועל. בתים משותפיםועד בית משותףנפילה