סטיה מנתיב נסיעה - תאונת דרכים

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא סטיה מנתיב נסיעה - תאונת דרכים: הנאשם מואשם כי ביום 20.6.02 בהיותו נוהג ברכב פרטי מסוג מזדה בשד' ירושלים שבבאר שבע, סטה שמאלה והתנגש ברכב פרטי שהגיע בכיוון הנגדי וכתוצאה מהתאונה נחבלו נהגת ונוסעת ברכב המעורב והנאשם עצמו וכן ניזוקו שני כלי הרכב. המאשימה מייחסת לנאשם עבירות של נהיגה בקלות ראש, חוסר זהירות וסטיה מנתיב נסיעה והכל כמצויין בכתב האישום. הנאשם כפר באשמה תוך שטוען כי התאונה נגרמה כתוצאה מגורם זר מתערב שהנאשם לא יכול לצפות לו. לאחר שמיעת כל הראיות בתיק ניתן לסכם את העובדות שאינן שנויות במחלוקת כדלקמן: שני כלי הרכב נסעו אחד מול השני כאשר כל אחד נוסע בנתיב השמאלי בכיוון נסיעתו מחמת כלי רכב שחנו בצמוד למדרכה שבצידי הדרך. שדה הראיה היה פתוח והכביש היה ישר. הנאשם סטה שמאלה מבלי לבלום את רכבו ופגע חזיתית ברכב המעורב. נקודת האימפקט נמצאת במסלול הנגדי שבכיוון נסיעת הרכב המעורב. החבלות שנגרמו למעורבים. הנאשם אינו מכחיש כי סטה עם רכבו שמאלה כאמור אף הוא טוען כי סטיה זו נעשתה תוך כדי ניסיון שלא לפגוע בכלב שקפץ לכביש באופן פתאומי מצד ימין הדרך בכיוון נסיעתו. מטעם התביעה העידו הבוחן (ע.ת. 1), נהגת הרכב המעורב (ע.ת. 2) ונוסעת ברכב המעורב (ע.ת. 3). הבוחן העיד כי הגיע לזירת התאונה דקות ספורות אחרי התרחשות התאונה, לא מצא סימני בלימה וכן נתן לבית המשפט הסבר מדוע אינו מקבל את גירסת הנאשם לגבי הכלב שקפץ לכביש וכי ממילא לא היתה כל מניעה להבחין ברכב המעורב שהגיע ממול (ראה עמודים 7 ו - 8). העדויות של הנוסעות ברכב המעורב (ע.ת. 2 וע.ת. 3) היו מהימנות על בית המשפט. מדובר בשתי שוטרות שנסעו לכיוון מטה המרחב של המשטרה והעידו על סטיה מתמשכת של רכב הנאשם לכיוון נסיעתן כאשר הסטיה "מתגברת עם עוצמת המהירות" (ראה עמ' 9). שתי העדות העידו כי לא ראו כל כלב או בעל חי אחר. ע.ת. 2 העידה כי: "אם היה מגיע למרכז הכביש כן הייתי רואה" (עמ' 12). הודעת העדה ע. ת. 2 התקבלה כראיה על פי בקשת בא כח הנאשם (נ/1) בניסיון להצביע על סתירות בין עדותה בבית המשפט ותוכן ההודעה, אולם קריאת ההודעה אינה מגלה כי קיים שוני מהותי בין תוכן עדותה בפני בית המשפט ותוכן האימרה. היא נחקרה בעיקר לגבי הקטע בהודעה "הסטיה היתה מהירה וחדה" (עמ' 29) והיא התייחסה לכך בחקירתה הנגדית: "אני גם לא אמרתי שהוא עשה פעולה מהירה, אני מוכנה לחזור כדי שזה יראה יותר טוב, הבן אדם פשוט ביצע פניה שמאלה וזה היה במהירות שאני מודה להשם שיצאתי חיה. זה היה חד ומהיר, הוא התחיל לגלוש במהירות שרק השם יכול לעזור לי שם" (עמ' 13). גם הודעת ע.ת. 3 התקבלה כראיה על פי בקשת בא כח הנאשם (נ/2) ואף היא מסרה בהודעה כי: "זה לא היה סטיה חד פעמית של הרכב שהגיע ממול לכיוון הנסיעה שלנו" (שורה 18). ע.ת. 3 גם השיבה במסגרת חקירתה הנגדית בקשר לגירסת הנאשם כדלקמן: "אני משיבה שהבוחן שאל אותי אם ראיתי משהו חריג, אמרתי לו ששום דבר לא היה בכביש וזו היתה סטיה לא משהו חד פעמי, בצורה מפורשת" (עמ' 18) וכן בהמשך עדותה השיבה: - "אם היה קופץ משהו בין המכוניות בצד שמאל הייתי רואה אותו" (עמ' 19). הנאשם הכחיש מכל וכל כי ביצע "סטיה קלה ולאחר מכן סטיה חדה ומהירה", כפי שהעידו עדי התביעה אלא טען, בעדותו הראשית, כי: "גוף קפץ מכיון ימין ובאופן אינסנטיבי סטיתי את ההגה שמאלה" (עמ' 21). בחקירה הנגדית העיד שלא היה מדובר בכלב שהסתובב וניסה לחצות את הכביש וכי בכלל לא יודע אם מדובר בכלב (עמ' 22). לפי דבריו, הסתבר לו בדיעבד כי זה אכן כלב שהסתובב במקום כמה דקות ולאחר מכן נעלם. הנאשם אף נחקר לגבי מודעות שלו לקיומו של רכב המעורב ומהתשובות הלא אחידות ניתן להבין שאמנם הבחין בתנועה שמתקרבת ממול "הרבה לפניי" אבל לגבי מה שהתרחש בעת התאונה השיב: "אם את מקריאה לי קטע בהודעתי שאני מוסר שלא הבחנתי ברכב שהגיע ממול, אני אומר שאני כן ראיתי אותו לפניי בעת שברחתי שמאלה בגלל הרכב הוא יצא משדה הראיה שלי ואז ראיתי אותו פעם נוספת בזמן ההתנגשות" (עמ' 24). בנקודה זו, השיב בחקירתו (ת/1) : - "אני הייתי שקוע בכביש ולא שמתי לב שמגיע רכב ממול רק במגע בינינו הבחנתי שיש רכב ממול " (ש' 22 - 23) משמעות הדברים ברורה - הנאשם לא היה מודע לקיום הרכב המעורב והמרחק הקצר ביניהם. בהודעתו במשטרה (ת/1) תיאר הנאשם תחילה את התאונה כדלקמן: "ראיתי גוף זר קופץ לי לכביש מצד ימין לצד שמאל ואז מבהלה סטיתי קצת שמאלה ואז היתה התנגשות...." (שורות 6 עד 8) ואילו בהמשך הודעתו מתאר את הכלב כדלקמן : " כאשר הגעתי לאיזור תחנת האוטבוס בצד ימין אז הבחנתי בכלב גדול וגבוה שרץ מצד ימין מהמדרכה לצד שמאל " (ש' 18 - 19). לגבי התיאור של הכלב, העיד הנאשם בפני בית המשפט כי "הגוף" היה כלב "בגובה של כ- 70 ס"מ בערך, גובה פנס הרכב". (עמד 21). פרט לסיבה לסטייה, אין עוררין כי התאונה התרחשה במסלול הנגדי בכיוון נסיעת הנאשם, לכן על הנאשם החובה לתת הסבר לאופן נהיגתו ואיך הוא הגיע למצב כזה. במידה ואין לו הסבר ו'/או ההסבר יידחה אז "דינו להיות מורשע בדין". (ראה ע.פ. (י"ם) 69/74 רוזנבלום נ. מ"י, פס"מ תשל"ו (2) עמד 387 וכן רע"פ 1713/93 בוקובזה נ. מ"י , (תקדין עליון, כרך 93/2 עמ' 1368). הנאשם מנמק כאמור את הסטייה כנסיון בריחה מאותו כלב או גוף זר שקפץ באופן פתאומי לכביש, לפי טענתו. גירסה זו של הנאשם עומדת בודדת בפני כל יתר הראיות שהובאו בפני בית המשפט במהלך ניהול התיק. ע.ת. 2 ו - 3 לא ראו כל כלב או גוף זר וגם לא כל גורם אחר שהפריע לתנועה ואף העידו על סטייה מתמשכת ולא סטייה חד פעמית, ועדויות אלו היו מהימנות כאמור על בית המשפט. לא רק זה, אלא חרף העובדה כי העדים העידו כי נכחו במקום אנשים רבים, לא הובאה ע"י כל ראיה אחרת כדי לתמוך בגירסת הנאשם ואף הבוחן שהגיע למקום דקות ספורות בלבד לאחר התרחשות התאונה, לא הבחין בעצמו בכלב ואף לא סיפר על עובר אורך אחר שהפנה תשומת לבו לכלב שכזה. אלא , מעבר לכל אלו, קיים בלבי ספק לגבי נכונות גירסתו של הנאשם בכלל. לא רק שהנאשם לא מסר בהודעתו באופן חד משמעי כי בכלל היה מדובר בכלב, אלא קיימות בעדותו סתירות, הן לגבי מקום הופעתו של הכלב, והן לגבי מקום חצייתו כביכול (?) של הכלב חרף העובדה כי תחילה העיד הנאשם על "גוף זר" אחר כך תיאר כלב "גדול וגבוה" ששומא שמישהו מהמעורבים היה מבחין בו. גם הסטייה "מבהלה" (ראה ת/1) כאמור אינה תואמת גירסאת הנאשם ונסיונו להראות לביהמ"ש כי כל כולו היה מרוכז בנהיגה (ראה תחילת עדותו הראשית). נוכח התרשמותי החיובית מעדויות עדי התביעה הנתמכות ע"י יתר ראיות התביעה, הנני דוחה את גירסאת הנאשם לגבי "גורם זר מתערב" ולכן יש לקבוע כי למעשה מוכחת אשמתו של הנאשם. אולם, גם אם בית המשפט היה מגיע למסקנה שאכן היה "בעל חי" שקפץ לכביש והנאשם הסיט את רכבו באופן אינסטנקטיבי שמאלה, לא היתה בכך לדעתי להושיע אותו מהאחריות לתאונה. גם אם מדובר בפעולה שנעשתה תוך מצב של דוחק או מצוקה, אסור שפעולה זו תיעשה תוך התעלמות ממצב הדרך והתנועה בו. התאונה אירעה בכביש ישר עם תנועה בכיוון הנגדי וכאשר מוכח כי רכב המעורב נסע במהירות רגילה, היה בשדה ראיה של הנאשם ואף היה קרוב אליו חייב היה לקחת כל נתונים אלו בחשבון לפני כל פעולה אפילו מתוך דוחק, ואם היתה שאלה או בחירה בין התנגשות בכלב או פגיעה חזיתית ברכב המעורב, ברור מה עדיף ומה צריך למנוע. תמיכה למסקנה זו ניתן למצוא - לדעתי - ב-ע"פ (באר שבע) 109/78 רווח נ. מ"י (פס"מ תשל"ט (2) עמ' 352) בו נאמר :- "ככלות הכל הסטיה שמאלה לא היתה פעולה מסוכנת בלתי סבירה, לא היה מדובר בעליה על המדרכה עם הולכי רגל, לא היה מדובר על סטיה לעבר תהום, אלא על סטיה שיכלה לגרום לנזק לכלי רכב אך לא הרבה יותר מכך , בנסיבות אלה, אין לומר שהתגובה "הכמעט אינסטנקטיבית" בשעת הדחק היתה כה מוטעית ובלתי סבירה עד כדי להוות רשלנות ונהיגה בלתי זהירה" לסיכום, נדחית גירסת הנאשם לגבי הסיבה לסטייתו שמאלה , אני מקבל את עדויות של עדות התביעה כי לא מדובר בסטיה חד פעמית חדה אלא סטייה מתמשכת שלא נבעה מהופעה של גורם זר ולכן אני מקבל את גירסת התביעה ומרשיע את הנאשם בעבירות המיוחסות לו בתיק זה. משפט תעבורהתאונת דרכיםסטיה מנתיב