טענות המערער, אותן פרש בהרחבה בכתב הערעור המקורי ובסיכומיו, בתמצית, הן כדלקמן: לא היתה עבודה אקטואלית עבור המערער. כל ההפניות שניתנו למערער כלל לא שייכות להגדרה של "עבודה מתאימה" על פי החוק קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא סירוב לעבודה לא מתאימה בלשכת האבטלה:   1. זהו ערעור לפי סעיף 43 לחוק שירות התעסוקה, התשי"ט - 1959 על החלטות ועדת העררים שליד שירות התעסוקה. הועדה דחתה את ערר המערער כנגד סירובים שנרשמו לו בגין ארבע הפניות לעבודה, כדלקמן:   א. אחים עובדיה בע"מ, נקיון ושמירה (הפניה מיום 12.5.98, מש/1), כמטאטא רחובות.   ב. שירי יוסי, תחנת דלק (הפניה מיום 12.5.98, מע/1 ו- מש/1), כעובד לרחיצת מכוניות.   ג. חיים רייס, קבלן צנרת (הפניה מיום 19.5.98, מש/4), כעובד ביוב/עובד כללי לצנרת באתרי בנין.   ד. ברוש איתי, הרכבת מטבחים (הפניה מיום 19.5.98, מש/2), כעובד להרכבת מטבחים (עם או בלי נסיון והכשרה לראש צוות בהמשך)   2. החלטות ועדת העררים בעניינו של המערער ניתנו ביום 14.10.99 (נשוא כתב הערעור המקורי), וביום 9.8.00 (בענין ההפניה למעסיק יוסי שירי), בעקבות החלטת בית הדין מיום 31.5.00.   3. טענות המערער, אותן פרש בהרחבה בכתב הערעור המקורי ובסיכומיו, בתמצית, הן כדלקמן:   א. לא היתה עבודה אקטואלית עבור המערער.   ב. כל ההפניות שניתנו למערער כלל לא שייכות להגדרה של "עבודה מתאימה" על פי החוק.   לטענתו של המערער, אמנם קיימת הוראת שעה לפיה מותר ליתן לו הפניה לעבודה שלא על בסיס התאמה מקצועית, אך הפניות אלו אינן בגדר "עבודה מתאימה" לו ולא משמשות, לטענתו, לקביעת רישום אבטלה.   המערער נסמך על פרשנות, כפי שהוא רואה אותה, להוראת השעה האמורה.   ג. התקופה של 60 הימים שבהוראת השעה לא חלפה בעת מתן ההפניות לעבודה, שכן אין לכלול בה לטענתו, שבתות, חגים וימים שהמובטל לא התייצב בהם; דהיינו - התיחסות לימי התיצבות בפועל בלבד.   בנוסף, במנין התקופה של 60 הימים יש לכלול רק ימים שלגביהם ניתנה הפניה לעבודה על בסיס התאמה מקצועית.   ד. היתה חובה להודיע מראש למערער כי לאחר התקופה של 60 הימים מותר לרשום לו "סירוב" על הפניה לעבודה שלא על בסיס התאמה מקצועית, ולמערער לא הודע על כך.   המערער טוען כי לא די בהודעה על לוח המודעות, אלא יש הכרח בהודעה אישית.   עוד מבקש המערער לחייב את המשיב בהוצאות שתי ישיבות ועדות הערר, שלוש ישיבות בית הדין, הכתבים שנמסרו וכל ההוצאות שנגרמו לו בקשר עם הליכים אלו.   4. ב"כ המשיב, בסיכומיו, הפנה לסעיף 165(ג) לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה - 1995 (להלן: "החוק") כפי שמוסדר בלוח י"ג לחוק, ועל פיו החובה לשלוח לעבודה מתאימה על פי הכשרה לא חלה לגבי מי שטרם מלאו לו 35 שנים, מתום 60 ימים מ"התאריך הקובע"; קרי - הראשון בחודש שבו החלה תקופת האבטלה.   לפיכך, ובהיותו של המערער למטה מגיל 35 במועד ההפניות נשוא הערעור, לא חלה חובה להפנייתו לעבודה מתאימה על פי הכשרתו (עוזר חשמלאי).   עוד נטען כי ספירת 60 הימים היא קלנדרית רציפה.   ב"כ המשיב טוען שהמערער עצמו הודה כי לא החזיר ללשכת התעסוקה כל טופס הפניה חתום, כי אין בידיו ראיה על עצם קיום שיחות טלפוניות עם מעסיקים, או לגבי התייצבותו הנטענת אצל המעסיק שירי יוסי.   המערער לא הוכיח כי יצר קשר עם מעסיקים, כשנטל ההוכחה בענין זה עליו. 5. על פי סעיף 163 לחוק, "מובטל" הזכאי לדמי אבטלה הינו מי שרשום בלשכת שרות התעסוקה כמחוסר עבודה והוא מוכן ומסוגל לעבודה במקצועו או בכל עבודה אחרת המתאימה לו.   6. סעיף 165 לחוק, בנוסחו על פי לוח י"ג לחוק, מכח הוראות שעה החלות בתקופה שעד 31.12.03 קובע: "(א) לענין סעיף 163 רואים עבודה מוצעת כעבודה מתאימה לאדם פלוני, אם היא תואמת את מצב בריאותו וכשרו הגופני ונתמלאו בה כל אלה: העבודה היא מסוג העבודה העיקרית שבה עבד תוך שלוש השנים שקדמו בתכוף לתאריך הקובע, או עבודה אחרת התואמת את הכשרתו המקצועית או רמת השכלתו; ... השכר בעבודה המוצעת שווה לפחות לדמי האבטלה שהיו מגיעים לו אילו היה זכאי להם; העבודה המוצעת אינה מחייבת שינוי במקום מגוריו.".   אולם, ס"ק (ג) לסעיף 165 קובע כי הוראות ס"ק (א)(1) ו- (2) לא יחולו לגבי מי שטרם מלאו לו שלושים וחמש שנים, מתום 60 ימים מהתאריך הקובע.   7. 60 הימים המנויים בסעיף זה הם ימים קלנדריים, ואין מנין ימי התקופה נפסק בשל ימים בהם המובטל לא התיצב בשירות התעסוקה, לרבות לא עקב שירות מילואים או עבודה אותה מצא המובטל בכוחות עצמו. (דב"ע נו/1-91 שמר נ' שירות התעסוקה, פד"ע ל"ג 1)   מכאן, שהפרשנות אותה מציע המערער לספירת 60 הימים מ"התאריך הקובע"; דהיינו - ללא ספירת שבתות, ימי חג וכיוצ"ב, בוודאי שאינה באה כלל בחשבון. כך גם לגבי הפרשנות אותה העלה המערער בנוגע לימים בהם ניתנה הפניה ל"עבודה מתאימה" בלבד.   8. אין חולק לגבי גילו של המערער (יליד 11.8.63) ולגבי העובדה כי במועד ההפניות לעבודה נשוא ערעור זה (19.5.98 ו- 12.5.98) כבר חלפו 60 ימים מ"התאריך הקובע"; דהיינו 9.3.98, המועד בו נרשם לראשונה כדורש עבודה.   עולה איפוא כי במועד ההפניות נשוא ערעור זה לא חלו לגבי המערער המגבלות הקבועות בסעיף 165(א)(1) ו- (2) לחוק, ולעניינו: הדרישה כי העבודה המוצעת תהא מסוג העבודה העיקרית שבה עבד תוך שלוש השנים שקדמו בתכוף ל"תאריך הקובע", או עבודה אחרת התואמת את הכשרתו המקצועית או רמת השכלתו.   במועד ההפניות, המגבלה היחידה שחלה היא כי העבודות המוצעות יהיו תואמות את מצב בריאותו וכושרו הגופני בלבד.   המערער לא הראה ולו לכאורה, כי ארבע העבודות שהוצעו לא תאמו את בריאותו וכושרו הגופני.   9. על פי החוק, "תפקידו" הראשון והעיקרי של מי שמבקש להנות מתשלום דמי אבטלה הוא בראש ובראשונה להיות מוכן לעבודה.   לפיכך, על המערער "כדורש עבודה" להתייחס ולהיות נכון לכל עבודה מתאימה מוצעת.   בענינו של המערער, העבודות שהוצעו היו עבודות מתאימות, בהיותן תואמות את בריאותו וכושרו הגופני (הדרישה היחידה לגבי המערער, על פי סעיף 165(ג) לחוק).   אלא שמעדותו של המערער עצמו עולה כי לא עשה כלל ועיקר את המוטל עליו כדורש עבודה, ולא היה נכון, ולא עשה ולו מאמץ סביר, בתום לב, לעבוד.   המערער לא החזיר ולו טופס הפניה אחד חתום על ידי המעסיקים הפוטנציאלים ללשכה. לעדותו שלו - רק אצל המעסיק יוסי שירי התייצב פיזית, אולם גם לגבי מעסיק זה לא דיבר עם איש הקשר כפי שנרשם בטופס ההפניה (מש/3 ו- מע/1); דהיינו - יוסי שירי עצמו, אלא עם "בן מיעוטים, פועל פשוט פשוט", כהגדרתו של המערער.   אצל יתר המעסיקים - לא התיצב פיזית כלל אלא שוחח בטלפון, וכדבריו עצמו: "לא בא לו לנסוע אליהם כדי שיחתמו על טופס ההפניה".   10. בטענתו של המערער כי על הלשכה היה להודיע לו לגבי האפשרות לרשום לו סירוב מתום 60 הימים גם אם הופנה לעבודה שלא במקצועו, לא מצאתי כל ממש.   הזכאות לדמי אבטלה נקבעת על פי החוק ומכוחו, ולא על פי המידע שנמסר או לא נמסר למערער, כטענתו.   יתרה מכך, פקידת ההשמה העידה בפני בית הדין, ועדותה מקובלת עלי, כי המידע נמסר באופן רגיל לדורשי העבודה.   11. לסיכום: העבודות אליהן הופנה המערער היו עבודות מתאימות על פי החוק.   הואיל והמערער הוא שיצר תנאים לאי קבלתו לאותן עבודות (שאף ראה אותן כעבודות שאינן מתאימות לו), באשר לא עשה מאמץ סביר בתום לב, לקבלן, אזי בדין נרשמו הסירובים נשוא ערעור זה ודין הערעור להדחות.   12. כמקובל בהליכים שעניינם ביטחון סוציאלי, אין צו להוצאות, על אף דחיית הערעור.    סירוב עבודהדמי אבטלה