סמכות עניינית בתביעה נגד אגודה שיתופית בפירוק

קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא סמכות עניינית בתביעה נגד אגודה שיתופית בפירוק: התובע הגיש תובענה לתשלום כסף מאת שני נתבעים. הנתבע מס' 2 הינו "גליל" ארגון הקניות של מושבי עובדים אגודה חקלאית שיתופית בע"מ. היות שהנתבע מס' 2 מצוי בהליכי פירוק, הגיש זה, בקשה לעכב ההליכים נגדו וזאת אגב הסתמכות על סעיף 48(ד)(ג) לפקודת האגודות השיתופיות. סעיף זה, מסמיך את רשם האגודות השיתופיות לחקור בכל התביעות נגד האגודה שבפירוק, ולהחליט בצו, לפי הוראות פקודה זו, בשאלה למי מן התובעים זכות קדימה על פני חברו. ס"ק (4) מקנה סמכות למפרק האגודה להזמין עדים ולכוף אותם להופיע בפניו, להכריחם להראות לו מסמכים, באותם האמצעים ובאותו האופן (עד כמה שאפשר) שנקבעו לבית משפט אזרחי עפ"י החוק העותמאני של דיון אזרחי. המבקש הפנני למספר תקדימים שדנו בנושא זה של סמכות השיפוט בתביעות כנגד אגודה שבפרוק. נראה לי, כי פסק הדין המנחה בענין זה הינו ע"א 136/50. העולה מהנאמר והנפסק בערעור זה הוא, כי עפ"י הפקודה, פרוק האגודה מתנהל בפיקוחו היחיד של רשם האגודות, וזאת להבדיל מהליכי פירוק חברות, המתנהלים בפקוח בית המשפט. נאמר שם כי, הדרך היחידה לברור תובענות נגד אגודה שבפירוק היא - בפני הרשם "שאם לא תאמר כן תיגרם ערבוביה, תביעות תתבררנה מקצתן בפני המפרק ומקצתן בבית המשפט, או אפילו בפני שניהם גם יחד בזה אחר זה, אם נושה לא בא על סיפוקו בדרך בה הלך תחילה, וכך תסוכל כוונת המחוקק למסור בידי הרשם את הפקוח היחידי על הפירוק". בע"א 422/58 חזר בית המשפט ואימץ את ההלכה שנקבעה בע"א 136/50. נקבע, כי במקרה של תביעה נגר אגודה שיתופית בפירוק, כשהמפרק אינו מקבל הנכסים הרשמי, אין התביעה יכולה להיות מוגשת לבית המשפט, אלא למפרק בלבד, עם זכות הערעור לרשם. בין השאר קבע שם בית המשפט כי,...ברור הדבר שהמחוקק דאג שהפירוק לא יתעכב עד אשר בתי המשפט בכל הדרגות יגמרו את כל התביעות נגד האגודה. גם בע"א 187/67 נקבע, כי - כדי למנוע את אותה ערבוביה העדיף המחוקק לרכז את כל התביעות נגד האגודה בידי המפרק (שממנו אפשר לערער לרשם). ב"כ הנתבע, לא חלק, כמובן, על הלכות נכבדות אלו, ברם, טען כי לעומתן נקבעה הלכה משלימה, שנקבעה מפי השופט מלץ בשבתו בבית המשפט המחוזי בתל-אביב בת"א 2242/78. בפסק דין זה, סקר כב' השופט מלץ את הפסיקה הדנה בפירוק ובפשיטות רגל, אגב אזכור ס' 22 לפקודת פשיטת הרגל (נוסח חדש), התש"ם - 1980 וסעיף 267 לפקודת החברות. מסקירת שני סעיפים אלו נלמד כי, המחוקק נתן דעתו למצב בו תובענה כלשהי תלויה ועומדת בפני בית המשפט בעת הינתן צו הפירוק או צו קבלת נכסים. באותם מקרים, כך נקבע באותם סעיפים, רשאי בית המשפט לעכב כל תובענה או להרשות את המשכתה בתנאים שיקבעו. לא כן, אמר כב' השופט שם, בפקודת האגודות השיתופיות, ששם לא שם המחוקק את לבו להליכים התלויים ועומדים בבית המשפט כנגד אגודה שבפירוק. הנלמד לענייננו מתוך שתיקתו של המחוקק הוא, כי העדרה של הוראה דומה בפקודת האגודות השיתופיות לא בא אלא ללמד על כך, שבית המשפט לא יהא חייב ואף לא רשאי להפסיק הליך כזה. הפסיקה בע"א 136/50 ו- 422/58 לא נסתרה מעיניו של כב' השופט מלץ, אך הוא אבחן את הנאמר שם ובין הנדון בעניינו. שם נדונו תובענות, שאמורות היו להיות מוגשות לבית המשפט לאחר הינתן צו הפירוק, ואילו בפניו נדונה תובענה שהיתה תלויה ועומדת בפני בית המשפט. הנמקתו העיקרית של ביהמ"ש המחוזי בת"א (ת"א) 2242/78 היא כי, כל "דעביד המחוקק לטב עביד", וחזקה עליו שלא ישחית מלותיו לריק ומה שאמר - אמר דבר דבור על אופניו, ומה שלא אמר - שמע מינה, כי כוונתו היתה, כי לא יהא מה שלא חפץ ביקרו. אם המחוקק בפק' האגורות סתם ולא פירש בדבר זכותו או חובתו של בית המשפט שלא לדון בתובענה שבפניו בעת הפירוק - קיימא לן, כי בית המשפט אינו רשאי לכך, ועליו להמשיך לדון בתובענה כזו, מה שאין כן בהליכי פירוק חברה או פשיטת רגל. ברור לכן הוא ומוסכם על הכל הוא, כי תובע אינו יכול לפנות לבית המשפט לאחר תחילת הפירוק. כך נקבע גם בע"א 136/50. ברור לכל הוא, כי תובע רשאי לפנות לבית המשפט, אם רצונו בכך, לפני תחילת הפירוק. נראה לי, כי אם מגמת פני לקיים את ההלכות שנקבעו בפסיקת בית המשפט העליון ואת הוראות הפקודה, ככתבן וכלשונן, עלי לקבוע אחרת ממה שנקבע באותו תיק אזרחי (ת"א) 2248/78 וזאת בכל הכבוד והענווה. סבורני, כי שתיקתו של המחוקק מחד גיסא, וקביעתו הפסקנית מאידך גיסא, בסעיף 48 לפקודת האגודות השיתופיות, כי תהא למפרק שנתמנה על ידי הרשם, סמכות לחקור בכל התביעות נגד האגודה, פירוש הדבר, כי מעת מתן צו הפירוק יהא המפרק, ולא גוף אחר, מוסמך לדון בתביעות. ודוק - "בכל התביעות", דהיינו - גם תביעות התלויות ועומדות בבית המשפט וגם אלו שאינן תלויות ועומדות, אלא העומדות להיות מוגשות. לא בכדי הסמיך המחוקק את אותו מפרק - להשתמש כמעט בכל הסמכויות המסורות לבית המשפט בשבתו בדין. אילו התכוון המחוקק לקבוע, כי תביעות אלו תתבררנה או תמשכנה להתברר בבית המשפט, מן הסתם היה קובע זאת במפורש באותו סעיף, כפי שקבע ברוח זו בפקודת פשיטת הרגל ובפקודת החברות. אני, בניגוד למה שנקבע בת"א (ת"א) 2248/78 למד, כי שתיקתו של המחוקק כמאה עדים דמיא, שדינן של כל התובענות להיות מבוררות בפני המפרק. ולא היה את לבי להרהיב עוז ולהחשב כשופט ממרה, אילו לא חזקו עלי הלכותיו של בית המשפט העליון, באותם ערעורים שהזכרתים לעיל. נאמר שם בע"א 136/50 "אילו היתה הרשות בידי נושה של אגודה שיתופית לפנות תחילה למפרק ולאחר מכן לבית המשפט היתה קיימת הסכנה של מתן החלטות סותרות זו את זו - תוצאה אשר הדעת אינה סובלתה". צא ולמד, היפוכו של דבר - לאמור, אילו ניתנה הרשות בידי נושה להמשיך תובענתו בפני בית המשפט ולאחר מכן לפנות למפרק, גם אז קיימת סכנה של מתן החלטות סותרות - התוצאה שאין הדעת סובלתה. ואם תמצא לומר, שלאחר החלטת בית המשפט אין ולא כלום, והמפרק לא יהא רשאי לשוב ולדון בתובענה זו - נמצאת עוקר דבר מן התורה, שכן המחוקק הסמיך את המפרק לדון בתובענות כנגד האגודה שבפירוק ואף צייד אותו בכל הכלים והסמכויות הצריכות לשם כך. תכליתו של סעיף 48, כפי שפורשה בפסיקת ביהמ"ש העליון היא - כוונת המחוקק למסור בידי הרשם את הפקוח היחידי על הפירוק. מכאן, שאילו בחר המחוקק שלא לייחד את סמכות הפיקוח היחידי של המפרק על הפירוק - מן הסתם היה משייר סמכויו גם בידי בית המשפט, כפי שעשה בפקודת פשיטת הרגל ופקודת החברות. רצוני לציין, כי במקרה דנן, התובענה מצוייה בראשיתה ועדיין לא נשמעו כל עדויות ולא הובאו כל ראיות לענין, מה שאין כן המצב שהיה בפני כב' השופט מלץ בת"א 2248/78, שם נסתיימה שמיעתו של התיק על קרבו ועל כרעיו. הפסיקה הרבתה לעסוק בהגשמת מטרת החקיקה, אגב פרשנותו של חוק. מנכסי צאן ברזל של הפסיקה הן ההלכות הקובעות, כי יש לפרש חוק עפ"י תכליתו. וכי הגשמת מטרתו של המחוקק היא - עיקר העיקרים בפרשנותם של חוקים (ראה בענין זה בג"צ 189/85, ע"א 711/84 ועוד רבים אחרים). אם המחוקק בחר ליחד למפרק את סמכות החקירה בכל התביעות נגד האגודה, מי אנו שנשלול סמכות זו מידיו, ונמסרנה אפילו למי שהיתה מסורה כדין טרם הינתן הצו. אשר על כן, אני מורה על עיכוב הדיון בתובענה נגד הנתבעת מס' 2. הנתבעת מס' 2 תשלם שכ"ט עו"ד בסך של 1000 ש"ח בתוספת מע"מ ובצירוף ריבית והצמדה מהיום עד לתשלום בפועל. סמכות ענייניתאגודה שיתופית