קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא עיכוב ביצוע רק חלק של פסק דין: השופט שמואל צור 1. לפנינו בקשה לעיכוב ביצוע פסק דין של בית הדין האזורי בתל-אביב (השופטת חנה טרכטינגוט ונציגי הציבור מר צבי גינזברג וגב' רחל עוזיאל; ע"ב 4588/05), בו חויבה המבקשת (להלן- המדינה) לשלם למשיבה פיצוי על פיטורים שלא כדין בסך של 100,000 ש"ח והוצאות משפט בסך 10,000 ש"ח בצירוף מע"מ. הרקע 2. המשיבה, עורכת דין במקצועה, שימשה בין השנים 1989-1993 כתובעת במשטרת ישראל. בשנת 1993 התקבלה המשיבה לעבודה כפרקליטה במחלקה הפלילית של פרקליטות מחוז חיפה והועסקה בחוזה לתקופה קצובה שחודש מעת לעת. בשנת 1995 הופסקה העסקתה של המשיבה ביוזמתה. בשנת 2001 התקבלה המשיבה לעבודה כפרקליטה מחליפה במחלקה הפלילית של פרקליטות מחוז צפון בחוזה מיוחד. בשנת 2003, בעקבות תיקון נוהלי נציבות שירות המדינה הודע לפרקליטים המועסקים בחוזה מיוחד בכל הארץ ובכלל זה למשיבה, כי בהתאם לחוק שירות המדינה (מינויים), התשי"ט- 1959, הם נדרשים לעבור מכרז פומבי למשרותיהם. בחודש יוני 2003 פורסם מכרז לשלוש משרות בלתי צמיתות בפרקליטות מחוז חיפה. המשיבה היתה בין המועמדים לתפקידים אלה. 4. סגנית פרקליטת מחוז הצפון דאז, עו"ד סילביה פריימן (להל ן- עו"ד פריימן) קיבלה לידיה את טופס המועמדות של המשיבה ורשמה בו הערה כי המשיבה היא פרקליטה ותיקה שעבדה בעבר בפרקליטות מחוז חיפה, אך ציינה כי "קיימת בעייתיות ביחסי אנוש, על כן העסקתה מוארכת מעת לעת, תוך בחינת תפקודה מחדש." במהלך חודש נובמבר 2003 ערכה עו"ד פריימן ראיונות אישיים עם כל המועמדים, לרבות עם המשיבה. במהלך הראיות ציינה עו"ד פריימן בפני המשיבה את הטענות שעלו בדבר יחסי האנוש. 6. לפני שהופיעה לפני הועדה, העלתה המשיבה בפני עו"ד פריימן ובפני גב' לאה יעקב מאמרכלות היחידה את חששה מפני הרכב וועדת בוחנים שעם חבריה נמנים עו"ד לילי בורישנסקי, ששימשה פרקליטת מחוז חיפה בתקופת הפסקת עבודתה בשנת 1995 ועו"ד אדם פיש שעמו הייתה מסוכסכת. גב' יעקב הביאה הסתייגות זו לידיעת משרד המשפטים בירושלים ונמסר לה כי לא יחול שינוי בהרכב ועדת הבוחנים. 7. בחודש דצמבר 2003 הופיעה המשיבה בפני וועדת הבוחנים שכללה את עו"ד בורישנסקי, עו"ד פיש ועו"ד תהילה מורן. הראיון היה קצר, התנהל באווירה נעימה ובמהלכו המשיבה לא התבקשה להתייחס לטענות שעלו נגדה בתחום יחסי אנוש. המשיבה מצידה לא טענה למניעות של חברי הועדה או מי מהם לדון בעניינה. המשיבה לא נבחרה במכרז ונמסרה לה הודעה על סיום העסקתה במשרד המשפטים החל מיום 31.1.2004. 8. בבית הדין האזורי בתל - אביב התבררה תביעה שהגישה המשיבה נגד המדינה בה ביקשה להכריז כי הליך פיטוריה נעשה שלא כדין ועל כן בטל. עוד עתרה המשיבה לבטל את המכרז ולהורות על פרסום מכרז חדש ותשלום שכרה החל ממועד הפיטורים ועד קבלת תוצאות המכרז החדש. בסיכומיה ויתרה המשיבה על הסעד של הפרשי השכר, אך עתרה לסעד של פיצוי על פיטורים שלא כדין בסך של 120,000 ש"ח. בית הדין האזורי דחה את תביעת המשיבה בכל הנוגע לביטול המכרז ואכיפת יחסי העבודה. עם זאת, קבע בית הדין כי פיטוריה של המשיבה נעשו שלא כדין ובהליך המכרז נפלו פגמים. בקשר לכך נקבע כי המדינה לא הוכיחה כי ועדת הבוחנים פעלה כדין וללא משוא פנים, בין השאר בשל העדר פרוטוקול, ההיכרות המוקדמת של עו"ד בורישנסקי עם המשיבה, כוונת עו"ד פריימן לסיים את העסקתה של המשיבה באמצעות המכרז ופגמים נוספים. עוד קבע בית הדין כי המשיבה הביעה את חששותיה באשר להרכב הוועדה, אך הגורמים שאליהם פנתה לא השכילו לתת מענה ראוי לכך. עוד קבע בית הדין כי ראוי היה שחברי הוועדה יתנו למשיבה אפשרות להתייחס לטענות בעניין יחסי האנוש שלה. בית הדין פסק למשיבה פיצוי הן על הפגמים שנפלו במכרז והן על פיטוריה שלא כדין בסך 100,000 ש"ח. כמו כן חייב בית הדין את המדינה לשלם למשיבה הוצאות משפט בסך של 10,000 ש"ח. 10. שני הצדדים הגישו לבית דין זה ערעור על פסק הדין ובמקביל הגישה המדינה לבית הדין האזורי בקשה לעיכוב ביצועו. בהחלטה מיום 17.12.09 נעתר בית הדין האזורי לבקשה בחלקה ועיכב את ביצוע פסק הדין בכל הנוגע לסכום פיצוי העולה על 70,000 ש"ח. 11. המדינה הגישה לבית דין זה הבקשה לעיכוב הביצוע פסק הדין (בש"א 734/09) ואילו המשיבה הגישה בקשה לרשות ערעור (בר"ע 54/10). 12. המדינה מבקשת לעכב את ביצועו של כל פסק הדין הן בעניין הסעד הכספי והן בעניין הוצאות משפט. לטענתה, סיכוייה לזכות בערעור טובים, שכן בפסק הדין נפלו טעויות משפטיות רבות. בקשר לכך טוענת המדינה כי בית הדין האזורי העניק למשיבה סעד שלא נתבע, תוך שהוא מסתמך על הלכה שאינה רלבנטית לנסיבות העניין ומבלי שניתנה לצדדים הזדמנות להביא ראיות וטיעונים. עוד טוענת המדינה כי בית הדין לא נימק כיצד חישב את הסעד הכספי שנפסק למשיבה. כן נטען כי קביעתו של בית הדין בדבר פגמים שנפלו במכרז בטעות יסודה ואינה מתיישבת עם חומר הראיות שהובא בפניו. המדינה מוסיפה וטוענת כי קיים חשש שאם היא תשלם למשיבה את הסכום הפסוק, לא ניתן יהיה להיפרע ממנה אם יתקבל הערעור. בקשר לכך נטען כי המשיבה העידה בפני בית הדין האזורי כי היא לא עובדת מאז פיטוריה. עוד נטען כי, בתגובתה לבקשה לעיכוב ביצוע בבית הדין האזורי, המשיבה לא טענה דבר לסתור את העובדה כי היא אינה עובדת או כי יש בידיה מקורות הכנסה מהם תוכל להשיב את הסכומים שישולמו לה. בנסיבות אלה, כך לטענת המדינה, יש מקום לעכב את ביצוע פסק הדין, לרבות ההוצאות שנפסקו במסגרתו עד להכרעה בערעורים. 13. המשיבה מתנגדת לבקשת המדינה לעיכוב ביצוע מלא של פסק הדין. המשיבה טוענת כי אף שלא תבעה בכתב התביעה את הסעד שנפסק בפסק הדין, היא ביקשה בסיכום טענותיה לפסוק לה פיצויים בסך 12 משכורות, בנוסף לסעד של ביטול המכרז ואכיפה. לטענתה, לאור ההלכה הפסוקה רשאי בית הדין לפסוק לתובע שפוטר שלא כדין סעד של פיצויים במקום אכיפת יחסי עבודה, גם אם התובע לא תבע סעד זה (ע"ע 1571/04 המכללה למינהל - עדנה כהן, ניתן ביום 10.4.06). עוד עומדת המשיבה בהרחבה על נימוקים שונים אשר יש בהם, לטענתה, כדי להצביע על כך שסיכויי הערעור של המדינה קלושים. אשר למאזן הנוחות טוענת המשיבה כי ברשותה דירת מגורים שממנה ניתן יהיה להיפרע אם יתקבל ערעור המדינה. עוד נטען כי בעלה מועסק ושניהם נכונים לחתום על ערבויות לצורך הבטחת השבת הפיצויים. עובדות אלה, כך לטענת המשיבה, משמיטות את חששה של המדינה כי יקשה עליה להשיב את הסכום שנפסק לזכותה אם יתקבל הערעור. בבקשה לרשות ערעור (בר"ע 54/10) טוענת המשיבה כי טעה בית הדין האזורי בכך שעיכב תשלום סך של 30,000 ש"ח מסכום הפיצויים. זאת בניגוד להלכה הפסוקה כי הגשת ערעור אינה מעכבת ביצועו של פסק דין, במיוחד כאשר מדובר בחיוב כספי. עוד טוענת המשיבה כי טעה בית הדין האזורי בכך שנמנע מלדון בסיכויי ערעור המדינה, שהינם - לטענתה - קלושים. המשיבה מוסיפה וטוענת כי טעה בית הדין האזורי בכך שלא נתן משקל לפגיעה הבלתי מידתית כתוצאה מעיכוב תשלום הפיצויים. 14. הלכה פסוקה היא כי מי שזכה בדינו, זכאי לממש את פרי זכייתו באופן מיידי והגשת ערעור אינה מעכבת את מימוש פסק דין. עיכוב ביצועו של פסק דין הוא בבחינת חריג לכלל, במיוחד כשמדובר בחיוב כספי. טעם מיוחד לעיכוב ביצוע מותנה, בדרך כלל, בהצטברות שני גורמים: האחד, הנזק היחסי שייגרם למבקש מאי היענות לבקשה גדול מן הנזק הצפוי למשיב אם יעוכב הביצוע והשני, סיכויי הערעור (ראו: רע"א 6480/00 עיריית תל-אביב-יפו ואח' נ' בצלאל אהובה ואח', תקדין, תק-על 2000(3), 2459; י' זוסמן סדרי הדין האזרחי מהדורה שביעית 1995 עמ' 859 ואילך והאסמכתאות שם). 15. לאחר שנתנו דעתנו לטענות הצדדים בבקשה, לרבות לפסק הדין של בית הדין האזורי, החלטנו לקבל את בקשת המדינה ולעכב את ביצועו של פסק הדין במלואו. טענות המדינה ראויות להתברר בערעור גופו, הן לכאורה בעלות משקל ולא ניתן לקבוע בשלב זה ולו לכאורה כי סיכויי הערעור אינם טובים. אשר לפסיקת הפיצוי הכספי - כאן מתעוררות שאלות הן באשר לעצם החיוב בפיצוי כשסעד זה לא נתבע והן באשר לשיעורו. בנוסף, לפי הנתונים שבפנינו, קיים חשש כי יקשה על המדינה להיפרע מהמשיבה, אם ישולם סכום פסק הדין ויתקבל ערעורה במלואו או בחלקו. לדעתנו, במאזן הנוחות שבין הצדדים, יש להעדיף בנסיבות העניין, את עניינה של המדינה ולעכב את ביצוע פסק הדין בשלב זה עד להכרעה בערעור. משאלה פני הדברים, דין בקשת המדינה לעיכוב ביצוע פסק הדין להתקבל. סוף דבר - בקשת המדינה מתקבלת. ביצוע פסק הדין של בית הדין האזורי מעוכב במלואו. בקשת המשיבה נדחית. הוצאות בקשה זו יישקלו במסגרת הדיון בערעור גופו. בנסיבות העניין אנו מורים על הקדמת הדיון בערעור גופו. עיכוב ביצוע