בבקשתו הנוכחית מבקש המערער כי בית המשפט יחליט על עיכוב מרוץ תקופת התנאי שהוטל על המערער לתקופה של ששה חדשים נוספים. קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא עיכוב מירוץ תקופת מאסר על תנאי: בת"פ 1726/79 של בית-משפט השלום בנצרת הורשע המבקש ביום 4.5.79בעבירה של ניהול מוסך לתקוני רכב מנועי ללא רשיון, עבירה לפי סעיף 2לצו הפיקוח על מצרכים ושירותים (מוסכים ומפעלים לכלי רכב) תש"ל- 1970[3]. בגין עבירה זו הוטל עליו ענש של תשלום קנס בסך 1000ל"י בצרוף מאסר על-תנאי לתקופה של 10חדשים, כשהתנאי הוא שלא יעבור עבירה דומה תוך שנה. כן נצטווה לסגור את עסקו הנ"ל תוך חדשיים - עד סוף יולי 1979, וכן חויב לשלם סכום של 5000ל"י, הוא סכום התחייבות עליה חתם בתאריך קודם, התחייבות אשר את תנאיה הפר בעברו את העבירה בתיק הנ"ל. על גזר-הדין שהוטל על המערער כאמור הוגש ערעור לבית-משפט זה, ערעור אשר נידון בע"פ 82/.79 בטעונו בפנינו בע"פ 82/79, צמצם המערער את ערעורו לענין המאסר על תנאי בלבד, והסביר שהוא עומד לקבל רשיון מהרשות המוסמכת לניהול העסק האמור במקום החדש בו החל הוא לעסוק בו, ואשר בו ביצע את העבירה הנ"ל. בהתחשב בטענותיו של המערער בערעור, ובהתחשב בכך שגם בא-כוח המשיבה הביע הסכמתו להתערבות בית-המשפט של ערעור, ככל שנוגע הדבר למאסר על-תנאי שהוטל על המערער - הערעור התקבל בחלקו ובמקום המאסר על-תנאי שהוטל עליו בבית-משפט קמא, הוטל על המערער מאסר על-תנאי לתקופה של שלושה חדשים, שהתנאי הוא שלא יעבור עבירה בה הורשע כנ"ל משך תקופה של שנה החל מיום .1.2.80פסק-דין זה בו נתקבל הערעור בחלקו ניתן על ידינו ביום .18.9.79 בבקשתו הנוכחית מבקש המערער כי נחליט על עיכוב מרוץ תקופת התנאי שהוטל על המערער לתקופה של ששה חדשים נוספים, דהיינו שתקופת התנאי של המאסר על תנאי תחל ב-.1.8.80 את בקשתו מנמק בא-כוח המערער בכך, שענין מתן הרשיון לניהול עסק המוסך במקום הנדון בו מעונין המערער לנהלו, מתעכב בשל צורך בשנוי יעוד השטח בו נמצא המוסך, ענין הנמצא בטפול בוועדה המקומית לתכנון ולבניה, הגליל המזרחי. ממסמך שהמציא לנו בא-כוח המערער בחתימת המתכנן של הוועדה המחוזית לתכנון ולבניה במחוז הצפון, מסתבר, שהענין יארך עוד כשנה עד לאישור התכנית עליה סומך המערער. .2שני מכשולים משפטיים עומדים לו למערער, קודם שנבוא לשקול מבחינה ענינית, אם יש מקום להיעתר לבקשתו. ראשית, שאלה היא אם בית-משפט זה הינו הפורום המתאים לדיון בבקשתו. כשהחליט בית-משפט זה כפי שהחליט בפסק-הדין, עשה כן מכח סמכותו לפי סעיף 193(1)(ד) לחוק סדר הדין הפלילי, תשכ"ה- 1965[4], ונתן את אותו פסק-דין אשר, לפי שסבור היה, היה על בית-משפט קמא לתיתו. דחיית תקופת התנאי כך שתחול רק מיום 1.2.0, נעשתה על יסוד סעיף 52(ג) לחוק סדר הדין הפלילי, לפיו תקופת התנאי של המאסר על-תנאי תתחיל מיום גזר הדין "והכל כשבית-המשפט לא הורה אחרת". החלטה זו על דחית תקופת התנאי באה במקום החלטתו של בית-משפט של הערכאה הראשונה, על-פיה תחילת התקופה היא מיום גזר-הדין. על פסק-הדין שניתן בבית-משפט זה מיום 18.9.79לא הוגש ערעור ופסק-הדין היה לסופי באותו ענין. עתה כשדנים אנו בפסק-דין סופי של בית-המשפט - ואחת היא אם פסקהדין ניתן מלכתחילה בבית-משפט השלום או אם פסק-הדין תוקן על-פי החלטה בערעור - לכאורה חייב המבקש דחיה נוספת בתחילת תקופת התנאי (אם בכלל מוסמך בית-משפט לתיתה - ועל כך להלן) לפנות אל בית-משפט השלום, אשר הוא המוסמך מלכתחילה לגזור את הדין ולקבע מועד לתחילת ריצוי העונש וכן לדחותו כאמור בסעיף 87לחוק העונשין [5]. אין המדובר כיום בערעור אשר הינו תלוי ועומד בבית-משפט זה, שאז היתה לבית-משפט זה סמכות לדון בבקשה (השווה המר' 95/77 אברון נ' מדינת ישראל [1]). המדובר הוא בהחלטה בדבר דחיית תחילת מרוץ תקופת התנאי, אשר מוצאת בטויה בגזר-הדין של בית-משפט השלום, כפי שתוקנה עלידי פסק-הדין בבית-משפט זה, בית-משפט המוסמך לדחות ביצוע העונש הוא בית-המשפט המטיל את העונש. הלא הוא בית-משפט השלום, ואין עובדה זו משתנה, רק בשל שהחלטה קודמת של בית-משפט נתקבלה על-ידי שבית-משפט של ערעור קבע אותה, בשנותו את החלטת בית-משפט השלום. .3בעיה משפטית נוספת היא, אם מעיקרו של דבר, חל סעיף 87לחוק העונשין - עליו מסתמך בא-כוח המערער בבקשתו - על מקרה של דחיית תחילת מרוץ תקופת התנאי. סעיף 87דן בדחיית מועד לביצועו של עונש, והשאלה היא, אם קביעה שתקופת התנאי היא, החל מתאריך מסוים הנה קביעה של מועד לביצועו של עונש. אופיו של מאסר על-תנאי הוא, שאין הנאשם, שהוטל עליו עונש זה, נושא את עונש המאסר אלא אם מפר הוא את המאסר על-תנאי. ועל-כן כשקובע בית-משפט את מועד תחילת תקופת התנאי, אין הוא קובע מועד לתחילת ביצועו של עונש. בעניננו, כשנקבע המועד של 1.2.80כמועד תחילת מרוץ התנאי, לא נקבע מועד זה לריצוי עונש כלשהו. לפיכך, אין לומר, שדחיית תחילתה של תקופה זו הנה דחיית מועד ביצוע של עונש. משום כך, כנראה, קבע המחוקק לגבי מאסר על-תנאי הוראה מיוחדת בדבר אפשרות קביעת מועד תחילת תקופת התנאי (בסעיף 52(ג)) להבדיל מעונשי מאסר או קנס, לגביהם חוקק את סעיף 87לחוק העונשין (שבא במקום סעיף 50לחוק דיני עונשין (דרכי ענישה) (נוסח משולב) תש"ל- 1970[6]). הוראה מיוחדת זו בסעיף 52(ג) לא קבעה שלבית-משפט אפשרות או סמכות לשנות החלטתו בענין זה, להבדיל ממרה שבו נקבע מועד לביצוע עונש, שאז מוסמך בית-המשפט לדחות את מועד הביצוע, כפי שקובע בסעיף 87(א)(ב) לחוק העונשין. באין הוראה המאפשרת לביתמשפט לדחות מועדים לאחר שסיים את מלאכתו, אין הוא רשאי לעשות כן. (השווה למה שהוחלט גבי דחיית ביצוע החלטה על פסילה מלהחזיק רשיון נהיגה משלא נמצאה הוראה המתירה לעשות כן. בהמ' 337/72 סימן טוב נ' מדינת ישראל [2]). .4גם לעצומו של ענין, אף אם היה בסמכותו להחליט עתה על דחית תחילת תקופת התנאי - לא היה מקום שנעתר למערער בענין זה. נגד המערער עומד צו סגירה, לפיו אין הוא רשאי לנהל במקום בו ביצע את העבירה עסק של מוסך. מאז ביצע המערער את העבירה הנידונה בתיק זה עברה תקופה של למעלה מ- 15חדשים עד .1.2.80 בנסיבות אלה, ניתנה למערער תקופה ארוכה ולמעלה מסבירה כדי לקבל רשיון, ובכך אף יפר צו סגירה שהוצא נגדו - עבירה שיש עמה בזיון החלטת שאם ינהל עסק של מוסך במקום, לא יהיה צפוי - אם יובא לדין - לריצוי עונש של מאסר, בשל הפרתו את תנאי המאסר על-תנאי. פרושו של דבר הוא, שהוא מבקש עתה מבית-המשפט שנסייע לו בכך, שאם יעבור שוב עבירה של ניהול מוסך ללא רשיון כחוק לניהול עסק של מוסך במקום. בבקשתו הנוכחית כוונתו של המערער, בית-המשפט - לא יהיה צפוי למאסר. בכך אין לסייע לו. תרופתו של המערער היא לפעול לצורך קבלת רשיון כחוק לניהול המוסך במהירות האפשרית, וכל עוד רשיון זה לא יהיה בידו, עליו לדעת שצפוי הוא שיופעל נגדו עונש המאסר על-התנאי. הבקשה נדחית בזה. מאסר על תנאימאסר