קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא עיקול מכונית יד שניה: השופט נסים ממן המשיבה רכשה ביום 8.9.99מכונית מסוג איסוזו מספר רישוי 06-082- .69היא העבירה את הבעלות בשמה במשרד הרישוי והחלה להשתמש בה. חודשים אחדים לאחר מכן נתפסה המכונית והוצאה מחזקתה של המשיבה מתוקף הליכי הוצאה לפועל שנקט המערער בגין חובו של אחד מר נסייר X למערער. עילת תפיסת הרכב היא שטר משכון שערך X לטובת המערער ביום 2.6.96לפיו שיעבד לו את המכונית בגין הלוואה שניתנה לו. שטר המשכון נרשם אצל רשם המשכונות, אך לא במשרד הרישוי. המשיבה טענה בבית משפט השלום כי רכשה את המכונית בנסיבות המעניקות לה בעלות חופשייה מכל שיעבוד, משכון או עיקול. בית משפט השלום נעתר לתובענה והצהיר כמבוקש. ההכרעה בערעור זה תלויה, בין השאר, גם בעובדות הפרשה ועל כן נסקור אותן בקצרה: X לא העיד במשפט ועל כן איננו יודעים מה הניע אותו למסור ביום 20.9.98את המכונית הממושכנת לאדם בשם טאהא אבולהיג'א. גם לא הוברר לנו לאיזו מטרה ובאילו תנאים ונסיבות עשה כן. בנקודה זו אנו חיים מפי העד שמואל פרסיקו שפועלו בפרשה עוד יתואר להלן. מיד לאחר שהמכונית "נמסרה" לידיו "הפקיד" אבולהיג'א את המכונית בידי פרסיקו על מנת שימצא לה קונה. פרסיקו העמיד את המכונית בכביש הראשי בנצרת ועליה שלט "למכירה" ומיד לאחר מכן התקשר אליו אדם בשם X חילמי והתעניין במכונית לצורך רכישתה. במיוחד עמד X על בדיקת המכונית וגם הודיע כי ישלם את התמורה רק לאחר שהבעלות תועבר בשמו. פרסיקו בדק את רישומי המכונית במשרד הרישוי ומצא שאין כל מניעה למכור את המכונית לX. X עצמו שכה הקפיד על זכויותיו כקונה מציין בתצהירו כי "פנינו אל משרד הדואר ולאחר שבדקתי שאין כל בעיה עם הרכב רכשתי אותו ממר שמוליק...". X אינו מציין היכן נערכה בדיקתו. בידי פרסיקו הופקד שטר מכר חתום בידי הבעלים X, יחד עם תעודת הזהות שלו. באמצעות המסמכים האלה הועברה הבעלות במכונית, ביום 20.9.98, משמו של X לשמו של X חילמי. חילמי שילם עבור המכונית כ- 000, 30?, סכום שנמסר לידיו של פרסיקו. פרסיקו טוען כי נערך גם זכרון דברים אולם עד סוף המשפט לא נמצא המסמך ולא הוגש כראייה. גם קבלה על תשלום הסכום של 000, 30ש"ח אין בידי X אולם פרסיקו דאג להוציא חשבונית מס/קבלה על סך 925, 2ש"ח על שמו של X בגין "תיווך במכירת רכב מס' 06-082-69". X החזיק את המכונית ברשותו כשנה ובשלהי 1999מכר אותה למשיבה. ביום 8.9.99נחתם שטר מכר בין X לבין המשיבה והמכונית נרשמה בשמה במשרד הרישוי. בסוף 1999נתפסה המכונית והמשיבה עתרה מראש ההוצאה לפועל לשחררה לידיה. ראש ההוצאה לפועל נעתר לבקשה וקבע כי אם לא תוצג בפניו החלטה של בית משפט מוסמך בדבר עיכוב הליכים יתיר את תפיסת המכונית מחדש. משלא הוגשה החלטה כזו נתפסה המכונית שוב. ביום 6.7.00הוגשה התובענה בבית משפט השלום. במסגרת הדיון בתובענה החליט בית המשפט להחזיר את המכונית לידי המשיבה וקבע לשם כך ערובות שהומצאו. מאז נמצאת המכונית בידי המשיבה. בית משפט השלום קבע כי בשלוש שאלות אלה יש צורך להכריע: א. האם X רכש את המכונית מפרסיקו בתנאי תקנת השוק; ב. בהקשר לשאלה הקודמת, האם פרסיקו עוסק במסחר ברכב או שמא רק בתיווך; ג. האם העובדה שעובר לרכישה X לא עיין ברישומי רשם המשכונות ובשל כך לא ידע אודות שעבוד המכונית, שוללת את תום ליבו כקונה לצורך תחולת תקנת השוק. השופטת מויאל התרשמה לחיוב מעדויותיהם של פרסיקו וX; הן נראו בעיניה מהימנות והיא היתה מוכנה להשתית את פסק דינה עליהן. באשר לשאלה הראשונה קבעה השופטת מויאל כי פרסיקו העיד כי הוא עוסק בסחר בכלי רכב באזור הצפון, מזה שנים רבות. באשר לתיפקודו בעיסקה הנדונה אומנם הוא עצמו טען כי חלקו היה תיווך בלבד אולם השופטת סברה כי בפועל - "ביצע למעשה את עסקת המכירה, גבה את התשלום מX וביצע את העברת הבעלות תוך שימוש ביפוי כוח. אומנם לפרסיקו היו באותה תקופה עיסוקים נוספים אולם אין בכך כדי לפגוע בטענתו כי עיסוקו הרגיל כלל גם מסחר בכלי רכב". כפועל יוצא ממסקנה זו קבעה השופטת כי מכירת המכונית מפרסיקו לX היתה בתנאי תקנת השוק כמובנה בסעיף 34לחוק המכר תשכ"ח- .1968במילים אחרות, המכונית נרכשה על ידי X כשהיא חופשיה מהשיעבוד שרבץ עליה מהתקופה שהיתה בבעלותו של X. בשאלה השלישית שעמדה על הפרק, שאלת תום הלב של X פסקה השופטת כי עצם העובדה שX או פרסיקו לא בדקו את רישומי רשם המשכונות בטרם התקשרו בעסקת המכר אינה פוגעת בתום הלב הדרוש לצורך סעיף 34לחוק המכר. לעניין זה הסתמכה השופטת על פסק הדין בע"א 716/72 רוזנשטרייך נגד חב' א"י לאוטומובילים בע"מ, פ"ד כז[2] .709השופטת דחתה את טענת המערער כי לאור העובדה שהמאגר אצל רשם משכונות הוא ממוחשב וכלל ארצי "ניתן להסתפק" בו. לדעתה, לצידו של המאגר הממוחשב הכלל ארצי של משכונות קיים מאגר הרישומים של במשרד הרישוי שגם הוא ממוחשב, קל ונגיש ואין טעם לקיים רישום בשני מאגרים שכל אחד מהם, לכשעצמו, אינו שלם. הציבור מודע יותר למאגר הרישום במשרד הרישוי ומסתמך עליו ואין מקום לשנות נוהג זה. עובדות ומסקנות אלה הביאו את השופטת לכלל מסקנה שיש להעתר לתובענה ולהצהיר כי המשיבה רכשה את הבעלות במכונית נקיה כל שיעבוד, משכון או עיקול. היא גם חייבה את המערער בתשלום הוצאות המשיבה ושכ"ט עו"ד בסכום של 500, 7ש"ח. המערער חולק על מרבית ממצאיו של בית משפט השלום. הוא טוען כי פרסיקו פעל כמתווך ולא כמוכר. המוכר האמיתי הוא X אך לגבי עיסוקו לא הובאו כל ראיות. לא הובאו ראיות מספיקות לכך כי פרסיקו הוא סוחר במכוניות, כל שהוכח הוא שהוא הציב מכונית למכירה ועליה שלט. ב"כ המערער גם חולק על המסקנה כי הבדיקה במשרד הרישוי מספקת לשם תום הלב לעניין תקנת השוק. עו"ד בסטוני, ב"כ המשיבה, תומך בפסק הדין על כל חלקיו. לעניין פרסיקו טוען עו"ד בסטוני כי תפקידו היה סוחר ולא מתווך. איננו מתכוונים להתערב בקביעות העובדתיות של בית משפט השלום, אלא אם כן הן עומדות בניגוד מוחלט לחומר הראיות שעמד לנגד עיניו. פרסיקו ועתאמנה עשו רושם חיובי על השופטת ועל כן נעיין בתצהיריהם ובחקירה הנגדית שלהם וננסה לקרוא מה יש בהם, מה נאמר בין השיטין ומה לא נאמר כלל. פרסיקו הצהיר כי הוא עוסק במסחר בכלי רכב באזור הצפון. בחשבונית המס שנתן לX הוא מתאר את עיסוקו כ"סחר כללי ובניין". יושם אל לב כי נעדרת מהגדרה זו הפעילות הנוגעת למסחר בכלי רכב. אבל, גם אם נניח כי המונח "סחר כללי" כולל בתוכו מסחר במכוניות יש לצפות מסוחר מכוניות שיקיים ויחזיק עסק, דהיינו מגרש, משרד וכו', אלא אם כן הוא מתווך בלבד. מסתבר כי לפרסיקו אין מגרש או משרד. בחשבונית לא צויינה שום כתובת שבה הוא מקיים את המסחר במכוניות. הכתובת היחידה שצויינה בחשבונית היא "עפולה". אם תאמרו כי סוחר מכוניות יכול לנהל את עסקו ללא מגרש וללא משרד, אלא על ידי פרסום מודעות והצבת שלטים ומסירה פיסית של המכונית לקונה, הרי תוכנה של החשבונית סותר את הטענה כי פרסיקו פעל כסוחר. "סוחר" הוא מי שקונה ומוכר סחורות ובתור שכזה, הוא קונה סחורה ומשלם עבורה וכשהוא מוכר אותה הוא מקבל לידיו את התמורה. אולם, מתוך דבריו שלו עצמו, התנהלותו של פרסיקו שוללת מכל וכל את המסקנה שפעל במקרה זה כסוחר ונפרט את הדברים: א. פרסיקו לא רכש את המכונית. בתצהירו הוא משתמש לעניין זה במילים מטעות ונראה כי לא בכדי. בסעיף 3לתצהיר הוא אומר כי "בחודש ספטמבר 1998, אינני זוכר תאריך מדוייק, קיבלתי את הרכב איסוזו מאדם בשם טאהא אבולהיג'א...". המונח "קיבלתי" אינו ברור כלל. אילו רצה פרסיקו לטעון כי פעל כסוחר מכוניות היה אומר כי קנה את המכונית מאבולהיג'א; ב. גם פעולתו של אבולהיג'א הוצגה באופן עמום. פרסיקו אומר כי אבולהיג'א "קיבל את הרכב ישירות מבעל הרכב נסייר סזאר". "קיבל" נאמר ולא "רכש"; ג. פרסיקו טוען כי אבולהיג'א "הפקיד ברשותי את הרכב על מנת שאמצא קונה לרכב". ביטוי זה מצביע במפורש על כך שפרסיקו פעל כמתווך ולא כסוחר; ד. פרסיקו, הטוען שמכר את המכונית לX לא רשם אותה בשמו תחילה. הוא החזיק תחת ידיו שטר מכר חתום בידי X ובאמצעותו גרם להעברת הבעלות מX ישירות לX. "הבעלים" שבדרך - פרסיקו ואבולהיג'א, זכרם לא בא בעסקה; ה. פרסיקו קיבל מידי X את התמורה עבור המכונית אולם הוא לא סיפר מה עשה בתמורה? האם הפקיד אותה בחשבונו? האם מסר אותה במלואה לידי X? האם כבר שילם לX את תמורת המכונית בשעה ש"קיבל" אותה לידיו? ו. להשלמת תיאור פעילותו של פרסיקו כמתווך באה חשבונית המס נ/ 1ובה מציין פרסיקו במפורש כי חלקו הוא "תיווך במכירת רכב מס' 06-08/2-69"; תיווך ולא מכירה. מבין הדברים שאין בתצהירי המשיבה נוכל לציין את הנקודות הבאות: א. לא הוגש תצהיר מאת X אודות נסיבות מסירת המכונית לידי אבולהיג'א. במיוחד היה מקום לשמוע מפי X תשובה לשאלה המענינת כיצד ומדוע מסר [או מכר ואין זה משנה] את המכונית בשעה שהיא ממושכנת. ב. גם העדרו של המתווך אבולהיג'א מרשימת עדי התביעה אומר דרשני. ג. לא שמענו כל מילת תמיהה מפי פרסיקו כנגד X [ואולי גם כנגד אבולהיג'א?] על שסיבכו אותו במכירת מכונית ממושכנת. אילו פעל פרסיקו בתום לב היה שולח הודעת צד שלישי כנגד השניים, שהרי לא ידע מה תהיה תוצאת המשפט. בנסיבות שכאלה, לא היה מקום שהשופטת תכתיר את פרסיקו בפרשה זו בכתר סוחר במכוניות בשעה שהוא עצמו מבקש להצטנע ומסתפק בכובעו של מתווך. נמצא, כי אין בתצהירו של פרסיקו ובעדותו כדי להוות תשתית למסקנה שפעל כסוחר מכוניות. X, שרכש את המכונית באמצעות פרסיקו, מציין בסעיף 5לתצהירו כי הגיע אל פרסיקו באמצעות מספר טלפון שצויין על גבי השלט שהוצב על המכונית ומשטלפן שמה התברר לו כי בעל הפלאפון הוא אדם בשם שמוליק. במשא ומתן שניהל עם פרסיקו נודע לX כי "שמוליק אינו בעל הרכב אלא סוחר מכוניות מעפולה שבידיו יפוי כוח למכור את הרכב". [קטע זה של התצהיר לא הוזכר במלואו בפסקה 7לפסק הדין שבה סוקרת השופטת את גרסתו של X]. X שביקש להצטייר כקפדן, לא הצליח להסביר את חוסר הבהירות, בלשון המעטה, שהיתה כרוכה בהעברת המכונית בשמו במשרד הדואר. אם יש דבר מה הפוגם בתום לבו הרי הן העובדות הבאות: X לא נכח במקום, אך תעודת הזהות שלו היתה בידי פרסיקו. על גבי שטר המכר מופיעים שלושה שמות: א. הקונה X X ת.ז. X; ב. המוכר נסייר X ת.ז. X . X בס, ת.ז. X מיופה כוחו של X. שמו של פרסיקו נעדר כלל משטר המכר למרות שלפי עדותו בעמ' 2ו- 3לפרוטוקול הדיון בבית משפט השלום היה בידיו "יפוי כוח פתוח" מX. פרסיקו טען בתצהיר כי שטר המכר שהיה בידו היה חתום מראש בידי X ויתכן שלכך הוא קורא "יפוי כוח פתוח". כן היתה ברשותו תעודת הזהות של X. אם כך ניתן היה לצפות כי על גבי שטר המכר לא יחתום מיופה כוח אלא תופיע חתימתו של X. אבל מתברר כי פרשת החתימות מסובכת מכפי שהיא נראית: X העיד כי במקום המיועד לחתימתו שלו כקונה חתום אחיו [כנראה שמו בס או בסאם X]. אין כל הסבר מדוע אחיו של הקונה חתם בשמו, למרות שהקונה נוכח באופן אישי במשרד הדואר. X גם אינו יודע מי חתם במקום המיועד לחתימתו של X. אין חולק כי X לא היה שם; אם כן מי חתם בשם X? ומדוע אין X יודע מי חתם בשם X? אפשר וX אינו יודע את מה שפרסיקו טוען והוא שX חתם מראש על שטר המכר. אך עיון בעדותו של פרסיקו מגלה כי X אינו חתום על שטר המכר. בעמ' 3הוא טוען כי אינו יודע של מי החתימה המתיימרת להיות חתימתו של X. וכאילו לא די בכל הבילבול הזה בא פרסיקו ומוסיף את האמירה הבאה: "X חתם בשם X בתור מיופה כוח וגם בשם עצמו" [עמ' 3שורה 19]. מי עשה שימוש בתעודת הזהות של X זו שאלה בפני עצמה. חוסר בהירות זה בנוגע למעמדו של פרסיקו בעסקה ולנסיבות רכישת המכונית על ידי X מופיע גם בסעיפים 11ו- 14לתצהירו של סוהיל שהואן, מנהלה של המשיבה האומר: " .11התובעת תטען כי X חילמי רכש את הרכב מסוחר הרכב בתנאי "תקנת השוק" וכך הועברה הבעלות ברכב ממר X אל מר X חילמי כשהיא נקיה מכל שיעבוד ו/או משכון. .14התובעת תטען כי "תקנת השוק" חלה על רכישת הרכב הנ"ל על ידי מר X חילמי ממר X שכן מתקיימים כל התנאים הקבועים בסעיף 34לחוק המכר התשכ"ח- 1968ומשרכש מר X הנ"ל זכויות "נקיות" ברכב כך גם רכשה התובעת ממנו את אותן זכויות "נקיות" ואין לנתבע כל זכות לדרוש ממנה את הרכב" [ההדגשות שלי - נ"מ] עמימות זו היא למעשה סתירה מובנית בגרסת המשיבה. משטענה המשיבה כי העסקה נעשתה בין X לבין X ממילא כאילו אמרה שהרכישה לא נעשתה בתנאי תקנת השוק שכן X לא העיד ולא הוכח כי היה סוחר במכוניות. המשיבה לא טענה כי X רכש את המכונית מפרסיקו שכן ברור היה לה שהמסמכים, הפעולות והרישומים אינם תומכים בטענה שX רכש את המכונית מפרסיקו. לדעתנו, המסקנה שפרסיקו היה סוחר מכוניות שמכר את המכונית לעתמאלה אינה מבוססת כלל מהבחינה העובדתית והמשפטית כאחת. סעיף 34לחוק המכר קובע כי - " .34תקנת השוק נמכר נכס נד על ידי מי שעוסק במכירת נכסים מסוגו של הממכר והמכירה היתה במהלך הרגיל של עסקיו, עוברת הבעלות לקונה נקיה מכל שעבוד, עיקול וזכות אחרת בממכר אף אם המוכר לא היה בעל הממכר או לא היה זכאי להעבירו כאמור, ובלבד שהקונה קנה וקיבל אותו לחזקתו בתום-לב". אפילו ניתן לכנות את פרסיקו סוחר מכוניות, הרי בעיסקה זו המכירה לא נעשתה במהלך הרגיל של עסקיו כסוחר אלא במסגרת פעילותו כמתווך. הקונה לא רכש את המכונית מפרסיקו אלא מX. אפילו בהנחה שפרסיקו התיימר למכור לX את המכונית כאילו היה בעליה, הרי הקניה לא נעשתה בתום לב נוכח מערכת מפוקפקת של חתימות על גבי שטר המכר. העיסקה עם פרסיקו לא מירקה את השעבוד ולא הסירה את תוקפו והוא דבק במכונית גם כשנמכרה לידי המשיבה. שאלת תום הלב של X בהקשר של אי בדיקת רישומי רשם המשכונות כבר אינה צריכה לעניננו. בכל זאת נאמר את הדברים הבאים: א. אכן, בע"א 716/72 רוזנשטרייך נגד חברה א"י לאוטומובילים בע"מ, פ"ד כז[2] 709נקבע כי אין לדרוש מקונה רגיל של מטלטל לעיין בכל ששת משרדי רשם המשכונות בארץ בטרם יבצע את העיסקה, שמא החפץ ממושכן. אולם המדובר בקונה שרכש את המכונית בתנאי תקנת השוק והמשיבה אינה באה בגדר קונה כזה. ב. השופטת מביעה את דעתה בפיסקה 16לפסק הדין בענין היחס שבין שני המאגרים הממוחשבים של משרד הרישוי ורשם המשכונות. אלא שלא הוברר מאותה פיסקה באיזה הקשר נאמרו הדברים. אם הכוונה היא שתום ליבו של הקונה אינו נפגע אם עיין רק במאגר אחד - לכך אנו מסכימים. אך אם הכוונה היא שלא די ברישום השעבוד במאגר אחד בלבד ויש צורך לרשמו בשניהם בכדי שיהיה לו תוקף - הדבר נוגד את הוראות חוק המשכון תשכ"ז - .1967 אנו מקבלים את הערעור, מבטלים את פסק הדין של בית משפט השלום ומורים על דחיית התובענה. המכונית תוחזר לידי המערער. אנו מחייבים את המשיבה לשלם למערער את הוצאות המשפט ושכ"ט עו"ד בסכום של 000, 10ש"ח בשתי הדרגות נכון להיום. ההוצאות שנגרמו עקב עיכוב מימוש המשכון יהוו חלק מהוצאות המערער בהליכי ההוצאה לפועל. רכבעיקול