לגרסת הנתבעים מסעיף 3.4 להסכם השכירות עולה כי תשלום של הפרשי השער, ישולם אך ורק למשכיר ובגין עליות שער הדולר בלבד. קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא עליית שער הדולר - חוזה שכירות: 1. הצדדים התקשרו ביניהם בחוזה שכירות ביום 31/5/01 לשכירת דירה בת 2 חדרים ברח' אוסישקין 18א' בת"א. החוזה שנחתם היה לשכירות בת שנה(ההסכם המקורי) והארכת התקופה בעוד שנה (הסכם הארכה). התובעים הינם השוכרים והנתבע 1 הינו המשכיר. נתבע 2 הינו מי שטיפל מטעם הנתבע 1 בשכירות. שני החוזים הוגשו לבית המשפט (ת/1). 2. לטענת התובעים בסעיף 4 לחוזה ההארכה צוין כי דמי השכירות ישולמו לפי שערו היציג של הדולר ביום התשלום בפועל ובחוזה המקורי נכתב דמי השכירות יחשבו כמשולמים בפועל במועד פרעון השיקים בלבד. עוד הוסיפו התובעים כי בתקופת השכירות הראשונה משעה שעלה שער הדולר שילמו את ההפרשים למשכירים. אין חולק על כך. בתום תקופת השכירות השניה ירד שער הדולר אך הם לא זוכו בגין ההפרשים. תביעתם היא להשבת הפרשי שער הדולר וכן הוצאות משפט, טרחה ועוגמת נפש. לגרסת הנתבעים מסעיף 3.4 להסכם השכירות עולה כי תשלום של הפרשי השער, ישולם אך ורק למשכיר ובגין עליות שער הדולר בלבד. לגרסתם יום התשלום בפועל הינו היום בו נחתם ההסכם ולא יום פרעון השיקים. 3. הנתבעים הגישו תביעה שכנגד. לגרסתם על פי סעיף 17 להסכם השכירות היה על השוכרים להחזיר את החזקה במושכר כאשר הוא ריק מכל אדם וחפץ, נקי, תקין ובמצב טוב ללא מסמרים וברגים בקירות לאחר שהוסרו, החורים נסתמו והדירה סוידה. לטענתם השוכרים לא עשו כן ולראיה הגישו תמונות של מצב הדירה. טענתם היא שעל ידי אי קיום התנאים שבסעיף 17 להסכם הפרו את ההסכם. התובעים שכנגד דרשו את הפיצויים המוסכמים ע"ס 8,500 ₪ בגין הפרת החוזה אך חזרו בהם מדרישה זו במהלך הדיון בפני בית המשפט. בנוסף תבעו הוצאות ניקוי, תיקון וסיוד הדירה, נזק אי השכרת הדירה במשך חודש וחצי, הפסד שני ימי עבודה של התובע שכנגד וכן הוצאות הגשת תביעה.   לגרסת הנתבעים שכנגד הדירה נמצאת בבניין הממוקם על קרקע שזזה וגורמת לסדקים ולכן לטענתם לא יכלו לסייד את הדירה והתריעו על כך בפני המשכירים כדי שיבואו לתקן את הסדקים טרם עזיבתם את הדירה. כמו כן באשר לתריס השבור שאת הוצאות תיקונו דרשו, טענו כי עוד בחוזה השכירות המקורי נכתב כי התריס אינו עובד. עוד גרסו כי תביעתם של התובעים שכנגד להוצאות סיוד, ניקוי ותיקון מתבססת על קבלה בכתב יד שלא ניתנה על ידי אדם מורשה.   4. סעיף 4 להסכם הארכת חוזה שכירות מיום 31.5.01 קובע כי התשלום יהיה לפי שערו היציג של הדולר ביום התשלום בפועל. כמו כן בסעיף 3.4 לחוזה המקורי נכתב כי דמי השכירות יחשבו כמשולמים ביום פירעון השיקים בלבד. לכן נראה תמוה בעיני פירוש הנתבעים לפיו יום התשלום בפועל הוא היום בו נחתם ההסכם. התכלית של סעיפים אלו היא כי באם השער היציג גבוה או נמוך מהשער שנקבע בין הצדדים , יחזירו הצדדים את ההפרשים במידת הצורך. יום התשלום בפועל הנו היום אותו קבעו הצדדים כי יבוצע תשלום שכר הדירה. אין לראות במועד מסירת השיקים כמועד התשלום שכן ידוע כי שיק מהווה תשלום על תנאי והתנאי הוא שהוא יפרע במועדו ויום הפרעון הוא יום התשלום בפועל כאמור בסעיף 3.4 לחוזה המקורי. במקרה דנן יום התשלום הוא היום הראשון של החודש הקלנדרי, אחת ל-3 חודשים. אינני מקבל את גרסת הנתבעים לעניין זה לפיה הכוונה היא שהפרשי שער ישולמו אך ורק על ידי השוכרים ורק בגין עליית שער הדולר. בסעיף 3.4 לחוזה המקורי לא נרשם, בניגוד לטענת הנתבעים כי הפרשי שער ישולמו אך ורק למשכיר. לאור זאת ראוי לחייב את הנתבע 1 לשלם לתובעים את הפרשי השער כפי שנתבעו. נתבע 2 אינו המשכיר ולא היה מקום להגיש נגדו התובענה. על כן ראוי לדחות התביעה נגדו. אין מקום לפיצוי על טרחה ועוגמת נפש שכן מדובר בסכסוך כספי גרידא. 5. באשר לתביעה שכנגד. ראשית לתובע שכנגד 2 אין כל עילה כנגד הנתבעים שכנגד באשר כאמור הוא אינו המשכיר. אין מקום לחייב הנתבעים שכנגד לשלם לו הסכומים הנתבעים או חלקם. התובע שכנגד 1 טען ששלח מכתב מיום 6/6/03 לנתבע שכנגד 1 שענינו הפרת חוזה שכירות. במכתב צוין כדלקמן: "הדירה הושארה עם תריסים שבורים, הדירה מוזנחת, מלוכלכת וכי לא דאגת לתקן את הסדקים והברגים בקירות ולא צבעת את הדירה בלבן, למרות שניתנה לך תזכורת על כך שבוע לפני תום תקופת השכירות... הנך נדרש לתקן כל ההפרות בתוך 5 ימים מיום משלוח מכתב זה". למרות שצוין על גבי מכתב זה כי נשלח בדואר רשום עם אישור מסירה לא צורפה האסמכתא המתאימה לענין זה. יודגש כי השכירות נסתיימה ב-31/5/03. הנתבעים שכנגד שלחו ב-10/6/03 בדואר רשום לתובע שכנגד, ויש אסמכתא לכך, מכתב שענינו החזר אותם הפרשי שער והתייחסותו לתיקון הסדקים. לדידם הובהר כשבוע לפני תום השכירות כי במידה והדירה תתוקן ע"י המשכיר (תיקון חלונות וצביעתם ותיקון סדקים בקירות שנוצרו כתוצאה מתזוזת הבנין), השוכרים יסיידו את הדירה. על כך יש לומר שהשוכרים לא היו רשאים להתנות הסיוד בתיקון הסדקים. היה עליהם לסייד הדירה למרות הסדקים. על כן יש באי הסיוד משום הפרה של ההסכם וזו לא תוקנה למרות ההזדמנות שניתנה. לא מוטלת על השוכרים החובה לא על פי הדין ולא על פי החוזה לתקן את אותם סדקים שנוצרו על גבי הקירות עקב תזוזת הקרקע. לכן בענין זה לא בוצעה הפרה של החוזה ואין מקום לפיצוי התובע שכנגד. התובע שכנגד מוסיף ודורש כאמור פיצוי בגין ניקיון הדירה. מן התמונות שצורפו עולה כי הדירה נוקתה למעט כתמים לא רציניים בכיור אשר נחזים ככתמים הנובעים מעצם השימוש בכיור ואשר ניתנים להסרה בקלות עם חומר ניקוי הקיים בשוק. באשר לארגז הכולל חפצים שונים שנחזה בתמונה מונח על הרצפה והאוכל שהושאר במקרר הרי שסבור אני שיש בהתנהגות התובעים שכנגד בענין זה משום שימוש בזכות שלא בתום לב. מדובר בענין איזוטרי שאינו מצדיק פיצוי. באשר למסמרים ודיבלים בקירות וסתימת החורים הרי שענין זה כרוך בסיוד הדירה ולכן ההתייחסות להפרה זו תהא כהתייחסות לסיוד. התובעים שכנגד צרפו להוכחת גובה נזקם מסמך כתוב בכתב יד שכותרתו "קבלה" מיום 16/6/03 חתום ע"י ברוך אשרוב. מתברר שאדם זה מכר ותיק של התובעים שכנגד - עבד כאב בית במשרד אחיו של נתבע 2 עו"ד במקצועו. לא מדובר בקבלה/חשבונית מס'. נטען כי שולם לו במזומן. התובע שכנגד 2 אישר בעדותו כי הוא רשם המסמך ואותו אדם חתם עליו. אינני נותן אמון בגרסת התובעים שכנגד בענין זה. עולות תמיהות בקשר למסמך הנ"ל אשר מותירות בי הרושם כי אין הוא משקף כלל את המצב האמיתי. יצוין כי אותו שיפוצניק לא הובא כעד מטעם התובעים שכנגד. מעבר לכך במסמך נרשמו פעולות שאין לחייב בגינם את הנתבעים שכנגד. בקשר לפינוי אשפה ופסולת וניקוי הדירה ע"ס 300 ₪ - כבר דחיתי רכיב זה כאמור לעיל. בקשר לפינוי ארון ושולחן מהדירה בסך 300 ₪ - נושא זה כלל לא עלה בהודעה על ההפרה והנתבעים שכנגד אישרו כי סוכם בין הצדדים שאלה ישארו בדירה. בקשר לתיקון והחלפת תריס גלילה פתחי רפרה ותיקון דלת כניסה בסך 900 ש"ח. - תיקון דלת כניסה לא מופיע בהודעה על הפרה. הנתבע שכנגד הבהיר כי עקב תזוזת הקרקע היה קושי בסגירת הדלת. בקשר לתריס הרי זה היה מקולקל שעה שנכנסו הנתבעים שכנגד לדירה כפי שעולה מההערה שנרשמה בחוזה השכירות.   התובעים שכנגד תובעים נזק בעקבות עיכוב בהשכרת הדירה במשך חודש וחצי ע"ס 1,500 ₪. לא הוכח ראש נזק זה ולא ברור כלל מדוע יש לחייב הנתבעים שכנגד בסכום זה. התובעים שכנגד ידעו כי חוזה השכירות עומד להסתיים ועל כן יכלו להערך מבעוד מועד ולמצוא דייר חלופי ואם לא עשו אין להם אלא להלין על עצמם. כאמור לא הוכח כי בשל אי הסיוד ותיקון החורים בקירות איבדו התובעים שכנגד שוכרים פוטנציאליים. תובע שכנגד 2 אינו המשכיר ועל כן אין בסיס לתביעת הפסד ימי עבודה שלו ע"ס 500 ₪. הרושם הוא שהתביעה שכנגד הוגשה כפי שהוגשה כדי לקזז את תביעת הנתבעים שכנגד ולשם כך אף נופחה מעבר לכל פרופורציה. השאלה היא האם יש מקום לפצות התובעים שכנגד בגין הצורך בסיוד הדירה שהרי אין מחלוקת שצריך לסייד למרות שאין בפני אסמכתא מפורשת ומהימנה בעניין זה סבור אני שיש לפצות בענין זה על דרך של אומדן זהיר. אני מעריך שעניין זה יכול להגיע ל-1,000 ₪. סיכומו של דבר הנני קובע כדלקמן: הנני מחייב את הנתבע 1 לשלם לתובעים ביחד ולחוד הסך של 1,512 ₪. הנני דוחה התביעה כנגד נתבע 2. הנני מחייב את הנתבעים שכנגד לשלם לתובע שכנגד 1 הסך של 1,000 ₪. התביעה שכנגד של תובע שכנגד 2 נדחית. הסכומים שנפסקו מקוזזים כבקשת הנתבעים בכתב הגנתם כך שבסופו של דבר על הנתבע 1 לשלם לתובעים ביחד ולחוד 512 ₪ שישאו הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד התשלום המלא בפועל. יצוין כי אגרות בית משפט קוזזו זה כנגד זה למרות שהתובעים שכנגד שילמו אגרה גבוהה יותר וזאת לאור דחיית מרבית תביעתם. לאור התוצאה אינני מוצא לנכון לפסוק הוצאות.חוזה שכירותחוזהשערשכירות