קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא ערעור על החלטת ועדה רפואית על פסילת רישיון נהיגה: העובדות .1בפני ערעור על החלטת ועדת הערר הרפואית אשר החליטה ביום 4.1.2000 לדחות את ערעורו של המערער ולא אישרה למערער נהיגה ברכב משא דרגה 140+ 04+ 03אלא צמצמה את רשיונו לדרגה של 02בלבד. .2ביום 7.3.99הוגש לבית משפט זה, תיק ע.ש. 1600/99, ערר על החלטת וועדת ערר רפואית מיום 31.1.99אשר דחתה את ערעורו של המערער, פסלה אותו מלהחזיק ברשיון נהיגה לרכב משא מדרגה 140+ 04וצמצמה רשיונו לרכב משא עד 15טון מותנה במבחן מעשי ועיוני. בהסכמת הצדדים נקבע כי המערער יוזמן שוב בפני וועדת הערר על מנת שתעיין שוב בענינו. בעקבות החלטה זו זומן המערער להופיע בפני וועדת הערר ביום 2.8.00, אשר החליטה עקב מורכבות הענין להפנותו לבדיקה פסיכודיאגנוסטית. המערער הופנה לבדיקה במכון יעד חן ולאחר קבלת התוצאות שב עניינו לדיון בפני וועדת הערר. ביום 24.12.99זומן המערער להופיע שוב בפני ועדת הערר, נבדק ע"י שלושה רופאים פסיכיאטריים והוועדה קבעה, בין היתר, כי לא קיים שינוי משמעותי לעומת הבדיקה הקודמת. עוד עולה מעיון בגיליון ועדת הערר שהוסכם כי עורך דין, מטעמו של המערער, יקבל את תוצאות הטסטים במכון יעד חן וישלח התייחסות לוועדה, שלאחריה תסכם ועדת הערר עמדתה. ב"כ המערער, עו"ד ביטון שלח תגובתו לוועדה ביום 2.1.00בה טען בעיקר כי וועדת הערר חרגה מסמכותה כאשר חייבה המערער בבדיקות נוספות במכון יעד חן שכן תפקידה היה לבחון את החלטת הרופא המוסמך ולא להחליף את שקול דעתו כשמדובר בתיק שהוחזר לדיון ע"י בית המשפט. עוד טען כי בהפניית המערער למכון יעד חן, ואי מסירת חוות דעת הבודק למערער לפני הדיון יש משום פגיעה בזכויותיו להמצאת חוות דעת נגדית ולזכות הטיעון וכי מסקנות מכון יעד חן עומדות בסתירה לדו"ח הפסיכולוג קליינמן. בהחלטתה מיום 4.1.00דחתה הוועדה הערר והמליצה ליטול את כל רשיונות המערער למעט רשיון לרכב פרטי מדרגה .02מכאן הערעור. .3בערעור חזר ב"כ המערער על טענותיו בפני הוועדה וטען כי תפקידה של הוועדה לבחון את החלטת הרופא המוסמך ולא ליטול לעצמה את תפקידו. ביחס לדו"ח יעד חן טען המערער כי לא ברורים כישורי הבודק פרט להיותו פסיכולוג קליני ומנהל המכון, בהעדר כל פירוט לגבי נתונים וכישורים, למעשה מדובר בעדות שמיעה כי נותן הדו"ח לא שוחח עם המערער ודו"ח זה עומד בסתירה לדו"ח הפסיכולוג ולרי קליינמן שקבע כי לא נמצא כל פגם בהתנהגותו ובכושרו לנהיגה של המערער. עוד נטען כי הדו"ח התעלם למעשה מכל הבדיקות שנערכו למערער בעבר, עת המליץ על בדיקה נוירולוגית כאשר כזו כבר נערכה ובטענה כי מדובר באישיות דלה לכשעצמה או יכולת אינטלקטואלית נמוכה, אין כדי להשפיע על כושר נהיגתו של המערער ומסוכנותו בנהיגה. כן נטען כי הדו"ח מתעלם, מהעובדה שהמערער נוהג משנת 1979ללא כל תאונות כאשר הרוב המכריע של העבירות שנצברו לחובתו הינן עבירות טכניות. זאת ועוד לאחר שהוחזר רשיונו, בעקבות ההחלטה להחזיר הענין לוועדה הרפואית, לא נרשמו כל עבירות לחובתו. עוד צויין כי המערער הינו נהג מקצועי שזוהי פרנסתו ומקצועו וכי אין בדו"ח כדי להצביע על מסוכנותו. ענינו של דו"ח מכון יעד חן לאישור שלילת רשיון מסוג 04ואין בו כל אינדיקציה לשלילת רשיון מסוג .03 לערעור צורפה חוות הדעת של ד"ר מנס ממכון שפרינצק שבדק המערער מטעמו וקבע כי לא היתה כל הצדקה לשלול רשיונו של המערער ובעצם מתן הרשיון מסוג 02השמיטה הוועדה את הבסיס לטענתה בדבר מסוכנותו של המערער. עוד נטען לפגמים בדיון בפני ועדת הערר לאור העובדה שבישיבת הוועדה נכח פרופ' שני למרות ההרכב המלא של הוועדה והתערב בהליכי הוועדה תוך הפגנת כעס לא מוסבר, התנצח עם ב"כ המערער ונמנע מלרשום את טענותיו. .4המשיבה, בתגובתה, טענה כי המערער זומן מלכתחילה למכון הרפואי לבטיחות בדרכים לאחר שצבר לחובתו 100הרשעות בשל עבירות תנועה מ- 4/80ועד 12/97מתוכן צבר 65עבירות בשבע שנים 1997-1990, בין הרשעותיו, עקיפה בשדה ראייה מוגבל, נהיגה משמאל לקו הפרדה רצוף, הובלת מטען חורג בנסיבות מחמירות, עומס יתר, שימוש ברכב לא תקין, השמטת מטען, אי החזקת הגה בשל שימוש בפלאפון וכיו"ב. בחמש השנים האחרונות נפסל רישיונו של המערער פעמיים על תנאי בשל מטען חורג בנסיבות מחמירות ונהיגה באור אדום ושלוש פעמים נפסל רשיונו בפועל בשל נהיגה באור אדום עקיפה כשהדרך לא פנויה ונהיגה בזמן פסילה ללא ביטוח. המערער, כאמור, הוזמן לדיון בפני וועדה פסיכיאטרית ביום 2.8.99בה נבדק ע"י שלושה רופאים פסיכיאטריים מומחים אשר קבעו כי "בבדיקה בולט אפקט רגזני, סף גירוי נמוך, מרים את קולו מדי פעם. מתעקש להדגיש כי כל העבירות טכניות למרות שמודגש ומוסבר לו כי יש עבירות של "מעבר באור אדום", מעבר פס הפרדה ועוד, קוגנטיבית כוללת ירידה מפתיעה לגילו... קשב וריכוז מופחתים" מפאת מורכבות המקרה הופנה, כאמור, לטסטים פסיכודיאגנוסטיים (פרוטוקול הוועדה מיום 2.8.99צורף לתגובת המשיבה וסומן "א"). וועדת הערר טרם מתן החלטה החליטה להפנות המערער לבדיקה פסיכודיאגנוסטית במטרה לבחון האבחנה הראשונה. גם לאחר בדיקות אלה נבדק המערער שוב ע"י שלושה פסיכיאטרים, כעולה מהחלטת הוועדה "התמונה הקלינית אשר נצפתה בבדיקה שלושת המומחים הפסיכיאטרים הן ב- 2.8.99והן ב- 24.12.99דיה בכדי לדחות הערעור... זוהי תמונה קלינית ברורה של סף גירוי נמוך וריכוז מופחתים וירידה קוגנטיבית מפתיעה לגילו", ולכן נשלח למכון יעד חן למצוא אסמכתא לאבחנה הקלינית ואסמכתא זו אכן נמצאה במבדקים. המערער זומן למכון יעד חן ושם נקבע כי ממצאי הבדיקות מעידים, בין השאר, על יכולות קוגניטיביות ירודות מאד, קשב לקוי, נטייה לזלזול וביצוע רופף עם קושי ניכר בדיוק על כן לא הומלץ על מתן הרשיון הדרוש (תוצאות הבדיקה צורפו בנספח ב' לתגובת המשיבה). לאחר הבדיקה הוזמן שוב להופיע בפני הוועדה נבדק שוב והוועדה קבעה ביום 24.12.99כי "אין שינוי משמעותי לענין הבדיקה הקודמת.... בבדיקה כיום בולטת חוסר תובנה והפנמה של התוצאות בטסטים שעבר. ישנה הכחשה ו"התכחשות פנימית" למשמעויות הטסטים הללו מצידו של הנבדק". סמכות הוועדה: .5ראשית טוען המערער לחוסר סמכותה של הוועדה במתן החלטה המרעה את מצבו לעומת ההחלטה הקודמת שכן אלמלא היה מגיש ערעור, רשיון הנהיגה מסוג 03לא היה נשלל. תקנה 195א (א) לתקנות התעבורה תשכ"א - 1961קובעת: "ועדת הערר רשאית לאשר את החלטת הרופא המוסמך, לשנותה או לבטלה או להורות על בדיקה מחודשת בידי הרופא המוסמך... של מבקש רשיון הנהיגה או של בעל רשיון הנהיגה... או ליתן החלטה אחרת ככל שיחייב העניין". סעיף 15לחוק הפרשנות התשמ"א - 1981קובע כי "הסמכה להתקין תקנות או ליתן הוראת מינהל משמעה גם הסמכה לתקנן, לשנותן, להתלותן או לבטלן" ומכאן הסמכות לוועדה גם להחמיר במידת הצורך כשיושבת היא כערכאת ערעור על החלטת הרופא המוסמך. פרופ' זמיר, בספרו הסמכות המינהלית חלק א' מע' 176, אומר לענין זה "במקרים מיוחדים רשאית רשות הרישוי, אפילו תוך תקופת הרשיון, לשנות את תנאי הרשיון, להתלותו ואף לבטלו. סמכות זו לנקוט צעד כזה מוענקת לרשות בסעיף 15לחוק הפרשנות, התשמ"א - 1981". מתקנה זו עולה כאמור, כי בידי ועדת הערר הכוח והסמכות לשנות ולבטל החלטה, סמכות הכוללת בתוכה גם את היכולת להחמיר החלטתה ביחס להחלטת הרופא המוסמך. גם טענתו של המערער כי טעתה הוועדה הרפואית בכך שחייבה אותו להיבדק מחדש בפני מכון יעד חן הינה חריגה מסמכות דינה להדחות. תקנה 193(ב) לתקנות התעבורה קובעת כי "לא הניחו תוצאות הבדיקה כאמור בתקנה 192את דעתה של רשות הרישוי, רשאית היא להורות כי המערער יעבור בדיקות נוספות או יציג מסמכים רפואיים, והיא רשאית להעביר את תוצאות הבדיקות לעיונו של רופא או מוסד רפואי שהיא מינתה". .6בע.ש. (ח') 5670/97, כעביה יוסף נ' רשות הרישוי, קבע כב' השופט ביין כי "ועדת ערר רפואית אינה ערכאה ראשונה העורכת דיון ( de novoוהשווה זמיר הסמכות המינהלית כך בעמ' 650) והיא מוסמכת לערוך לעורר בדיקות חדשות ולהזקק לראיות שלא היו בפני הרופא המוסמך במכון הרפואי לבטיחות בדרכים". עצם העובדה שמדובר בוועדה המורכבת מרופאים מומחים בלבד, ללא משפטן, מלמדת על כך שאין תפקידה רק לבדוק אם לא נפלה שגגה מלפני הרופא המוסמך לפי המבחנים שלהם נזקקת ערכאת ערעור. אמנם היא מוסמכת להורות על בדיקה מחודשת על ידי הרופא המוסמך (ראה תקנה 193(א) לתקנות התעבורה), אך אין באמור לעיל לשלול ממנה לערוך בדיקות, אם בעצמה או ע"י שליחת העורר למבחנים או בדיקות בידי מומחים". מסכימה אני עם קביעה זו ואף דעתי היא כי הסמכות לוועדת הערר לערוך כל בדיקה שתמצא לנכון כדי להגיע לתוצאות הנכונות. ממה נפשך? אם לא היו נערכות בדיקות נוספות היתה באה הטענה שהוועדה לא עשתה כל הבדיקות כנדרש, כאשר לבדיקות היתה מטרה לבחון אם האבחנה הקלינית אכן נכונה. אבחנה זו אכן אושרה בבדיקות חיצוניות ופעולה זו גם עומדת בתכלית התקנה אשר נועדה להבטיח תקינותו הבריאותית והנפשית של הנבדק, טרם יאושר לו להמשיך ולנהוג. זכות הטיעון: .7טענה נוספת למערער שלא ניתנה לו זכות הטיעון משהוחלט בוועדה להמליץ על שלילת רשיון הנהיגה מסוג 03וכי לא הומצאו לו בדיקות יעד חן טרם הדיון. באשר לטענה כי לא הומצאו לו בדיקות מכון יעד חן לפני הדיון בוועדה יצוין שלאור עובדה זו ועל מנת שלא להטריח את ב"כ המערער לדיון נוסף ניתנה בהסכמה לב"כ המערער אורכה להגיש השגותיו לאחר שיעיין בדו"ח מכון יעד חן והוועדה התכנסה לאחר קבלת השגותיו לדון בענין, כך שבענין זה לא נפגעה כלל זכות של העורר ולו רצה להופיע שוב בפני הוועדה כל שהיה עליו לעשות רק להודיע על כך שכן, כאמור, בהסכמה סוכם שהשגותיו יוגשו בכתב ויכול היה לצרף חוות דעת מטעמו לתגובתו בכתב ומשלא עשה כן אין לו להלין אלא על עצמו. .8אך לטעמי אכן נפל פגם בדיוני הוועדה ומקורו בכך שהוועדה לא הפנתה תשומת ליבו של המערער לאפשרות שהיא שוקלת להחמיר בענינו על ידי המלצה לשלילת רשיון הנהיגה מסוג .03 זכות הטיעון הינה אחד מכללי הצדק הטבעיים אשר מולה עומדת חובה השמיעה של הרשות. בבג"צ 3/58 ברמן נ' שר הפנים, פ"ד יב (2) 1493, 1508, קבע מ"מ הנשיא (כתוארו אז ) השופט זילברג כי "..לפי הכלל הנקוט במשפט המקובל זה מאות בשנים, לא יורשה גוף אדמיניסטרטיבי - ואפילו אדמיניסטרטיבי טהור (לא מעין שיפוטי) לפגוע באזרח פגיעות גוף, רכוש, מקצוע, מעמד וכיוצא בזה אלא אם כן ניתנה לנפגע הזדמנות הוגנת להשמעת הגנתו בפני הפגיעה העתידה". ובעמ' 1506נקבע "אין עונשין אלא אם כן מזהירין - 'מזהירין': על ידי מתן הודעה ואפשרות להשמעת הגנה". בספרו "המשפט המינהלי הישראלי, הוצאת שנהב, תשנ"ז - 1996כותב רענן הר זהב, בעמ' 266, כי ראשית עומדת לנפגע לעתיד זכות הטיעון הפאסיבית "במסגרת זו חייבת הרשות לעמוד בשתי חובות. חובה אחת של הרשות היא לתת הודעה לנפגע העתידי על כך שעומדת להתקבל החלטה לגביו ולהזמין אותו להשמיע את טיעוניו. חובתה השניה של הרשות היא למסור לנפגע העתידי מידע מוקדם הנוגע לעניינו לפני השמעת דבריו, על מנת שיוכל להגיב לדברים ולהתייחס אליהם". .9כאמור לוועדה קיימת הסמכות לבטל רשיון, להתלותו ואף לבטלו. סמכות זו מוענקת בסעיף 15לחוק הפרשנות, התשמ"א - .1981בספרו "הסמכות המנהלית" כותב פרופ' יצחק זמיר בעמ' 176, כי "החלטות של רשות הרישוי כפופות, כמובן, להלכות המסדירות הפעלה של סמכויות מנהליות בדרך כלל, כגון, החובה להתחשב רק בשיקולים עניינים והאיסור לחרוג ממתחם הסבירות. כך במקרה של סירוב לתת רשיון חדש, וכך גם במקרה של סירוב לחדש רשיון או החלטה לבטל רשיון. עם זאת יש הבדל בין המקרים... לאחר שקיבל את הרשיון, יש לו כבר זכות שהתממשה, כלומר, זכות מוחשית. על הבסיס של זכות זאת תכנן בעל הרשיון את דרכו והשקיע משאבים, לעתים את כל אונו והונו, במשך תקופה ממושכת. זוהי זכות יקרה ורשות הרישוי, כשהיא שוקלת את האפשרות שלא לחדש את הרשיון, חייבת, ראשית, לברר היטב את עובדות המקרה, ושנית, לתת משקל רב לזכות זאת". כששקלה הוועדה להחמיר עם המערער מן הראוי היה להביא זאת לידיעתו בצורה מפורשת על מנת שיוכל להסביר עמדתו, להתגונן, להמציא חוות דעת מומחה מטעמו או לעשות כל פעולה אחרת שתסכל את התוצאה החמורה מבחינתו. לא מצאתי ברישומי הוועדה שהמערער הוזהר שהוועדה שוקלת להחמיר עמו. נטען מפי ב"כ המשיבה ששוחחה עם פרופ' שני ולדבריו לא הכל נרשם אבל ניתנה אזהרה, אם כך הדבר הייתי מצפה שלפחות יוגש תצהיר לענין זה, בוודאי כשמדובר בשלילת זכות כה מהותית, מן הראוי היה שדבר זה ימצא ביטויו בפרוטוקול הדיון ולא בשיחה כזו או אחרת של פרופ' שני עם ב"כ המשיבה. מהמערער נשללה זכות בסיסית הפוגעת בו קשות ולכן מן הראוי שהדבר ימצא ביטויו בכתובין, שהעורר הוזהר ותשומת ליבו הופנתה לכך שהוועדה שוקלת להחמיר עמו ולפסול אותו מלהחזיק רשיון נהיגה מסוג .03מתוך רישומי הוועדה עולה שהדבר לא נעשה ולא אוכל לקבל כראיה שיחה בין ב"כ המשיבה לפרופ' שני, מבלי שהוגש תצהיר. לפיכך, משלא ניתנה למערער זכות אלמנטרית להתייחס גם לאפשרות שישלל רשיון נהיגה 03ומשלא הוזהר שהוועדה שוקלת להחמיר עמו, אני מקבלת את הערר ככל שהוא נוגע לשלילת רשיון הנהיגה של המערער מסוג .03 .10בשולי הדברים אעיר שלא מצאתי התייחסות לשאלה מדוע מצאה הוועדה לנכון לשלול רשיונו של המערער מסוג 03כאשר לא עשתה כן בעבר וכאשר למעשה לא חל כל שינוי במצבו בבדיקות הנוכחיות לעומת העבר, וכשמדובר שוב בפגיעה כה מהותית היה לכל הפחות על הוועדה ליתן הסבר לענין. גם אם טעתה הוועדה בעבר והיה מקום לפסול הרשיון מסוג 03מלכתחילה, יש צורך להסביר זאת ובאין הסבר אני מבטלת החלטה זו. שלילת הרשיון - פגיעה בפרנסת המערער: .11עוד טענה בפי המערער כי שלילת רשיון הנהיגה משמעותה פגיעה קשה בפרנסתו ובפרנסת משפחתו ויש להיזהר בכך שבעתיים לאור חוק יסוד כבוד האדם וחירותו וחוק יסוד חופש העיסוק. בענין זה מסכימה אני הסכמה מלאה עם המערער וזו וגם עמדת הוועדה, ולכן וועדה של שלושה מומחים בדקה המערער פעמיים וגם שלחה אותו, בניגוד לעמדת בא כוחו, למבחנים אובייקטיביים, כדי לבחון אם אכן האבחנה הקלינית נכונה, ורק לאחר בדיקה זו החליטה על שלילת רשיונו של המערער, לא מדובר בשרירות לב אלא באיזון נכון בין זכות של המערער לתעסוקה שמשמעותה נהיגה בכביש ברכב כבד, לעומת הסיכון שהוא עלול לגרום למשתמשים האחרים בדרך וגם הוועדה עצמה התייחסה בהחלטתה לשיקול זה של תעסוקה, לא מצאתי להתערב בהחלטה זו של הוועדה, במיוחד לאור התוצאות החמורות של הבדיקה במכון יעד חן הקובע: "אינו לוקח שום אחריות על מגבלותיו חולשותיו. מכאן מצוי במצב לא פשוט לגבי כל סיפור רשיון הנהיגה שלו כי הוא באמת אינו מודע לעצמו, משתמש בהשלכות לרוב ואינו מצליח לעבד את משמעות חוסר הזהירות והמסוכנות הקיימים בנהיגתו. לאור הממצאים הללו המעידים בין השאר על יכולות קוגניטיבית ירודות מאד, קשב לקוי, נטייה לזלזול וביצוע רופף עם קושי ניכר בדיוק, על כן אין אנו ממליצים על מתן הרישיון המבוקש". ביקורת בית המשפט: .12ביהמ"ש המחוזי בשבתו כערכאת ערעור לפי סעיף 55לפקודת התעבורה דן אך ורק בשאלה המשפטית אם נפל פגם בהליך שבפני הוועדה ולא בשאלות רפואיות ולכן לא היה מקום לצרופה של חוות דעת להודעת הערעור משלא טרח המערער להמציאה לוועדת הערר. הוועדה שקלה את כל השיקולים הרלוונטיים ובית המשפט לא שם שיקול דעתו במקום שיקול דעתה של הוועדה אלא בודק רק אם נפלה טעות משפטית בהחלטת הוועדה וכזו לא נמצאה. יתרה מזו, בית המשפט אינו דן אלא בנימוקים משפטיים, כאמור, ואילו בפני, חלק מירבי של הערעור מופנה כנגד קביעות רפואיות. באשר לטענה שעצם מתן רשיון נהיגה מסוג 02יש בה כדי להצביע על חוסר מסוכנותו של המבקש אעיר שהרשיון שנשלל מהמבקש הינו לכלי רכב כבדים, הנהיגה בהם קשה יותר והתוצאה, אם קורה דבר מה, עשויה להיות עגומה יותר. .13טענת ב"כ המערער שלא מדובר בעבירות חמורות אינה מדויקת שכן חלק מהעבירות הנן חמורות, מטען חורג כ-% 25לפחות, נהיגה באור אדום, עקיפה בדרך שאינה פנויה, אי ציות לרמזור, עבירות אלה הנן עבירות חמורות במיוחד כשמדובר בנהג מקצועי וגם נהג מקצועי - הצובר 65עבירות בשבע שנים, יש בכך בעייתיות מעל ומעבר לסביר, לפיכך לא מצאתי כל טעות שנפלה בהחלטת הוועדה. טענת המערער שהא ראיה שבתקופה שבין שני הערעורים משהוחזר לו הרשיון לא עבר כל עבירות יש בה כדי להצביע על טעות בשיקול דעת הוועדה, אעיר שנהיגתו של המערער ללא עבירות היא דבר זה חיובי לכשעצמו אך אין בו כדי להצביע על שלילת התנהגות כזו או אחרת של המערער. .14באשר לטענת ב"כ המערער להתערבותו של פרופ' שני, הרי כעולה מתגובת המשיבה פרופ' שני הוא יו"ר וועדת הערר כפי שהודיע זאת לב"כ המערער ולכן לא ברורה טרונייתו של ב"כ המערער להתערבותו של פרופ' שני בדיונים. סוף דבר הערעור נדחה בכפוף לאמור לעיל, לענין רשיון הנהיגה מסוג .03 המערער ישלם למשיבה הוצאות הערעור ושכ"ט עו"ד בסכום של -.000, 5ש"ח. לענין קביעת שכ"ט הבאתי בחשבון קבלת חלק מהערעור. סכום זה ישא הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד התשלום בפועל. משפט תעבורהרפואהשלילת רישיון נהיגהועדה רפואית (ערעור)ערעורועדה רפואיתרישיון נהיגה