קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא ערעור על הטלת עיקול זמני: 1. ערעור זה, מתייחס, להחלטת כב' הרשמת של בית משפט זה (כב' השופטת ש.דברת), על פיה החליטה, להטיל עיקול זמני על נכסי המערערת, אצל מחזיקים שונים. 2. אלה הן העובדות, הצריכות לענין: המשיבה הקימה בנין למגורים, בחוף הים באשקלון (להלן "פרויקט המרינה"). לצורך הקמת הבנין, נזקקה המשיבה לחומרי בנין, לרבות קרמיקה ושיש. המערערת, הינה חברה שעוסקת בייבוא ושיווק קרמיקה ושיש. נחתם הסכם בין המשיבה והמערערת, על פיו תספק המערערת למשיבה קרמיקה, שיש, כלים סניטריים, מדרגות ודלתות, מטיב מעולה ועל פי התקן הישראלי. במקביל, נחתם הסכם אחר, על פיו מתחייבת המערערת, לרכוש מהמשיבה, שש דירות בפרויקט המרינה. המערערת טוענת, ששני ההסכמים מהווים למעשה, עיסקת "ברטר" (barter) ואילו המשיבה טוענת, שמדובר, בשתי עיסקאות נפרדות. גם אם אין המדובר בעיסקה מסוג ברטר, הרי ברור שיש קשר אמיץ בין שתי העיסקאות, שהרי בדרך כלל, סוחר מעונין לקבל כסף ולא דירות, תמורת סחורתו. לצורך פסק דין זה בלבד, אצא מההנחה, שהמשיבה לא היתה מסוגלת לממן, את קניית חומרי הבנין מהמערערת ועל כן, נולדה עיסקת מכירת הדירות. המשיבה נתנה למערערת מקדמה בסך 500,000 ש"ח עבור החומרים, בחמישה שיקים דחויים ועוד 250,000 ש"ח נוספים, וגם זאת, בשיקים דחויים. לטענת המשיבה, הקרמיקה שסיפקה המערערת, היתה באיכות ירודה ובמידות שונות מהמידות שהוזמנו ולא ניתן היה להשלים את עבודות הריצוף, בצורה שתתאים לדירות ברמת גימור גבוהה, היא הרמה שהמשיבה התחייבה לבנות. לטענת המשיבה, נסיונות שונים, לפתור את הבעיה, או לתקנה, עלו בתוהו, ובינתיים לא כובדו שיקים, שנתנה המשיבה למערערת, עבור חומרי הבניה. מקצת השיקים הוחזרו, מהנימוק "אין כיסוי מספיק" ומקצתם הוחזרו, בשל הוראות ביטול שנתן המושך (קרי: המשיבה). אז, ביטלה המערערת את השיקים העתידיים שהיא נתנה למשיבה, עבור קניית הדירות. המערערת הגישה תובענה כנגד המשיבה והמשיבה הגישה תובענה שכנגד, נגד המערערת. תביעת המערערת, מתייחסת לתשלומים שהגיעו לה ולא שולמו, בקשר לחומרי הבניה. תביעת המשיבה כנגד המערערת, מתייחסת לכך, שהמערערת לא עמדה בתשלומים שהתחייבה בהם, בקשר לרכישת הדירות. המשיבה ביקשה, להטיל עיקול זמני, על נכסים וזכויות של המערערת, אצל מחזיקים שונים וכאמור לעיל, כב' הרשמת, נעתרה לבקשה. 3. בערעור זה טוענת המערערת, כי המדיניות בענייני עיקולים זמניים, שונתה, וכיום, אין מטילים עיקול כדבר שבשיגרה, אלא יש לאזן בין השיקול שלא לפגוע בזכות קניינית של הנתבע, בטרם ניתן פסק דין, לבין הצורך למנוע הכבדה על התובע, במימוש פסק הדין, אם וכאשר יזכה בדין. 4. לאחר שעיינתי בכל החומר הראייתי ובטענות הצדדים, מסקנתי הסופית היא, שאין להתערב בהחלטת כב' הרשמת . אלה הם הנימוקים לכך: - א) כל הממצאים והמסקנות העובדתיות, שאציין בפסק דין זה, נקבעים רק לצורך ההחלטה בשאלת העיקול. היות והתיק טרם הסתיים, ומקצת מהשאלות שבמחלוקת בתיק זה, הינן במחלוקות גם בתיק העיקרי, אינני רוצה שמסקנות שתקבענה לצורך ההכרעה בתיק זה, תשפענה על המסקנות שצריכות להקבע, בתיק העיקרי, לאחר שמיעת הראיות. ב) ההסכם לרכישת שש הדירות, הינם הסכמים נפרדים ואינם חלק מהסכם אספקת החומרים. לכאורה, אין קשר בין ההסכם לאספקת חומרים, לבין ההסכמים לרכישת הדירות. אפילו, בהנחה, שהעילה, להתקשרות המשיבה בהסכם לאספקת חומרים, עם המערערת דווקא, היתה, שהמערערת הביעה נכונות לרכוש שש דירות מהמשיבה, אין לכך נפקות משפטית, מבחינת הקשר בין החוזה לאספקת החומרים, שבו התחייבה המערערת לספק למשיבה חומרים, לבין החוזים לקניית הדירות, שבהם התחייבה המערערת לקנות דירות מהמשיבה. לכל אחד מהצדדים יש זכויות וחובות נפרדות על פי כל אחד מההסכמים. בחוזי מכירת הדירות, לא נזכר כלל ההסכם לאספקת חומרים. המשיבה טוענת בתביעה שכנגד, כי שילמה למערערת סך 600,000 ש"ח על חשבון חומרים, ולא קיבלה את החומרים שהיו מגיעים לה, אם כי קיבלה חומר אחר, שלא עמד בדרישות ולא היה לפי ההזמנה. (ג) תקנה 360 לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד1984- (להלן "תקנות סדר הדין האזרחי") קובעת: "(א) בתובענה לסכום כסף הנתמכת במסמך או בראיות מהימנות המקימות זכות לכאורה, רשאי בית המשפט או הרשם לתת צו עיקול זמני, על נכסים שבידי הנתבע, או שבידי התובע וכן על נכסים של הנתבע, שבידי אדם אחר, (להלן מחזיק), לרבות כל חוב וזכות, בין שהגיע זמן פרעונם ובין אם לאו, עד שיקויים פסק הדין, אם ראה, כי אי מתן הצו, עלול להכביד על ביצוע פסק הדין"... על מנת לצוות על עיקול זמני, צריכים להתקיים, איפוא שלושה תנאים: (א) התביעה היא לסכום כסף. (ב) התביעה נתמכת במסמך, או בראיות מהימנות המקימות עילה. (ג) אי מתן צו העיקול עלול להכביד על ביצוע פסק הדין. ד) במקרה הנוכחי, התביעה הנגדית, היא לסכום כסף והיא גם נתמכת בראיות מהימנות. אין מחלוקת, שהמשיבה שילמה למערערת סך 600,000 ש"ח, על חשבון חומרי הבניה. אלי חיים, מנהל המערערת אמר בתצהירו מיום 7.11.99 (סעיף 31 ה' בעמ' 9): "מתוך הסכומים הנקובים לעיל (קרי: הסכומים המגיעים לטענתו, למערערת מהמשיבה) יש להפחית סך 600,000.- ש"ח ששילמה המבקשת (המשיבה בפני) לתובעת (המערערת) כמקדמה על חשבון רכישת חומרי הבניה, כך שלאחר ההפחתה כאמור, חייבת המבקשת (המשיבה) לשלם לתובעת (המערערת) סך 1,973,949 ש"ח". רואים אנו, שלגבי קבלת הסך 600,000 ש"ח מהמשיבה, יש הודאת בעל דין. התשלום היה לצורך חומרי בניה. שמשון גבאי, מנהל המשיבה, כאשר נחקר על תצהירו, העיד (בעמ' 1) כי הוא נאלץ להחליף את הקרמיקה שקיבל מהמערערת בקרמיקה אחרת וכעת הוא מחליף את הקרמיקה בכל יתר הדירות. אישור חלקי לגירסה זו, מצוי בעדותו של יוסף תורג'מן, מנהל דן כל בע"מ, שהוא גם אחד ממנהלי המערערת והוא אמר (עמ' 7 לפרוט' ש' 7): "הדירה הראשונה שהתחלנו לרצף, הקוים ביחס לקירות לא היו טובים ואז באמת פירקנו חצי דירה ולא דירה". בדרך כלל, כאשר המרצפות טובות, אין מפרקים ריצוף לאחר שמרכיבים אותו,. העובדה שהיה צורך לפרק ריצוף במחצית הדירה, על פי עדותו של מנהל המערערת, תומכת בגירסת המשיבה, שהריצוף לא היה תקין. בכך, התמלא התנאי, שהתביעה הנגדית, מבוססת על ראיות מהימנות. ואם תמצי לומר, שהתביעה עצמה צריכה להיות נתמכת בראיות מהימנות (ולא רק מפי העדים בדיון בבקשה לעיקול) התשובה היא, שלכתב התביעה הנגדית, צורפו מכתבים שעוד לפני הגשת התביעה, טענה המשיבה שהקרמיקה שסיפקה המערערת, היתה פגומה ולא מתאימה. אמנם ניתן לטעון שמכתבי המשיבה אינה ראיה כנגד המערערת. אולם, יש ראיה לכאורה שהמשיבה לא קיבלה סחורה, עבור כל הסכום ששילמה. (ה) התנאי השלישי הוא, שאי מתן צו העיקול, עלול להכביד על ביצוע פסק הדין. גם תנאי זה התמלא, שכן אלי חיים, מנהל המערערת, העיד (עמ' 10 ש' 4): "לשאלה מה האובליגו של החברה (המערערת) בבנקים, אני משיב שקרוב למיליון ש"ח, מיליון מאתיים אלף ש"ח. לשאלה אם כאשר השיקים הוחזרו בציון א.כ.מ. (אין כיסוי מספיק) חרגנו מהאובליגו אני משיב שכן. לשאלה אם נכון שכל נכסי החברה משועבדים לבנקים, אני משיב שאין לחברה נכסים חוץ מהדירות שרכשנו מהמבקשת (המשיבה) שמשועבדות לבנק למשכנתאות". די בעובדות אלה, שבאו מפי מנהל המערערת כדי לבסס את המסקנה, שאי מתן צו העיקול, עלול להכביד על מימוש פסק הדין, אם המשיבה תזכה במשפט. למעררת אין כל נכסים והדירות שרכשה משועבדות לבנקים. היא חרגה מהאובליגו המאושר ושיקים שהוציאה, לא כובדו על ידי הבנק. 5. לא מצאתי ביתר טענות בא כח המערערת, משום נימוק, להתערב בהחלטת כב' הרשמת. סיכומו של דבר, מתן צו העיקול, במקרה זה, היה מוצדק ואני דוחה את הערעור. המערערת תשלם למשיבה הוצאות ערעור זה וסך 5,000.- ש"ח שכ"ט עו"ד.עיקול זמניערעורעיקול