קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא ערעור קצבת נכות מביטוח לאומי: 1. המערערת לוקה בבריאותה והיא פנתה למשיב בתביעה לשלם לה קצבת נכות לפי פרק ט' לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה1995-. 2. רופא מוסמך שבדק את המערערת ביום 1/12/97, קבע כי נכותה הרפואית המשוקללת של המערערת, אשר יש להביאנה בחשבון לצורך פרק ט' לחוק הביטוח הלאומי, היא בשיעור 36%. נכות משוקללת זו נקבעה לאחר קביעת שיעורי הנכות הבאים: 20%, בגין "אסטמה קלה", לפי פריט 6(ב) למבחנים שבתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז1956- (שייקראו להלן: "המבחנים"). 10%, בגין "דליות ורידים, לפי פריט 11(1)(ב) למבחנים. 10%, בגין "כאבי גב ופרקים", לפי פריט 35(1)(ב) למבחנים. בנוסף לדרגות הנכות האמורות, קבע הרופא המוסמך למערערת נכות בשיעור 10% בגין "יתר לחץ דם", לפי פריט 9(3)(ב)(1) למבחנים, אלא שדרגת נכות זו איננה מובאת בחשבון לצורך נכות כללית לפי פרק ט' לחוק הביטוח הלאומי, וזאת בשל הוראות התוספת לתקנות הביטוח הלאומי (ביטוח נכות) (קביעת אחוזי נכות רפואית, מינוי ועדות רפואיות והוראות שונות), התשמ"ד1984-. 3. המערערת עררה על החלטתו של הרופא המוסמך בפני ועדה רפואית לעררים (שתיקרא להלן: "הועדה"). הועדה דנה בערר תחילה ביום 25/1/98. באותה ישיבה היא בדקה את המערערת והחליטה כי הנכות שנקבעה לגבי דליות איננה משקפת את מצב המערערת, וכי בדעת הועדה לבטל את אותה דרגת נכות. בנוסף, החליטה הועדה להזמין חוות דעת של רופא ריאות, לאחר שמצאה שקיים פער בין הממצאים הקליניים והרנטגניים לבין דרגת הנכות (כנראה הכוונה היתה לדרגת הנכות שנקבעה על ידי הרופא המוסמך). הועדה החליטה כי יש להודיע למערערת על כוונת הועדה לבטל את דרגת הנכות בגין הדליות ולהזמין את המערערת לדיון חוזר לאחר קבלת חוות הדעת של רופא הריאות, חוות דעת היכולה להביא להפחתת הנכות עבור אסטמה. 4. בעקבות החלטת הועדה, שלח המשיב מכתב למערערת, מיום 1/2/98. במכתב זה נאמר כי הועדה מבקשת לבדוק מחדש את אחוזי הנכות שנקבעה לענין האסטמה, וכי הועדה יכולה אף לבטל נכות זו. המערערת התבקשה, במכתב האמור להודיע אם יש לה התנגדות לכך, ואם המערערת לא תפנה - יישלח התיק לחוות דעתו של רופא ריאות. המכתב נכתב בכתב יד בלתי ברור, כשהוא כולל קיצורים שאין וודאות שהמערערת היתה יכולה להבינו. 5. לטענת המערערת (באמצעות בתה), היא לא קיבלה את מכתבו של המשיב מיום 1/2/98, וממילא לא היתה יכולה להתייחס אליו. ב"כ המשיב לא הגיב בטיעוניו לטענה זו של המערערת, אלא רק טען שהמכתב נשלח (סעיף 11 לטיעוני המשיב). המשיב לא טען (וודאי שלא הראה) כי המכתב האמור נשלח בדואר רשום, כך שאין סיבה שלא לקבל, מבחינה עובדתית את טענת המערערת שלא קיבלה את המכתב. בנוסף, למרות שבהחלטה מיום 4/2/99 התבקש המשיב לבחון את עמדתו גם בענין ניסוחו של המכתב מיום 1/2/98 ובענין צורתו, והשאלה אם המערערת היתה יכולה להבין ממנו שיש בו התראה על כך שייתכן שיפחיתו את אחוזי הנכות שלה בגין הפרעות הנשימה. ב"כ המשיב לא התייחס, בטיעוניו, כלל לבקשה זו - נראה שהוא נשאר נאמן לעמדתו (שנרשמה בראש עמ' 3 לפרוטוקול) כי הוא מבקש לשקול את עמדתו רק בענין הנכות בגין הדליות. 6. מכל מקום, המערערת הופנתה לבדיקתו של פרופ' רובין, מומחה למחלות ריאה, אשר נתן לועדה חוות דעת, מיום 9/3/98, לפיה אין למערערת נכות בגין הפרעות נשימה. 7. לאחר קבלת חוות הדעת, התכנסה הועדה לישיבה שניה, ביום 21/6/98, בדקה שוב את המערערת, והחליטה להעלות את דרגת הנכות שנקבעה למערערת על פי פריט 35(1) למבחנים, לדרגת נכות בשיעור 20% על פי פריט משנה (ג) לאותו פריט. עם זאת, הועדה קבעה כי אין נכות נשימתית וכי אין נכות בגין דליות ורידים כך שהנכות הרפואית המשוקללת הועמדה על שיעור של 20% (הנכות בגין יתר לחץ דם נותרה בעינה, אלא שהיא, כאמור, אינה מובאת בחשבון). 8. על החלטתה האמורה של הועדה - הוגש הערעור שבפני. 9. לטענת המערערת, באמצעות בתה, היא איננה מבינה מדוע הופחת שיעור הנכות שלה - כאשר מצבה הולך ומחמיר. ב"כ המשיב טען כי מאחר שממילא המערערת לא היתה זכאית לקצבת נכות גם על פי דרגת הנכות שנקבעה לה על ידי הרופא המוסמך, הרי שהועדה לא היתה צריכה להתריע בפניה על כוונתה להפחית את דרגת הנכות בענין הדליות, וכי הסיבה שהועדה החליטה לעצור את הדיון היתה רק לשם קבלת חוות דעת מרופא ריאות. כן טען ב"כ המשיב כי בהזמנה שנשלחה למערערת להתייצב בישיבת הועדה מיום 15/6/98 - נאמר במפורש כי הועדה מוסמכת גם להפחית את אחוזי הנכות. 10. אין לקבל את טענת המשיב. אמנם, תקנה 2(ב) לתקנות הביטוח הלאומי (ביטוח נכות) (סמכויות ועדה רפואית לעררים וועדה לעררים), התשמ"ד1984-, מסמיכה את הועדה, בין השאר, לבטל או להפחית את אחוזי הנכות שנקבעו על ידי הרופא המוסמך (וענין זה נרשם בהזמנה לישיבת הועדה), אלא שהלכה פסוקה היא שכאשר בכוונת ועדה רפואית לעררים להשתמש בסמכות זו - מבלי שהוגש לה ערר מצד המשיב, עליה להתרות בפני המבוטח על כוונתה, כך שהוא יוכל לנסות לשכנע את חברי הועדה שלא לעשות כן, למשל באמצעות המצאת חוות דעת רפואית מטעמו. התראה מעין זו אמורה להיות ספציפית, ואין די ברישום הכללי שנרשם בהזמנה לישיבת הועדה. לפיכך, צדקה הועדה בכך שביקשה שיישלח למערערת מכתב שבו מתרים בפניה על כוונת הועדה לבטל את דרגת הנכות בגין הדליות וצדקה גם בכך שביקשה להודיע לה שייתכן שבעקבות חוות הדעת של רופא הריאות - תופחת דרגת הנכות בגין הפרעות הנשימה. אילו המשיב היה נוהג לפי בקשותיה של הועדה, כלומר, מתרה במערערת לגבי שני עניינים אלה, ואילו היה דואג שמכתב ההתראה האמור אכן יומצא למערערת (למשל באמצעות משלוחו בדואר רשום), הרי שלא היתה אמורה להתעורר כל בעיה ונראה שבמקרה כזה היה דינו של הערעור - להידחות. דא עקא, שלא זו בלבד שהמשיב ניסח את מכתבו מיום 1/2/98, בצורה המקשה מאד על הבנתו, וכתב אותו באופן המקשה מאד על קריאתו (בשל טיב כתב היד), אלא שהוא גם לא כלל בו כל הודעה בענין האפשרות להפחית את הנכות שנקבעה בגין דליות הורידים והוא לא טרח לשלוח את המכתב בדואר רשום. המערערת היתה זכאית לקבל התראה ברורה על כך שייתכן שהועדה תפחית או תבטל את דרגת הנכות שלה בגין בעיות הנשימה, וייתכן שהיא תפחית או תבטל את דרגת הנכות שלה בגין הדליות, ואם המערערת היתה מקבלת התראה כזו - הרי שהיתה יכולה לנסות לשכנע את חברי הועדה שלא להפחית את דרגות הנכות (למשל באמצעות מכתב מהרופא המטפל או באמצעות חוות דעת רפואית). משהמשיב לא דאג לקיום הוראותיה של הועדה בענין זה, הרי שיש לבטל את החלטתה של הועדה מיום 15/6/99 בענין ביטול דרגת הנכות הנשימתית וביטול דרגת הנכות בגין הדליות, לאפשר למערערת לנסות לשכנע את חברי הועדה שלא לבטל את דרגות הנכות שנקבעו על ידי הרופא המוסמך ואם המערערת תעשה שימוש בזכות זו - הרי שיש להביא את הענין שוב אל חברי הועדה כדי שתחליט מחדש בעניינים אלה. (אם המערערת לא תעשה שימוש בזכות זו - אזי יהיה ניתן להשיב על כנה את החלטת הועדה גם בענין ביטול הנכות הנשימתית והנכות בגין הדליות). 11. בטרם סיום, ברצוני להתייחס לשתי טענות שנטענו על ידי ב"כ המשיב. הטענה האחת - היא זו שלפיה, כביכול, החלטת הועדה לעצור את הדיון היתה רק בשל רצונה לקבל חוות דעת מרופא ריאות ולא היתה קשורה לענין הפחתת הנכות בגין הדליות. עיון בפרוטוקול שערכה הועדה מעלה כי מבחינה עובדתית הטענה איננה נכונה, באשר הועדה ביקשה במפורש "להודיע לתובעת על כוונת הועדה" בענין הדליות. הטענה השניה - היא הטענה שלפיה, כביכול, חובת ההתראה טרם הפחתת דרגת הנכות בהעדר ערר מצד המשיב - חלה רק כאשר הפחתה זו פוגעת בזכות לקצבה, ומאחר שהמערערת לא היתה זכאית לקצבה על פי שיעור הנכות שנקבע על ידי הרופא המוסמך - לא היה צורך כלל להודיע לה. ב"כ המשיב לא הודיע על מה הוא מבסס את טענתו זו, ולדעתי - אין לה כל ביסוס. גם מי שאיננו מגיע לסף הנכות הרפואית המזכה בקצבת נכות - זכאי לכך שלא יפתיעו אותו בהפחתת דרגת הנכות הרפואית שנקבעה לו. לשיעור הנכות הרפואית (גם זו שמתחת לסף המזכה) עשויה להיות חשיבות (למשל בענין הזכות לשיקום מקצועי, או ייתכן שגם גופים חיצוניים למשיב מתחשבים בנכות הרפואית שהמשיב קובע וכן ייתכן שלקביעת הנכות הרפואית תהיה משמעות בעתיד, אם תוגש בקשה לבדיקה מחדש). אין כל סיבה לסייג את ההלכה הכללית המחייבת מתן התראה טרם הפחתת דרגת נכות בלא שהוגש ערר מצד המשיב ולקבוע כי היא לא תחול על מקרים דוגמת זה של המערערת. יתרה מכך, אם אכן לא היתה כל חובה ליידע את המערערת טרם הפחתת דרגת הנכות, מדוע שלח לה המשיב את המכתב מיום 1/2/98 ? ב"כ המשיב לא התייחס לכך בטיעוניו. אף אם לא היתה חובה לעשות כן, הרי שבמקרה של המערערת, הועדה עצמה ביקשה שכך ייעשה (ולדעתי - כאמור לעיל - בצדק ביקשה), ועל כן, לא ברור מה טעם מצא המשיב לנכון להתעקש שלא לקיים את בקשתה של הועדה. ל ס י כ ו ם 12. לאור האמור לעיל, אני מקבל את הערעור ומורה כאמור להלן: א. החלטת הועדה בענין ביטול הנכות הנשימתית וביטול הנכות בגין דליות הורידים כפי שנקבעו על ידי הרופא המוסמך - בטלה, לפחות בשלב זה. ב. על המשיב לדאוג לכך שהמערערת תקבל הזדמנות לנסות לשכנע את חברי הועדה שלא להפחית את דרגת הנכות הנשימתית ואת דרגת הנכות בגין הדליות. במסגרת הוראה זו על המשיב לדאוג שיהיה למערערת זמן סביר להמציא לועדה מכתבים רפואיים או חוות דעת רפואיות מטעמה. ג. אם המערערת תנצל את ההזדמנות שתינתן לה על פי ס"ק ב' לעיל, תדון הועדה מחדש בעניינים האמורים (דרגת הנכות הנשימתית ודרגת הנכות בגין הדליות), ותבחן אם יש מקום לסטות מעמדתה הקודמת. ד. אם המערערת לא תנצל את ההזדמנות האמורה - תשוב על כנה החלטת הועדה בענין ביטול אותן דרגות נכות. 13. על המשיב לשלם למערערת את הוצאות המשפט בסך 600.- ש"ח, אשר אם לא ישולמו עד ליום 15/9/99, יישאו הפרשי הצמדה וריבית מיום 16/9/99 ועד התשלום בפועל. 14. כל אחד מהצדדים זכאי לבקש, בבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, רשות לערער על פסק דין זה, תוך 30 ימים מיום שפסק הדין יומצא לו. נכותערעורקצבת נכותביטוח לאומי