קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא פגיעות צוואר עקב שירות במשטרה: .1המערער יליד 1949, הגיש למשיב תביעה להכרת זכות לפי חוק הנכים (תגמולים ושיקום) התשי"ט- 1959[נוסח משולב] (להלן: "החוק") בקשר עם פגיעות צוואר וגב תחתון, אשר נגרמו לו, לטענתו, במהלך שירותו במשטרה. .2המשיב, בהחלטתו מיום 11.6.98קבע כי: "בהסתמך על תוצאות הבדיקות וחוות הדעת הרפואית מיום 3.9.98לפיה הגעתי למסקנה כי אין קשר בין כאבי הגב התחתון וההפרעות בעמוד השדרה הצווארי מהם הנך סובל ובין תנאי שירותך במשטרה ו/או החבלה בתאונת הדרכים מיום 29.4.94כמשמעו בסעיף 1לחוק". .3המערער התגייס לשירות במשטרת ישראל בחודש אפריל 1970ושירת עד ליום 1.2.99עם הפסקה של שנה אחת. על פי תצהירו של המערער מע/1, בשנת 1994היה המערער מעורב בתאונת דרכים חזיתית, אשר כתוצאה ממנה נפגע בצווארו. כתוצאה מהתאונה נגרמו לו, לדבריו, כאבים עזים, הן באיזור הצוואר והן באיזור עמוד השדרה התחתון, כאבים המקרינים גם לרגל ימין (סעיף 3למע/1). במהלך שירותו במשטרה עסק המערער בתפקידי סיור ובוחן תנועה, דבר שאילץ אותו לטענתו לשהות זמן רב בדרכים. המערער נסע תקופה ארוכה ממקום מגוריו בחצור הגלילית לעכו, מקום עבודתו, וכל זאת באוטובוסים בהם טולטל טלטולים חזקים אשר כתוצאה מהם סבל כאבים חזקים בצווארו ובגב תחתון. כן, בהיותו בתפקיד בוחן תנועה ישב ליד שולחן שעות ארוכות לצורך חקירת עדים או מעורבים בתאונות, וישיבה ממושכת זו גרמה לו, לטענתו, לכאבים קשים באיזור הצוואר והגב התחתון. לטענת המערער, פעילותו הגופנית כיום מוגבלת והוא סובל מכאבים עד עצם היום הזה. יצויין כי המערער אף היה מעורב בתאונת דרכים בשנת 1975, אך המערער טען שזו לא הצריכה הגשת תביעה לקצין התגמולים, מאחר ולא נגרמה לו כל חבלה. טענות המערער: .4ראשית, טוען המערער כי כל אשר נאמר בתצהירו ובעדותו לא נסתרו על ידי המשיב. שנית, יש להעדיף את חוות דעתו של פרופ' דניאל רייס שהוגש מטעמו על פני חוות הדעת אשר הוגשה מטעם המשיב. מטעם המשיב הוגשו שתי חוות דעת שנערכו על ידי פרופ' ביאליק. המערער טוען כי הניסוח בחוות הדעת הראשונה של פרופ' ביאליק מיום 3.9.98(מפנה לעמ' 2של חוות הדעת) הוא לקוני. לטענתו, קביעתו של פרופ' ביאליק היא כוללנית מאוד ומעין נוסחה שניתנת לפי דבריו ליישמה בכל מיני מצבים ואין לקבל נוסחה זו. עיקר מסקנתו המוטעית של פרופ' ביאליק הינה כי אופי השירות אינו נחשב כגורם לפריצת או למחלת דיסקים בין חוליתיים, בעיקר לא בצוואר, והוא ממשיך וקובע כי הכאבים בגב ובצוואר התפתחו במשך השנים ללא קשר לעיסוק המערער. אולם, המערער טוען כי פרופ' ביאליק לא ידע וגם לא ציין מה היו תנאי שירותו וכן התעלם מהחבלות שמהן סבל המערער כתוצאה מתאונת הדרכים שצויינה לעיל ולכן יש להתעלם מחוות דעתו. לעומת האמור לעיל, טוען המערער כי פרופ' רייס מטעמו, דן במפורש בתאונת הדרכים בה היה מעורב המערער בשנת 1975, ומצביע על צליפת שוט שידועה כחבלה שלא ניתן לאתר בצילומי רנטגן או אמצעים אחרים. כן, פרופ' רייס דן במפורש גם בתאונת הדרכים משנת 1994, בטלטלה העזה בעת ההתנגשות החזיתית, בטיפולים ובמסמכים הרפואיים. פרופ' רייס ציין כי כאבי המערער התפתחו במשך 33שנים כתוצאה מתנאי שירותו והטראומה של תאונת הדרכים משנת .1994 המערער טוען כי יש להעדיף את עמדת פרופ' רייס לפיה פרופ' ביאליק קבע מסקנות רפואיות, ללא רישום של מדידת טווח התנועה, ואף לא התייחס לרשימת התפקידים שמילא המערער במהלך שירותו הארוך במשטרה. לסיכום, טוען המערער כי יש לקבל את הערעור ולקבוע כי הפגיעות בגב התחתון ובצוואר נגרמו עקב תנאי שירותו במשטרה ו/או החבלה מתאונת הדרכים בשנת .1994 טענות המשיב: .5המשיב טוען כי מדובר בשירות ארוך ללא אירועים מיוחדים, מלבד מספר תאונות קלות. המערער ביצע עבודה משרדית נוחה, והנסיעות אותן תיאר היו נסיעות רגילות באוטובוסים של אגד, במרחקים שאינם ארוכים. לכן הנסיבות הכלליות של שירותו אינן שונות משל כל אדם אחר שעושה עבודה משרדית. המערער לא הצביע על כל ייחוד בשירותו במשטרה לעומת עובד במגזר אחר, והלכה היא שאין די בנסיבות כלליות של השירות, כאשר מדובר בשירות ארוך, על מנת לבסס קשר בין נכות מסויימת לשירות. עוד טוען המשיב כי המערער אישר בעדותו שהכאבים עליהם הוא מתלונן, ובגינם סבור שמגיעה לו נכות, החלו בשנת .1997מימצא זה סותר את המימצאים האחרים המופיעים בחוות דעתו של פרופ' רייס לגבי כאבי גב משנת .1995כמו כן, הדבר מעיד על כך שהתאונה משנת 1994איננה הגורם לכאביו. לטענת המשיב, פרופ' רייס כתב בחוות דעתו שהמימצאים בעמוד השדרה התפתחו לאט במשך 33שנה, ולכן, למעשה, הוא מסכים עם פרופ' ביאליק שקבע כי מדובר בשינויים ניווניים מהם סובלים רבים באוכלוסיה, ואין כל שוני בין המערער לבין האחרים. לעניין התאונות טוען המשיב כי בעקבות תאונת הדרכים משנת 75נעדר המערער מספר ימים מהשירות ואחר כך שב לעבודתו. לגבי תאונה זו המערער אינו טוען כי בעקבותיה נגרמה לו נכות בגב. לאחר התאונה השתחרר מהשירות וחזר שוב, ומבדיקות שנערכו לו אז לא נמצא כל מימצא בגב או בעמוד השידרה. בשנת 1994היתה למערער שוב תאונת דרכים קלה, שגם לאחריה חזר לשירות תוך מספר ימים. אף תאונה זו לא גרמה למימצא כלשהו בגב. בשנת 1995היתה למערער תאונת דרכים קלה, שלא במסגרת השירות, ולאחר מספר ימים שב לעבודה תקינה, ובגינה קיבל פיצוי במסגרת חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים. ב"כ המשיב מצביע על כך כי במהלך השנים של שירותו במשטרה יש רישומים על כאבי עמוד שידרה שונים. רישומים אלו תומכים בתמונה הכללית של אדם הסובל מכאבי גב עקב שינויים ניווניים, כמו אנשים רבים אחרים באוכלוסיה. כמו כן, מבקש המשיב להעדיף את חוות דעתו של פרופ' ביאליק, על פני חוות דעתו של פרופ' רייס. היבט רפואי - חוות דעת המומחים: .6פרופ' רייס מטעם המערער קובע בחוות דעתו מיום 18.4.99כי: "על פי התיעוד והדימותים, הנבדק החל לסבול ממש מצווארו וגבו ב-1996: זאת בגיל .47אני קובע שהמימצאים בגבו המותני והצווארי של הנבדק כפי שנצפים ב- tcאינם הגורל הכללי של האנושות, אלא התפתחו אט-אט במשך שירותו בכוחות הבטחון במשך 33שנה. צפיה ברשימת התפקידים שמילא הנבדק מאשרת שעבד בעבודה אשר עלולה היתה לגרום לנזקים בדיסקוסים צוואריים ומותניים (שנים רבות בתפקיד סיור) ובתאונה מיום 29.4.94נרשם בחדר מיון שנפצע בצווארו. תאונה זאת היתה גורם מאיץ להתפתחות של מיחושים כרוניים, כשנתיים לאחר מכן. הנכות לפי בדיקתי דהיום היא % 5עבור הצוואר לפי סעיף 37(2) א' iiו-% 5לפי סעיף 37(2) ג' .ii כל הנכויות הנ"ל הן על חשבון השירות וזאת על סמך פסקי דין קודמים שקבעו שמחלה המתפתחת בזמן השירות נחשבת כנגרמת על ידי השירות". .7מטעם המשיב הוגשה חוות דעתו של פרופ' ביאליק מיום 3.9.98ולפיה מסקנת המומחה היא: "התחיל לסבול מכאבי גב תחתון לאחר שירות ממושך במשטרת ישראל. אופי השירות אינו נחשב כגורם לפריצת או למחלת דיסקים בין-חוליתיים, בעיקר לא בצוואר. סובל מכאבי גב וצוואר שרבים מבני גילו סובלים מהם, שהתפתחו במשך השנים, ללא קשר לעיסוקם. כמו כן, הרישומים הדלים על בעיית הצוואר והמותן ותוצאת הבדיקה היום, אינם מעידים על הנכות כתוצאה מהשירות. ישנם רישומים על כאבי צוואר טרם התאונה בשנת 1994, ולפיכך, היא לא היתה גורם או גורם מחמיר לכאבי הצוואר. לפיכך בסיכום, אין קשר של החמרה או גרימה בין השירות והאירועים בו ובין בעיית הצוואר וגב תחתון". בחוות דעתו הנוספת מיום 21.10.99חוזר פרופ' ביאליק על מסקנתו כי אין קשר של החמרה או גרימה בין השירות במשטרת ישראל והאירועים בזמן השירות ובעקבותיו ובין בעיית הצוואר וגב תחתון. בחוות דעת זו אומר פרופ' ביאליק כי: "אם השירות היה גורם למימצאים אלה ולכאבי גב וצוואר, צפוי, שלא היו נדרשים 33שנה, אלא היו מופיעים בגיל צעיר יותר, מוקדם יותר, בעוצמה ובתדירות יתרה, מה שהיה מתבטא ברישומים רבים יותר. כמו כן, המימצא הקליני המזערי, כפי שקובע פרופ' רייס עצמו, אינו ביטוי לפגיעה בחוט השדרה על ידי פריצת הדיסק/ים הבין-חוליתיים, אלא ביטוי לשינויים ניווניים האופייניים לגילו של הנ"ל. לפיכך, לסיכום, אין מקום לשינוי מסקנותיי בחוות דעתי הקודמת". ההיבט המשפטי: .8באשר לנטל ההוכחה שעל המערער להוכיח כי המחלה נגרמה או הוחמרה עקב השירות, יש לפנות להלכת רוט (ע"א 472/89, קצין התגמולים נ' אברהם רוט, פ"ד מה(5) 203), הדנה בנטל ההוכחה כאמור ואף מאבחנת בין שירות קצר כגון סדיר ומילואים לבין שירות ארוך כגון קבע בצה"ל או שירות במשטרה. במקרה שלפנינו מדובר בשירות ארוך ולכן כאמור בפסק הדין הנ"ל נקבע כי: "הנסיבות המסויימות אותן על התובע להוכיח על מנת להעביר את הנטל המשני אל שכמו של קצין התגמולים, נעוצות באופיו המיוחד של השירות הצבאי, אותו ניתן לקשור מבחינת סמיכות הזמנים, אל פרוץ המחלה. כאשר מדובר בשירות קצר (סדיר, מילואים) ניתן ללמוד על אופיו המיוחד של השירות מתוך תנאי המתח והמאמץ הגופני בהם שרוי החייל, הסמוכים מבחינת הזמנים לפרוץ המחלה. כאשר מדובר בשירות ארוך וממושך, אין די בתנאים הכלליים של השירות כדי להעביר את נטל הראיה כאמור. העברתו של נטל זה מוצדקת מקום בו מצביע התובע על אירוע או שרשרת אירועים חריגה ומיוחדת בסמיכות זמנים לפרוץ המחלה" (עמ' 214לפסק הדין). .9בעניין אחר, שהובא בפני ועדה זו, ע.נ. 178/98, דוש נ' קצין התגמולים, נדון מקרה בו המערער שם, שירת בגזרת הלבנון ונאלץ לנסוע בדרכים לא סלולות ובכבישים משובשים אשר גרמו לטלטולים עזים. הוועדה קבעה, בהתחשב בנסיבות המיוחדות של תנאי השירות, כי כאבי הגב התחתון מהם סבל המערער הוחמרו עקב השירות בשיעור של %.50 עם זאת, יש לאבחן מקרה דוש הנ"ל מהמקרה המונח לפנינו כעת. המערער שלפנינו היה נוסע סביל באוטובוס שנסע בדרכים סלולות, וזאת להבדיל מדרכים משובשות אשר גורמות לזעזועים ולטילטולים רבים. .10בעב"ל 313/97, המוסד לביטוח לאומי נ' אשר יניב, מיום 2.11.99, אישר ביה"ד הארצי לעבודה את החלטת ביה"ד האזורי לעבודה להכיר בפגיעה בגבו של נהג מונית, כתאונת עבודה על פי תורת המיקרוטאומה. מרבית עבודתו של נהג המונית היתה בישיבה ליד ההגה ובנסיעה על הכבישים, משובשים בחלקם, במשך 12שעות ביום. במהלך הנסיעה נגרמו לתובע זעזועים שהוא חש בהם. ביה"ד קבע כי הוכח כי הפגיעה נגרמה עקב תנועות זהות במהותן, חוזרות ונישנות של עמוד השדרה בשל "זעזועי הנסיעה" על פני כבישים משובשים, במשך 11שנים למעשה, מתוכן 6שנים כנהג מונית הנוהג במוניותו כ- 12שעות ביום. אולם, בפסק דינו מצא ביה"ד הארצי לעבודה להבהיר כי: "... לא משתמע מהנפסק, "שעצם הנסיעה בכביש תוכר מעתה כתאונה בעבודה לגבי כל נהג או נוסע", שכן ההכרה תלויה בתשתית העובדתית המוכחת בכל מקרה ומקרה. כך משתמע מהנפסק, שלגבי מי שהינו נהג במקצועו, והוא נוהג במשך שנים רבות בכבישים משובשים מספר שעות מדי יום, והוא סובל עקב כך מליקוי בגבו- יתכן לגביו שאותה פגיעה אכן תוכר כפגיעה בעבודה על פי תורת המיקרוטראומה...". ובהמשך מוסיף ביה"ד: "על מנת להפיג את החשש ממבול תביעות גב, יודגש, כי קשירת כאבי הגב לנסיעה בדרכים רלוונטית בעיקר לנהגים שזוהי עבודתם או משלח ידם, כמשיב, ואינה רלוונטית לנוסעים לנסיעות שלא לצורכי משלח היד או שלא במהלך העבודה, לרבות נסיעות מהמעון אל העבודה ומהעבודה למעון". המסקנה המתבקשת הינה כי יש לבחון כל מקרה לגופו. דיון ומסקנות: .11ומן הכלל אל הפרט; אומנם עבודתו של המערער היתה כרוכה בנסיעות אולם אין מדובר בשעות נסיעה אינטנסביות כדוגמת נהג המונית שנסע 12שעות בכל יום וכן כך נטען בפרשת נהג המונית, הוא נהג בכבישים שחלקן היו לא סלולים, בעוד שבמקרה זה המערער לא ציין כי נסיעותיו היו על כבישים משובשים. באשר לאופי תנאי השירות של המערער אין אנו סבורים כי המקרה של המערער דומה למקרה של דוש הנזכר לעיל או למקרה של נהג מונית שזה עיקר עיסוקו כפי שנדון בבית הדין לעבודה. עיקר עיסוקו של המערער במקרה שלפנינו היה חקירות וגביית הודעות מנחקרים וישיבה ממושכת מאחורי שולחן במשרד ומוכנים אנו לקבל כי בתוקף תפקידו כבוחן יצא המערער לשטח. אולם, אין לומר כי נסיעה לעבודה וממנה וגם נסיעות בתוך העבודה, בתפקידו כבוחן, מבלי שהמערער הניח תשתית עובדתית מתאימה ובהעדר נסיבות מיוחדות וחריגות או אירועים מיוחדים, מהווים אירוע מיוחד או אירועים מיוחדים, שעל המערער להוכיח כמי ששירת שירות ארוך לצורך הוכחת הקשר בין הנכות לבין השירות. אין חולק גם כי בתנאי החיים היום נסיעה במכונית פרטית או באוטובוס (תחבורה ציבורית) הם בגדר הכלל, דהיינו לא מדובר בפעולות חריגות. .12שונה המצב כאשר מדובר באירועים כמו תאונת דרכים בהם נגרם נזק גוף. במקרה שלפנינו, היה המערער מעורב בתאונת דרכים בשנת 1975וכן בתאונות דרכים נוספות בשנת .1994חבלות אלה בתאונות הדרכים לא הותירו ממצאים מיוחדים. אולם, שלא כטענת המשיב אנו מצאנו כי עפ"י דיווחו של קצין הרווחה/הנפגעים ביחידתו של המערער מיום 17.8.77, דווח כי המערער היה מעורב בתאונת דרכים כאשר מכונית בה נסע התנגשה חזיתית עם רכב שבא ממול וכי המערער הועבר לביה"ח צפת, שם אובחנו חבלות בראש, במצח, בשפה בפנים ובגב. לפי מכתב זה נראה כי המערער הגיש תביעה למשיב בגין תאונה זו וזאת בניגוד למה שציין המערער עצמו. יתכן ופגיעה זו לא הותירה נכות צמיתה, אולם היה בה כדי לגרום להאצה מסויימת בשינויים הניווניים בגבו של המערער. לאחר מכן, נפגע המערער בתאונת דרכים נוספת בשנת .1994בתאונה זו נחבל המערער בצווארו והיה בטיפול רפואי ובמנוחה במשך 10ימים. יש להניח לטובת המערער כי גם תאונה זו גרמה להאצה מסויימת בשינויים הניווניים. יחד עם זאת, יש לציין כי המערער סבל מכאבי גב וצוואר שלא בקשר עם התאונות הנ"ל ושלא בקשר עם השירות והדבר נלמד מעיון במסמכים הרפואיים המצויים בתיקו הרפואי ונביא מספר דוגמאות לכך: א. טופס בדיקה של קבלת המערער לשירות במשטרה משנת 1970ובו נרשם כי המערער סובל מכאבי גב. ב. מכתבו של ד"ר רואשדה חנא מקופה"ח כללית מיום 19.12.93מאת נוירולוג אל הרופא המטפל - המלצה לבצע צילום עמוד שידרה צווארי. ג. הפניה למחלקה לרפואה תעסוקתית מיום 10.4.94, בה נכתב כי ב- 10.91נפל באמבטיה ומאז סובל מכאבים חוזרים בזמן מתח בעבודה באיזור צוואר שמאל + הקרנה לאיזור אקסיסיטלי בשמאל. ד. תכתובת של קופה"ח כללית מיום 21.11.95המופנה לרופא המשטרתי, שם נכתב כי מר יוסף נאמן סובל ממספר בעיות רפואיות הקיימות מספר שנים ובהם p.b.l (כאבי גב תחתון). ה. תוצאות בדיקת הדמיה שנערכה ביום .19.5.97טומוגרפיה ממוחשבת של עמוד השידרה הצווארי במנח אקסיאלי, המצביעות על היצרות גרמית ושינויים ניווניים קלים של החוליות. ו. הפניה לטיפול פיזיותרפי מיום 10.4.94, כאשר כסיבת ההפניה נרשם כי נפל על הצוואר ב- 1990ומאז אירועים חוזרים של כאבים בצוואר. .13יחד עם זאת, כידוע ועל כך אין מחלוקת בין שני המומחים כי התפתחות השינויים הניווניים אצל המערער הינו תהליך הנמשך שנים רבות. כאשר מתרחשת חבלה בצוואר או בגב, יש בה כדי לגרום להאצת השינויים הניווניים. בנסיבות המקרה, כאשר אנו לוקחים בחשבון את שתי התאונות מצד אחד והאמור בתיעוד הרפואי שפורט לעיל מצד שני, אנו סבורים שיש להנות את המערער מן הספק ולקבוע קשר של החמרה בשיעור של שליש בין כאבי עמוד השידרה הצווארי והמותני לבין השירות. .14אשר על כן, הערעור מתקבל באופן שאנו קובעים כי כאבי עמוד השידרה הצווארי והמותני מהם סובל המערער הוחמרו בשיעור של שליש בקשר עם השירות. הנכות תיקבע על ידי הוועדה הרפואית. בנסיבות, אין אנו עושים צו להוצאות.משטרהצוואר