ההלכה בנושא "פטור מאגרה לחברה בפירוק"

ההלכה היא כי כשם שבבקשה לפטור של יחיד יש לבדוק גם את יכולתם הכספית של קרוביו, כך בבקשה לפטור של חברה יש לבחון את יכולתה של החברה לגייס כספים לצורך תשלום האגרה בסביבתה הקרובה שהם בין השאר בעלי המניות המנהלים ובנסיבות מסויימות הנושים. על החברה להוכיח כי נעשו על ידה כל המאמצים הכנים לגייס כספים או אשראי ממקורות אלה עבור תשלום האגרה דהיינו שהיתה פניה של החברה לבעלי המניות או אל הנושים ואלה סירבו, וכן כי אין בידי האנשים הקרובים לחברה יכולת כספית להחלץ לעזרתה ולשאת בתשלומים המוטלים עליה. מכאן שעל בית המשפט: (א) לבחון את התנהגותה של החברה בחיפוש עזרה מהקרובים אליה; (ב) עליו לבחון את מידת היכולת והאפשרות של אלה לגייס כספים לתשלום האגרה. במקרה של סירוב יש לדרוש הסבר סביר לסירוב זה. כל עוד לא הוכח שהחברה אינה יכולה לגייס כספים ואין לבעלי מניותיה אפשרות לעזור לה על ידי הלוואה או בכל אופן אחר לשלם את האגרה יש לדחות את הבקשה לפטור מאגרה. (ראה: המ' (ב"ש) 85/1150 אוריוניה בע"מ נ' הסנה חברה לביטוח בע"מ, פד"י מו 2 174; דנאר בע"מ נ' בנק הפועלים בע"מ, תקדין עליון 90 (1) תש"נ/תשנ"א 173; סריגי ציביאק בע"מ (בפרוק) נ' בנק לאומי לישראל בע"מ ואח', תקדין מחוזי 91, תשנ"א/תשנ"ב 983; אטלנטיק חב' לדייג וספנות בע"מ (בפירוק) נ' חברת מאיר עזרא ובנו (1980) בע"מ ואח', תקדין מחוזי 91 (2) תשנ"א/תשנ"ב 830). מתן פטור מתשלום אגרה ואי חיובה במתן ערובה להבטחת הוצאות המבקשת עלולים ליצור מצב לפיו אין על החברה שום גורם מרתיע להגשת תביעה חסרת סיכויי הצלחה, והסיכון של ניהול התביעה רובץ על כתפיה של המבקשת בלבד. אומנם נקבע בפסיקה כי המבקשים שבפניי אינם בעלי דין בבקשה לפטור מאגרה וכי הצדדים הנכונים לבקשה הם המפרק והמדינה המספקת את השירותים המשפטיים שתמורתם משולמת אגרה שכמוה כחוב פסוק לטובת המדינה (תקנות 2 (ו) ו9- לתקנות בית משפט (אגרות) התשמ"ח - 1987). מצד שני אין להתעלם מכך כי לנתבעים המבקשים קיים אינטרס בהליך של פטור מאגרה. האינטרס הוא כי לא יתבעו וכי סכום התביעה נגדם לא ינופח (המ' 59/502 בניין וביצוע ואח' נגד דוד קסטיאל ואח', פד"י יד (1) 675) האגרה מהווה לפיכך מעין מחסום בפני הגשת תביעה מופרזת בסכומה הגם שזה איננו תכליתה והיא משולמת תמורת שירות הניתן על ידי המדינה. בע.א. 75/155 פקיד השומה נ' יצחק להד, פד"י כ"ט (2) 505, 506, אמר כב' השופט לנדוי את הדברים הבאים: "אגרות בתי משפט הן חלק מהכנסות המדינה, והן נגבות בקשר לשירות שהמדינה, על ידי בית המשפט שלה, מספקת לבעלי הדין. אם קיימת מחלוקת על גובה האגרה, הרי זו מחלוקת בין בעלי הדין החייב באגרה ובין המדינה כזכאית לאגרה. לבעלי הדין שכנגד בהליך שבו גובים את האגרה, אין שום ענין ישר משלו בגובה האגרה, כי הוא לא גובה אותה, ולא הוא חייב להחזירה אםשולמה אגרה ביתר. לכל היותר יש לו ענין עקיף מאוד בגובה האגרה, אם בסוף התדינות הוא יחוייב לשפות את יריבו על האגרה שהלה שילם. אך ענין זה אין בו כדי להקים לו עילת תביעה בקשר לקביעת האגרה או החזרתה על ידי קופת בית המשפט". גישה דומה הובאה גם בבש"א 90/329 אברייך נ' גרוגר, פד"י מד (2) 383 386: "שהרי הפטור מאגרה הוא, בראש ובראשונה, ענין שבין המערער, המבקש לפתוח בפניו את שערי ערכאת הערעור ולאפשר לו לנצל את זכותו לערער בלא לשלם את האגרה, לבין המדינה. ההקלה הניתנה למערער במקרה כזה, אם ניתנת, היא מצד המדינה, המוותרת בשלב זה על האגרה שהיא זכאית לה. המשיבים בערעור, ככאלה אינם יכולים לקבול על פגיעה בהם או על נזק העשוי להגרם להם, אך ורק משום שנהגו עם המערער לפנים משורת הדין ואיפשרו לו הגשת הערעור בטרם תשלום האגרה." יחד עם זאת הוחלט כי יכול בעל הדין הנתבע או המשיב להליך להפנות את תשומת ליבו של בית המשפט לשאלת האגרה ומשהועלתה הטענה על ידו יש להתייחס אליה. (ראה: רע"א 96/1944 אברהם שפירא ואח' נ' יוסי כהן, עוה"ד ואח', תקדין עליון, כרך 96 (2) תשנ"ו/תשנ"ז 511). פטור מאגרהפירוק חברהאגרה