הוגש ערר בנושא פטור ממס שבח במכירת דירה שנייה: קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא פטור ממס שבח על מכירת דירה שנייה: העוררים היו בעלים של חלקת אדמה ברחוב גרינבוים 13 בחיפה. העוררים הם בני זוג והעורר הראשון היה סוחר בחומרי בנין שבמרוצת הזמן הפך להיות קבלן בנין. העוררים בנו על החלקה שתי דירות מגורים של 5 חדרים כל אחת. דירה אחת (להלן: "הדירה הראשונה") הם מכרו ביום 25.7.89 ואת הדירה השנייה מכרו ביום 31.7.91. העוררים מבקשים פטור מחיוב במס שבח מקרקעין על מכירת הדירה השנייה והמשיב דחה בקשתם זו ומכאן הערר. בקשת העוררים נסמכת על סעיף 49ב(2) לפיו מכירת דירת מגורים תהיה פטור ממס אם: "הדירה הנמכרת היא דירתו היחידה של המוכר בישראל ובארבע השנים שקדמו למכירה לא היתה לו בעת ובעונה אחת יותר מדירת מגורים אחת בישראל..." בסעיף ההגדרות דירת מגורים מוגדרת כדירה "שבנייתה נסתיימה... ומשמשת למגורים או מיועדת למגורים לפי טיבה...". בנית שתי הדירות נעשתה במקביל והמחלוקת העובדתית מתמקדת בשאלה אם בנית הדירה השנייה הסתיימה לפני או אחרי 25.7.89 תאריך מכירתה דירה הראשונה. אין טענה שלעוררים היו דירות אחרות בשנים הנ"ל ולכן אם בנית הדירה השנייה הסתיימה רק אחרי מכירת הדירה הראשונה יזכו העוררים לפטור ממס שבח על מכירת הדירה השנייה, וזאת לפי הוראות סעיף 49ב(2) לחוק. חובת הראיה שבנית הדירה השנייה הסתיימה לאחר 25.7.89 חלה על העוררים, וזו חובה לפי המתכונת המקובלת בתביעה אזרחית. הערה זו מוזכרת כי ישנו כאן ספק מסוים, וישנם גם כמה סתירות ואי דיוקים בראיות, ולכן קיימת שאלה ממשית אם מאזן ההסתברויות הוא כזה שיש לקבל את גרסת העוררים כמוכחת. תכנון העובדות לצרכי השתחררות מתשלום מס הנו בדרך כלל חוקי, ואם המצב העובדתי האמיתי הוא כזה שמקנה לאזרח פטור מתשלום מס אין בזה פגם ואין זה השתמטות מתשלום מס. לכן נעבור לבדיקת המצב העובדתי. כאמור שתי הדירות נבנו במקביל והמחלוקת היא בשאלה אם בנית הדירה השנייה תמה והושלמה לפני מכירת הדירה הראשונה. בעניין מכירת הדירה הראשונה המשיב נתן לעוררים פטור ממס שבח מקרקעין פי סעיף 49ב(2) לחוק ומזה יוצא שהמשיב הכיר אז שביום המכירה לא הייתה לעוררים דירה נוספת שבנייתה נגמרה. לוני רכטר, סגן הממונה האזורי של המשיב בחיפה העיד שאותו פטור ניתן בטעות וכי יש לנקוט בצעדים לתיקון המעוות לפי סעיף 85 לחוק. זו דעת העד לפי הערכתו את הראיות כעת, אבל גם אם אין זו הערכה מופרכת הרי אין היא ההערכה היחידה האפשרית בנסיבות המקרה. העד הזה לא טיפל בזמנו בעניין הפטור על מכירת הדירה הראשונה ולא אמר אם נציג המשיב ביקר במקום וראה את מצב הדירות לפני מתן הפטור. בעדות העורר ישנה סתירה בעניין מועד הביקור לבין דבריו בחקירה ראשית ובחקירה נגדית. אבל אם ניתן פטור כאמור, עלינו להניח שהוא ניתן כדין בהעדר ראיה לסתור, והרי לא שמענו את דברי הפקיד שנתן את הפטור. ביום 21.7.89 העורר הגיש הצהרה למנהל מס רכוש וקרן פיצויים לשם שחרור מתשלום מס רכוש על החלקה; התצהיר מתייחס לשתי יחידות דיור ונאמר בו כי הבניה הסתיימה ביום 21.5.89, עבודות הנגרות הסתיימו ביום 18.5.89, החשמל חובר קבע לבנין ביום 21.7.89, וכי העוררים יגורו בבנין החל מיום 25.7.89. לתצהיר זה צורף אישור העירייה על גמר הבניה. בעניין זה קיימת שאלה אם הנתונים האלה מתייחסים לשתי הדירות או רק לדירה הראשונה. העוררים לא התגוררו כלל בדירה הראשונה ומכרו אותה ביום 25.7.89, יום בו היו צריכים (לדבריהם) להתחיל לגור בה, והעורר העיד כי מכר את הדירה לאחר שנשאר בלי כסף בכלל. בעניין חיבור החשמל, ישנו לפנינו אישור מיום 13.7.89 של העירייה לחברתה חשמל המתיר חיבור חשמל לשתי הדירות, מאידך ישנם לפנינו שתי הודעות מיום 11.12.90 של חברת החשמל את המאשרת חיבור חשמל לדירה הראשונה ביום 21.7.89 (מוצג 4) ושנייה המאשרת חיבור חשמל לדירה באותה כתובת ביום 27.8.89 (נספח לסעיף 5 בתצהיר העורר). בתצהיר נאמר שזה היה החיבור לדירה השנייה, וזה נשמע סביר, אמנם בתצהיר נאמר שהחיבור היה ביום 11.12.90 אבל ברור שזה לא נכון כי תאריך זה הוא תאריך מתן האישור על ידי חברת החשמל, וזה אינו אי הדיוק או המשגה היחידי בתצהיר ובעדות העורר, שייחס טעות בתצהיר לניסוח שערך עורך הדין. העורר העיד שהוא נכנס לגור בדירה השנייה לפני ראש השנה ולפני שנת הלימודים 1989, זאת אומרת לכל המאוחר ביום 1.9.89. בתצהירו אומר העורר שבדירה השנייה עבודות החשמל בוצעו בחודש אוגוסט 89 וצירף הצעת מחירים של תש- אור שרותי חשמל מאוגוסט 89 (בלי ציון איזה יום בחודש). כן נאמר בתצהיר שאת האמבטיה רכש ביום 19.7.89 לפי נספח ו/, אבל בנספח זה לא מדובר באמבטיה. כן נאמר שקרמיקה רכש מחברת צפון פלסט ביום 22.8.89 לפי נספח חשבונית של החברה מאותו יום, ועוד נאמר שאת הריצוף לדירה רכש מאלוני שיש ביום 8.8.89 לפי נספח - חשבונית החברה מאותו יום; לפי התצהיר צביעת הדלתות והמשקופים נעשתה בחודש אוגוסט 89 לפי חשבונית מיום 24.8.89 של הקבלן אביטן מוריס. כמו כן נאמר שקרמיקה וכיור נרכשו מחברת רטהאוז ביום 7.9.89 לפי חשבונית מאותו יום של החברה. עבודות הנגרות בדירה הראשונה היו מעץ מהגוני ובדירה השנייה מעץ אלון, הנגר אליעזר מזר העיד שבדירה השנייה עבד בסוף 1989 ותחילת 1990, אבל נראה שנפלה אצלו טעות בתאריכים לאחר שהוצאה החשבונית (בפנקס החשבוניות) מתברר שהחשבונית היא מיום 4.9.89. העד אבי מרגו קבלן לעבודות אלומיניום העיד שעבד בשתי הדירות בהפרש זמן של כחודשיים והוגשה חשבונית שלו מיום 12.9.89. בנסיבות אלה קיימת בעיה ממשית וברור לנו שניתן להבין את ספיקות המשיב בעניין השאלה שבמחלוקת. יחד עם זאת עלינו לשקול את הראיות ולהעריך את מהימנות גרסת העוררים. גם אם ישנם מושגים או טעויות בדברי העורר בהצהרותיו ובעדותו עלינו לשקול אם בכל זאת הוכחה גרסת העוררים ולאחר שיקול הגענו למסקנה שגרסת העוררים הוכחה במידה מספקת. אי לזאת הערר מתקבל וחיוב העוררים במס שבח מקרקעין מתבטל, ובנסיבות המקרה כל צד יישא בהוצאותיו בהליך זה. מכירת דירהמיסיםמקרקעיןמס שבחפטור ממס