פיטורי זבנית

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא פיטורי זבנית: .1לפנינו תביעה להפרשי פיצויי פיטורים, דמי הודעה מוקדמת, הפרשים לשכר מינימום, דמי הבראה, חופשה שנתית, והוצאות נסיעה. .2להלן העובדות בקצרה: הנתבע הינו בעלים של חנות הנעלים "נעלי טאטי" והתובעת הועסקה על ידו כזבנית מיום 8.7.93ועד ליום 15.7.96, מועד בו פוטרה. לתובעת נמסר מכתב פיטורים, ושולמו לה פיצויי פיטורין לפי חישובו של הנתבע. .3להלן נביא בקצרה את טענות התובעת - א. תקופת עבודתה היתה מיום 8.7.93ועד 15.7.96, ומתאריך 8.7.93ועד 15.10.94עבדה במשרה מלאה. ב. מתאריך 16.10.94ועד 15.7.96חדלה התובעת מעבודתה אחה"צ והיקף משרתה קטן ל- % 58המשרה. (בתצהיר התובעת נטען לטעות בהיקף המשרה, ולפיכך לפי התצהיר היקף המשרה הינו %65.95). ג. משכורתה של התובעת היתה כדלקמן: לחודשים 11/94עד 4/95קיבלה התובעת סך של 056.52, 1ש"ח . ב- 5/95הופחת השכר ל- 1000ש"ח. ב- 7/95הופחת השכר ל- 916.67ש"ח כאשר לסכום זה הוספו לראשונה דמי הבראה בסך 83.33ש"ח, שכר זה שולם לתובעת עד למועד פיטוריה. ד. התובעת טוענת כי החל מחודש 5/95הועמד שכרה על סכום הנמוך משכר המינימום להיקף משרתה. ה. לתובעת מגיעים בגין שתי שנות עבודתה האחרונות אצל הנתבע וביחס לחלקיות המשרה 7.2ימי הבראה, לפי 225ש"ח לחודש דהיינו סך של 620, 1ש"ח. התובעת תובעת את ההפרש בסך 620ש"ח לרבות הפרשי הצמדה וריבית על הסכום. בתצהיר התובעת נטען לטעות בהיקף המשרה % 65.95ולפיכך התובעת תובעת לפי התצהיר הפרש בגין דמי הבראה בסך 782ש"ח. ו. במהלך תקופת עבודתה לא איפשר הנתבע לתובעת יציאה לחופשה שנתית כחוק, לפיכך במועד פיטוריה עמדו לזכות התובעת 36ימי חופשה. התובעת תובעת על בסיס שכר המינימום ליום עבודה את פדיון ימי החופשה שנצברו לזכותה, בסך 909.52, 2ש"ח . ז. התובעת תובעת הוצאות נסיעה כדלקמן: במהלך 15חודשי עבודה הראשונים של התובעת אצל הנתבע בהן עבדה התובעת במשרה מלאה ונאלצה לנסוע לעבודה בתחבורה ציבורית פעמיים ביום, תובעת התובעת סך של 481.25, 4ש"ח עבור תקופה זו וזאת על בסיס 11.95ש"ח הוצאות נסיעה ביום. עבור תקופת עבודתה במשרה חלקית תובעת התובעת הוצאות נסיעה בסך של 630, 3ש"ח , וזאת על בסיס 6.6ש"ח הוצאות נסיעה ביום לתקופה של 22חודשים. סך כל התביעה להוצאות נסיעה 111, 8ש"ח. ז. התובעת פוטרה לאלתר, לפיכך תובעת התובעת דמי הודעה מוקדמת בגובה שכר חודש אחד בסך 172, 1ש"ח. ח. התובעת תובעת הפרש פיצויי פיטורים בסך 903, 1ש"ח ,לרבות פיצויי הלנת פיצויי פיטורים. ט. לתובעת מגיעים פיצויי פיטורים מחושבים על בסיס שתי תקופות עבודה: לתקופת 15חודשי העבודה הראשונים בהם עבדה במשרה מלאה יש לשלם פיצויי פיטורים על בסיס השכר ששולם ב - 9/94דהיינו 972.74, 1ש"ח, סך 466, 2ש"ח. לתקופת 22חודשי העבודה האחרונים בהם עבדה במשרה חלקית יש לשלם פיצויי פיטורים על בסיס שכר המינימום לחלק המשרה, דהיינו 172, 1ש"ח, סך 149, 2ש"ח. סך שני הסכומים אשר מגיעים לתובעת בגין פיצויי פיטורים הינו 615, 4ש"ח. י. על חשבון פיצויי פיטורים שילם הנתבע לתובעת סך של 712, 2ש"ח לפיכך התובעת תובעת את הפרש פיצויי הפיטורים בסך 903, 1ש"ח. .4להלן נביא בקצרה את טענות הנתבע : א. הנתבע קיבל את התובעת לעבודה בגלל שהתחשב במצבה שהיא אלמנה בודדה ופנסיונרית מעל גיל .65 ב. במשך רוב שעות עבודתה של התובעת, התובעת היתה מחוסרת עבודה. ג. התובעת היתה מגיעה רוב הזמן באיחור לעבודה בהתחשב במצבה הבריאותי. ד. התובעת ידעה על הפיטורים כ- 6חודשים מראש וזאת מאחר שהנתבע הודיע לתובעת שהחנות עומדת להיסגר והיא ראתה וידעה שהנתבע מחסל את המלאי ועומד לסגור את החנות. ה. התובעת לא זכאית לדמי הבראה ו/או לדמי פדיון חופשה שנתית כי למעשה לקחה לעצמה מעל 52ימי חופשה במשך שנות עבודתה. כל חודש היתה התובעת נעדרת מספר ימי עבודה בגלל מצבה הבריאותי ובכל שנה היא היתה יוצאת לחופשה שנתית כפי רצונה וגם נוסעת לחו"ל. ו. לתובעת לא היו הוצאות נסיעה מפני שהיתה מגיעה לעבודתה באמצעות קרובי משפחה. ז. התובעת קיבלה פיצויי פיטורים בסך 172, 2ש"ח ובנסיבות הענין לא מגיע לתובעת כל סכום נוסף. לאחר שמיעת העדויות וקריאת הפרוטוקול המוצגים וטעוני הצדדים אנו קובעים כדלקמן: .1מהו היקף משרתה של התובעת לאחר הקטנתו? בכתב התביעה נכתב כי מתאריך 16.10.94ועד למועד פיטוריה חדלה התובעת מעבודתה אחר הצהרים , והיקף משרה קטן ל- % .58ברשימת המוסכמות בין הצדדים נקבע כי מתאריך 16.10.94ועד לתאריך סיום עבודתה 15.7.96, היקף משרתה של התובעת קטן ל- % .58בתצהירה (סעיף 6) ציינה התובעת כי באופן שגוי נכתב בכתב התביעה כי משרתה קטנה ל- %58, אולם לפי חישוב מפורט של שעות אותם עבדה מדובר למעשה על % 65.95משרה ( 31שעות שבועיות במקום 47). .2נתייחס לשאלה זו, למרות העובדה כי הוסכמה בין הצדדים: אין אנו מקבלים את טענת התובעת כי בתקופה השניה לעבודה מ- 16.10.94ועד למועד פיטוריה עבדה התובעת % 66משרה וזאת מהטעמים הבאים: א. התובעת בתצהירה ובכתב התביעה מציינת כי שעות פתיחת החנות היו כדלקמן: א-ה מ- 00: 09עד 00:ו.13 א, ב, ד, ה, מ- 00: 16עד 00:ב.20 ו- 00: 09עד 00:נ.14 סה"כ 41שעות למשרה מלאה. ב. מתאריך 16.10.94ועד לתאריך סיום עבודתה עבדה התובעת רק בשעות הבוקר (תצהיר ס' 6פ' עמ' 1ש' 18). א-ה 00: 09עד 00:ו.13 ו' - 00: 09עד 00:14 סה"כ 25שעות שבועיות, שזה % 60.97משרה. לפיכך - אנו מקבלים כנכונה יותר את הגירסה הראשונה המופיעה במוסכמות, לפיה - היקף משרתה של התובעת קטן ל- % 58משרה. .3באשר להפרשי שכר עד לשכר המינימום הקבוע בחוק - התובעת טוענת כי החל מ - 5/95הועמד שכרה על סכום הנמוך משכר המינימום להיקף משרתה, התובעת בתקופה המדוברת עבדה במשרה חלקית, % 58המשרה. חוק שכר מינימום התשמ"ז - 1987קובע בס' 2(א) " עובד שמלאו לו 18שנים המועסק במשרה מלאה, כנהוג במקום עבודתו, זכאי לקבל ממעסיקו שכר עבודה שלא יפחת מהשכר המינימום לחודש...". ובס' 2(ב): "עובד המועסק במשרה חלקית זכאי לשכר מינימום חלקי שיחושב יחסית לחלקיות משרתו". חוק שכר מינימום התשמ"ז - 1987הוא בעיקרו "חוק מגן" או "חוק מסדיר" ונועד להבטיח קיום בכבוד. ס' 2לחוק קובע את הכלל הבסיסי, והוא הזכות לשכר מינימום לכל העובדים במשק , שלא הוצאו במפורש מתחולתו ומבטיח לכולם אותו שכר מינימום (דב"ע נו/282-3 אמירה ח'אטר ואח' נ' סלטקס טקסטיל בע"מ טרם פורסם גולדברג והאוזמן דיני עבודה 16א - 3). לפיכך מחייבים אנו את הנתבע לשלם לנתבעת הפרשי שכר לשכר המינימום הקבוע בחוק לתקופה 5/95עד 6/96בסך 941, 1ש"ח כנתבע בכתב התביעה סכום זה ישא הפרשי הצמדה וריבית מיום 15.7.96ועד ליום התשלום בפועל. שכרה הקובע של התובעת בתקופה עבודתה השניה לצורך חישובים אחרים הוא כמופיע בס' 4לתביעה. .4באשר לפיצויי הפיטורים - התובעת פוטרה מעבודתה על ידי הנתבע, קבלה מכתב פיטורים וכן תשלום עבור פיצויי פיטורים בסך 172, 2ש"ח. המחלוקת היחידה בין הצדדים לענין זה הינה שאלת חישוב פיצויי הפיטורים המגיעים לתובעת. .5ס' 13(7) לחוק פיצויי פיטורים התשכ"ג - 1963קובע- "עבודה חלקית, עבר עובד מעבודה מלאה לעבודה חלקית או מעבודה חלקית לעבודה מלאה יחושב שכרו האחרון לגבי כל אחת מתקופות העבודה לפי שכרו ערב פיטוריו באופן יחסי למידת החלקיות של עבודתו". ב - 15החדשים הראשונים עבדה התובעת במשרה מלאה, וב - 22החדשים האחרונים עבדה התובעת % 58משרה. עבור תקופת העבודה הראשונה, בה עבדה התובעת משרה מלאה - משכורתה הקובעת לצורך חישוב פיצויי פיטורים היתה 950, 1ש"ח. ( עדות הנתבעת -פ' עמ' 1ש' 17, עדות הנתבע - פ' עמ' 3ש'16) עבור תקופת העבודה השניה בה עבדה התובעת % 58משרה - משכורתה הקובעת לצורך חישוב פיצויי פיטורים היתה 172, 1ש"ח (על בסיס שכר המינימום לחלק המשרה). .6על כן - זכאית התובעת לפיצויי פיטורים בסך 615, 4ש"ח (466, 2ש"ח עבור התקופה הראשונה ו- 149, 2ש"ח עבור תקופת העבודה השניה) בניכויי 172, 2ש"ח שקיבלה התובעת, לפיכך זכאית התובעת להפרש פיצויי פיטורים בסך 903, 1ש"ח. התובעת תובעת פיצויי הלנה, אך מחומר הראיות עולה כי המדובר בטעות כנה, בהתחשב בכך כי הנתבע שילם לתובעת תשלום פיצויי פיטורים על סך 172, 2ש"ח וזאת לפי חישוב רואה החשבון שלו. אם טעה הנתבע בחישובו, הרי מדובר בטעות כנה. לפיכך אנו מפחיתים את פיצויי ההלנה לשיעור הפרשי הצמדה וריבית כחוק אשר יחולו על הסכום מיום 15.7.96ועד ליום התשלום בפועל. לגבי התביעה לפיצויי הלנה החלים על סכום הפיצויים ששולם לתובעת עם פיטוריה - מאחר שהסכום שולם לתובע עם סיום עבודתה, ותביעה הוגשה רק ביום 5.5.97, התיישנה התביעה לפיצויי ההלנה לגבי סכום הפיצויים אשר כבר שולם. .7באשר לדמי הבראה- לפי ההסכם הקיבוצי הכללי בדבר תשלום קצובת הבראה, סעיף 7(א) קובע- "עובד יהיה זכאי לדמי הבראה אף לאחר סיומם של יחסי עובד ומעביד וזאת לגבי תקופה של עד שנתיים שלפני תום תקופת עבודתו , אם לא קיבל את דמי ההבראה עבור אותה תקופה במהלך עבודתו". לתובעת שולמו דמי הבראה לפי תלושי השכר החל מיולי 95' ועד למועד פיטוריה, הסכום המצטבר של סך כל התשלומים ששולמו לתובעת על חשבון הבראה הוא 999.96ש"ח. לתובעת מגיעים בגין שתי שנות עבודה האחרונות אצל הנתבע וביחס לחלקיות משרתה 7.2ימי הבראה כנתבע בכתב התביעה , לפי 225ש"ח לחודש דהיינו סך 620, 1ש"ח. לפיכך זכאית התובעת להפרש דמי הבראה בסך 620ש"ח, סכום זה ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 15.7.96עד ליום התשלום בפועל. .8באשר לדמי פדיון חופשה שנתית- לטענת התובעת במהלך תקופת עבודה לא איפשר הנתבע לתובעת יציאה לחופשה שנתית כחוק. במועד פיטוריה עמדו לתובעת 35ימי חופשה (ת/10). התובעת תובעת על בסיס שכר המינימום ליום עבודה את פדיון החופשה שנצברה לזכותה סך 909, 2ש"ח בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק. מחומר הראיות ומהעדויות עולה כי כאשר התובעת נעדרה מעבודתה, בין לרגל חופשה ובין לרגל מחלה, נדחה תשלום המשכורת בהתאם למספר ימי ההעדרות, באופן שבפועל נוכו לתובעת ימי העדרות ממשכרותה (פ' עמ 2ש' 7). נטל ההוכחה בדבר יתרת החופשה הוא על המעביד . מחובתו של המעביד לדעת כמה ימי חופשה הוא חייב לעובדו וכמה נתן למעשה, ולנהל פנקס חופשה ולרשום בו את הפרטים הדרושים, (דב"ע לא/22-3 ציק ליפוט נ' חיים קסטנר פד"ע ג' 215). משלא הרים הנתבע את נטל ההוכחה בדבר יתרת החופשה, אנו מחייבת אותו בתשלום פדיון חופשה שנתית של 35ימים, בסך 909, 2ש"ח לתקופה שמתחילת עבודת התובעת ועד מועד סיום העבודה. סכום זה ישא הפרשי הצמדה וריבית מיום 15.7.96עד ליום התשלום בפועל. .9באשר להוצאות נסיעות - טענת התובעת, הנתבע לא שילם לתובעת הוצאות נסיעה, סך כל התשלום הנתבע בגין הוצאות נסיעה הינו 111, 8ש"ח. ס' 3להסכם הקיבוצי הכללי להחזר הוצאות נסיעה לעבודה וממנה במשק הפרטי קובע כי "כל עובד הזקוק לתחבורה ציבורית כדי להגיע למקום עבודתו זכאי לקבל ממעבידו השתתפות.." ס' 4לאותו הסכם קובע כי "הוצאות נסיעה ייקבעו לפי מחיר נסיעה מוזל באוטובוס ציבורי או כרטיס מנויי חודשי מוזל ממקום מגורי העובד למקום עבודתו ...". .10הנתבע טוען כי התובעת מתגוררת בקרבת החנות והיתה מגיעה וחוזרת הביתה בהסעה של מי מבני ביתה. גם אם נקבל את טענת הנתבע כי התובעת מתגוררת בקרבת החנות ולפיכך התובעת היתה מגיעה לעבודה וחוזרת ממנה בהסעה של בן משפחה, הרי אין הדבר שולל את זכאותה להחזר הוצאות נסיעה, כשהן מחושבות על פי עלות נסיעה ברכב ציבורי, גם שעה שהעובד משתמש ברכבו הפרטי (דב"ע נו/46-3 רונית עילם נ' אטלס שירותי כ"א בע"מ פד"ע ל 65). יש לציין כי התובעת העידה שנסעה לעבודה בתחבורה ציבורית, ואנו מקבלים עדות זו. (פ' עמ 1ש 3). .11עובד המועסק ביום עבודה מפוצל , זכאי להשתתפות בהוצאות נסיעה עבור ארבע נסיעות ביום , לכל יום בו עבד בפיצול (דב"ע נה/153-3 תמר קרייצלר נ' מלכה אוחיון פד"ע כט 192). סכום הנסיעות המגיע לתובעת בעבור 15החודשים הראשונים, בהם עבדה התובעת בפיצול, לפי כתב התביעה 11.95ש"ח ליום ובעבור 22החודשים הנותרים לפי 6.6ש"ח ליום. אנו מחייבים איפוא את הנתבע לשלם לתובעת כדמי נסיעות בסך 111, 8ש"ח אשר ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 15.7.96ועד ליום התשלום בפועל. .12באשר לתמורת הודעה מוקדמת - התובעת תובעת דמי הודעה מוקדמת בגובה שכר חודש אחד בסך 172, 1ש"ח. אין חובה ליתן הודעה מוקדמת בכתב לפיטורים או להתפטרות, אלא אם נקבע אחרת בהסכם קיבוצי או אישי (דב"ע מו/173-3, 175מיכה מעין נ' רשות שמורות הטבע לא פורסם: גולדברג, סיומם של יחסי עובד מעביד 7-2). הרעיון בצורך במתן הודעה מוקדמת לפיטורים הוא שלעובד תהיה האפשרות לחפש עבודה אחרת כשהוא עדין עובד ועדיין מקבל משכורת (דב"ע לז/78-3 עירית רמת גן נ' שלמה מינץ פד"ע ט 23: דב"ע מא/140-3 רות כהן נ' זאב זמיר סוכניות לביטוח בע"מ פד"ע יד' 9). העולה מן העדויות כי נמסר לתובעת שבועיים קודם לפיטוריה כי עליה לחפש מקום עבודה אחר(פ' עמ 4-2). התובעת עבדה אצל הנתבע למעלה משנה בשכר חודשי, ועל כן היא זכאית ל- 30ימי הודעה מוקדמת. מאחר שהנתבע הודיע לה על פיטוריה שבועיים מראש, אנו מחייבים אותו לשלם לה סך 586ש"ח כיתרת תמורת הודעה מוקדמת בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 15.7.96ועד ליום התשלום בפועל. לסיכום - אנו מקבלים את כל תביעותיה של התובעת ומחייבים את הנתבע בתשלום הסכומים כפי שנקבע לעיל. הנתבע ישלם לתובעת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 000, 2ש"ח + מע"מ וזאת תוך 30יום ממועד קבלת פסק הדין. לאחר מועד זה ישא סכום ההוצאות הפרשי הצמדה וריבית מיום מתן פסק הדין ועד ליום התשלום בפועל.פיטורים