קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא פיצוי על אי התקנת קו טלפון בבניין חדש: 1. התובעים רכשו מהנתבעת דירה ברחוב אנדה עמיר 75/6 באר-שבע (להלן:"הדירה") על פי הסכם מכר מיום 23.1.98 (להלן:"ההסכם"). 2. הדירה נמצאת בקומה ג' של הבית. 3. התביעה הינה לתשלום הסך 5,000 ₪ בשל אי נוחות שנגרמה לתובעים עקב: א. התקנת מעלית 5 חודשים אחרי האכלוס במקום 3 חודשים כפי שנקבע בהסכם. ב. אי הכנת מקומות חניה פרטיים. ג. אי התקנת קו טלפון לבניין בין החדשים ספטמבר 99' למרץ 2000 שבשל כך נאלצו התובעים להשתמש במכשירי תקשורת אלטרנטיביים יותר יקרים. 4. לטענת הנתבעת ככלל עמדה לה הזכות לאחר במועד מסירת הדירה (ראה בעניין זה סעיף 4 לכתב ההגנה). 5. עוד לטענת הנתבעת לעניין המעלית מתגוררים התובעים בקומה ב', שאיננה גבוהה ואי הפעלת המעלית לא גרמה לתובעים כל נזק מוכח (ראה בעניין זה סעיף 5 לכתב ההגנה). 6. לעניין החניה טוענת הנתבעת כי במועד מסירת הדירה לתובעים היו מקומות החניה מוכנים ואף נמסרו בפועל לתובעים. בעניין זה מפנה הנתבעת את בית המשפט לפרוטוקול קבלת הדירה שצורף כנספח ד' לכתב ההגנה. עוד לטענת הנתבעת עפ"י סעיפים 1.1 ו - 1.4 להסכם אין היא מחוייבת למסור עבודות הפיתוח והחניות במועד מסירת החזקה ומועד זה יכול להתארך ב - 12 חודשים נוספים (ראה בעניין זה סעיף 7 לכתב ההגנה). 7. לעניין הטלפון - טוענת הנתבעת כי במעמד מסירת החזקה בדירה לא הועלתה ע"י התובעים כל טענה ביחס לקו הטלפון ובעניין זה מפנה הנתבעת את בית המשפט לפרוטוקול מסירת הדירה וכן לסעיף 1.1 להסכם המכר. לעניין זה טוענת הנתבעת כי מדובר בעבודות תשתית שאותן היא רשאית להשלים במועד מאוחר יותר (ראה בעניין זה סעיף 8 לכתב ההגנה). 8. עוד לטענת הנתבעת ניתן לבניין טופס 4 ביום 6.9.99 ובכך יש ראיה שהנתבעת הכינה את התשתית הדרושה לחיבור הבית לרשת החשמל, המים והטלפון וכל שנותר זה הזמנת הקו ע"י התובעים (ראה בעניין זה סעיף 9 לכתב ההגנה). 9. עוד לטענת הנתבעת לא הוכיחו התובעים את תביעתם ואת הנזק שנגרם להם והעמידו התביעה על סך 5,000 ₪ באופן שרירותי ובלא כל פירוט. 10. בראשית דברי אציין כי כתב התביעה לוקה בחוסר פירוט ובמיוחד ככל שהיה על התובעים לפרט ולהביא ראיות לגבי הנזקים בפועל שנגרמו להם עקב כל אחת ואחת מתביעותיהם. 11. לעניין המעלית טוענים התובעים כי קיבלו את החזקה בדירה ורק לאחר 5 חודשים החלה המעלית לפעול. 12. התובעים מתגוררים בקומה ב' ואין ספק שנגרמה להם אי נוחות רבה בכך שלא יכלו להשתמש במעלית על מנת להגיע לדירתם. השאלה אם נגרם לתובעים בשל כך נזק. לשאלה זו אין מענה בכתב התביעה. התביעה היא בגין "אי נוחות" שנגרמה לתובעים ע"י אי התקנת המעלית 5 חודשים לאחר האיכלוס במקום 3 חודשים כפי שהיה כתוב בחוזה. יצויין כי התובעים גם אינם מציינים באיזה מועד נכנסו לדירה ובאיזה מועד הותקנה המעלית. 13. עם זאת, התובעים מציינים שהמעלית הותקנה באיחור של חודשים לאחר האיכלוס (5 חודשים במקום 3 חודשים), אך אינם מבהירים מה הנזק שנגרם להם, ומהן הראיות לנזק זה וכמה מתוך הסך של 5,000 ₪ שהם תובעים מתייחס לנזק זה, אם בכלל. 14. יובהר כי אין אני מקבלת את טענת הנתבעת שהתקנת המעלית והעמדתה לרשות הדיירים נכלל במה שכונה בהסכם "עבודות פיתוח" כאמור בסעיף 1.1 להסכם. המעלית היא חלק מהרכוש המשותף, אך אין היא שייכת למכלול עבודות הפיתוח. סעיף 1.1 מדבר על השלמת הגינה ועבודות פיתוח סביב הבניין. 15. דייר שנכנס לדירה מצפה שהמעלית תפעל והוא יוכל להשתמש בה מיד עם כניסתו. לתובעים הובטח כי המעלית תפעל בתוך 3 חודשים מיום כניסתם ובפועל היא הופעלה לאחר 5 חודשים ואין ספק שהתובעים סבלו מאי נוחות בשל כך ואף למעלה מזה. יצויין כי התובעת מס' 1 העידה בדיון כי היא חולת סרטן וסבלה מאי יכולתה להשתמש במעלית, ואין לי ספק בכך. 16. דא עקא, שהנזק בפועל לא הוכח והנטל הוא על התובעים להביא ראיות ולהוכיח את תביעתם ובעניין זה לא עמדו התובעים בנטל הדרוש ולכן אני דוחה את טענתם בעניין המעלית. 17. בהעדר כל פירוט לתביעה בעניין המעלית ובהעדר ראיות לגיבוש הנזק אין מנוס מלדחות את התביעה בנוגע למעלית. 18. לעניין החניה - גם בנקודה זו אין כתב התביעה מפרט מהי הטענה במדוייק, מה הנזק שנגרם ומה הראיות להוכחתו. 19. כאמור, בהקשר לטענה זו טוענת הנתבעת כי במועד מסירת החזקה בדירה לתובעים היו מקומות החניה מוכנים ואף נמסרו לתובעים. 20. לעניין החניה אכן ניתן לפנות גם לסעיף 1.1 להסכם שמתייחס להשלמת עבודות הגינון והפיתוח, שאותן רשאית הנתבעת להשלים תוך 12 חודשים מגמר תקופת הבניה של הבית. 21. אמנם הנתבעת מכחישה את טענת התובעים כי הדירה נמסרה לידיהם ללא מסירת מקומות החניה, אך גם אם לא תתקבל טענתה זו של הנתבעת עדיין יכולה הנתבעת להסתייע בסעיף 1.1 שמאפשר לה להשלים עבודות פיתוח בתוך 12 חודשים מגמר תקופת הבניה של הבית. 22. כאמור לעיל, מחד גיסא לא פירטו התובעים את הנזק שנגרם להם בעניין העדר החניה הפרטית ומה הוא חלקו היחסי בסך של 5,000 ₪ שאותם הם תובעים. מאידך גיסא מכחישה הנתבעת מכל וכל את הטענה. כאמור לעיל, הנטל מוטל על שכמם של התובעים להראות ולהוכיח את תביעתם והנטל לא הורם, ואין מנוס מלדחות את התביעה גם בעניין טענה זו. 23. לעניין הטלפון - גם בטענה זו אין פירוט כנדרש למעט ציון העובדה שהשימוש בטלפון לא התאפשר לתובעים במשך 7 חודשים מיום קבלת החזקה בדירה. גם כאן לא הביאו התובעים כל ראיות לנזק הממשי שאירע להם. 24. עם זאת ובעניין השימוש בטלפון מצאתי לדחות את טענת הנתבעת לפיה האחריות על החיבור הוא על התובעים, וזאת לאחר שהנתבעת המציאה טופס 4. לא ברור מדוע לא יכלו התובעים להתחבר לרשת הטלפון אך העובדה היא שנבצר מהם לעשות זאת. התקנת תשתית תקינה היא באחריות הנתבעת ותשתית הטלפון הייתה כנראה לקויה. 25. על אף שהתובעים לא פירטו את נזקיהם בפועל בעניין העדר קו הטלפון מצאתי כי בנקודה זו אכן הם זכאים לפיצוי מהנתבעת בגין הצורך להשתמש בפלאפון שעלות השימוש בו יקרה. מצאתי שיש לחייב את הנתבעת לשלם לתובעים סך של 350 ₪ לחודש עבור כל אחד משבעת החודשים בהם לא היה בבניין קו טלפון, ובסה"כ 2,450 ₪. 26. לסיכום: לעניין התביעה בגין האיחור במסירת המעלית - אני דוחה את התביעה. לעניין התביעה בעניין אי מסירת חניה - אני דוחה את התביעה. לעניין הטלפון - אני מקבלת את התביעה ומחייבת את הנתבעת לשלם לתובעים סך של 2,452 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 14.6.00 ועד ליום התשלום בפועל, בצירוף הוצאות אגרת פתיחת תיק בסך 84 ש"ח והוצאות משפט בסך 200 ₪. סכומים אלה ישאו הפרשי מהיום ועד התשלום המלא בפועל.פיצוייםטלפוןקבלן