קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא פיצוי על גניבת רכב נמוך ממחיר מחירון: רקע וטענות הצדדים   1.                   מכוניתו של התובע נגנבה ביום 24.3.99. המכונית היתה מבוטחת על ידי הנתבעת, וזו פיצתה את התובע בסכום של 37,035 ₪ למרות שעל פי מחירון יצחק לוי המקובל על הצדדים היה שוויה אותה עת 48,500 ₪.   2.                   חברת הביטוח נימקה את הפחתת הפיצוי בכך שהרכב היה מהשכרה לשעבר ומכאן נובעת הפחתה של 17%, וכן כי התברר לה שהמכונית עברה תאונה בגינה נקבעה לה ירידת ערך בשיעור של 8%.   3.                   התובע מבקש לקבל את הפיצוי בגין שוויו המלא של הרכב, דהיינו 48,500 ₪ וכן עבור אזעקה ומיגון בסך 1,730 ₪ (סה"כ 50,230 ₪), והוא תובע את ההפרש בסך 13,195 ₪ בין הסך הנ"ל לסך של 37,035 ₪ ששולם לו.   4.                   התובע טען כי אמר לסוכן הביטוח כי הרכב הוא מהשכרה לשעבר, אך זה אמר לו שבכל מקרה עליו לשלם פרמיה מלאה, דהיינו פרמיה שאיננה מתחשבת בשוויו המופחת של הרכב. באשר לירידת הערך טען שלא ידע עליה.   5.                   התובע אישר כי רכש את הרכב במחיר מופחת בהרבה ממחיר המחירון שעמד אז לדבריו על 58,5000 ₪. לדבריו רכש את הרכב בסכום של מעל 40,000 ₪ שאיננו זוכר אותו במדויק, וזאת בשל שלושה טעמים: א.      היות הרכב מהשכרה לשעבר. ב.      תאונה מאחור שידע עליה לאחר שלקח את הרכב לבדיקה. ג.        תיקונים שהרכב היה צריך לעבור כמו החלפת צמיגים ותיקון המזגן ברכב.   6.                   לדבריו, לא ייתכן כי חברת הביטוח תתעניין במצב הרכב ובעברו רק כשעליה לשלם פיצוי למבוטח, ואילו לענין הפרמיה דברים אלה אינם מעניינים אותה. כן טען כי חברת הביטוח איננה יכולה להפחית הפחתה מקסימלית בגין היות הרכב מהשכרה לשעבר, כשקיים גם במחירון שיעור מינימלי של הפחתה בגין סיבה זו.   7.                   הנתבעת טענה כי התובע רכש את הרכב במחיר מופחת בהרבה ממחיר המחירון והוא לא ניזוק לפיכך כלל כתוצאה מקבלת הפיצוי המופחת. כמו כן, אין התובע יכול לקבל יותר משוויו של הרכב בעת הגניבה ושווי זה הינו השווי ששולם על ידי חברת הביטוח. הנתבעת טענה כי הפחיתה ממחיר הרכב סך של 17% (8,245 ₪) בגין היותו רכב מהשכרה לשעבר, וכן הפחיתה 8% (3,220 ₪) בגין תאונה קשה שעבר הרכב לפני רכישתו על ידי התובע, שכתוצאה ממנה נגרמה לרכב ירידת ערך של 5,000 ₪ שהיוו כ- 8% משוויו דאז.   8.                   חברת הביטוח טענה עוד כי הפיצוי אשר שולם לתובע היה לפנים משורת הדין שכן התובע לא קיים במלואן את דרישות המיגון.   כן טענה הנתבעת כי האזעקה ואביזרי המיגון לא היו מבוטחים ולכן אין מגיע לתובע פיצוי בגינם.נ    דיון   9.                   טענת הנתבעת בדבר העדר מיגון מספיק ברכב התובע לא הוכחה ויש לדחותה.   10.               גם טענות התובע כאילו האזעקה ואביזרי המיגון היו מבוטחים לא הוכחה, וכן לא הוכח שוויים, ולכן יש לדחות את טענות התובע באשר לפיצוי זה.   11.               באשר להיות רכבו של הרכב בבעלות חברת השכרה בעברו, הרי טען כזכור התובע כי מסר על כך לסוכן הביטוח וזה אמר לו כי בכל מקרה אין לשלם פרמיה מלאה.   12.               הנתבעת לא זימנה את סוכן הביטוח לעדות, ואף לא הביאה כל ראייה לסתור את עדות התובע. לפיכך אני מקבל את טענת התובע כי מצב הדברים היה כפי שתואר לעיל.   13.               סוכן הביטוח הינו שליחה של חברת הביטוח, ולפיכך ידיעתו הינה אף ידיעתה. המסקנה הנובעת מן האמור לעיל היא, כי הנתבעת ידעה עובר לעשיית חוזה הביטוח על כך שהרכב המבוטח הינו רכב מהשכרה לשעבר.   14.               אין מחלוקת על כך כי היות הרכב מהשכרה לשעבר לא השפיעה על הפרמיה אשר שולמה על ידי המבוטח, חרף העובדה כי שוויו של הרכב היה נמוך יותר בשל כך, והתובע שילם לנתבעת פרמיה מלאה.   15.               לעובדות ולמסקנות שפורטו לעיל יש חשיבות רבה.   הכלל הינו כי חברת הביטוח מפצה את המבוטח בקרות מקרה ביטוח של גניבת רכב, לפי שוויו של הרכב בעת הגניבה (ר' סעיף 56 (ג) לחוק חוזה הביטוח, תשמ"א - 1981 הקובע כי תגמולי הביטוח יחושבו באופן שיביאו את המוטב ככל האפשר למצב שהיה נמצא בו אילמלא קרה מקרה הביטוח). 16.               כאשר הנתבעת יודעת באופן מפורש כי הרכב המבוטח הינו מהשכרה לשעבר (ר' סעיף 13 לעיל), וחרף זאת גובה מהמבוטח פרמיה מלאה, שאיננה מביאה בחשבון כי ערכו של הרכב הינו נמוך יותר, האם יש מקום להחלת הכלל האמור?   17.               לעניות דעתי, התשובה לכך הינה שלילית. הכלל האמור נדחה מפני החזקה כי התחשיב לפיו נקבע ערך המכונית וממנו גוזרת חברת הביטוח את גובה הפרמיה, צריך שיהא דומה לתחשיב בקרות מקרה הביטוח (ר' ע"א 196/88 כלל חברה לביטוח בע"מ נ' הפועלים ליסינג בע"מ, פ"ד מו (1) 756, 768).   בענין זה אני מצטרף לדעתו של כב' השופט סולברג, כפי שהובעה במקרה דומה עם נסיבות דומות, בענין ת"א 22503/98 סעיד נ' סהר חברה לביטוח בע"מ, דינים ועוד (34), דינים שלום, כרך טז, 469, 3.1.00. מקום בו המבוטח חשף את המידע בדבר היות הרכב מהשכרה לשעבר בפני חברת הביטוח, וזו, חרף כך, החליטה לגבות פרמיה מלאה, הרי אין זה סביר והגיוני כי תוכל לאחוז בחבל משתי קצותיו, מחד לגבות פרמית ביטוח מלאה בגין רכב שיודעת היא כי שוויו איננו השווי הרגיל אלא נמוך ממנו בהרבה, ומנגד לשלם תגמולי ביטוח מופחתים בקרות מקרה הביטוח שלא לפי שוויו המלא של הרכב.   18.               עיינתי בפסק הדין שניתן על ידי כב' השופטת שטרסברג כהן ברע"א 7042/00 בן ציון נ' מגדל-חברה לביטוח בע"מ, תק-על 2000(3), 2063, והשתכנעתי כי הנסיבות שבפנינו שונות מהנסיבות נשוא אותו פסק דין, וכי לפיכך יש לאבחנו.   באותו מקרה, שאת עובדותיו נטלתי מפסק דינו של בית משפט השלום בטבריה בתק 1069/99 אשר בו ניתן פסק הדין בערכאה הראשונה, שילם המבוטח עבור ביטוח רכבו פרמיה מלאה, אולם עד קרות מקרה הביטוח (גניבת הרכב המבוטח), במשך תקופה של כשנתיים, עבר הרכב מס' קילומטרים חריג, אשר הפחית משוויו המלא על פי המחירון סכום נכבד.   כב' השופטת שטרסברג כהן דחתה את בקשת רשות הערעור על קביעותיהן של הערכאות הקודמות, לפיהן זכאי המבוטח לשוויו הריאלי של הרכב ביום הגניבה, ולא לשוויו המלא, וזאת בהסתמך על חוזה הביטוח והוראות החוק.   ענין לנו, אפוא, בשינוי בשוויו של הרכב הנובע מעובדות שהתרחשו לאחר עשיית הסכם הביטוח, ולא במקרה הנמצא בפני עתה, ואשר בו מדובר בעובדות לענין שווי הרכב המבוטח ביום עשיית הסכם הביטוח שהיו בידיעת חברת הביטוח בעת עשיית חוזה הביטוח. אבחון פסק הדין מתיישב גם עם פסק הדין בע"א 196/88 שנזכר לעיל, בו נקבע כי חברת הביטוח יכולה להראות כי שווי הנכס המבוטח פחת בתקופת הביטוח, ואיננה יכולה לטעון כי שווי הנכס המבוטח כפי שנקבע על ידה כמצוין בפוליסה, ואשר על פיו ניגבו דמי ביטוח, איננו נכון.   בענייננו, החלטת חברת הביטוח לגבות פרמיה לפי שווי רכב מלא, מצביעה על כך כי זה השווי אותו קבעה כשווי הרכב המבוטח, ואין היא יכולה להתנער מקביעה זו ולטעון עתה כי איננה נכונה, כשהעובדות היו בידיעתה.   19.               התוצאה היא כי בכל הנוגע לירידת ערכו של הרכב עקב היותו מהשכרה לשעבר, אין הנתבעת זכאית להפחית את תגמולי הביטוח המשולמים על ידה בשל גניבת הרכב. אציין עוד, כי אם הייתי מוצא שהנתבעת היתה רשאית לנכות את ההפחתה בערך הרכב הנובעת מהיותו מהשכרה לשעבר, לא הייתי מתיר את הניכוי המקסימלי בשיעור 17%, שכן גבולות הניכוי לפי מחירון יצחק לוי (ת/1) הינם 12%-17% וההגינות מחייבת להפחית במקרה זה את השיעור המינימלי בלבד.   20.               שונה המצב בכל הקשור לירידת ערך הרכב עקב התאונה שעבר. ענין זה לא נחשף על ידי המבוטח בפני סוכן הביטוח וחברת הביטוח חרף ידיעת התובע כי הרכב עבר תאונה קשה מאחור, שאף גרמה להפחתה במחיר אשר שולם על ידו. כשם שהמבוטח טרח לגלות לסוכן הביטוח דבר עברו של הרכב מבחינת היותו רכב מהשכרה לשעבר, וסבר כי יש לכך רלבנטיות, לא היתה כל סיבה שלא יגלה לו על דבר התאונה הקשה שעבר הרכב, והיה עליו לקיים את חובת הגילוי הנאות גם בנושא זה.   בענין זה לא ידעה, אפוא, חברת הביטוח על עברו התאונתי של הרכב עובר לעשיית הביטוח והיא זכאית לנכות משווי הרכב סך של 8% הנובע מירידת ערכו עקב התאונה, לפי חוות דעת בדבר ירידת ערך שניתנה לגביו לאחר אותה תאונה (ר' נ/1).   סיכום   21.               שוויו המלא של הרכב הנגנב היה 48,500 ₪ ביום הגניבה, וממנו היתה הנתבעת אמורה להפחית 8% בלבד דהיינו סך של 3,880 ₪, ובסה"כ היה עליה לשלם לתובע 44,620 ₪.   בפועל שילמה היא לתובע סך של 37,035 ₪, דהיינו עליה לשלם לו את ההפרש בסך 7,585 ₪.   22.               אני מחייב, אפוא, את הנתבעת לשלם לתובע את הסך של 7,585 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 24.3.99 ועד התשלום בפועל, וכן הוצאות משפט בסך 350 ₪.   רכבמחיר מחירון רכבפיצוייםגניבת רכבביטוח גניבת רכב