קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא פיצוי על השכרת רכב בחו''ל: 1. לפניי תביעה שהגיש התובע נגד הנתבעת, שהיא חברה להשכרת מכוניות, ועניינה תביעה לפיצוי כספי בסך 000, 5 ש"ח, בגין שכירת רכב בחו"ל אשר, לטענת התובע, לא התאים לצורכי הטיול שערך שם. 2. הצדדים אינם חלוקים על עובדות המקרה; זוהי התשתית העובדתית בענייננו: התובע פנה לנתבעת, חברת קשר רנט א-קאר בע"מ, כדי לשכור רכב בחו"ל לצורך טיול באוסטריה. הנתבעת הנפיקה לתובע ביום 10.2.94 שובר (ואוצ'ר) הזמנה לרכב המיועד לסניף חברת "הרץ" להשכרת רכב במינכן. התובע שילם לנתבעת באמצעות כרטיס אשראי. ביום 18.2.94 קיבל התובע במינכן רכב מסוג "פורד סקורפיו" ונסע עם בני משפחתו לטיול בהרים באוסטריה. הרכב הושכר לתקופה של שמונה ימים. 3. ביום 20.2.94 נתקע הרכב בחניון ליד העיר דלמז'ה באוסטריה. הרכב לא יכול היה לנוע מפאת שלג שירד באזור זה. התובע פנה טלפונית לסניף חברת "הרץ" בגרמניה והללו מסרו לו, כי עליו לפנות לסניף "הרץ" באוסטריה. התובע עשה כן, ובסוכנות באוסטריה נענה, כי מעשית אין הם יכולים לעזור לו, ואולם הציעו כי כאשר יחזור לגרמניה, יפנה לסוכנות "הרץ" במינכן בעניינו. 4. התובע המשיך בטיולו. כאשר חזר לכיוון אוסטריה-גרמניה, חילץ את הרכב בעזרת טרקטור מכפר סמוך, ונסע עימו למינכן. 5. התובע שטח טענתו בסניף "הרץ" במינכן, וקיבל % 30 הנחה ממחיר ההשכרה. הוא ביקש הנחה גדולה יותר, ובעניין זה הופנה במינכן למנהל "הרץ" בגרמניה. האחרון הפנה אותו למשרדי "הרץ" בישראל. 6. על סמך המסמך שקיבל התובע במינכן, אכן קיבל התובע החזר דמי ההנחה בשיעור % 30 בשיק לביתו, בסך 234 ש"ח. דהיינו, החיוב המקורי בעבור שכירת הרכב לשמונה ימים היה סך 780 ש"ח; לאחר שקיבל ההחזר האמור סכום התשלום לשכירת הרכב עמד על סך 546 ש"ח. 7. התובע פנה בישראל לנתבעת וביקש לא לשלם כלל בעבור שכירת הרכב, אף לא את הסכום של 546 ש"ח. כמו-כן ביקש פיצוי בעבור עוגמת הנפש שנגרמה לו ולמשפחתו בעת הטיול. לטענתו, היה על חברת "הרץ" למסור לו רכב בעל צמיגים המתאימים לאזורים מושלגים, בעוד שצמיגי המכונית שקיבל התאימו לתנאי הקיץ. 8. נציגי הנתבעת בישראל הפנו את התובע לחברת "הרץ" בהסבירם שמעבר להנחה של %30, שאותה קיבל, הרי שבכל טענה אחרת בעלת דברו היא חברת "הרץ", ובמקרה זה - סניף חברת "הרץ" במינכן. עוד הסבירה הנתבעת, כי תפקידה היה להוציא את השובר ולדאוג להזמנת הרכב בחו"ל. משקיבל התובע את הרכב אשר הוזמן בישראל בסניף "הרץ" במינכן, הסתיים תפקידה של הנתבעת. 9. התובע סבר שבעלת דברו היא הנתבעת, המשתמשת בשם המותג "הרץ". על כן הגיש נגדה התביעה שלפניי. להלן פירוט סכומי התביעה שתבע התובע: א. כרטיסי טיסה - 205, 3 ש"ח ב. שכירת רכב - 546 ש"ח ג. שהייה באוסטריה - 094, 2 ש"ח ד. חשבון טלפון למינכן - 36 ש"ח עד כאן סקרתי את התשתית העובדתית שביסוד תביעה זו. 10. בכתב ההגנה ובדיון אשר לפניי העלתה הנתבעת טענה בדבר היעדר יריבות משפטית בין התובע לנתבעת, ועל כן ביקשה דחיית התביעה על הסף. כמו-כן, לנתבעת טענה נוספת של היעדר עילה חוזית או נזיקית כנגדה, שכן היא אינה אחראית לאירועים שטוען התובע אשר אירעו בחו"ל ושאינם בשליטת הנתבעת. לפיכך, מבקשת הנתבעת דחיית התביעה נגדה אף בגין טענות אלה. 11. הצדדים הגישו סיכומים בכתב המתייחסים לשאלה המשפטית מהו מעמדה של הנתבעת בתביעה זו, האם היא נציגתה של חברת "הרץ" העולמית אם לאו. במקרה שהיא אינה נציגתה כאמור, הרי שאכן אין יריבות משפטית בין התובע לנתבעת, ודין התביעה להידחות על הסף או להימחק. 12. אתייחס להלן למעמדה של הנתבעת על פי החומר הראייתי שלפניי ועל פי טיעוני הצדדים וסיכומיהם. הנתבעת, חברת קשר רנט א-קאר בע"מ, היא חברה ציבורית הרשומה בישראל. לנתבעת יש זיכיון מטעם חברת "הרץ" העולמית, לפיו רשאית הנתבעת להשתמש בשם המותג "הרץ" ולהנפיק שוברים לשכירת רכב בחו"ל המופנים לסניפי חברת "הרץ" העולמית. הנתבעת היא אישיות משפטית נפרדת ואינה חברת-בת של חברת "הרץ" העולמית. לנתבעת אין סניפים או נציגים בחו"ל, אלא בארץ. בעלי המניות העיקריים של הנתבעת הם "מאיר" חברה למשאיות ומכוניות - יבואני "וולבו" ו"הונדה", מר ישראל קז, מר יעקב שחר ומר יוסף בהט. הנתבעת נסחרת בבורסה מאז שנת 1993. לעומתה, חברת השכרת הרכב במינכן, הפועלת אף היא מכוח הסכם זיכיון מטעם חברת "הרץ" העולמית, היא חברת-בת של "הרץ אירופה", שהיא חברה הרשומה באירופה. משמע, הנתבעת אינה חברת-בת של חברת "הרץ" העולמית, אין היא בשליטתה מבחינת אחזקת המניות, ואולם יש לה, כאמור, זיכיון בישראל להנפיק שוברים לשכירת כלי רכב של חברת "הרץ" בסניפיה של האחרונה בחו"ל. 13. לגבי מעמדו של השובר, שהנפיקה הנתבעת לתובע בישראל כנגד תשלום מצד התובע בישראל - לטענת הנתבעת, בשובר זה מגולמים היחסים החוזיים שבין הנתבעת לתובע. הנתבעת ביצעה הזמנה בעבור התובע לרכב בחו"ל, לנהיגה עצמית. הנתבעת העבירה את ההזמנה למרכז ההזמנות הבינלאומי של חברת "הרץ", שאליו קשורות חברות שונות, העוסקות בהשכרה ברחבי העולם. לאחר שקיבלה הנתבעת אישור להזמנה ממרכז ההזמנות של חברת "הרץ" רק אז הוצא שובר שנמסר לידי התובע. מדובר בשובר סטנדרטי, המונפק לכל השוכרים כלי רכב בסניפי חברת "הרץ". כאשר הגיע התובע למינכן, חתם הוא, לטענת הנתבעת, על חוזה חדש עם חברת "הרץ" בסניף במינכן. חוזה זה היה החוזה לשכירת הרכב. לפי הסברה של הנתבעת, משמש השובר הסטנדרטי להשכרת כלי הרכב של "הרץ" לצורך הזמנה מראש של הרכב וכאישור על תשלום מראש של דמי ההשכרה. בעת נטילת הרכב בחו"ל נמסר השובר לחברה המשכירה בחו"ל, והוא מעיד כי השובר שולם מראש. ואולם, ניתן ואפשרי בעת נטילת כלי הרכב להוסיף תשלום בעבור מרכיבים נוספים שבהם יחפוץ השוכר, או בעבור שינוי בדגם הרכב. 14. בשובר הסטנדרטי, אשר דוגמא הימנו צורפה לסיכומי הנתבעת, מופיעים תנאי ההתקשרות בין מוציא השובר - '' ''the voucher issuer- לבין השוכר. בחזית השובר, בצידו העליון השמאלי, אכן רשום שם המותג "הרץ", ואולם בחזיתו בצד ימין מופיעות המילים aviv- tel.. 10israel kesher rent a car ltd. Carlebach st. 15. בצידו האחורי של השובר מופיעים סעיפים שונים תחת הכותרת & ''terms .''Conditionsובהם בסעיפים 2ו- 3נאמר, בתרגום לעברית, כדלקמן: בסעיף 2- שירותי "הרץ" יסופקו רק על פי התנאים של חוזה שכירות סטנדרטי של "הרץ", אשר ייחתם בידי השוכר בזמן ובמקום ההשכרה. בסעיף 3- "הרץ" לא תהא אחראית לכל אובדן, נזק או עיכוב, שנובע מהתנהגותו של מוציא השובר (issuer) אשר תחום הרשאתו מוגבל להוצאת שובר זה (ההדגשות אינן במקור - ח' י'). 16. על כן, ממשיכה וטוענת הנתבעת, צוין בשובר במפורש מהו תחום הרשאתה ואחריותה של הנתבעת, והתובע קיבל שובר זה עוד בהיותו בישראל. כאשר בא התובע למינכן, הרי בעת חתימתו על חוזה להשכרת הרכב שם, החלו יחסים חוזיים חדשים בין התובע לבין חברת "הרץ" בחו"ל. הנתבעת, כשלעצמה, מילאה אחר כל התחייבותה כלפי התובע הנובעת מהשובר, דהיינו, היא הזמינה בדיוק את סוג הרכב המצוין בהזמנה וזהו אכן הרכב שסופק בפועל לתובע בחו"ל. נובע מכך, כי האירועים שאירעו באוסטריה הם בתחום אחריותה של חברת ההשכרה בחו"ל, ואין האירועים, הנטענים בכתב התביעה, בתחום אחריותה של הנתבעת. כפועל יוצא, אין יריבות בין התובע לנתבעת, ואף אין לתובע עילת תביעה חוזית או נזיקית כלפיה. 17. הנתבעת צירפה לסיכומיה העתק של פסקי-דין, אשר ניתנו בסוגיה זהה ואשר קבעו בנסיבות דומות, כי אין יריבות חוזית בין הנתבעת דנן לבין שוכרי רכב באמצעותה בסניפי "הרץ" בחו"ל. בפסק הדין בת"א 1942/92 (עמרם גונן נ' קשר רנט-א-קאר בע"מ), אשר נתנה כבוד השופטת ח' בן-עמי בבית-משפט השלום בירושלים, נתברר עניין דומה לעניין שלפנינו. שוכר של רכב בישראל, באמצעות הנתבעת, קיבל רכב של חברת "הרץ" בלוס-אנג'לס בלא לוחיות זיהוי ועם טלפון אלחוטי לקוי. בין השאר, נקבע בפסק-דין זה כדלקמן: "סיום היחסים החוזיים בין התובע לבין הנתבעת עם הנפקת השובר והעברת ההזמנות ל'הרץ' עולה מפורשות גם מסע' 2 ו- 3 לשובר. ממילא, מלאה הנתבעת את כל התחיבויותיה על פי השובר - ההסכם בכך שקישרה בין התובע לחברת 'הרץ', ועם קבלת הרכב המוזמן, ע"י התשלום באמצעות השובר, הושלמו היחסים החוזיים בין התובע לבין הנתבעת והחלה מערכת חוזית חדשה בין התובע לבין 'הרץ', ותביעות התובע לענין הרכב עילתן הינה ההסכם החדש כאמור". בפסק-דין נוסף אשר הובא לפניי, ולמעשה מדובר בהחלטה בת"א 392/87 (מרדכי בן-בסט ואח' נ' קשר רנט-א-קאר בע"מ) אשר נתנה כבוד השופטת ר' טלגם, בבית-משפט השלום בתל-אביב, נתברר שוב עניין דומה בנסיבותיו לאלה שלנו. התובע שכר רכב באמצעות הנתבעת בישראל. חוזה ההשכרה נחתם בציריך, ולתובע ולבני משפחתו אירעו בעת שהותו בשווייץ נזקי רכוש וגוף. בפסק הדין נקבע, בין השאר, לאמור: "המבקשת מלאה את כל התחייבויותיה על פי ההסכם הנובע מהשובר. היא קישרה בין המשיב האב, ל'הרץ שוויץ', הרכב סופק לפי ההזמנה והתשלום בחו"ל נתקבל ע"י מסירת השובר. בזאת נסתיימו היחסים החוזיים בין המשיב - האב, למבקשת. בשוויץ החלו יחסים חוזיים חדשים בין המבקש - האב למשכיר - a.g. hertzובהם כאמור - גם סעיף הקובע את מקום השיפוט עפ"י יחסים חוזיים אלו. מכאן, שאין יריבות עפ"י חוזה בין המבקשת והמשיבים, משום שהאירועים הנטענים בתביעה ארעו במסגרת ביצוע חוזה השכרת הרכב בין המשיבים ל-.hertz a.g". 18. בסיכומיו טען התובע, כי לגבי דידו הנתבעת נחזית כחברת "הרץ" משום שבפתח משרדה מוצב שלט באותיות צהובות הנושא את השם .hertzכמו-כן מופיע השם "הרץ" על גבי השובר. והנתבעת מופיעה בעיתונות בכתבות פרסומת כסניף של חברת "הרץ" בישראל. התובע טוען, כי הנתבעת לא הסבירה לו שההזמנה אשר עליה חתם בתל-אביב אינה החוזה אשר ייחתם לבסוף עם חברת "הרץ" וכי זה ייחתם רק במינכן בסניף "הרץ", על גבי הסכם להשכרת הרכב. וכן ממשיך הוא וטוען כי רק עתה, לאחר הגשת התביעה, למד הוא לדעת כי חתם על שני חוזים נפרדים ועצמאיים, וכי הנתבעת היא אישיות משפטית עצמאית ונפרדת מזו של חברת "הרץ". הנתבע מבקש בסיום סיכומיו, כי אורה על המשך הדיון בתביעה נגד הנתבעת ו/או נגד חברת "hertz" הגרמנית על ידי הוספתה לכתב התביעה ומסירתו לנתבעת כנציגתה בישראל. 19. לאחר שעיינתי בחומר אשר סקרתי דלעיל, הגעתי לכלל מסקנה כי יש לקבל טענתה המשפטית המקדמית של הנתבעת בדבר היעדר יריבות משפטית בינה לבין התובע, וכן יש לקבל טענותיה בדבר היעדר עילות תביעה חוזית ונזיקית נגדה. ולהלן אפרט. סבורתני, כי אמת נכון הדבר, כי השוברים שמנפיקה הנתבעת נושאים את השם "הרץ", ואולם על פני השובר מופיע במידה שווה גם שמה המפורט של הנתבעת, חברת "קשר רנט-א-קאר בע"מ". השובר, המהווה את החוזה שנחתם בין התובע לנתבעת, מכיל את הפיסקאות הנזכרות מס' 2 ו- 3 המצמצמות את תפקיד ה- issuerשל חברת "הרץ עצמה למנפיק שוברים, ותו לא. רק סניפי "הרץ" שאף הם חברות-הבת שלה, מחתימים את הלקוחות על חוזה השכרת הרכב עצמו, להבדיל מההחתמה על השובר, שהוא טופס הזמנה בלבד. 20. ועוד. אין לומר שהנתבעת הציגה מצג שווא כלפי התובע וקיימה עימו משא ומתן שלא בתום-לב. השמות "הרץ" ו"קשר רנט-א-קאר בע"מ" מופיעים יחדיו בפתח משרדיה של הנתבעת, בניירות הפירמה שלה ובחיובי כרטיס האשראי של הלקוח. כלומר, אין בלעדיות לשם hertzבמסמכי הנתבעת, ולידו מופיע תדיר גם שמה המלא של הנתבעת. 21. סיכומו של דבר: הנתבעת היא בעלת זיכיון מטעם חברת "הרץ" ואולם אינה חברת-בת שלה. תפקידה מתמצה בהוצאת שוברי הזמנה, לאחר שהלקוח שילם בעבור שכירת הרכב. הלקוח חותם על החוזה לשכירת הרכב בסניף "הרץ" בחו"ל, ואז מתחילים יחסים חוזיים חדשים עם המשכיר בחו"ל. משהוציאה הנתבעת כהלכה את שובר ההזמנה, נסתיימו היחסים החוזיים שלה עם התובע. הנתבעת הזמינה לתובע את הרכב שביקש. ומאחר שלא דרש ציוד הכולל צמיגי שלג, לא שילם בעבור ציוד כזה בארץ ולא קיבלו בחו"ל. מובן שאילו ביקש ציוד כזה, היתה ההזמנה משקפת זאת. השאלה, על מי היוזמה להציע ללקוח צמיגי שלג, אינה, לדעתי, שאלה משפטית, אלא שאלה של אמדנא וניסיון חיים. אעיר, שנראה לי כי יש ציפייה שגם מזמין הרכב יברר איזה רכב מתאים לו על פי עונת השנה והמקום הגיאוגרפי שאליו הוא נוסע. 22. בשלב הסיכומים ביקש התובע לצרף את חברת "הרץ" הגרמנית לכתב התביעה. ברור, שאין ניתן בשלב הגשת הסיכומים לבקש תיקון כתב התביעה וצירוף נתבע נוסף. כמו-כן, ברור הוא שאם תימחק או תידחה התובענה דנא, שוב אין אפשרות לצירוף נתבע. 23. עם זאת, הנתבע לא יקופח בזכויותיו, שכן אם התביעה דנן תידחה, פתוחה לפניו הדרך לתבוע את חברת "הרץ" הגרמנית. 24. בשולי הדברים אציין, כי התובע הפנה את בית המשפט ואת הצד שכנגד לפסיקה בעניין "מועדוני הים התיכון". פסיקה זו לא היתה עד עתה רלוואנטית לענייננו. עתה היא אוזכרה שכן נוגעת היא לאפשרות לבצע המצאת כתבי בי-דין לנתבע בחו"ל באמצעות "מורשה" בישראל. כוונת התובע היתה לפסק הדין התקדימי של בית המשפט העליון, רע"א 2652/94 (עמיחי טנדלר נ' לה קלאב מדיטראנה ישראל בע"מ ואח’, תקדין עליון כרך 94(3) תשנ"ד, עמ' 409), שנתן כבוד השופט ש' לוין (כתוארו דאז). פסק הדין מנתח את תקנה 482(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984, וקובע, כי כשמדובר בחברות-אם ובת, הרי שלעניין המצאת כתבי-בי-דין ניתן לבצע המצאה לחברת הבת בישראל, אם קיים קשר עיסקי אינטנסיבי בין שתי החברות. ובלשון בית המשפט: "אינני מסכים לפרשנות המצמצמת של תקנה 482(א) בה דגל בית המשפט המחוזי. פרשנות זו שרווחה בעבר, כבר אינה תואמת את המציאות דהיום של 'עולם קטן', בו קיימים קשרים הדוקים בין המדינות השונות ובו מאפשרת התקשורת המודרנית העברת מידע בו-זמנית סיטונית וזולה באמצעות הטלפון, הפקסימיליה ואמצעים אלקטרוניים אחרים, כמעט מכל מקום ולכל מקום על פני כדור הארץ". 25. אוסיף עוד, כי בית המשפט ציין בהערת אגב: "אין לשכוח כי גם לאחר שקנה בית המשפט סמכות בינלאומית לגבי הנתבע, עדיין עומדת לזה האחרון טענה של 'פורום לא נאות', שבעזרתה הוא יכול להביא לשינוי הפורום במקרה המתאים". ואכן, לאחר קביעתו דלעיל של בית המשפט העליון התדיינו אותם צדדים בטענת "פורום לא נאות" בבית המשפט המחוזי בתל-אביב. ותוצאתו של הדיון אשר נערך בת"א 1582/91 לפני כבוד השופטת ו' אלשיך היתה, כי נדחתה טענתה של חברת מועדון הים התיכון והותר קיום הדיון בישראל כ"פורום נאות". תמצית פסיקת בית המשפט בעניין זה היתה: "... המבחן על פיו ייקבע הפורום הנאות לבירור תובענה, הן על פי השיטה האנגלית והן על פי השיטה האמריקאית, הוא מבחן 'מירב הזיקות'." לאחר בירורן של הזיקות נפסק: "נוכח כל האמור לעיל, מירב הזיקות למקרה נשוא תובענה זו מצביעות על בית המשפט הישראלי כעל הפורום הנאות והטבעי לבירורה, על פי הדין הישראלי". 26. הוספתי דברים אחרונים אלה להשלמת התמונה מבחינה דיונית-משפטית, ואולם, התובע יבור לו, כמובן, את דרכו-שלו ויחליט על צעדיו המשפטיים הבאים, אם יחפוץ בכאלה. 27. אשר על כן ולאור כל האמור לעיל, אני מקבלת את טענותיה של הנתבעת בדבר היעדר יריבות משפטית בינה לבין התובע, ובדבר היעדר עילה חוזית ונזיקית כלפיה. לפיכך, התוצאה הסופית היא, כי אני דוחה את התביעה. התובע ישלם לנתבעת הוצאות משפט בסך 350 ש"ח, בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כחוק, מהיום ועד לתשלום המלא בפועל.רכבפיצוייםשכירותהשכרת רכב