פיצוי על מעצר אלים

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תביעת פיצוי על מעצר אלים: נתוני רקע .1בתאריך 14.11.89נגרמו לתובע נזקי גוף. בין בעלי הדין נטושה מחלוקת חריפה באשר לאופן בו נגרמו לתובע נזקי הגוף האמורים. .2תביעת התובע הוגשה ביום 28.8.96לכב' ביהמ"ש המחוזי בחיפה. מן התביעה עולה כי ביום האירוע, בשעות הערב, הוא שהה בדירת מכרו, בשכונת בת גלים בחיפה, כאשר יושבים בדירה גברים ונשים נוספים. לפתע, בשעות הלילה, פרצו לדירה שוטרים רבים. השוטרים הזהירו את יושבי הדירה כי "מי שיזוז יקבל כדור בראש". התובע לא ידע על מה ולמה פרצה המשטרה לדירה. על התובע עטו מספר שוטרים, כבלו את ידיו מאחורי גבו באזיקים, הובילו אותו לחדר פנימי בדירה והפליאו בו מכותיהם באכזריות ובברוטליות רבה. בהמשך הלילה, ולאחר שנגבתה עדותו של התובע, הוא הועבר לטיפול בביה"ח שם אושפז למשך כשבוע. עקב נכות רפואית שהוסבה לו הוגשה תביעתו. .3הנתבעת התגוננה בפני התביעה. לטענתה תיאורי התובע הם פרי דמיונו. התובע הוא עבריין מועד, שמאחוריו 20שעות פשיעה ועבריינות והוא סוחר בסמים מסוכנים. ביום המדובר קיימה המשטרה תצפית על הדירה בה שהה התובע. כשהוברר למשטרה כי מתבצע סחר סמים בדירה, פרצה המשטרה אל הדירה. כאשר השוטרים הגיעו בסמוך לדלת הדירה היא נפתחה ברוחב של כ- 20ס"מ. כאשר התובע הבחין בשוטרים הוא טרק את הדלת בחוזקה כדי למנוע כניסתם לדירה. שוטר בשם טל ניצן (להלן-"ניצן") צעק לו: "משטרה תפתח" ודחף את הדלת בחוזקה פנימה וכאשר נכנס פנימה הבחין שכתוצאה מדחיפת הדלת בכוח התובע נפל על הארץ. במהלך הפשיטה והמעצרים שבעקבותיה לא נקטה המשטרה אלימות כלל, וכלפי התובע בפרט. אכן בעקבות גביית עדותו של התובע, ולבקשתו, הוא הועבר לביה"ח רמב"ם ושם אושפז. .4לכתב התביעה צירף התובע חוות דעת רפואית של פרופ' בנטל אשר פסק כי נותרה לו נכות נוירולוגית צמיתה בשיעור של % .20התובע נבדק ע"י ד"ר בועז וולר, מטעם הנתבעת. ד"ר וולר פסק לו נכות צמיתה בשיעור של % .5כב' השופטת וסרקרוג מינתה את פרופ' א.מלברגר כמומחה רפואי מטעם ביהמ"ש בתחום רפואת פה ולסת. פרופ' מלברגר פסק כי נותרו מומים בתחום רפואת פה ולסת. הוא פסק לתובע נכות צמיתה בתחומו בשיעור של %.5 .5אחר הדברים הללו הועבר התיק לבימ"ש זה ונדון בפניי. הוריתי על הגשת תצהירי עדויות ראשיות. מטעם התובע הוגש תצהיר עדות מטעמו בלבד. מטעם הנתבעת הוגשו תצהירי עדויות של שוטרים ובהם ניצן, רס"ב יעקב גבע, מי ששימש חוקר במחלק הסמים במשטרת חיפה במועדים הרלוונטיים ושגבה את עדותו של התובע (להלן-"גבע"), רפ"ק אריה דהן, מי ששימש חוקר במחלק הסמים במרחב חיפה, רנ"ג אברהם אורן, מי ששימש כבלש במחלק הסמים במרחב חיפה ורס"מ קרין אלון (להלן "קרין"), מי ששימשה כעובדת הערכה במרחב חיפה במשטרת ישראל. .6לאחר החלפת תצהירי עדויות ראשיות כאמור, אף לנוכח העובדה כי התצהירים היו משופעים בנספחים לרוב והושגה בין הצדדים הסכמה על הגשת מסמכים נוספים, הגיעו ב"כ הצדדים להסכמה דיונית על-פיה יינתן פס"ד מנומק בדרך הרגילה על יסוד החומר שבתיק והגשת סיכומי טענות. .7בחנתי חומר הראיות בקפידה. בדעתי לדחות את תביעת התובע מכל וכל. מסקנה זו מייתרת את הצורך להידרש לשאלת גובה הנזק, הגם שאתייחס אליו בקצרה. מכלול השיקולים והנתונים שוקל בבירור לחובת גרסת התובע. אכן קיימים מספר שיקולים ונתונים לחובת גרסת הנתבעת. אין באלו כדי לכרסם מול המסקנה המתבקשת כי תביעת התובע ראויה להידחות. להלן אדרש לסוגיות הדרושות לפנים בגדר הכרעתי. דיון והכרעה .8כזכור, טוען התובע כי ביום האירוע הוא ישב בדירת חברו, כאשר גברים ונשים מצויים בה. לפתע פרצו שוטרים לבית, מבלי שיש לו מושג על מה ולמה, ובמהלך הפשיטה האמורה הוא הוכה ע"י השוטרים מכות נמרצות. .9חרף כל זאת, לא ראה התובע לתמוך גרסתו, ולו בתצהיר עדות אחד של מי מיושבי הדירה. ממכלול חומר הראיות שבפניי נהיר לי כי בדירה שהו חבריו ומכריו של התובע. הם אמורים היו לחזות בפרשת הכאתו הברוטלית הנטענת. העובדה שהתובע לא ראה לתמוך גרסתו, ולו בעדות של עד אחד, שוקלת בבירור לחובתו. הנתבעת טענה, מתחילת הדברים, כי איש מיושבי הדירה אף לא התלונן על מכות שהוכה בפרשה זו, או על מכות שהוכה זולתו, לרבות התובע. הוצגו בפניי עדויות לרוב של יושבי הדירה. בחנתי כל העדויות כולן. באף אחת מן העדויות לא טען מי מיושבי הדירה, כי המשטרה נקטה באלימות כלפי מי מן היושבים בדירה. ויודגש ויובהר: יושבי הדירה אינם בבחינת שה תמים. כנגד כולם הוטחה האשמה של עיסוק או סחר בסמים מסוכנים או מעורבות בעניין זה. העדים האמורים ידעו להכחיש את ההאשמות האמורות, וחלק מן ההכחשות מיתממות ומפוקפקות. הא ראיה, עניין לנו לא בעדים מפוחדים אשר אינם מעיזים לטעון כנגד אלימות הננקטת ע"י שוטרים. עניין לנו, לכאורה, בעדים מיומנים היודעים להשיח את אשר על לבם. .10אף התובע מסר עדות באותו לילה. גבה ממנו את העדות גבע. לא זו בלבד שלתובע אין כל טענות ומענות כלפי גבע, דומה שפרקליטו, בגדר סיכום טענותיו, קושר לו כתרים. גבע היה השוטר שנתוודע לפציעתו של התובע וגרם להפנייתו לביה"ח. לא זו אף זו: גבע, מיוזמת עצמו, ראה ליזום חקירה פנימית של המשטרה בעקבות האפשרות שמא ננקטה אלימות כלפי התובע. והנה, בפתח עדותו של התובע, שנמסרה לאחר האזהרה, מסר התובע את המשפטים הבאים: "אני מבין על מה שאתה חוקר אותי גבע, אני קצת פצוע ואני מבקש שתקחו אותי לבית חולים לבדיקה כי כשנכנסו שוטרים לדירה לעשות חיפוש נפגעתי בלחי, אני לא יודע איך זה קרה לי". הנה כי כן, התובע מודע למצבו ולפציעתו; טרם שהוא נדרש לאישומים שמוטחים כנגדו, הוא יודע לתאר את פציעתו ולבקש כי עדותו לא תיגבה וכי יילקח לבי"ח לבדיקה. חרף זאת, ובהזדמנות ראשונה זו כאשר התובע מדבר אודות פציעתו, הוא אינו רואה לומר דבר וחצי דבר אודות מסכת התקיפה הברוטלית הנטענת שגרמה לפציעתו זו, המצריכה הפניה לבי"ח. לאחר מכן, נמשכת ונגבית עדותו של התובע. התובע משיב לגבע תשובות עניייניות, הגם שהן נחזות להיות שקריות בעליל. הוא מכחיש, ובצורה מפורשת, כל קשר ומעורבות לעסקי סמים. בגדר עדותו הוא מכחיש היכרות שיש לו עם אחד, יצחק מזרחי. יצויין כי מזרחי נחקר ע"י המשטרה טרם הפשיטה והודיע, ברורות ומפורשות, כי זה עתה הוא קנה סמים מן התובע עצמו. .11כבר צויין כי התובע לא התלונן, במפורש, על תקיפת שוטרים. הוא ציין כי "כשנכנסו שוטרים לדירה לעשות חיפוש נפגעתי בלחי" וכי "אני לא יודע איך זה קרה לי". חרף זאת מצא גבע לנכון להביא הדברים לידיעת קצין תלונות הציבור במשטרת ישראל. עקב כך הובא נושא האפשרות שמא נפגע התובע במהלך מעצר, לטיפול פנימי במשטרת ישראל. לימים, ועקב העובדה שהתובע לא התייצב למסירת עדות בפני קצין התלונות חרף שתי פניות אליו, נגנזה התלונה. .12לאחר גביית עדותו של התובע הוא הועבר לבי"ח רמב"ם ושם אושפז למשך מספר ימים. מן המסמכים שבפניי למדתי כי התובע ציין בפני הגורמים כי הוא "נחבל בפניו בעת מעצר משטרתי". אף בפני רופאי ביה"ח לא נמסרה כל גרסה אודות מכות נמרצות בהן הוכה התובע. .13כבר ציינתי כי קופת שורצים רובצת על התובע. מן החומר שבפניי נהיר לי כי הוא עבריין מרבית שנות חייו ונזקפו לחובתו הרשעות בגין סחר בסמים. אין בכך ולא כלום ככל שהיה ממש בתלונת התובע. אין ספק כי העובדה שהתובע עוסק בסחר בסמים, ואף נחשד בכך ביום האירוע, אינה מקנה לשוטרים כל זכות להכות אותו באלימות, בוודאי ללא כל סיבה מספקת. התובע יכול היה, איפוא, להעיד כי הוא יודע-גם-יודע על שום מה פרצה המשטרה לבית חברו ועל שום מה הוא נעצר. בצד זאת הוא יכול היה לטעון כי חרף מעצרו הלגיטימי ננקטה נגדו אלימות בלתי חוקית. התובע לא עושה כן. הוא מגלגל עיניו השמימה ומשים עצמו אזרח שליו ותמים אשר ישב לו ערב אחד עם ידידיו וידידותיו כאשר המשטרה, ללא כל סיבה נראית לעין, מפרה את שלוות חייו ללא כל סיבה נראית לעין. התובע, כאמור, מפליג לגרסה קיצונית ואבסורדית. כבר ציינתי כי מעדותו של מר יצחק מזרחי עולה בעליל כי ביום האירוע עצמו הוא קנה מן התובע שלוש מנות סם. הוא עשה זאת לאחר שהתובע מכר לו מנת סם יומיים לפני כן. היתממותו של התובע היא לא רק כוזבת, היא אף נלעגת ומגוחכת. .14האירועים האמורים ארעו ביום .14.11.89התובע ראה להגיש תביעה ביום 28.8.96, וסמוך לגמר תקופת ההתיישנות. אין ספק כי שיהוי זה מעלה ספקות חמורים באשר לאמינות גרסתו של התובע. לא הייתה כל סיבה נראית לעין על שום מה התובע כבש גרסתו בגין מעשה ברוטלי נטען, של משטרת ישראל. אין תימה, לנוכח חלוף השנים, כי עדי הנתבעת מתבססים בעיקר על דוחות פעולה שנעשו בזמן אמת. הנני מייחס משקל רב לדוחות אלו. דו"ח הפעולה המרכזי נעשה ע"י ניצן (נספח א' לתצהיר עדותו). הוא מתאר איך בעקבות תצפית על הבית החשוד נעשתה פשיטה על הבית. הוא מציין כי כאשר התובע "הבחין בי. . . הנ"ל טרק את הדלת בחוזקה למנוע את כניסתנו. צעקתי לו "משטרה, תפתח" ודחפתי את הדלת בחזקה פנימה. הדלת נפתחה כתוצאה משימוש בכח. בשלב זה נכנסתי פנימה והבחנתי שכתוצאה מפתיחת הדלת בכח, הבדוקאי פיס נפל על הארץ ואילו יוסי דנינו נזרק שמאלה אחרי הדלת". המשך דו"ח הפעולה מתאר נסיון של השלכת חומר מסוכן מסוג הרואין מבעד לחלון, על-מנת להעלימו כראייה. חומר זה נתפס כמוצג. לא למותר לציין כי בשולי דו"ח הפעולה נרשם כי "בשעת המעצר חלק מהחשודים התפרעו ונשמעה גם זריקת צלחות, שבנס לא פגעו בנו". .15אין לי ספק, למקרא חומר הראיות, כי טענת התובע אודות מכות שהוכה, נשמעת מופרכת ובלתי הגיונית. היא אינה מתיישבת עם העדר תלונה או עדות שלו, או של חבריו; היא אינה מתיישבת עם הגרסה כי דווקא הוא הוכה, בעוד חבריו לא הוכו; היא אינה מתיישבת עם העובדה שתביעתו מוגשת בחלוף שנים כה רבות. .16את השיהוי העצום בהגשת התביעה מתרץ התובע בכך שעקב הטראומה הקשה שעבר בעקבות תקיפתו הברוטלית, הוא נאלץ היה לעזוב את חיפה ולהתגורר לתקופות ממושכות באזורים אחרים של הארץ ובהם באזור המרכז ובאילת. לבד מכך שלא נהיר לי על שום מה לא ניתן לנקוט בהליכים משפטיים ע"י עורכי-דין "באזור המרכז ובאילת", מסתבר כי אף גרסה זו של התובע היא גרסת כזב, למעט יסוד הטראומה שבה. אכן, מתצהיר עדותה של קרין עולה כי ביום 29.3.93, ובמסגרת נסיונות לאתר את התובע לצורך משפט פלוני, היא התבשרה כי התובע צפוי ליצור עמה קשר. ואכן ביום 31.3.93התקשר אליה התובע וביקש להשפט באילת "כי לטענתו הוצא נגדו גזר-דין מוות בעקבות רצח אחיו". מחומר הראיות שבפניי נלמד כי אחיו של התובע אכן נרצח אותה עת, מן הסתם עקב מעורבות בפעילות עבריינית של סחר בסמים וחיסול חשבונות בעולם התחתון שהוציא "גזר דין מוות" נגד התובע, אחיו של הנרצח. זו "הטראומה" האמיתית שעברה על התובע. זו יכולה להיות הסיבה לכך שנאלץ היה להרחיק עד אילת. .17בתצהיר עדותו מספר התובע אודות פגיעות קשות שנפגע, וסבל רב שהיה מנת חלקו, באישפוזו בבית החולים. לטענתו, הוא שוחרר מבית החולים ביום 21.11.89, כאשר הוא במצב קשה מאוד. ואולם, מחומר הראיות שבפניי עולה כי ביום 20.11.89, חרף העובדה שהתובע היה מאושפז בבית-חולים במצב קשה, ושמא כבול למיטתו כטענתו, הוא נטש את בית החולים והזמין מונית על-מנת לרכוש סם הירואין ולחזור לבית החולים. בבית החולים הוא נתפס ע"י שוטרים בכף. הוא החל להשתולל ולבעוט כאשר הוא מנסה להשליך חבילת סם הירואין. לאחר מכן, לכשנרגע, ביקש התובע להתנצל בפני השוטרים על התנהגותו. לימים הוא הורשע על-פי הודאתו בפרשת אחזקת סם ותקיפת שוטרים זו. למותר לציין כי בתצהיר עדותו לא מזכיר התובע, ולו במילה אחת, פרשה מעניינת זו. .18בא-כחו המלומד של התובע תוקף אף את חוקיות פשיטת המשטרה לדירת בן-לולו. אין בדעתי להדרש לעניין זה ארוכות. נהיר לחלוטין כי שוטרי משטרת ישראל פעלו כדת וכדין. הוראות פקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש) [נוסח חדש] תשכ"ט-1969, מסמיכות שוטר, בלא צו חיפוש, ובלא צו מעצר, לבצע חיפוש ולבצע מעצר כאשר יש לשוטר יסוד סביר להניח שבמקום פלוני, או אדם פלוני, ביצע פשע או שפשע בוצע שם זה מקרוב. פעילות משטרת ישראל, לאחר תצפית שהעלתה יסוד סביר להניח כי בדירה מתבצע או התבצע סחר בסמים, הייתה פעולה ראויה ולגיטימית לחלוטין. .19ב"כ התובע סבור כי פגיעתו הקשה של התובע אינה מתיישבת עם גרסת השוטרים כי היא פועל יוצא של הדיפת דלת שגרמה לדחיפתו ונפילתו. לשיטתו, הפגיעות שספג, ובהן פגיעות הן בצד פניו והן בחזיתם, מתיישבות יותר עם כך שהתובע נחבל כתוצאה ממכות נמרצות שהוכה. ב"כ הנתבעת מתייחס בביטול להשערה זו ואין השקפתי כהשקפתו. ואולם, ככל שעסקינן בניתוח כאמור, ראוי היה כי התובע יתמוך הנחה זו בחוות-דעת של מומחה לדבר. כשלעצמי אינני יכול, על פני הדברים, לשלול את האפשרות כי כתוצאה מהדיפה בכוח רב של דלת, שכתוצאה ממנה הופל התובע ארצה, לא יכולות היו להיגרם לו החבלות מהן הוא סובל, כעולה מחוות הדעת שבפניי. .20נכבדות יותר הן טענות אחרות של ב"כ התובע, השוקלות לחובת הנתבעת, ולהלן אדון בהן אחת לאחת. .21לגרסת המשטרה היה התובע מעורב בסחר בסמים ובהתנהגות אלימה של שיבוש ראיות. והנה, לאחר שהתובע שוחרר מאשפוזו, לא רואה משטרת ישראל לבקש את מעצרו. ב"כ הנתבעת טוען כי שחרור זה היה ביום 16.11.89, ועקב אישפוזו . טענה זו של ב"כ הנתבעת תמוהה. כבר ראינו, ולמקרא ראיות וטענות הנתבעת, כי דומה שהתובע, ולו לדידה של הנתבעת, לא סבל רבות מכאבים באישפוזו, שהרי הוא מצא הזדמנות ביום 20.11.89, להימלט מבית החולים על-מנת לרכוש לעצמו סם מסוכן. לאחר שנתפס בכף, ונהיר כי למחרת היום שוחרר מבית החולים, לא נראית סיבה סבירה על שום מה לא ביקשה המשטרה את מעצרו. מצב בריאותו של התובע לא הצדיק שהמשטרה לא תעשה כן. אף אם תאמר כי התובע היה במצב בריאותי קשה, הוא הוכיח כי הוא חוזר לסורו ולדרכו העבריינית, ולו כאשר הוא מאושפז בבית-חולים. שמא הימנעות זו של המשטרה מלבקש את מעצרו של התובע, מתיישבת עם טענת התובע כי יש דברים בגו באשר למכות שהוכה, ולחשש מעינו הבוחנת של שופט מעצרים שיורה על חקירה מעמיקה בנדון זה. .22לנתון זה חובר נתון נוסף המעורר תמיהות ושאלות, ושמא חשד לא מבוטל, בפועלה של המשטרה בעקבות הארוע נשוא כתב התביעה. בעקבות הארוע הוגש כתב-אישום כנגד התובע וכנגד שבעה נאשמים נוספים (ת.פ. 297/91 בבית-משפט זה; נספח י"ג לתצהיר גבע). מן החומר שבפניי נהיר כי התובע כפר באשמה. ביום 22.11.91אחד הנאשמים, מאיר כהן, נטל על עצמו את האחריות להימצאות הסמים בדירה ופטר את יתר הנאשמים. במצב דברים זה, כך טענת ב"כ הנתבעת, השלימה התביעה המשטרתית עם העובדה כי אין מנוס מלחזור בה מן האישומים כנגד יתר הנאשמים. עקב כך בוטל כתב האישום כנגד יתר המעורבים, ובהם התובע. חזרתי והפכתי בעניין זה וגרסת הנתבעת נשמעת דחוקה ביותר. אפתח ואציין כי כלל לא נהיר לי על שום מה ראתה המשטרה להאשים אך בהחזקת סם מסוכן. מחומר הראיות שבפניי, אף מכתב האישום, עולה כי הנאשמים השליכו סם מסוכן וכי ביקשו לסכל את פועלה של משטרת ישראל. ואולם, וזה העיקר, נפלא ממני על יסוד מה התייאשה משטרת ישראל, בקלות כה רבה, מנסיונה להרשיע את יתר המעורבים, אך משום גרסתו של אחד מהם. היעלה על הדעת כי סיכויי הרשעה תלויים, כל כולם, בגרסתו של אחד הנאשמים הבוחר ליטול על עצמו את כל האחריות? והרי כתב האישום נסמך על עדויותיהם של שמונה שוטרים, ועל מוצג פיזי. הייתכן כי כל ראיות אלו כולן מתנדפות כעשן לנוכח הודייתו של מאיר כהן? אף שיקול זה גרם לי לתהות שמא משטרת ישראל, בנסיבות תמוהות, החליטה את אשר החליטה לא משום קשיי ראייה והוכחה של האישום, אלא שמא עקב נסיבות הארוע מיום .14.11.89 .23חזרתי ובחנתי, איפוא, מכלול השיקולים והנתונים, לחובת התובע ולחובת הנתבעת. כאשר אני שוקל, אלו מול אלו, את הנסיבות שפורטו לעיל, נהיר לי כי כפות המאזניים נוטות, ובאורח ברור, לחובת גרסתו של התובע. לנוכח העובדה כי הנטל להוכיח את התביעה הוטל על שכמו של התובע, אין לי ספק כי התובע לא השכיל להרים את הנטל. השיקולים והנתונים הנמנים לחובת הנתבעת, אין בהם כדי לכרסם במכלול השיקולים והנתונים האחרים. מכלול זה מטה את הכף לקביעה כי תביעת התובע ראויה להידחות. .24אין ספק, בעקבות אירועי ה- 14.11.89נגרמה לתובע נכות צמיתה. במקרה הטוב ביותר לנתבעת, נותרה לו נכות צמיתה משולבת של % .9.75כבר ציינתי כי אורח חייו של התובע הוא אורח חיים עברייני. עם זאת, וחרף זאת, מדובר באדם צעיר ובנכות שמסבה כאב וסבל ושמא יכולה להשליך על סיכויי כושר השתכרות בעתיד. אכן בקביעת שומה זו אין להתעלם מאורח החיים העברייני של התובע. לו מצאתי כי יש ממש בתביעת התובע, הייתי שוקל לפסוק לתובע סכום גלובאלי שיקח בחשבון מכלול נתונים ונסיבות אלה. סוף דבר .25לפיכך, הנני דוחה את תביעת התובע כנגד הנתבעת. הנני מחייב את התובע לשלם לנתבעת הוצאות משפט בסך 000,.10- ש"ח בצירוף מע"מ ובצירוף ריבית והפרשי הצמדה כדין מהיום ועד מועד התשלום המלא בפועל.מעצרפיצויים