פיצוי על קניית מקרר - תביעות קטנות

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא פיצוי על קניית מקרר - תביעות קטנות:   התובע קנה מאת הנתבעת 2, באמצעות הנתבעת 1 , מקרר מסוג די פרוסט.   ביום 13.11.02 התקיים דיון ובו העיד התובע ומסר את גירסתו, וכך עשה גם נציג הנתבעת 1.   באותה ישיבה לא היתה כל הופעה מטעם הנתבעת 2, למרות שהוזמנה כדין והגישה כתב הגנה. לפיכך הדיון התקיים בהעדרה.   יש לציין, כי הנתבעת 1 הגישה נגד הנתבעת 2 הודעה לצד שלישי.   מסתבר, כי הנתבעת 2 פרסמה את המוצר באמצעות הנתבעת 1, בתשדיר פרסומת טלויזיוני של מספר דקות, בערוץ הקניות.   נעשה נסיון ביום הדיון (13.11.02) לראות את התשדיר במכשיר הוידאו הנמצא בבית המשפט, אך ללא הצלחה. לפיכך, הפעלת הקלטת נדחה ליום 18.11.02 שעה 11.30, כדי שעובד בית המשפט יפעיל את מכשיר הוידאו.   ואכן בית המשפט צפה באותו תשדיר פרסומת ביום 18.11.02, בלישכת סגן המזכיר הראשי, ובנוכחות התובע ונציג הנתבעת 1. (לא היה צריך להזמין את הנתבעת 2, שכן הצפייה בתשדיר לא היתה אלא חלק מהדיון שהתקיים ביום 13.11.02, שהתנהל בהעדר הנתבעת 2).   ובכן, באותו תשדיר רואים את המקרר כאשר שני שדרנים (שדרנית ושדרן) מראים את גודלו, הן מבחוץ והן מבפנים, תוך שהם מדגישים את יתרונותיו.   השדרנים ציינו במפורש יותר מפעם, כי המדובר במקרר מסוג די פרוסט, וכי המקרר הוא בעל מנגנון הפשרה אוטומטי.   התובע אישר כי אכן המדובר באותו תשדיר פרסומת, וכן ציין כי הוא גמר החודש לשלם עבור המקרר.   לאחר הצפייה בתשדיר, דחיתי את מתן פסק הדין להיום, כאשר החל משעה 08.30 פסק הדין יהיה במזכירות.   על סמך התשדיר הזמין התובע את המקרר נשוא התביעה, כאשר אליו מצורפת חוברת הכתובה באנגלית.   התובע ציין שהוא אינו יודע אנגלית, וכי לא נשלח לו כל נציג כדי שיסביר לו כיצד לטפל במקרר.   התובע אישר מעל דוכן העדים את האמור בתביעתו.   לפי כתב התביעה, המקרר סופק ב- 16.4.02.   בתאריך 2.7.02, כך מציין התובע בתביעתו, "המקרר הוציא אדים כבדים מתא-ההקפאה, והוציא קרח מכל דפנותיו".   מסתבר, כי מה שארע בתא-ההקפאה היה משום שהתובע לא ניתק את המקרר מהחשמל כדי לבצע את פעולת ההפשרה. שכן, כך הוסבר לתובע לאחר מכן, כדי להפשיר את הקרח מהמקרר, יש לנתק את המכשיר מהחשמל כל 4-3 חודשים בערך. (במקרה זה, עברו כחודשיים וחצי מאז הקניה, ובכל זאת היה צורך להפשיר ע"י ניתוק המקרר מהחשמל).   התובע טוען שהוא קנה מקרר אשר צריך להיות מופשר אוטומטית, בעוד שהנתבעת 2 אומרת שהיא מכרה מקרר מסוג די פרוסט, וזה בדיוק סוג המקרר שפורסם בתשדיר הפרסומת.   הנתבעת 2 מגלגלת את האחריות על הנתבעת 1 (ראה סעיף 5 מכתב הגנתה).   הנתבעת 2 טוענת כי רק במקרר מסוג נו פרוסט לא נוצרת שיכבת קרח, ואילו במקרר מסוג די פרוסט יש צורך בניתוק מהחשמל כאמור, כדי לבצע את פעולת ההפשרה. בסעיף 6 מכתב הגנתה, טוענת הנתבעת 2 כי שלחה לתובע עם המקרר הוראות שימוש, אשר בהם נאמר כי רק בדגמי נו פרוסט לא נוצרת שיכבת קרח ואין צורך בהפשרה.   התובע, לעומת זאת, טוען כי קיבל חוברת שכתובה באנגלית, והוא לא מבין אנגלית.   ובתביעתו הוא אומר במפורש כי "אילו שלחו לי חוברת הדרכה בעברית, וכתוב בה, שהמקרר מוציא קרח ואדים" לא היה קונה את המקרר.   אני מאמין לתובע, ואני קובע, איפוא כי לא נשלח לתובע שום חומר הדרכה הכתוב בעברית.   שקלתי את העניין והגעתי למסקנה, כי תביעתו של התובע נגד הנתבעת 2 בדין יסודה.   הנתבעות אמנם מדגישות כי נמכר לתובע מקרר מאותו סוג שעליו דובר בתשדיר הפרסומת, כלומר מקרר מסוג די פרוסט. אך מצד שני, השאלה שעל פיה יש לפסוק היא, אם התובע הוטעה או לא הוטעה ביחס לתיאור שיטת ההפשרה, ולא אם המדובר במקרר מסוג נו פרוסט או די פרוסט. שכן, לא כל אדם יודע מה בדיוק ההבדל בין שני השמות.   ובכן, כפי שצויין לעיל, בתשדיר השירות נאמר במפורש כי המקרר הוא בעל מנגנון הפשרה אוטומטי, ואני סבור שכל אדם סביר יכול להבין מכך שההפשרה במקרר תתבצע מאליה ללא צורך כל פעולה מיוחדת, כגון ניתוק החשמל. השאלה היא, מי הטעה את התובע, הנתבעת 1 או הנתבעת 2, או אולי שתי הנתבעות.   כפי שציינתי, בדיון שנקבע ליום 18.11.02, לא היתה הופעה מצד הנתבעת 2.   באותה ישיבה נציג הנתבעת 1 העיד כי מה שאמרה הנתבעת 1 בתשדיר מבוסס על האינפורמציה שנמסרה לה ע"י הנתבעת 2.   לא היה מי שיסתור את דבריו אלה של נציג הנתבעת 1, ולכן אין לי סיבה מדוע שלא לקבל את עדותו של נציג הנתבעת1, ואשר ממנה ניתן להבין כי היתה זאת הנתבעת 2 אשר מסרה לנתבעת 1 כי המדובר במנגנון הפשרה אוטומטי.   לפי זה, נראה לי שאין לראות את הנתבעת 1 כאחראית על ההטעייה האמורה, אלא רק הנתבעת 2. שכן, כאמור, הנתבעת 1 מסרה רק את מה שהנתבעת 2 אמרה לה בקשר להפשרה.   ואשר לתובע, לדעתי רשאי היה לבטל את עיסקת הרכישה, ולדרוש חזרה את מה ששילם. שכן המדובר בהפרה יסודית (והרי איש לא יחלוק כי שיטת הפשרת מקרר הוא עניין יסודי).   ויש לציין, כי התובע הודיע לנתבעות מיד לאחר שגילה כי הוטעה בעניין ההפשרה. וכאשר נכח כי אין פיתרון מניח את הדעת מצד הנתבעות, הוא שלח מכתב רשום ביום 21.7.02, המהווה, למעשה, הודעה על ביטול העיסקה (ראה העתק המכתב שצורף לתביעה. המכתב נכתב לנתבעת 1 שיש לראותה כנציגת הנתבעת 2 בנסיבות העניין). לא זאת אף זאת: הואיל והמדובר בעיסקת מכר מרחוק, במובן סעיף 14 ג' מחוק הגנת הצרכן, התשמ"א - 1981, יוצא כי הנתבעת 2 הפרה את הסעיף 14 ג' (א) (2) מאותו החוק, אשר קובע כי הספק חייב לגלות לצרכן את התכונות העיקריות של הנכס הנמכר.   כמו כן, הנתבעת 2 הפרה את הוראות סעיף 14 ג' (ב) מהחוק האמור אשר מחייב את הספק למסור לצרכן בכתב מסמך הכולל את התכונות העיקריות בנכס, כאשר המסמך צריך להיות כתוב בעברית או בשפה שבה נעשתה הפניה לשיווק (שאף היא עברית במקרה הנוכחי).   והנה, לפי סעיף 14 ג' (ג) (1) מהחוק האמור, רשאי הצרכן לבטל בכתב את העיסקה תוך ארבעה עשר ימים מיום קבלת הנכס או מיום קבלת המסמך האמור, הכל לפי התאריך המאוחר.   יוצא כי התקופה המוענקת לתובע במקרה שלנו לבטל את העיסקה, לא התחילה למעשה אלא לאחר שהנתבעת 2 סיפקה לתובע מסמך בעברית על התכונות העיקריות של הנכס (ובכלל זה תיאור שיטת ההפשרה) - אם בכלל הנתבעת 2 סיפקה לתובע מסמך כזה.   לפיכך, יש לראות את ביטול העיסקה לפי המכתב הרשום ששלח התובע, כביטול שנעשה כדין.   ויש לציין כי התובע העיד לפניי כי הוא הפסיק להפעיל את המקרר.     לאור האמור לעיל, אני פוסק כדלקמן:       1.                  התביעה נגד הנתבעת 1 - נדחית. לפי זה, הודעת הצד השלישי שהגישה נתבעת זו נגד הנתבעת 2, מתבטלת. ובנסיבות העניין, אינני פוסק הוצאות לנתבעת 1 .     2.                  על הנתבעת 2 לשלם לתובע סך 2,570 ₪ (מחיר המקרר ודמי ההובלה ששולמו על ידו), בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום 2.9.02 ועד התשלום בפועל. (התאריך נקבע מאחר והוא התאריך האמצעי, הואיל והמקרר נקנה בתשלומים החל ממאי 2002 וכלה בדצמבר 2002).       3.      כמו כן, על הנתבעת 2 לשלם לתובע סך 400 ₪ פיצוי עבור עגמת נפש והפסד זמן והוצאות שונות שהיו לו.       4. בנוסף לכך, על הנתבעת 2 לשלם לתובע סך 350 ₪ הוצאות משפט (כוללות) בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מהיום.       5.      ללא קשר עם חובתה של הנתבעת 2 לשלם לתובע את התשלום הנ"ל, זכאית היא לקבל את המקרר חזרה לרשותה, בתיאום עם התובע, כאשר דמי ההובלה יהיה על חשבונה. על הנתבעת 2 להשתמש בזכותה זו תוך 21 ימים מיום קבלתה פסק דין זה, ולא מאוחר מכך. ואם הנתבעת 2 לא תעשה כן, יהיה התובע זכאי, לאחר הודעה מראש, להוביל את המקרר למקום עיסקה של הנתבעת 2, ולגבות ממנה את דמי ההובלה.מוצרי חשמל (הגנת הצרכן)פיצוייםתביעות קטנות