קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תביעה לתשלום פיצויי פיטורים עקב העתקת מקום מגורים: .1בפני תביעה לתשלום פיצויי פיטורים עקב העתקת מקום מגורים לפי סעיף 8(2) לחוק פיצויי פיטורים התשכ"ג - 1963(להלן- החוק). .2בכתב ההגנה נטען: א. סיבת התפטרותו של התובע אינה קשורה בהעתקת מקום מגוריו, והתובע נע ונד. ב. התובע חייב לנתבעת כספי החזר הלוואות שקיבל. באם יתברר שהוא זכאי לתשלום פיצויי פיטורים יש לקזז חובו לנתבעת. .3מטעם התביעה הוגש תצהיר עדות ראשית של התובע. מטעם ההגנה הוגשו תצהירי עדות ראשית של מר ארי נוימן, מנהל הנתבעת (להלן- נוימן), מר בנציון אלישר, תושב אילת (להלן- אלישר), מר יוסי אשר, עובד הנתבעת (להלן- אשר). כמו כן העידו מר ג'ורג' צדיק, תושב אילת (להלן- צדיק) לאחר שעיינתי בחומר הראיות ובחנתי טיעוני ב"כ הצדדים, להלן החלטתי: .4העובדות המוסכמות הן: א. התובע עבד בשירות הנתבעת, כפועל יומי, מחודש 3/1983עד ליום .30.11.97 ב. ב- 30.11.97התפטר התובע מעבודתו בנתבעת. המחלוקת שבפני הינה בשאלה האם כטענת התובע, התפטר עקב העתקת מוגוריו לעיא אילת, נסיבות המזכות אותו בתשלום פיצויי פיטורים, או שמא, כטענת הנתבעת אין קשר בין התפטרות התובע להעתקת מקום מגוריו. .5סעיף 8(2) לחוק וקבע: "לעניין חוק זה יראו כפיטורים התפטרות של עובד אחד עקב העתקת מקום מגוריו-לישוב חקלאי מישוב שאינו חקלאי, או ליישוב באזור פיתוח מיישוב שאינו באזור פיתוח, בתנאים שנקבעו בתקנות.....ובלבד שהוכיח שהוא תושב, כהגדרתו בחוק האמור, בעיר הפיתוח...". תקנה 12(ב) לתקנות פיצויי פיטורים (חישוב הפיצויים, והתפטרות שרואים אותה כפיטורים) התשכ"ד - 1964(להלן- התקנות) קובעת: "רואים התפטרותו של עובד כפיטורים לפי פסקה (2) לסעיף 8לחוק אם העובד גר לפחות 6חודשים בישוב חקלאי או בישוב באזור פיתוח שאליו העתיק את מגוריו". מלשון סעיף 8לחוק נובע כי ראיית ההתפטרות כפיטורין מותנית בכך שהעתקת מקום המגורים היתה הסיבה להתפטרות. דרישה זו אף נקבעה בפסיקה: "לא במניע להעתקת מקום המגורים מדובר בסעיף זה לחוק, אלא בסיבה להתפטרות מהעבודה מדובר בו...אך ברור שאין די בהעתקה, כשלעצמה, של מקום המגורים להאחזות או התנחלות, כדי לזכות בפיצויי פיטורים". (דב"ע מח/159-3 חיים שלום נ' מירון ואח' פד"ע כ 290). תקנה 12לתקנות מוסיפה תנאי להחלתו של סעיף 8לחוק והוא מגורים במקום במשך חצי שנה לאחר ההתפטרות. נטל ההוכחה הוא על התובע: "...המשתית את טיעונו על החריג מן הכלל, עליו הראיה שהתקיים בעניינו כל הדרוש לקיום החריג. כך במעביד הטוען שהוא פטור מחובת תשלום פיצויים לעובד שפוטר, וכך בעובד הטוען שהוא זכאי לפיצויי פיטורים אף כי לא פוטר אלא התפטר" (דב"ע מח/159-3 לעיל). .6נסיבות התפטרותו של התובע: במקרה שבפני שוכנעתי כי אין לראות בתובע כמי שהתפטר מעבודתו בנסיבות המזכות אותו בתשלום פיצויי פיטורים מכח סעיף 8לחוק. התובע לא התפטר עקב העתקת מגוריו לאילת ואף לא התגורר באילת במחצית השנה שלאחר התפטרותו כדרישת התקנות, כפי שיפורט להלן. בתצהירו מסר התובע: "סיימתי עבודתי ב- 30.11.97עקב העתקת מגורי לאילת". עם זאת, בעדותו בבית הדין מסר התובע גרסה שונה לפיה, בדרכו חזרה מטיול ולאחר שהתייעץ עם נציג ההסתדרות, חתם בסופרמרקט חוזה שכירת דירה באילת (נספח ג' לכתב התביעה). (עמ' 1לפרוטוקול). כאשר נשאל לתוכן ההוועצות עם נציג ההסתדרות, השיב: "הוא אמר לי שיש אפשרות לעבור לאזור פיתוח ורק כך אפשר לקבל פיצויים וציין את אזורי הפיתוח. הוא אמר לי מה צריך לשם הגשת מסמך לקבלת פיצויי פיטורים. הוא אמר לי להביא חוזה דירה ואישור של משרד הפנים על העברת כתובת ולהודיע בתוך חודש וכך עשיתי" (עמ' 3לפרוטוקול). ובהמשך חקירתו ציין: "עברתי לאילת כדי לקבל פיצויי פיטורים וקופת תגמולים" (שם בשורה 31). אמנם בהמשך טען התובע כי עבר לאילת על מנת להתגורר בה (עמ' 4לפרוטוקול), אולם במהלך החקירה חזר שנית על הגרסה לפיה עבר לאילת כדי לקבל פיצויי פיטורים, וכך אף מסר לנוימן (עמ' 6לפרוטוקול). התובע מסר בחקירתו כי מאז שעזב עבודתו בנתבעת לא עבד, וזאת על מנת לפדות את הכספים בקופת התגמולים שלו, ובעצת סוכן הביטוח (עמ' 3לפרוטוקול). מדברי התובע עצמו ומהשתלשלות העניינים שתיאר עולה בבירור כי החליט להפסיק עבודתו על מנת לקבל כספי התגמולים, וזוהי הסיבה להתפטרותו. עובר להחלטתו להתפטר חיפש התובע דרך לזכות גם בתשלום פיצויי פיטורים, ועל פי עצת נציג ההסתדרות החליט להעתיק כתובת מגוריו לאילת לצורך כך. מהאמור עולה כי בתובע לא התקיים הקשר הסיבתי בין העתקת מקום המגורים להתפטרות מהעבודה כנדרש בסעיף 8לחוק. בהקשר זה נפסק: "מטרת החוק היתה לעודד המעונינים לעבור לאזור פיתוח על ידי הבטחת פיצויי פיטורים באופן שלא יימנע מהם לעבור לאזור פיתוח מתוך חשש של הפסד הפיצויים ...לו היתה בכוונת המחוקק לחייב מעביד בתשלום בכל מקרה של העתקת המגורים לאזור פיתוח, אף אם אין בכך השלכה על המשך עבודתו אצל המעביד, היה משמיט את המילה "עקב" (דב"ע לו/104-3 יהודה סרן נ' יפעת קבוצת פועלים להתישבות חקלאית שיתופית בע"מ, עבודה ארצי ט(1)321). בענייננו, לא רק שהמעבר הנטען לאילת לא היווה את הסיבה להתפטרות התובע, ולא התמלא תנאי ה"עקב" שבסעיף, אלא שמעבר לאזור פיתוח על מנת לזכות בפיצויים אינו מתיישב עם מטרת סעיף 8לחוק כפי שפורשה בדב"ע לו/104-3 לעיל, וכעולה מדברי המחוקק. כאשר הובאה הצעת-החוק לקריאה שניה ושלישית במליאת הכנסת, הסביר יו"ר הוועדה את מטרתו: "קבענו גם, דבר המקובל בהרבה חוזי עבודה, מה דין התפטרות במקרה שהעובד פונה להתיישבות. כלומר: עוזב מקום עבודה קבוע, מקום עבודה יציב עם תנאים סוציאליים וכו' והולך להתיישבות או לאיזור פיתוח, כי עוד לא פסה חלוציות בישראל. הוספנו ואמרנו שאת התנאים נקבע בתקנות" (דה"כ 37, עמ' 2603). מהאמור עולה כי מטרת החוק הינה למנוע הפסד מעובד המתפטר בשל העתקת מגוריו לאזור פיתוח. הרציונל מאחורי החוק הינו עידוד האינטרס הציבורי של אכלוס הארץ. אינטרס המעביד, המחוייב בתשלום פיצויים, מוכפף לאינטרס הציבורי. מעבר לאזור פיתוח בכדי להתפטר ולזכות בפיצויי הפיטורים, כפי שאירע במקרה שלפני, אינו מתיישב עם מטרת החוק לעודד התיישבות, ואינו מצדיק את הפגיעה באינטרס המעביד. .7התובע לא העתיק מגוריו לאילת ולא התגורר בה: מהראיות שהוצגו בפני שוכנעתי, כי לא ניתן לראות בתובע כמי שגר באילת לפי תקנה 12לתקנות. בפסיקה פותחו כמה מבחנים לקביעת מקום מגוריו של אדם, כשהמרכזי הוא מבחן "מרכז החיים": "זיקת המגורים מבטאת את הקשר המהותי שבין אדם לביתו לא רק במובן הפיזי, אלא את הקשר שבינו לבין מרכז חייו, הציר שסביבו סובבים חייו מבחינה מעשית, פיזית ורגשית....מגורים במקום שנחשב לביתו של אדם, המקום בו הוא חי בעבר וימשיך לחיות בעתיד.....נסיבות שבהן מי שיש לו בית במקום אחר פיתוח זיקות הקושרות אותו, כמכלול, לאותו מקום, כגון העתקת מגורי משפחתו, השתלבות במקום העבודה או הקמת עסק, צבירת רכוש וכיו"ב" (ע"א 4127/95 זלקינד ואח' נ' בית זית פד"י נב(2) 306). בעניננו, משפחתו של התובע מתגוררת בצרפת ובתל אביב, התובע לא עבד באילת, לא צבר כל רכוש במקום ואף הסדר המגורים שלו באילת היה פיקטיבי. מכלול הנסיבות מצביע על שהיה ארעית ובלתי רצופה של התובע באילת, ולא על מגורים במקום. א. חוזה השכירות: חוזה השכירות (נספח ג' לכתב התביעה) חסר פרטים בסיסיים באשר לא מצוינים בו כלל פרטי המושכר והתמורה לשכירות. יתרה מכך, התובע עצמו העיד כי לא נדרש לשלם ולא שילם בפועל שכר דירה (עמ' 2לפרוטוקול). אכן, כטענת הנתבעת, חוזה כזה אינו עונה על דרישת גמירות הדעת, אשר בלעדיה לא משתכלל כלל החוזה (ע"א 1932/90 פרץ בוני הנגב פ"ד מז(1)364). עדות נוספת לאי אמיתותו של החוזה עולה מפרק "תכולת המושכר" שם מפורטת רשימת ריהוט אשר אינה מתיישבת עם עדות התובע לפיה שכר חדר אחד בלבד, וכל שהיה לו בחדר הוא שעון מעורר וחפצים אישיים אחדים (עמ' 5לפרוטוקול). אף הבטחונות שהוצגו לתיק כנספחי החוזה, מהווים פיקציה, שכן לא רק שלא נקוב בהם כל סכום, אלא שבהעדר חיוב לתשלום שכר דירה מה בצע בערבויות ובטוחות?! ב. מענו של התובע: אמנם, עלה בידי התובע להוציא תעודת תושב אילת, ואת כתובתו באילת מסר למכותבים שונים. עם זאת, מהעדויות והראיות עולה כי כתובת זו ניתנה לצורך הגשת המסמך לקבלת פיצויים ולא שימשה כתובתו של התובע הלכה למעשה. התובע ציין בחקירתו כי שינוי הכתובת נעשה לצורך מסמך הפיצויים (עמ' 5לפרוטוקול). עדי הנתבעת וכן התובע עצמו ציינו כי שמו של התובע לא הופיע על תיבת הדואר, על דלת הבית או בכל מקום אחר, ודברי הדואר שנשלחו ע"י בית דין זה לא הגיעו ליעדם. התובע אף לא הציג בפני דבר דואר כלשהו אשר הגיע לכתובתו הנטענת באילת, וחשבונות "בזקכארט" שהוצגו לתיק נשלחו לכתובת ברעננה. אמנם מצילומי חשבונות ה"בזקכרט" עולה כי התובע אכן שהה באילת, אולם בעדותו מסר התובע כי לא השתמש בטלפון שבביתו באילת כלל וכי מדובר בשיחות מטלפונים ציבוריים (עמ' 6לפרוטוקול). אף מנהל הנתבעת וב"כ לא הצליחו להשיג את התובע במספר הטלפון של עמר משה באילת (עמ' 7לפרוטוקול), וכאשר שוחח ב"כ הנתבעת עם בעלת הדירה, הגב' עמר מסרה לו האחרונה כי התובע עובר במקום בדרכו אך לא ציינה כלל את מגוריו בבית (עמ' 24לפרוטוקול). בהקשר זה יצויין, כי גרסת נוימן וב"כ לא נסתרה, שכן באופן תמוה לא הביא התובע אף אחד מבעלי הבית באילת לאמת גרסתו. כאמור בפסיקה, עובדה זו כשלעצמה יוצרת הנחה לרעתו (ע"א 641/87 קלוגר נ' החברה הישראלית לטרקטורים פד"י מד(1)239). משלא הביא עדים מטעמו לא עלה בידי התובע לסתור את דברי עדי הנתבעת, אלישר וצדוק, אשר מסרו כי במהלך ביקוריהם הנשנים בבית באילת מעולם לא נתקלו בתובע או באופנועו. ג. קניות: התובע צירף לתצהירו קבלות המעידות לשיטתו, כי ביצע קניות באילת, ומכאן שאכן התגורר שם. עיון בקבלות מעלה, כי אכן, כטענת הנתבעת, הן מעידות על היפוכו של דבר. מהעתק חשבון ויזה כאל עולה כי החשבון נשלח לכתובת בתל אביב, וכן כי התובע כמעט ולא השתמש בו בתקופה הרלוונטית. יתרת הקבלות שהוצגו לתיק אינן נושאות את שמו של התובע, ובכל מקרה מדובר בסכומים קטנים אשר אינם יכולים להות ראיה להשתקעות באילת. ד. טיפולם רפואיים: התובע צירף אישורים המעידים על היותו מטופל במרפאת קופ"ח "מכבי" באילת. עם זאת, התובע העיד כי המשיך להיות מטופל גם בתל אביב (עמ' 6לפרוטוקול), וכטענת הנתבעת עצם העברת כתובתו הרשמית במשרד הפנים לאילת חייבה אותה לקבל טיפול רפואי במקום בהתאם להוראת סעיף 3(ד) לחוק ביטוח בריאות ממלכתי התשנ"ד .1994 העובדה שלמרות הוראת החוק המשיך התובע להיות מטופל גם בתל אביב, מחזקת את המסקנה כי לא שהה באילת באופן קבוע ורצוף כטענתו. ה. הרשמה ללימודים ב"ברליץ" תל אביב: התובע העיד כי בינואר 1998, קרי בסמוך לאחר העתקת מגוריו הנטענת, נרשם ללימודי צרפתית בביה"ס לשפות "ברליץ", בתל אביב (עמ' 6לפרוטוקול). אמנם מסר כי עשה זאת בעת שהתגורר באילת ואף ביטל הרישום לאחר השיעור הראשון, אולם עדותו לעניין סיבת ביטול ההרשמה אינה מהימנה. תחילה ציין כי ביטל ההרשמה עקב המרחק (עמ' 6לפרוטוקול), ומיד אחר כך מסר כי סיבת הביטול היתה רמת הלימודים (עמ' 10לפרוטוקול). נציין כי עצם העובדה שהתובע נרשם לקורס מלא בתל אביב, הדורש נוכחות במקום פעמיים-שלוש בשבוע, מחזקת המסקנה כי לא היה בכוונתו לשהות באילת באופן רצוף בתקופה זו. ו. נסיעות לחו"ל: התובע עצמו העיד כי במחצית השנה שלאחר המעבר לאילת שהה חודש בצרפת ועוד כשבועיים בסיני, עדות אשר תואמת את דברי בעלת הבית לב"כ הנתבעת בטלפון לפיה התובע עבר באילת בדרכו מסיני ואליה. יתרה מכך, עיון בתצלום דרכונו של התובע מעלה כי התובע יצא מהארץ לחודש בתקופה 16.4.98- 18.5.98ובתקופה שלאחר תום מחצית השנה יצא ונכנס לארץ לסירוגין, עד שבחודש 05/99נטל עימו את אופנועו ואין עדות להחזרת האופנוע לארץ. מכאן שבמהלך חודש וחצי מתקופת חצי השנה המנויה בתקנה 12לתקנות לא שהה התובע במקום אליו העתיק מגוריו, ואף לאחר מכן לא שהה שם ברציפות כלל. לסיכום, מכלול הראיות כפי שפורט לעיל מצביע בבירור על כך שהתובע אפילו לא שהה במקום מגורין החדש הנטעם ברציפות, וודאי שלא ניתן לראות בו מקום מגורים במובן "מרכז חייו" של התובע. התובע לא יצר זיקה שיש בה מן הקביעות לאילת, והראיות שהציג לתיק מציגות תמונה של שהיה אקראית וארעית בחדר שהועמד לרשותו באילת, ותו לא. גרסת התובע בבית הדין אינה מתיישבת עם האמור בתצהירו, ועדים לתמיכת גרסתו לא הובאו לבית הדין. .8אשר על כן אני קובעת כי אין לראות בתובע כמי שהתפטר בנסיבות סעיף 8(2) לחוק והתובע אינו זכאי לתשלום פיצויי פיטורים. .9משנדחית התביעה ולאור האמור בסיכומי הנתבעת, נדחית גם טענת הקיזוז. .10התובע יישא בהוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 000, 2ש"ח בצירוף מע"מ צמודים כדין מהיום. שינוי מקום מגורים של עובדפיצוייםפיטוריםפיצויי פיטורים