פניית ראש ההוצל''פ לבית המשפט להבהרת פסק דין

בית המשפט ציין כי נכון הדבר שהתיק בוער ועבר זמן רב מאז החלטתו זו של השופט, אולם כאשר קיימת אי בהירות בפסק הדין ובמקרה הנ"ל יש אפילו חסר, יש לעולם לזכור כי שיקול הדעת של ראש ההוצל"פ הוא מוגבל לפי עצם טיבו וטבעו, כאשר דבר לא ברור או חסר, רשאי ראש ההוצל"פ על פי סעיף 12 לחוק ההוצל"פ לפנות לבית המשפט שנתן את פסק הדין לצורך הבהרה: "ראש ההוצל"פ איננו מוסמך לברר מה צריך היה בית המשפט לפסוק אלא מה נפסק בפועל ואפילו פסק בית המשפט בניגוד לדין גם אז יהיה פסק הדין סוף פסוק ויבוצע כמות שהוא ואין לקרוא לתוכו מה שאין בו" (ע"א 429/71 שושן נ' גורביץ, פ"ד כו(1) 14). "ואין הוא רשאי למלא את החסר בפסק הדין גם אם חסר לדעתו פרט כלשהו." (ע"א 267/78 בלפור נ' בלפור, פ"ד לג(1) 375, 374). קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא פניית ראש ההוצל''פ לבית המשפט להבהרת פסק דין: בפני בקשת רשות ערעור על החלטתו של ראש ההוצאה לפועל בנהריה מר ר. חוראני, אשר ניתנה ביום 15.3.99 בתיק הוצל"פ 13-00861-88-7, והן על החלטת ביניים שניתנה באותה מסגרת ביום 14.10.97. העובדות הצריכות לעניין הן כדלהלן: כנגד המערער ובני משפחתו ננקטו הליכי הוצאה לפועל ע"י המשיב במסגרת תיקי הוצל"פ. פסק הדין אשר ניתן בבית משפט השלום ועל פיו נפתח תיק הוצל"פ זה בוער. תיק הוצל"פ נפתח על פי צילום של פסק הדין המקורי שאין עליו כל אישור של בית המשפט (שופט רשם או מזכיר) המעיד על התאמתו למקור. ראש ההוצל"פ קיבל את צילום פסק הדין ועל פיו פעל, שכן רוב האמור בפסק הדין מאומת ומאושר למעשה ע"י תוכן הצילום. לעניין המחלוקת שנותרה והיא בעניין התוספת שיש להוסיף לסכום הקרן, קבע ראש ההוצל"פ "המחלוקת היחידה הינה עניין התוספת שיש להוסיף לסכום הקרן ביחוד לאור מחיקת המילה "שנה" והחלפתה ל"חודש" בשני נוסחים של פסק הדין שהציג מר מחול מחד ולאור העובדה שבספר הרישום לא צויין מהי התוספת לקרן מאידך." ראש ההוצל"פ לא פנה לשופט על פי סעיף 12 לחוק ההוצל"פ כדי לקבל הבהרה בפלוגתא זו וקבע על דרך האלמנציה למה התכוון השופט. ולבסוף קבע "ערכתי חישוב לפי כלל 7, ריבית בנקאית על פי טבלה 304 לחוב מלכתחילה, תוך קיזוז ההוצאות שנפסקו. תחילה, וחישוב של 10,613 ש"ח מיום 30.11.87 (להיום 251,662.54 ש"ח) ומתברר כי החוב סולק ואף קיימת יתרת זכות של 1,761.36 ש"ח. טענות הצדדים המערער: ב"כ המערער חזר על טיעוניו בפני ראש ההוצל"פ לגבי העתק מאושר של פסק הדין וכמו כן טוען כי טעה ראש ההוצאה לפועל משהחליט לצקת תוכן לתוך ביטוי שלא הוכח מהו. ב"כ המערער טוען שכל שיעור ריבית אשר ייקבע, רלוונטי רק לתקופה שמיום 30.11.87 ועד יום 15.1.88, יום מתן פסק הדין, שכן בפסק הדין לא נקבע כי החוב ישא ריבית עד יום תשלומו בפועל. ב"כ המערער טוען כי טעה ראש ההוצל"פ בחישוביו השונים. ב"כ המשיב טען כי המערער החמיץ את המועד להגשת הערעור על ההחלטה מיום 14.10.97 בדבר תוקף פסק הדין שהוגש לביצוע, וכמו כן איחר את המועד להגשת ערעור על ההחלטה בטענת "פרעתי" ובנוסף מעלה המערער סעד אשר לא העלה בפני ראש ההוצל"פ. דיון החלטתי לתת רשות ערעור כמבוקש ולדון בבקשה כבערעור לגופו. ב"כ המשיבה העלה מספר טענות הנוגעות לנוהל ולפרוצדורה לקויה מצידו של המערער. בחנתי טענות אלו, ברם לא נראה לי כי יש מקום לדחות ערעור זה בשל הליקוי הפרוצדורלי (אם קיים), שכן אין המדובר בסטייה כה קיצונית מסדרי הדין, העלולה לגרור הכרעה בלתי צודקת בנסיבות העניין. בענין זה נאמר כי: "הפרוצדורה אינה מיטת סדום שבה מהדדים את רגליו או מתיזים את ראשו של בעל דין כדי להכניסו לתוכה כנכה או כבר מינן..." (ראה ע"א 189/66, ששון נ' הדמה בע"מ, פ"ד נ(3), עמ' 479). אמנם מקובלת עלי דעתו של ראש ההוצל"פ בדבר קבלת הצילום עם אישור נאמן למקור ע"י תעודת עובד ציבור כתחליף לפסק דין החתום ע"י שופט, אך משהחליט ראש ההוצל"פ בתאריך 14.1.97 שעל הצדדים להגיש כל נוסח פסק דין שקיים בידיהם, וזאת על פי תקנות בתי המשפט (סדרי הדין לשחזור תיקים ומסמכים), התשמ"ד1984-, ק"ת התשמ"ד עמ' 2161. ונתגלה שישנם שלושה נוסחים שונים ושרק נוסח אחד מהם מאושר ע"י עו"ד מחול, ובאותו נוסח ישנן מחיקות ותוספות שונות וכמו כן חסרים פרטים, ולאור העובדה כי בתצהירו של עו"ד מחול נתגלה שנוסח זה הינו טיוטה של פסק הדין, מה עוד שטיוטה זו נכתבה ע"י המשיב עצמו ואין היא צילום של פסק הדין הסופי, הרי שגה ראש ההוצל"פ כשפעל על פי "פסק הדין" שכן טיוטה זו אינה יכולה לשמש כפס"ד. ומשנקבע שראש ההוצל"פ אינו מוסמך למלא בחוסר או לפרש פסק דין לבטח אינו יכול לקבל פס"ד שכיום לאחר שבוער התיק, לא נותר העתק שלם ומעודכן שלו שעל פיו אפשר לנקוט בהליכים ולכן ראש ההוצל"פ היה צריך לפנות לבית המשפט אשר נתן את פסק הדין, כדי שיאשר את תוכנו של פסק הדין. דעתי זו מתחזקת לאור העובדה שצילום פסק הדין הוכנס לתיק ההוצל"פ ע"י אחד מעובדיו של עו"ד מחול במקום פסק הדין המקורי וכל זאת בטעות (ע"פ תצהיר של עו"ד מחול), ולא כתוצאה מטעות של עובדי בית המשפט. ולכל זאת ניתן להוסיף שגוף גדול כדוגמת בנק, שומה עליו שישמור אצלו העתק סופי חתום ומאושר של פסק הדין. בנוסף לכך, ברצוני להתייחס לקביעה נוספת של ראש ההוצל"פ: "שני עורכי הדין התנגדו כל אחד מטעמיו לפניה לכב' הנשיא ע"פ ס' 12 לחוק ההוצל"פ כדי לקבל הבהרה. גם מסיבה זו אך יותר מטעמים אקטואליים לא ראיתי לנכון להעביר את הנושא להבהרה לכב' הנשיא, שכן התיק עצמו בוער, אין בפנינו אלא קובץ של טיוטות של פסק הדין ובעיקר בניתי על הנתונים שבתעודות עובד הציבור ולכן אין מקום להעברת הנושא לכב' הנשיא, דבר שרק יאריך את הדיונים." נכון הדבר שהתיק בוער ועבר זמן רב מאז החלטתו זו של השופט, אולם כאשר קיימת אי בהירות בפסק הדין ובמקרה הנ"ל יש אפילו חסר, יש לעולם לזכור כי שיקול הדעת של ראש ההוצל"פ הוא מוגבל לפי עצם טיבו וטבעו, כאשר דבר לא ברור או חסר, רשאי ראש ההוצל"פ על פי סעיף 12 לחוק ההוצל"פ לפנות לבית המשפט שנתן את פסק הדין לצורך הבהרה: "ראש ההוצל"פ איננו מוסמך לברר מה צריך היה בית המשפט לפסוק אלא מה נפסק בפועל ואפילו פסק בית המשפט בניגוד לדין גם אז יהיה פסק הדין סוף פסוק ויבוצע כמות שהוא ואין לקרוא לתוכו מה שאין בו (ההדגשה שלי - ס.ג')" (ע"א 429/71 שושן נ' גורביץ, פ"ד כו(1) 14). "ואין הוא רשאי למלא את החסר בפסק הדין גם אם חסר לדעתו פרט כלשהו." (ע"א 267/78 בלפור נ' בלפור, פ"ד לג(1) 375, 374). ועל כן טעה ראש ההוצאה לפועל כשניסה להגיע על דרך האלמנציה לפתרון אשר אליו התכוון השופט בפסק דינו ולא פנה אל השופט כדי שיבהיר וישלים את פסק הדין. על כן אני מקבל את הערעור במובן זה שהחלטת ראש ההוצאה לפועל מתבטלת, ומורה להחזיר את התיק לבית משפט השלום בנהריה שנתן את פסק הדין בתיק אזרחי 3589/87, בכדי שיאשר את תוכנו וקיומו של פסק הדין וכמו כן יבהיר את המחלוקת בעניין הריבית, וימסור את החלטתו לראש ההוצאה לפועל. ראה בעניין זה את רע"א 657/95, בנק ברקליס דיסקונט בע"מ נ' ברושי משה, תקדין-עליון כרך 95(1), תשנ"ה/תשנ"ו1995-, עמ' 839: "... כן אנו מחליטים לקבל את הערעור במובן זה שהחלטת יושב ראש ההוצאה לפועל בדבר שיעור הריבית מתבטלת ומתבקשת מבית המשפט המחוזי, אשר נתן את פסק הדין, הבהרה מהי "הריבית החוקית" אותה קבע בפסק דינו." (רע"א 657/95, בנק ברקליס דיסקונט בע"מ נ' ברושי משה, תקדין-עליון כרך 95(1), תשנ"ה/תשנ"ו1995-, עמ' 839).בקשת הבהרההוצאה לפועל