להלן פסיקה בנושא הפרשי הון: על הטוען כי הפרש שבין הצהרות הון אינו תולדה של רווח עסקי החייב במס מוטל הנטל להוכיח ולשכנע בצדקת טענתו זו. (ראה: ע"פ 114/75 משה לוי נ' מדינת ישראל, פ"ד ל (2) 648 בע"מ 653; עמ"ה 60/86 שמואל לוי נ' פקיד שומה י-ם, מיסים ב/2, ה-50 בע"מ 74; עמ"ה 142/96 דוד רצון נ' פקיד שומה נתניה, מיסים יד/1, ה-8, בע"מ 73). דברים אלו יפים אף למקרה בו לא נפסלו ספריו של הנישום, אלא שבמקרה כזה, על פקיד השומה להצדיק את החלטתו שלא לראות בהכנסה העולה מספריו של הנישום סוף פסוק ולשום את הנישום על פי מיטב השפיטה, ואולם נטל השכנוע בכגון דא נותר על שכמו של הנישום (ראה: סעיף 155 לפקודה; ע"א 2/81 שפירא יהושע נ' פקיד שומה חיפה, פ"ד לח (2) 414; ע"א 23/88 יעקב לוי נ' פקיד שומה ירושלים, מיסים ה/2 ע"מ ה-3; ע"א 758/82 ממן וסעיד נ' פקיד שומה טבריה ונצרת, פ"ד לט (1) 757, ע"מ 760; ע"א 236/83 ליברמן נ' פקיד שומה, פ"ד לט (2) 810). נישום הטוען לקבלת מתנות ו/או הלוואות מקרובי משפחתו כהסבר לגידול הונו, נושא בנטל כבד מכרגיל. לא די בטענות בעלמא כי אם בראיות פוזיטיביות ואובייקטיביות המאששות את טענותיו (ראה: עמ"ה 1019/99 צנעני מרדכי נ' פקיד שומה רחובות, מיסים יד/5, ה-29, ע"מ 306; עמ"ה 18,19/85 יונה יונה נ' פקיד שומה י-ם, מיסים ג/6 ה-142; ע"א 23/88 יעקב לוי נ' פקיד שומה ירושלים מיסים ה/2 (אפריל 1991) עמ' ה-3; ע"א 236/83 ליברמן נ' פקיד השומה, פ"ד ל"ט (2) 810, 812; עמ"ה 30/98 סיני לחניש נ' פקיד שומה רחובות מיסים יד/1 (פברואר 2000) ה-32,עמ' 282)". [עמ"ה 1176/02 אולשטיין דן נ' פקיד שומה ת"א 4 מיסים יט/6 (דצמבר 2005) ה-14 ,עמ' 138]. מיסיםהפרשי הון