פסק דין כראיה בהליך אחר

השופט יעקב קדמי בספרו "על הראיות" חלק שני, תשנ"א1991- מתייחס לכוחו הראייתי של פסק דין חלוט בהליך אחר: "תורת "מעשה בית-דין" מקימה מחסום בפני התדיינות כפולה: מחד גיסא - היא חוסמת את הדרך בפני פנייה נוספת לבימ"ש בעילה שכבר נדונה ונפסקה; ומאידך גיסא - היא חוסמת את הדרך בפני התיידנות נוספת ב"פלוגתא" שכבר נדונה והוכרעה". שם בעמ' 784. בע"א 74 / 53 בריסטול מאיירס קומפני נ' ביצום גרוס לימיטיד, פ"ד כט (1), 372, אשר ציטט את ע"א 66 / 246 קלוז'נר נ' שמעוני פ"ד כב (2) 561 היתה התחייחסות מפורשת לעניין השתק פלוגתא ונקבע: "אם במשפט הראשון הועמדה במחלוקת שאלה עובדתית מסויימת שהיתה חיונית לתוצאה הסופית, והיא הוכרעה שם, בפירוש או מכללא, כי אז יהיו אותם בעלי דין וחליפיהם מושתקים מלהתדיין לגביו מחדש במשפט השני, חרף אי הזהות בין העילות של שתי התביעות". שם בעמ' 378. "אם במשפט הראשון - שבו ניתן פסה"ד עליו נסמכת הטענה - הועמדה במחלוקת שאלה עובדתית מסויימת". הדיבור "שאלה עובדתית" כולל בהקשר זה לא רק ממצאים עובדתיים אלא גם מסקנות משפטיות. "מסויימת" הכוונה לעניין מוגדר אשר ההכרעה מתייחסת אליו באופן ברור ומפורש. הדרישה גם שאותה שאלה עובדתית הועמדה בפועל במחלוקת בין הצדדים במשפט הראשון, דהיינו לצד שכנגדו עומדת ההכרעה ניתנה הזדמנות לומר את דברו בקשר לאותה שאלה עובדתית. בענייננו, פסק הדין שעליו נסמכת טענת השתק הפלוגתא הוא פסק דין שניתן בבית המשפט המחוזי בהליך שמספרו 89 / 1471. באותו פסק דין הגדיר כב' השופט ד"ר ביין את סלע המחלוקת שבין הצדדים באומרו כי "השאלה המרכזית היא, האם הסכם הפשרה המצוי בתיק ההוצל"פ מחייב את אבו חוצה". במסגרת ההליך שמתנהל בפני ראש ההוצל"פ, נדונה טענת "פרעתי" שהועלתה ע"י המשיב, ואשר מסתמכת על הסכם הפשרה שנכרת בין המערער לבין המשיב ואשר מקטין את סכום החוב נשוא ההליך. שאלת תוקף הסכם הפשרה נדונה בפני ביהמ"ש המחוזי וניתנה בה החלטה לגופו של עניין, אחרי בירור יסודי ומקיף בטענות שני הצדדים. לאור האמור לעיל ניתן לקבוע כי התנאי הראשון התמלא. "שהיתה חיונית לתוצאה הסופית". ההשתק יחול רק בקשר לשאלה עובדתית שההכרעה בה היתה "חיונית" לתוצאה הסופית. רק אז יהיה ניתן להניח כי ההכרעה מבוססת כהלכה על חומר הראיות שבא בפני הערכאה הראשונה, וכי הערכאה הראשונה קבעה עמדתה בעניין זה לאחר ששקלה ובחנה כדבעי כל טעון אפשרי. משמעות הדברים היא שלא כל קביעת עובדה ע"י בימ"ש יש בה משום השתק פלוגתא, אלא שחובה שאותה קביעה תהיה חיונית לפסק הדין באופן שבלעדיה לא היה יכול אותו בימ"ש לפסוק בתובענה כפי שפסק. כב' השופט זוסמן מתייחס לשאלת חיוניות עובדה מסויימת ביחס להכרעה הסופית בע"א בריסטול בלשון כדלקמן: "...פלוגתא אינה חיונית, אם מימצא השופט לגביה הוא בבחינת אמרת-אגב, תוספת-חינם שהוסיף לאותה הכרעה שהיתה באמת דרושה כדי לפסוק בעניין". שם בעמ' 379. עוד מוסיף כב' השופט זוסמן בע"א 72 / 581 ארביב נ' מדינת ישראל כז (2) 518 (להלן: "ע"א ארביב") כי "המבחן הוא - אם פסה"ד יעמוד בעינו - אף אם נמחקו ממנו מימצאו של בית-המשפט". הגשת ראיות