קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא פסק דין על יסוד חומר הראיות: הצדדים הסכימו בינהם כי בתיק שבנדון ינתן פסק דין על יסוד חומר הראיות שהוצג בפני בית המשפט לרבות תיק המשטרה שנפתח בגין התאונה, חוות דעת המומחים (אינג'ן רז ועזריה מליחי ) ולעניין גובה הנזק על יסוד חוות דעת המומחה. יסודה של התביעה בתאונת דרכים שארעה ביום 19.1.99 בסמוך לשעה 21:45 בה היו מעורבים רכב מסוג מרצדס הנהוג על ידי התובע עם רכב מסוג סובארו הנהוג על ידי הנתבע (1) ומבוטח באמצעות הנתבע (2) . התאונה ארעה בכביש מס' 918 מחורשת טל לגדות בסמוך לכניסה למושב שאר ישוב- פניה שמאלה כיון נסיעת כלי הרכב , כאשר בעת התאונה היתה המרצדס בעיצומה של פניה שמאלה לכיוון הישוב עת הגיעה מאחוריה ובכיוון נסיעתה הסובארו והתנגשה בה . לגירסת נהג המרצדס - התובע - הוא אותת על כוונתו לפניה שמאלה ומאחר והדרך לפניו היתה פנויה ומאחר והביט במראה הפנימית וראה אורות רחוקים מתקרבים , החל בביצוע הפניה שמאלה, ותוך כדי הפניה פגעה בו הסובארו וגרר אותו אל עבר מעקה הבטיחות שבצד שמאל של הכביש (ראה הודעתו במשטרה שורות 17-23 , 29-30) התובע שלל בתכלית את הגירסה לפיה ירד לשוליים , עצר שם עצירה מוחלטת ולאחר מכן נכנס לכביש על מנת לבצע פנית פרסה . גירסה זו הינה למעשה גירסתו של הנתבע הטוען בהודעתו כי נסע בעקבות המרצדס, אשר לדבריו נעה בכביש לימין ולשמאל עד אשר האטה, ירדה לשוליים ולפתע סטתה בחוזקה מהשוליים שמאלה וחסמה דרכו וכל זאת ללא אורות ברקס וללא איתות, ועל אף, נסיונו לברוח שמאלה, לא עלה בידו למנוע תאונה. הנתבע כופר בהודעותיו כי בעת התאונה היה במצב עקיפה במסלול הנגדי ומקום התאונה האימפקט באמצע הכביש נובע מבריחתו שמאלה . כמו כן הוגשו בפני שתי חוות דעת מומחה של מר עוזי רז מטעם התובע ומר עזריה מליחי מטעם הנתבעים . למקרא חוות הדעת מצאתי כי גם מר מליחי מטעם הנתבעים , אין בידו לאמץ את גירסת הנתבע לפיה עלה המרצדס מן השוליים על מנת לבצע פניית פרסה. בסוף חוות דעתו אומר המומחה לאחר בחינת אורך המרצדס (5 מ' ) ורוחב המסלולים (כ"א 3.8 מ') כי כל סטיה של הרכב שמאלה תחסום את רוחב הנתיב ולאחר ניתוח מקום נקודת המגע (מרכז הצומת) מגיע המומחה למסקנה כי המרצדס החל בפניה שמאלה מנקודה מרוחקת מעט ממרכז הנתיב שלו ימינה וכי בעת המגע היה הסובארו בסטיה שמאלה ממרכז הנתיב הימני . והדברים מדברים בעד עצמם , ממסקנות המומחה מטעם הנתבעים עולה בעליל כי גירסת הנתבע בדבר ירידה לשוליים אין לה על מה שתסמוך וכן גם טענתו כי המרצדס ביקש לבצע פנית פרסה. רוחב הכביש (שני הנתיבים ) - 7.6 מ' ואורך המרצדס - 5 מטר, משמעם כי עם פניית המרצדס שמאלה נחסם מדרך הטבע 2/3 של רוחב הכביש. דא עקא שהפניה שמאלה מעט ימינה ממרכז הנתיב (שהינו צר למדי לכשלעצמו ) אינה בגדר עבירה . לפיכך המסקנה הינה כי גירסת הנתבע דינה להדחות גם על פי חוות המומחה מטעמו . אין מחלוקת לטעמי כי המרצדס פנה שמאלה מקום בו מצוי תמרור א-13 ' המורה על הסתעפות שמאלה כשהצומת עצמו (על פי התמונות ) מצויה בעקומה בכביש כששדה הראיה לאחור על פי ניסוי שערך המומחה מר מליחי לאחור - באור יום - הינו 70-80 מ' ומכאן השאלה האם היתה הסובארו בעקיפה בעת ארוע התאונה . אין ספק כי מהירות הסובארו היתה גבוהה מזו של המרצדס בעת התאונה . לגירסת הנתבע מהירות נהיגתו עובר לתאונה היתה 80 קמ"ש בעוד שהמרצדס היתה בעיצומה של פניה שמאלה כאשר אליבא דדברי מר רז מהירותה אינה עולה על 30-35 קמ"ש . מקום הנזק בין שני כלי הרכב בנקודת האימפקט הראשונה הינו בצידה השמאלי של המרצדס החל מהכנף האחורית לשתי הדלתות עד לכנף הקידמית כיוון המכה מאחור קדימה, עם פינה קידמית ימנית של הסובארו כשבהמשך דחפה הסובארו את המרצדס שמאלה עד אשר שתי המכוניות נמצאו בסופו של תהליך במעקה הבטיחות בצד שמאל מכאן גם מסקנתו של מר רז כי המרצדס היתה בסטיה בזוית שמאלה ולא במהלך העליה מהשוליים . גם מקום השברים שנמצאו על ידי הבוחן (על פי שרטוט שערך ) מתחילים ממרכז הכביש שמאלה מיד בכניסה לצומת מצביעים אף הם כי המרצדס היה בתהליך פניה שמאלה עת נפגע על ידי הסובארו . פיזור השברים במסלול השמאלי תומך אף הוא בגירסה זו , וכאמור גם מר מליחי מטעם הנתבעים לא תומך בגירסתו של הנתבע . לפיכך הגעתי למסקנה כי גירסת התובע לנסיבות ארוע התאונה הינה הגירסה הנכונה המתיישבת עם תוצאותיה והממצאים בשטח . אשר לאחריות הנהגים לארוע התאונה : כאמור ביקש התובע לפנות שמאלה לכיוון שאר ישוב . אומנם במקום תמרור א-13 דא עקא שבצומת חשוך ובליל גשם עסקינן . לדברי התובע הוא הבחין באורות רחוקים המתקרבים לעברו במהירות ואף על פי כן החל בביצוע הפניה שמאלה ולא המתין עד אשר אורות אלה יחלפו על פניו . מאידך הנתבע נסע במהירות בלתי סבירה בנסיבות - נתוני הדרך - כביש בעקומה, לילה חשוך וגשום - 80 קמ"ש על פי גירסתו ו- 100 קמ"ש על פי הערכת המומחה רז, נסע במרכז הכביש שמאלה ממסלול נסיעתו באופן שלא עלה בידו לבלום במעוד מועד בהבחינו בסכנה, ונאלץ לעבור למסלול הנגדי בנסיון נואש למנוע תאונה מאחר ולא שמר מרחק בלימה מתאים מהמרצדס . כל אלה מביאים אותי למסקנה כי יש ל חלק האחריות בין שני המעורבים בתאונה זו במידה שווה, התובע אשר פנה שמאלה מבלי לוודא כי ניתן לבצע הפניה בבטחה והנתבע שאצה לו דרכו , נסע במהירות גבוהה, לא שמר מרחק ולא היה ער דיו לנעשה בכביש שלפניו . לפיכך מצאתי לחלק האחריות בשעור של 50% על כל אחד מן המעורבים . אשר לגובה הנזק : נזקי המרצדס הוערכו על ידי שמאי מוסמך והועמדו על סך של 25,000 ₪ לאחר ניכוי השרידים , כן נשא התובע בשכ"ט שמאי בסך של 1,771 ₪ ובהוצאות גרירה בסך של 348 ₪ (הוצאות נסיעה לא הוכחו ) ובסה"כ עלו נזקי התובע כדי הסך של 27,219 ₪ כאשר 50% מהסך הנ"ל הינו 13,610 ₪ . לאור האמור לעיל אני מ חייבת את הנתבעים שניהם ביחד וכל אחד מהם לחוד לשלם לתובע סך של 13,610 ₪ כשסכום זה נושא ריבית חוקית והפרשי הצמדה מיום 19.1.99 ועד התשלום המלא בפועל , בצרוף 15% שכר טרחת עו"ד צמוד ונושא ריבית כחוק מיום מתן פסק הדין ועד התשלום המלא בפועל וכן מחצית האגרה ששולמה בסך של 448 ₪ צמוד ונושא ריבית כחוק מיום 2.6.99 ועד התשלום המלא בפועל . אשר להוצאות המומחים , כל צד ישא בהוצאותיו . ראיות